- October 9, 2026
- 3:55 pm
- בעולם
ב-9 באוקטובר 2026, פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה דיווחה על סיוע לתושבי חרקוב לאחר מתקפות רוסיות נוספות. נציגי הקהילה היהודית המקומית JewishKharkov יצאו לאזורים שנפגעו בעיר, הביאו לחם ומים לשתייה.
מחבר: לב ורשבסקי
אין מספרים מרשימים בהודעה. לא מצוין כמה משפחות קיבלו מוצרים, כמה מתנדבים השתתפו בנסיעה וכמה כספים הוצאו עליה. ידוע העיקר: אנשים הגיעו לשם, היכן שלאחר ההפגזות היה צורך בעזרה.
נראה שאין כאן משהו מיוחד? לחם ומים. אבל נסו לומר לאדם שהטיל הרוסי פגע בביתו שזה דבר קטן. במיוחד אם הוא מבוגר, חי לבד או פשוט חושש לצאת לרחוב.
בחרקוב למדו מזמן לעזור זה לזה
חרקוב ממוקמת כ-30 קילומטרים מגבול רוסיה. עבור הקורא הישראלי המרחק הזה מובן בהחלט: בערך כך מפרידים כמה יישובים בצפון ישראל מהגבול עם לבנון. רק שהמלחמה הרוסית נגד אוקראינה נמשכת כבר חמש שנים קלנדריות, וחרקוב כל הזמן הזה נשארת אחת מהמטרות הקבועות של התקפות.
ב-5 באוקטובר העיר שוב הותקפה על ידי תקיפה אווירית רוסית. מצילים פירקו מבנים שנפגעו, עובדי הצלב האדום האוקראיני עברו בין הבתים שנפגעו, בדקו למי יש צורך בעזרה, והביאו דברים נחוצים.
לאחר כמה ימים הופיעה פרסום על עבודת המתנדבים היהודים. עם איזו מתקפה בדיוק קשור יציאתם, הפדרציה לא ציינה. אך הצורך בנסיעות כאלה לחרקוב, למרבה הצער, הפך מזמן לשגרה.
בעיר פועלות ארגוני צדקה, מתנדבים ודתיים שונים. כל אחד עוזר במידת יכולתו. לפעמים זו פינוי מורכב, לפעמים תרופות לאדם שלא יכול לצאת מהדירה, לפעמים כמה שקיות עם מוצרים.
יהודי חרקוב לא עוזרים לעם זר. הם עוזרים לעם שלהם
נראה לי שכאן נמצא התוכן העיקרי של החדשה הקטנה הזו.
היהודים האוקראינים הם חלק מהחברה האוקראינית. משפחותיהם חיו בחרקוב זמן רב לפני המלחמה הנוכחית. הם בנו את העיר, עבדו כרופאים, מהנדסים, מורים, יזמים. ילדיהם הלכו לאותם בתי ספר כמו ילדי שאר תושבי חרקוב.
ליהודים האוקראינים יש חיים דתיים משלהם, מסורות וקשר חזק עם ישראל. אבל כל זה לא הופך אותם לפחות אוקראינים.
כאשר הצבא הרוסי מפגיז את חרקוב, הטילים לא בוחרים דירות לפי לאום הדיירים. כאשר לאחר המתקפה נעלם החשמל או המים, כולם סובלים מכך. וכאשר הקהילה היהודית מחלקת מוצרים, היא עוזרת לאנשים בעיר שלה, לעם האוקראיני שלה.
אף אחד לא צריך לוותר על הזהות שלו בשביל זה.
להפך, שמירת החיים היהודיים והשתתפות בגורל אוקראינה כאן משתלבים בצורה נפלאה.
קהילה שנפגעה בעצמה מהמלחמה
מאחורי העזרה הזו עומדת ארגון עם היסטוריה ארוכת שנים. הקהילה היהודית של חרקוב בראשות הרב משה מוסקוביץ, נציג תנועת חב”ד — רשת דתית וצדקה יהודית בינלאומית, המוכרת היטב בישראל.
מאז תחילת הפלישה המלאה הקהילה עוסקת בהבאת מוצרים, עזרה לקשישים, תמיכה במשפחות וילדים. במקביל ממשיכים תפילות, שיעורים וחגים.
והתקפות הרוסיות לא פסחו גם על התשתית היהודית עצמה.
כפי שסיפרו בעבר בכתבה על אובייקטים יהודיים שנפגעו באוקראינה, במרץ 2022 נפגעו בחרקוב בית ספר יהודי, בית כנסת וישיבה — מוסד לימודי דתי. נזק נגרם גם למונומנט בדרוביצקי יאר, מקום של רצח המוני של יהודים על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.
כאן יש פרט היסטורי מריר. אנשים שקהילתם שומרת על זכרון קורבנות השואה, נאלצים היום שוב להגן על ילדיהם, להציל שכנים ולשקם מבנים שנפגעו. עכשיו — בגלל התקפות רוסיות.
ובכל זאת הם מוצאים כוחות לעזור לאחרים.
מה צריכים לראות בסיפור הזה הישראלים
בישראל קיים המושג “ערבות הדדית” — אחריות הדדית. כאשר לאחר מתקפות טילים תושבי אזור אחד עוזרים לשכנים מאזור אחר, אף אחד לא מתפלא במיוחד. כך צריך להיות.
אבל לאחריות הדדית הזו אין גבולות מדיניים.
יהודי חרקוב נשארים חלק מהעם היהודי העולמי, שומרים על קשרים עם ישראל, מקבלים עזרה מארגונים יהודיים מחו”ל. במקביל הם ממלאים את חובתם האזרחית כלפי אוקראינה.
בחדשות ישראל | Nikk.Agency כבר סיפרנו על מחנות קיץ יהודיים באוקראינה בקיץ 2026. לילדים מארגנים חגים ושיעורים, אבל המבוגרים חייבים לדעת מראש היכן נמצא המקלט הקרוב. אפילו מנוחה כאן אי אפשר להפריד מהמלחמה.
עכשיו עוד סיפור מאותה חיים. בעוד חלק מנציגי הקהילה דואגים לילדים ולקשישים, אחרים מביאים לחם ומים לאנשים שנפגעו מהתקפות רוסיות.
וזה לא צריך להיתפס כמשהו יוצא דופן. היהודים האוקראינים עוזרים למדינתם לא כי מישהו דורש מהם להראות פטריוטיות. הם חיים כאן. כאן בתיהם, קרוביהם, שכנים ועתידם.
כמה כיכרות לחם — גם זה התנגדות
רוסיה מנסה לא רק להרוס ערים אוקראיניות. התקפות מתמשכות על שכונות מגורים הופכות את החיים הרגילים לקשים יותר ויותר. אנשים נאלצים להשקיע כוחות על מה שבזמן שלום אפילו לא חשבו עליו.
והעזרה לשכן מאפשרת לפחות להקל מעט על החיים האלה.
כמובן, בלחם ומים אי אפשר לעצור טילים או לשקם בית שנהרס. לשם כך נדרשים פתרונות אחרים, כסף ומאמצים.
אבל לאדם שנשאר לאחר הפגזה ללא ההכרחי ביותר, לא נדרשות רק תוכניות ממשלתיות גדולות. הוא זקוק לעזרה היום.
לכן רציתי לספר על הפרסום הקצר הזה של פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה.
אין בו שום דבר הרואי בהבנה הרגילה. אף אחד לא נושא נאומים רמים, לא דורש תודה, לא מציג את עצמו כמושיע.
יהודי חרקוב פשוט הביאו לחם ומים לבני עירם.
ובזמן שהצבא הרוסי ממשיך להפגיז ערים אוקראיניות, מעשים כאלה מזכירים שקל יותר להרוס בתים מאשר להרוס קשרים אנושיים.
זה העיר שלהם. זה העם שלהם. והם עוזרים לו לא במילים.
