ביום שלישי, 27 באוקטובר, בשעה 03:00 לפי שעון קייב וישראל, ובשעה 04:00 לפי שעון מוסקבה באזור הכבוש של אולשקי במחוז חרסון אמור להתחיל הפסקת אש. זהו מקרה נדיר שבו הפיקוד הצבאי האוקראיני והרוסי מציינים בפומבי את אותו רגע. יש לפנות את הדרך ממוקשים, להעביר שיירה הומניטרית, להביא מזון ותרופות ולתת לאנשים אפשרות לעזוב. בינתיים נעשה דבר אחר – הוסכמו התנאים. לא מסדרון בטוח ולא פינוי מאורגן עד 25 באוקטובר עדיין אין.
25 באוקטובר 2026. מחבר — R.Verter.
ההסכם הופיע לאחר משא ומתן של הנציב האוקראיני לזכויות האדם דמיטרי לובינץ עם נציגת הצד הרוסי יאנה לנטראטובה בהשתתפות הגברת הראשונה של ארה”ב מלניה טראמפ. ב-24 באוקטובר לובינץ הודיע כי בפגישה מקוונת הצדדים שוב תיאמו את השעונים ואת מהלך ההכנות. זה לא הפסקת אש כלל-אוקראינית ולא הסכם לסיום המלחמה. יש לו מטרה הרבה יותר ספציפית – לעזור לאנשים שלא יכולים לקנות אפילו לחם במשך חודשים.
תשעה קילומטרים שאי אפשר לעבור
אולשקי נמצאת על הגדה השמאלית, המזרחית של הדנייפר מול חרסון. בקו ישר בין הערים יש כ-תשעה קילומטרים. לפני הפלישה חיו כאן כ-24 אלף איש, ובכל קהילת אולשקי – העיר עם היישובים הסמוכים – כ-40 אלף. פעלו חנויות, בתי ספר, בית חולים; דרך גשר אנטונובסקי נסעו למרכז המחוז. בקרבת מקום נמצאים חולות אולשקי – אזור טבעי ידוע של אוקראינה.
הכוחות הרוסיים הופיעו כאן ב-24 בפברואר 2022, כשהם מתקדמים מכיוון חצי האי קרים הכבוש. במרץ התושבים עדיין יצאו להפגנות עם דגלים אוקראיניים. באפריל הצבא הרוסי דחק סופית את הממשל המוניציפלי האוקראיני. ב-11 בנובמבר הכוחות האוקראיניים שחררו את חרסון, אך אולשקי נותרה תחת כיבוש. ביניהם נותרו הדנייפר, גשר הרוס וקו החזית. הקרבה על המפה הפסיקה להיות זמינות הדרך.
ב-6 ביוני 2023 נהרסה תחנת הכוח ההידרואלקטרית של קחובקה, שסכרה היה בשליטה רוסית. זרם המים הציף, לפי הערכות אז, עד 90% משטח אולשקי. אנשים ניצלו על גגות ועליות גג. חקירת Associated Press, שפורסמה בדצמבר 2023, הביאה עדויות של רופאים שהעריכו את מספר ההרוגים בעיר ב-200–300 איש; זה לא מספר רשמי סופי. הממשל הכיבוש הרוסי דיווח על פחות הרוגים באופן משמעותי, ולפי החקירה, מנע רישום של הקורבנות. מאז התשתית הקהילתית לא שוקמה במלואה.
בשנים 2024–2025 העיר איבדה בהדרגה חשמל, גז, אספקת מים תקינה, תחבורה וסיוע רפואי. תחילת 2026 הביאה מכה חדשה: הדרכים התמלאו במוקשים, מעליהן טסו כל הזמן רחפנים, והיה כמעט בלתי אפשרי להביא מוצרים. החנות הרגילה האחרונה, לפי נתוני האו”ם, הפסיקה לפעול כבר בינואר. ב-26 במאי התקיימה האספקה הרגילה האחרונה הידועה של מזון ברכב. לאחריה, אספקת המסחר לעיר למעשה נפסקה.
דרך המוות ובית חולים ללא אפשרות פינוי
ראדנסק — יישוב כעשרים קילומטרים מאולשקי — עבור חלק מהתושבים הפך למקום הקרוב ביותר שבו עדיין הצליחו להשיג מוצרים. היה צורך להגיע לשם ברגל או באופניים בדרך שבורה בין מכוניות שרופות ומוקשים. ב-דיווח של רויטרס מ-8 באוקטובר אחת הנשים סיפרה שבדרך חזרה עלתה על מוקש. לדבריה, זמן קצר לפני כן נהרגו שם עוד שלושה אנשים. הסוכנות לא הצליחה לאמת באופן עצמאי כל אחד מהמקרים שהיא ציינה, אך בדקה חומרי וידאו של הדרך והשוותה עדויות. המקומיים קוראים לה “דרך המוות”.
אנשים מבשלים ירקות וצמחי בר, חיים על חשבונם של מלאים ישנים, שימורים, גינות ועזרת שכנים. הופיעו דיווחים על אכילת עופות ובשר חיות בית — אלו עדויות של תושבים בודדים, לא תיאור התפריט של כל הנותרים. על אש פתוחה אופים לחמים, כי אין גז ביתי. בית החולים, שעבד חלקית על גנרטורים, סובל ממחסור בתרופות, צוות, מוצרים לחולים מרותקים למיטה וציוד. אי אפשר להזמין אמבולנס כמו בעיר רגילה.
ב-25 ביוני משימת המעקב של האו”ם לזכויות האדם פרסמה את תוצאות השיחות עם יותר מעשרים תושבים של קהילות כבושות בקו החזית. היא קיבלה דיווחים על לפחות 29 הרוגים ו-54 פצועים אזרחים בשנת 2026 באולשקי ובפריסטאן השכנה יחד, בעיקר בהקשר של התקפות רחפנים. האו”ם אישר מקרים רבים, אך לא הצליח לקבוע אחריות על כל מכה בנפרד. ב-5 במרץ התקפת רחפן הרגה שני אזרחים ופצעה אנשים אחרים שחיכו לחלוקת מזון; במאי לאחר התקפת רחפן נהרג רופא פצוע ואדם שבא לעזור. ב-2 ביוני שיירה אזרחית עם מוצרים עלתה על מוקש בכניסה לאולשקי: לפי נתוני האו”ם, הרוג אחד ושלושה פצועים.
עד 24 ביוני ארבעה תושבים פצועים היו בבית החולים המקומי והיו זקוקים להובלה לטיפול, אך לא הצליחו להוציאם; חולה אחד מת בזמן שחיכה להעברה. פעילי זכויות אדם סיפרו על משפחות שבהן אדם קרוב לא יכול היה לעזוב כי קרוב משפחה בן 84 לא היה מסוגל לעבור עשרה קילומטרים למקום האיסוף. לפי נתוני האו”ם, מתנדבים הצליחו לעזור לכ-180 אנשים לעזוב את היישובים בקו החזית במשך כמה חודשים; בין המקרים הללו — 32 שפונו מאולשקי בתקופת רגיעה יחסית ב-9–11 במאי. זה לא מסלול מאורגן לכל העיר.
ביולי Human Rights Watch לאחר שיחות עם תושבים שעזבו אישרה מחסור נרחב בשירותים קהילתיים ואי אפשרות לעזוב את העיר בבטחה. מספר מדויק של מתים מרעב לא נקבע על ידי משקיפים עצמאיים. אבל לחכות לסטטיסטיקה כזו כדי להכיר באיום על החיים יהיה אבסורד בירוקרטי אכזרי.
העזרה שנאלצו להשליך מהשמיים
ב-1 בספטמבר, לפי נתוני הממשל האוקראיני המקומי, מכוניות עם מזון גילו מוקשים ומלכודות על הכביש ונאלצו להסתובב. ניסיונות לעזור לתושבים הועברו יותר ויותר לאוויר.
ב-16 בספטמבר משרד לובינץ דיווח על 176 פניות על מצב האזרחים בחלק הכבוש של מחוז חרסון ובדק מידע על 358 אנשים שזקוקים בדחיפות ליציאה בטוחה. הצד האוקראיני הכין רשימות וסדרי פינוי. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) אישר את נכונותו לסייע במסגרת המנדט שלו, אך הצד הרוסי אז לא נתן את האישור הנדרש לפעולה. ב-19 בספטמבר מועצת הכנסיות והארגונים הדתיים של אוקראינה ביקשה מהאפיפיור, האו”ם, הצלב האדום ומבנים אחרים למנוע מוות מרעב של אנשים. עם קריאה נפרדת להבטיח גישה יצא גם שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה. ב-25 בספטמבר נציב זכויות האדם של מועצת אירופה מייקל או’פלארטי גם דרש יציאה בטוחה של אזרחים.
ב-27 בספטמבר הרשויות המחוזיות דיווחו כי יחידות אוקראיניות סיפקו באמצעות רחפנים כ-ארבעה טון של מזון למאה נקודות בעיר. בלילה שבין 3 ל-4 באוקטובר התקיימה פעולה נוספת: כ-400 חבילות במשקל כמעט ארבעה טון — מוצרים, תרופות, ערכות לילדים. דווח כי הכוחות הרוסיים ניסו ליירט משלוחים כאלה ולרדוף אחרי המקבלים. זו האשמה של הצד האוקראיני; לא ניתן לאמת באופן עצמאי כל פרק. והעיקר: גם השלכות מוצלחות לא מחליפות אספקת בית החולים, אספקת מים ותקשורת רכב בטוחה. ב-8 באוקטובר לובינץ הודה: למרות המשא ומתן, לא הצליחו להשיג פתיחה מעשית של המסדרון.
בינתיים הערכות מספר התושבים לעיתים קרובות מבלבלות. לפי נתוני הבית הלבן, באולשקי עצמה נותרו 1700–2000 אנשים, ביניהם כ-50 ילדים, בעיקר מבוגרים. הערכה רחבה יותר — כ-ששת אלפים תושבים ויותר מ-180 ילדים — מתייחסת לאולשקי יחד עם הקהילות השכנות, ולא רק לרחובות העיר. לאחר 2022 לא הייתה מפקד מדויק.
חדשות ישראל | Nikk.Agency כתבו על הבידוד המתמשך הזה זמן רב לפני הדיפלומטיה הנוכחית: כבר ב-2 במרץ — על העיר על סף רעב, ב-20 בספטמבר — על קריאת הכנסיות ו-358 הזקוקים לפינוי, ו-ב-25 בספטמבר — על תשעה קילומטרים לחרסון ועשרים לאוכל. מאז השתנה העיקר: הצדדים סוף סוף הכריזו על מנגנון הומניטרי מוסכם.
מהוותיקן לבית הלבן: איך הגיעו להסכם
ב-16 באוקטובר האפיפיור ליאו ה-14 במהלך שיחה עם פוטין קרא להבטיח אספקת מזון, תרופות ופינוי מרצון. ב-19 באוקטובר הוא דן באולשקי עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. ב-21 באוקטובר סגנית נשיא הפרלמנט האירופי פינה פיצ’רנו הכריזה על שביתת רעב לתמיכה בתושבים. על רקע הקמפיין הציבורי, ה-SBU האוקראיני הזהיר ב-7 באוקטובר על סדרת ראיונות מבוימים רוסיים אפשריים, וה-GUR ב-22 באוקטובר — על ועידת וידאו תעמולתית צפויה. שני הדיווחים הם הערכות של שירותי הביטחון האוקראיניים, ולא הוכחה לאמיתות או שקר של כל עדות עתידית מהעיר.
ב-23 באוקטובר הבית הלבן הודיע על הסכם בתיווכה של מלניה טראמפ. הצד האמריקאי סיפר שהיא למדה על המצב במהלך פגישה בניו יורק בשולי העצרת הכללית של האו”ם והפעילה ערוץ שנוצר בעבר לאיחוד ילדים אוקראינים עם משפחותיהם: דרכו, לפי נתוני הבית הלבן, עד אז עזרו לבצע שש פעולות שנגעו ל-34 ילדים. המשא ומתן נוהל על ידי צוותים של אוקראינה ורוסיה; לובינץ ציין את יאנה לנטראטובה כאחראית על הקבוצה הרוסית. הקרמלין אישר את ההסכם והביע דעה חיובית על תפקידה של הגברת הראשונה של ארה”ב.
בהודעה הראשונה של הבית הלבן תאריך תחילת הפסקת האש היה 29 באוקטובר. מאוחר יותר הצבאות של שני הצדדים הסכימו על 27 באוקטובר: קייב הכריזה על התחלה בשעה 03:00, ראש המטה הכללי הרוסי ולרי גרסימוב — בשעה 04:00 לפי שעון מוסקבה. בשל הפרש השעות זהו אותו רגע; בישראל אז גם יהיה 03:00. ב-24 באוקטובר לובינץ ולנטראטובה קיימו פגישה מקוונת נוספת, וב-25 האומבודסמן האוקראיני הבהיר את רצף הפעולות. Associated Press כותב שההפסקה מתוכננת למספר ימים; המועדים הסופיים של פעולתה ושל כל השלבים עדיין לא נקבעו בפומבי.
מה אמור לקרות אחרי 03:00
תחילה הצבאות צריכים להפסיק את האש באזורים הנדרשים לפעולה; לאחר מכן חבלנים יבדקו ויפנו את הדרכים ממוקשים. במסלול הבטוח מתוכננת להעביר שיירה עם מים, מוצרים, תרופות, אמצעי היגיינה וציוד נוסף לבית החולים. לאחר מכן מבטיחים לתושבים יציאה מאורגנת מרצון. לדברי לובינץ ונציגי ארה”ב, אנשים צריכים להיות מסוגלים לבחור את הכיוון — לשטח שבשליטת קייב או לרוסיה. למי שיישאר, גם כן נדרשת עזרה.
מלניה טראמפ הודיעה שנציגים אזרחיים של שני הצדדים מתכוונים לבקר את התושבים, לברר את צרכיהם ולעזור עם תחבורה. היא גם הצהירה על מעורבות של ארגון מדיה אמריקאי עצמאי לתיעוד המשימה; שמו לא פורסם. לובינץ הזכיר מנגנון פיקוח חדש בהשתתפות ארה”ב, אך לא חשף פרטים. בינתיים לא ידועים המסלול המדויק של השיירה, הרכב המשקיפים הבינלאומיים, מספר המקומות בתחבורה הראשונה ותאריך היציאה הראשונה בפועל. נכונות הצלב האדום, שהוכרזה בספטמבר, אינה אומרת כשלעצמה שעובדיו כבר נכנסו לעיר.
יש גם הבדל בניסוחי היקף ההפסקה. לובינץ דיבר על כל מחוז חרסון והאזורים הקשורים למשימה; המטה הכללי האוקראיני — על אזור מסוים, והצד הרוסי — על כיוון חרסון. להכריז על הפסקת קרבות מלאה בכל המחוז כבר עכשיו אי אפשר. נציגים רוסים מאשימים את אוקראינה בהפרת אספקות קודמות. משקיפים עצמאיים תיעדו את סכנת המוקשים והתקפות הרחפנים, אך לא קבעו אשמים בכל מקרה. זה לא מבטל את החובה המיוחדת של רוסיה כמדינה כובשת לספק לאוכלוסייה מזון, רפואה וגישה הומניטרית. כך מנסח המשפט ההומניטרי הבינלאומי של האו”ם; החובה לא לתקוף אזרחים חלה על כל הצדדים.
מה בסיפור הזה חשוב לישראל
לקורא הישראלי כדאי להסביר שלושה דברים. “משטר שקט” — אינו הסכם שלום, אלא הסכם זמני לא לירות למען משימה אזרחית מסוימת. ICRC — הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, ארגון הומניטרי נייטרלי; הוא אינו צד למשא ומתן על שטח. הגדה השמאלית של חרסון — חלק מהשטח האוקראיני על הגדה המזרחית של הדנייפר, שהצבא הרוסי ממשיך לשלוט בו, אף על פי שחרסון שממול אוקראינה שחררה ב-2022.
לגיאוגרפיה הזו יש גם היסטוריה יהודית-אוקראינית ישירה. ב-8 ביוני 2023 הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן השתתף בהצלת אנשים לאחר הרס תחנת הכוח ההידרואלקטרית של קחובקה בחרסון. קבוצתו נפלה תחת אש, אך נותרה בחיים. חדשות ישראל דיווחו על הנסיעה הזו ביום האירועים. היום אותו אזור שוב זקוק לדרך הומניטרית בטוחה. זו קשר קונקרטי של הטרגדיה האוקראינית עם הקהילה, שעוקבים אחר גורלה בישראל, ולא סיבה להשוות מכנית בין מלחמות שונות.
עבורי, R.Verter, מאחורי הביטוי “משימה הומניטרית” עומדת בדיקה פשוטה מאוד: האם חולה מרותק למיטה יקבל תרופה, האם אדם מבוגר יוכל לעזוב מבלי לעבור עשרה קילומטרים בשדה מוקשים, והאם יכבדו את בחירתו האישית. התנאים נדונו, ההצהרות ניתנו. אבל החיים באולשקי לא ישתנו מכך שקייב ומוסקבה הסכימו על זמן הפסקת האש. הם ישתנו כאשר מכוניות יעברו באמת בדרך שפונתה ממוקשים — ויחזרו עם אנשים שרצו לעזוב.