“הדיזל לא קשור לזה”? מה פורטניקוב ראה בעסקה של טראמפ עם פוטין

ב-9 באוקטובר 2026 דונלד טראמפ הודיע כי לאחר שיחת טלפון עם פוטין, רוסיה תספק לשוק האמריקאי והעולמי יותר מ-300 אלף טון דיזל. בנובמבר – עוד 500 אלף, ולאחר מכן מיליון טון. מאוחר יותר, לדברי נשיא ארה”ב, אמורות להגיע אספקות נוספות.

מחבר: פאבל שווייקו, נאנובוסטי

11 באוקטובר 2026

באותו יום, משרד האוצר של ארה”ב הוציא רישיון כללי מס’ 135, המתיר פעולות מסוימות עם דלק דיזל רוסי עד 7 באפריל 2027.

העיתונאי ויטלי פורטניקוב סבור כי המשמעות האמיתית של העסקה אינה במחירי הדלק האמריקאים, אלא בהכנסות העתידיות האפשריות של רוסיה.

קראתי בעיון את טיעוניו. בהרבה אני מסכים. אבל, לדעתי, כאן מצטלבים כמה אינטרסים, והתוצאות עשויות לצאת הרבה מעבר לשוק הנפט.

מה אמר פורטניקוב: פוטין לא צריך את הדיזל של היום, אלא את הייצוא של מחר

ב-10 באוקטובר בשידור ‘אספרסו’ פורטניקוב הפנה תשומת לב למספרים.

ארה”ב מייצאת מדי חודש כ-שישה מיליון טון דלק דיזל. רוסיה לפני המתקפות האוקראיניות הנרחבות על מתקני הזיקוק שלה מכרה כשלושה מיליון.

לדעת העיתונאי, הכמויות שהוכרזו של האספקה הרוסית אינן מסוגלות לשנות באופן עקרוני את המחירים האמריקאים. הם תלויים במצב העולמי, במחיר הנפט ובסיכוני ההובלה, כולל המצב במצר הורמוז.

אבל הרווח האמיתי של מוסקבה, מניח פורטניקוב, עשוי להתגלות מאוחר יותר.

אם טראמפ יצליח להפסיק את המתקפות האוקראיניות על מתקני הזיקוק הרוסיים, הקרמלין יקבל זמן לשקם אותם. וההקלות בסנקציות האמריקאיות יאפשרו למכור יותר דלק ולהרוויח כסף.

זו היפותזה משכנעת. עם זאת, אין עדיין הוכחות לכך שהפסקת המתקפות על מתקני הזיקוק הייתה תנאי סודי לעסקה.

איפה אני מסכים עם פורטניקוב ואיפה אני מוכן להתווכח

אתחיל מחוסר הסכמה. לא הייתי מזניח את הדיזל עצמו.

בארה”ב אכן התעוררה בעיה של דלק יקר. לפי מידע של רויטרס, ב-9 באוקטובר המחיר הממוצע של דיזל היה כ-6.28 דולר לגלון.

המלחמה סביב איראן, הפרעות בשיט דרך מצר הורמוז והמתח בשוק הדלק העולמי הפכו את הבעיה הזו לכואבת פוליטית.

לפני הבחירות הביניים לקונגרס האמריקאי ב-3 בנובמבר נותר פחות מחודש. טראמפ צריך להראות לבוחרים שהוא מטפל במחירים.

אבל אנליסטים של נפט, שנשאלו על ידי רויטרס, מטילים ספק בכך שהאספקה הרוסית תוכל להבטיח ירידה יציבה במחיר הדלק.

וכאן אני חוזר לפורטניקוב.

הבעיה אינה בכך שאמריקה רוצה דיזל זול. הבעיה היא באיזו מחיר הם יכולים להציע לאוקראינה לשלם עבורו.

שהרי מתקני הזיקוק הרוסיים הם חלק חשוב מהכלכלה שמאפשרת את המשך המלחמה.

שישה דרישות לזלנסקי ואפס התחייבויות מאושרות ממוסקבה

ב-10 באוקטובר אקסיוס פרסם מידע של פקיד אמריקאי: טראמפ דרש מזלנסקי בערך שש פעמים להפסיק את המתקפות על מתקני הזיקוק הרוסיים.

קייב הציעה הדדיות. אוקראינה מפסיקה את המתקפות על הזיקוק, רוסיה – את המתקפות על תחנות הכוח האוקראיניות.

לדברי המקור האמריקאי, וושינגטון רצתה הפסקה חד-צדדית של המתקפות האוקראיניות.

יתרה מכך, פקיד אוקראיני סיפר לאקסיוס על איום לשלול מקייב תמיכה מודיעינית. הצד האמריקאי מכחיש זאת.

את פרטי המשא ומתן כבר ניתחנו בכתבה של נאנובוסטי על ששת הדרישות של טראמפ.

נראה לי שהדבר המטריד ביותר כאן הוא היעדר התחייבויות שוות ערך.

ההקלה בסנקציות האמריקאיות כבר הוסדרה. ואחרי השיחה עם טראמפ, פוטין אפילו לא התחייב לחדש את המשא ומתן לשלום.

ב-10 באוקטובר רוסיה תקפה את זפורוז’יה. זלנסקי דיווח על 12 הרוגים, כולל שלושה ילדים. נאנובוסטי דיווחו בפירוט על המתקפה הזו.

מתקבלת תמונה לא נעימה: מציעים להפסיק את המתקפות האוקראיניות על מתקני הזיקוק הרוסיים, בעוד שאין הפסקה מובטחת של המתקפות הרוסיות על ערים אוקראיניות.

למה זה צריך לעניין את ישראל

יש עוד נסיבה שלא הייתי משאיר מחוץ לסוגריים.

הבעיות האנרגטיות של ארה”ב קשורות קשר הדוק למלחמה סביב איראן. דווקא ההפרעות במפרץ הפרסי, כולל תנועת מכליות דרך מצר הורמוז בין איראן לעומאן, מגבירות את המחסור העולמי בדלק.

וב-9 באוקטובר בלומברג דיווחה בהסתמך על פקיד מערבי כי רוסיה מספקת לאיראן טילים. סוגי הנשק והיקפי האספקה לא נחשפו בפומבי, ואין אישור עצמאי למשלוחים ספציפיים.

מתקבלת סיטואציה פרדוקסלית: ארה”ב מחפשת דרך להחליש את השלכות המלחמה במזרח התיכון, תוך פתיחת אפשרויות נוספות לייצוא הרוסי, בעוד שמוסקבה, לפי דיווחים ממקורות מערביים, ממשיכה בשיתוף פעולה צבאי-טכני עם טהראן.

לקוראים בישראל זה כבר לא רק עניין של המלחמה האוקראינית. ההחלטות הכלכליות של וושינגטון עשויות להשפיע על מדינה שתומכת באויב של ישראל.

נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנים אירועים כאלה בהקשר של יחסי אוקראינה, ישראל והביטחון הבינלאומי. כאן שלושת הכיוונים הללו נפגשו באופן בלתי צפוי בעסקת דלק אחת.

מה אני אצפה בהמשך

לא אטען שטראמפ מציל בכוונה את הכלכלה הצבאית הרוסית. אין הוכחות לכוונה כזו.

אבל הכוונות של פוליטיקאים מעניינות אותי פחות מההשלכות של החלטותיהם.

אם המפעלים הרוסיים ישקמו את הייצור, מוסקבה תגדיל את הייצוא, ואוקראינה תחת לחץ אמריקאי תאבד את היכולת לבצע מתקפות ללא ויתורים נגדיים מהקרמלין, תתקבל הפסקה חד-צדדית לרוסיה.

אם ההסכם יוביל להפסקה הדדית של המתקפות על האנרגיה ולצעדים ממשיים להפסקת המלחמה, ההערכה תהיה שונה.

פורטניקוב שואל כמה פוטין יוכל להרוויח משיקום הזיקוק.

ואני אוסיף שאלה אחרת: למה כדי להוריד את המחירים בתחנות הדלק האמריקאיות אוקראינה צריכה לסכן אחד מהכלים ללחץ על הכלכלה הצבאית הרוסית?

בינתיים אין תשובה לכך.