השחקנית בת ה-88 תביא לישראל את ההצגה “הנכד שלי בנימין” על פי המחזה של לודמילה אוליצקאיה. בינואר 2027 תוצג ההפקה בבאר שבע, ראשון לציון, אשדוד וחיפה. מאחורי כרזת התיאטרון הזו מסתתרת סיפור השחקנית שהתנגדה למלחמה הרוסית באוקראינה, איבדה את הבמה של “סוברמניק” במוסקבה, אך המשיכה לשחק מחוץ לרוסיה.
מה-24 עד ה-30 בינואר 2027, ליה אחג’קובה תעלה שוב על הבמה מול הקהל הישראלי. בהצגה “הנכד שלי בנימין” היא משחקת את אסתר – אם יהודייה שמחליטה לסדר את חיי בנה הבוגר ויוצאת לבוברויסק למצוא כלה מתאימה.
ההפקה של הבמאית מרפה גורביץ’ קיימת כבר יותר מעשר שנים. היא הוצגה ברוסיה, ישראל, מדינות אירופה וצפון אמריקה. עם זאת, בשנים האחרונות הביוגרפיה של המבצעת של התפקיד הראשי השתנתה באופן משמעותי.
אחג’קובה נולדה באוקראינה, כבר ב-2014 התנגדה לתוקפנות הרוסית, תמכה באסירים הפוליטיים האוקראינים, ולאחר ה-24 בפברואר 2022 לא שינתה את עמדתה. בשנת 2023 היא עזבה את התיאטרון שבו עבדה מאז 1977.
לצפות במקומות הפנויים ולקנות כרטיסים ל”הנכד שלי בנימין” עם ליה אחג’קובה בישראל
על ההצגה והנסיבות שהביאו את השחקנית לבמה הבינלאומית מספר מחבר נאנובוסטי אלכסנדר חמלניצקי.
נולדה בדניפרו, גדלה במשפחה תיאטרלית
ליה מדג’ידובנה אחג’קובה נולדה ב-9 ביולי 1938 בדניפרופטרובסק – כיום דניפרו האוקראינית. ילדותה עברה במייקופ, בצפון הקווקז. הוריה היו קשורים לתיאטרון, והשחקנית העתידית הכירה אותו מבפנים מגיל צעיר.
בשנת 1962 סיימה את לימודיה בגיטיס – המכון הממלכתי לאמנות התיאטרון במוסקבה. עבדה בתיאטרון הנוער המוסקבאי, ובשנת 1977 עברה ל”סוברמניק”, אחד התיאטראות הדרמטיים המפורסמים ביותר במוסקבה.
מיליוני צופים מכירים אותה מהסרטים של אלדר ריאזנוב. ב”אירוניה של הגורל, או בהצלחה!” היא שיחקה את טניה, חברתה של נאדיה; ב”רומן בעבודה” – את המזכירה ורוצ’קה, שמלמדת את הבוסית הקפדנית להבין באופנה וביחסים. היו גם “הגראז'”, “השמים המובטחים”, “הזקנות”, “מגלמת את הקורבן” ועשרות עבודות נוספות.
הקשר האוקראיני של אחג’קובה לא הוגבל למקום הלידה. יחד עם בוגדן סטופקה היא שיחקה בהצגה של ולרי פוקין “אהבה ישנה” על פי “בעלי האחוזות הישנים” של גוגול. סטופקה גילם את אפנסי איבנוביץ’, אחג’קובה – את פולכריה איבנובנה. הדואט הבימתי שלהם היה אחד המאפיינים המרכזיים של ההפקה.
לאחר שנים, השחקנית הביעה את דעתה בגלוי על האירועים באוקראינה המודרנית.
אוקראינה: העמדה שאחג’קובה נקטה זמן רב לפני 2022
במהלך אירועי המידאן 2013–2014 אחג’קובה דיברה בפומבי על כבוד לאוקראינים שיצאו להפגנות המוניות. במרץ 2014, לאחר תחילת ההתערבות הרוסית בחצי האי קרים, היא הצטרפה לקריאה של קולנוענים רוסים נגד התערבות צבאית בענייני אוקראינה.
מאוחר יותר השחקנית הצהירה במפורש כי חצי האי קרים שייך לאוקראינה.
בשנת 2015 אחג’קובה תמכה בטייסת האוקראינית נדיה סבצ’נקו, שהייתה אז במעצר רוסי. בשנת 2018 הגנה על הבמאי האוקראיני אולג סנצוב, שנידון ברוסיה באשמת טרור ושוחרר במסגרת חילופי שבויים בשנת 2019.
הצהרות אלו נשמעו זמן רב לפני הפלישה המלאה. אחג’קובה לא הייתה פוליטיקאית ולא החזיקה במשרות ממשלתיות. היא השתמשה בפרסומה כדי לדבר בפומבי על המתרחש.
ב-21 בפברואר 2022, עוד לפני תחילת המלחמה המלאה, השחקנית חתמה על קריאה אנטי-מלחמתית קולקטיבית של נציגי האינטליגנציה הרוסית. לאחר ה-24 בפברואר עמדתה לא השתנתה.
עבור שחקנית רוסית מפורסמת, שעבדה במשך עשורים בתיאטראות ממלכתיים, ההשלכות הפכו במהרה למוחשיות.
איך אחג’קובה איבדה את “סוברמניק”
בסתיו 2022 “סוברמניק” ביטל את ההצגה “הלחם הראשון” בהשתתפות אחג’קובה. לפני כן ההפקה ספגה ביקורת ותלונות מצד הארגון הפרו-ממשלתי “קציני רוסיה”.
בדצמבר של אותה שנה בסנט פטרסבורג ביטלו את ההצגה המתוכננת של “הנכד שלי בנימין” בינואר.
ב-8 בפברואר 2023 הנהלת “סוברמניק” הסירה מהרפרטואר את “משחק בג’ין” – ההצגה האחרונה שבה עוד השתתפה אחג’קובה.
לדברי השחקנית, מנהל התיאטרון יורי קרבץ הסביר את ההחלטה במכתבים זועמים רבים והמלצות של מחלקת התרבות של מוסקבה. התיאטרון עצמו לא ציין בפומבי את הופעותיה האנטי-מלחמתיות כסיבה רשמית לביטול.
עבור השחקנית זה היה אומר שלאחר 46 שנות עבודה ב”סוברמניק” לא נותרה לה עוד אפשרות לעלות על הבמה שלו.
ב-10 במרץ 2023 היא פרסמה מכתב שבו נפרדה מהתיאטרון. בין היתר, אחג’קובה כתבה: “לא הספקתי להיפרד מהבמה שלי”.
ב-5 באפריל 2023 הסתיימו יחסי העבודה עם “סוברמניק”. הניסוח הרשמי – פיטורים מרצון. אך ההצהרה נכתבה כבר לאחר שהשחקנית למעשה נותרה ללא הצגות.
אז היא הייתה בת 84.
חמש עשרה אלף מכתבים לליה
החלטת התיאטרון עוררה תגובה רחבה מעבר לגבולות רוסיה.
הבמאי קיריל סרברניקוב, שעבד עם אחג’קובה בסרט “מגלמת את הקורבן”, יחד עם “נוביה גזטה” ארגן את המיזם “מכתבים לליה”.
הצופים נקראו לשלוח לשחקנית מילות תמיכה. תוך שלושה שבועות הגיעו יותר מ-15 אלף מכתבים מרוסיה וממדינות אחרות. הם הודפסו, נאספו והועברו לאחג’קובה.
בתשובתה היא הודתה לאנשים, רבים מהם לא היו מוכרים לה. עבור הצופים זו הייתה הזדמנות לומר לשחקנית את מה שלא יכלו להביע לאחר ההצגה שהוסרה מהרפרטואר.
הסיפור קיבל המשך. ללא במה קבועה במוסקבה, אחג’קובה החלה להשתתף יותר בסיורים בינלאומיים.
דגל אוקראינה לאחר ההצגה בגרמניה
בקיץ 2023 שמה של אחג’קובה הופיע שוב בחדשות הפוליטיות – הפעם בשל אירוע הקשור ישירות ל”הנכד שלי בנימין”.
ב-27 ביוני לאחר הופעה בברמן הגרמנית, השחקנית נמצאה על הבמה עם דגל אוקראינה. התמונות התפשטו באינטרנט.
ברוסיה התלונן עליה פעיל ציבורי ויטלי בורודין, ולאחר מכן נודע על בדיקה של משרד הפנים על פי סעיף “השמצת” הצבא הרוסי.
אחג’קובה עצמה הסבירה את המקרה אחרת. לדבריה, דגל אוקראינה הועבר לה באופן בלתי צפוי יחד עם פרחים, ובתחילה היא אפילו לא הבינה מה היא מחזיקה בידיה. השחקנית כינתה את המקרה פרובוקציה.
אין בסיסים אמינים לטעון שהיא ארגנה מראש את המהלך הבימתי הזה. יחד עם זאת, התמיכה הפומבית שלה באוקראינה לאורך השנים מאושרת על ידי הופעות והצהרות רבות, שאינן קשורות לאירוע זה.
תפקיד חדש בגיל 86 – ושוב ישראל
לאחר עזיבתה את “סוברמניק” אחג’קובה לא סיימה את הקריירה שלה. היא המשיכה לשחק ב”הנכד שלי בנימין” בסיורים בינלאומיים.
במרץ 2024 ההצגה הוצגה בטורונטו, ניו יורק, שיקגו, מיאמי ובוסטון. ההפקה נותרה מבוקשת בקרב הקהל התיאטרלי דובר הרוסית.
ובתחילת 2025 התקיימה בכורה חדשה.
בירוואן הבמאי בוריס פבלוביץ’ הציג את ההצגה “הולך עם המחרשה על עצמות המתים” על פי הרומן של הסופרת הפולנית, זוכת פרס נובל לספרות, אולגה טוקרצ’וק.
אחג’קובה שיחקה את הגיבורה הראשית – ינינה דושייקו, אישה מבוגרת החיה בין ההרים והיערות ומנסה להבין את מקרי המוות המסתוריים. בהפקה השתתפו גם אלכסנדר פקליסטוב, מוסיה טוטיבאדזה, מריה קרול וגלב רומשבסקי.
באפריל 2025 ההצגה הובאה לישראל. היא הוצגה באשקלון, חיפה, פתח תקווה ותל אביב.
הסיפור של אחג’קובה אינו היחיד בקרב אמנים רוסים, שמצאו את עצמם מחוץ לבמות התיאטרון המוכרות לאחר תחילת המלחמה. נאנובוסטי סיפרו בעבר על סיוריו של אלכסנדר פיליפנקו בישראל – שחקן שגם הוא גינה בפומבי את הפלישה הרוסית לאוקראינה.
“הנכד שלי בנימין”: אם יהודייה שהחליטה הכל עבור בנה
לסיורים בינואר 2027 אחג’קובה חוזרת לתפקיד אסתר – גיבורת המחזה של לודמילה אוליצקאיה.
המחזה נכתב בסוף שנות ה-80. לפי מידע המארגנים, אוליצקאיה דמיינה את אחג’קובה בתפקיד הגיבורה הראשית מההתחלה. אך ההפקה הבימתית של מרפה גורביץ’ הופיעה הרבה מאוחר יותר – הבכורה שלה התקיימה ביולי 2015.
אסתר גדלה בסביבה יהודית של בוברויסק הישנה. היא שמרה על תפיסות נעוריה על משפחה, מוצא, נישואין וחובת אם. עבורה עתיד הבן הוא עניין רציני מדי כדי לאפשר לו לבחור את אשתו בעצמו.
היא נוסעת לבוברויסק ומביאה נערה ממשפחה שהיא רואה כמתאימה. אך מתברר שתפיסות האם על נישואין נכונים אינן תואמות כלל את חיי הצעירים.
לצד אסתר יש דמויות נוספות, כל אחת עם עברה ותפיסותיה על אושר. מקום חשוב תופסת ליזה, מיילדת טובה ובודדה, שבגרסה המפורסמת של ההפקה שיחקה אלכסנדרה איסלנטייבה.
הבן של אסתר, לובה, סביבו נבנה חלק ניכר מהקונפליקט, אפילו לא מופיע בפני הצופים בהפקה זו. מדברים עליו, דנים בגורלו ומנסים לקבל החלטות בשבילו. ובכותרת כבר מופיע הנכד שטרם נולד, בנימין – הדור הבא, שעליו כולם דואגים מראש.
זו קומדיה עם מצבים משפחתיים מוכרים, אך תוכנה אינו מסתכם בקונפליקט של אם סמכותית ובנה הבוגר.
בוברויסק ועולם היהדות המזרח-אירופית
בוברויסק – עיר בבלארוס המודרנית, קשורה היסטורית לקהילה יהודית גדולה.
לפי נתוני המתחם הזיכרון הישראלי “יד ושם”, בסוף המאה ה-19 חיו בבוברויסק כ-21 אלף יהודים – כ-60% מאוכלוסיית העיר. בינואר 1939 האוכלוסייה היהודית מנתה 26,703 איש, או 31.7% מהתושבים.
בעיר היו בתי ספר יהודיים, מוסדות תרבות וציבור. יידיש שימשה בחינוך ואפילו בעבודת אחת מערכאות המשפט.
לאחר הכיבוש הגרמני ביוני 1941, יהודי בוברויסק נרדפו, רוכזו בגטו והושמדו בהמוניהם. פעולות הרצח העיקריות התרחשו בסתיו 1941.
הסיפור הזה עוזר להבין את עולמה של אסתר. היא שייכת לדור שעבורו מסורות, קשרים משפחתיים ותפיסות על מוצא ונישואין היו קשורים לחיי הקהילות היהודיות המזרח-אירופיות.
בהצגה לא מדובר בשחזור תיעודי של השואה. אך הזיכרון על העולם שנעלם נוכח מאחורי הקונפליקט הביתי לכאורה. לכן מצבים קומיים במחזה יכולים לשכון לצד זיכרונות טראגיים.
עבור הצופים הישראלים, שבמשפחותיהם נשמרו סיפורים על יוצאי אוקראינה, בלארוס ואזורים אחרים של מזרח אירופה, ההקשר התרבותי הזה מוכר בהחלט.
למה ההצגה מוצגת כבר יותר מעשר שנים
מרפה גורביץ’ בנתה את ההפקה על סצנות ביתיות, דיאלוגים ופרטים פסיכולוגיים. כאן חשובים השיחות, המריבות המשפחתיות, ההכרזות הבלתי צפויות, הרגלי הדמויות והיכולת של השחקנים לשנות מיד את מצב הרוח של הסצנה.
בשנת 2017 “הנכד שלי בנימין” זכה בארבעה פרסים בפסטיבל “סתיו האמור” בבלגובשצ’נסק.
ליה אחג’קובה זכתה בפרס על התפקיד הראשי הטוב ביותר, מרפה גורביץ’ – על הבימוי, נדיה לומפובה – על תפקיד המשנה. הפרס הרביעי היה פרס מיוחד של חבר השופטים על יצירת הפקה אמנותית בתיאטרון אנטפריז.
אז ההצגה קיבלה הערכות גבוהות על השילוב בין קומדיה לדרמה. אין צורך להסביר כל בדיחה או כל מריבה משפחתית: הצופה מזהה דמויות ויחסים מוכרים.
בשנת 2027 אחג’קובה תהיה כבר בת 88. היא חוזרת לאסתר יותר מעשור לאחר הבכורה וכמעט ארבע שנים לאחר עזיבתה את “סוברמניק”.
נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים בסיורים אלו לא רק אירוע תרבותי. סיפור השחקנית, שנולדה באוקראינה, תמכה בפומבי באוקראינים והמשיכה בקריירה תיאטרלית לאחר שאיבדה את הבמה המוסקבאית, מעניק לכרזת ינואר הקשר נוסף. עם זאת, “הנכד שלי בנימין” נשאר הצגה עצמאית על משפחה, אהבה, זיכרון וזכות האדם לבחור את חייו.
“הנכד שלי בנימין” בישראל: תאריכים, ערים, כרטיסים
לינואר 2027 הוכרזו ארבע הופעות. כולן מתחילות ב-20:00.
24 בינואר 2027, יום ראשון – באר שבע
מרכז אמנויות הבמה, אולם גדול. שדרות יצחק רגר, 41.
מחיר הכרטיסים: 235–405 ₪.
25 בינואר 2027, יום שני – ראשון לציון
גחל מאיר לתרבות. רחוב ז’בוטינסקי, 16.
מחיר הכרטיסים: 255–475 ₪.
28 בינואר 2027, יום חמישי – אשדוד
מרכז אמנויות הבמה. רחוב דרך הארץ, 1.
מחיר הכרטיסים: 245–455 ₪.
30 בינואר 2027, יום שבת – חיפה
תיאטרון הצפון, קריית חיים. רחוב בילינסון, 41.
מחיר הכרטיסים: 245–455 ₪.
לצפות במקומות הפנויים ולקנות כרטיסים ל”הנכד שלי בנימין” עם ליה אחג’קובה בישראל
הצגות, קונצרטים ואירועי תרבות נוספים ניתן למצוא בפלטפורמת השותף של הפרויקט – sTDe | NAnews – לוח אירועים בישראל.