«Shahed לא רואה הבדל בין חרקוב לטהראן»: רזה פהלווי באודסה הזהיר את המערב מפני האיום הרוסי-איראני

הנסיך האיראני בגלות רזא פהלווי ב-30 במאי 2026 נאם בפורום הביטחון של הים השחור באודסה וקשר את המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה עם הדיכוי והמדיניות החיצונית של המשטר בטהראן. התזה המרכזית שלו נשמעה קשה: התוקפנות הרוסית והדיקטטורה האיראנית לא יכולות עוד להיחשב כמשברים נפרדים.

פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן מוחמד רזא פהלווי, הצהיר שאוקראינה והעם האיראני למעשה מתמודדים עם אותה לוגיקה של אלימות. לדבריו, המל”טים שאהד, שעמם רוסיה תוקפת את הערים האוקראיניות, נוצרו על ידי אותו משטר שדיכא את ההפגנות באיראן וממשיך להחזיק בשלטון באמצעות פחד.

אודסה כנקודת מפגש של הכאב האוקראיני והאיראני

הנאום של פהלווי התקיים באודסה – עיר שהפכה מאז תחילת המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה לאחת המטרות המרכזיות של התקפות רוסיות בדרום המדינה. לכן דבריו על העיר ש”מסתכלת לתוקפנות בעיניים” ולא נכנעת, נשמעו לא כנוסחה דיפלומטית אלא כאות פוליטי.

לקהל הישראלי יש בנאום הזה משמעות נפרדת. המל”טים האיראניים שאהד הפכו מזמן לא רק לנושא אוקראיני. המשטר האיראני מאיים בו זמנית על ישראל, תומך בכוחות אנטי-מערביים ואנטי-ישראליים במזרח התיכון ועוזר לרוסיה לנהל מלחמה נגד אוקראינה.

פהלווי ניסח זאת באמצעות משפט פשוט וחזק: “שאהד לא רואה הבדל בין בית בחארקוב, משרד מסחרי בדובאי או כיכר בטהראן”. בלוגיקה זו, חארקוב האוקראינית, הבירה האיראנית ומרכזים אזוריים במזרח התיכון נמצאים באותה אזור סיכון.

מדוע דברי פהלווי חשובים לישראל

ישראל יודעת היטב מהי האיום האיראני. אבל הנאום באודסה הוסיף לנושא הזה ממד אוקראיני: טהראן פועלת לא רק דרך רשתות פרוקסי ותוכניות טילים, אלא גם דרך ייצוא טכנולוגיות מלחמה שרוסיה משתמשת בהן נגד תשתיות אזרחיות באוקראינה.

זה הופך את שיתוף הפעולה הרוסי-איראני לא לברית מופשטת של משטרים, אלא למנגנון מעשי של לחץ על מדינות דמוקרטיות. אוקראינה מתמודדת עם זה בשטחה. ישראל – דרך הביטחון האזורי, איומים מצד איראן והשלכות חוסר היציבות במזרח התיכון.

מוסקבה וטהראן כ”אדריכלי הכאוס”

פהלווי כינה את רוסיה ואת המשטר בטהראן לא רק כשותפים, אלא כ”אדריכלי הכאוס”. לדבריו, שני המשטרים פועלים לפי תבנית דומה: קודם כל מדכאים את אזרחיהם, ואז מעבירים את מודל הכוח הזה החוצה – נגד שכנים, חברות דמוקרטיות והסדר הבינלאומי.

הוא הזכיר שהמשטר הרוסי נלחם לא רק נגד אוקראינה. בהקשר רחב יותר, מוסקבה פועלת נגד הדמוקרטיה, נגד גאורגיה, וביחד עם הרפובליקה האסלאמית – נגד סוריה ואוקראינה. ברית כזו, לפי דעתו של פהלווי, בוחנת את תגובת העולם החופשי ומחשבת את הצעדים הבאים לפי כמה חלשה או נחושה תהיה תגובת המערב.

כאן בדיוק העמדה של פהלווי חוצה את הניסיון האוקראיני והישראלי. חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הנושא הזה לא כמדיניות חוץ רחוקה מדיניות חוץ, אלא כחלק מקו הביטחון הכללי: איראן, רוסיה, מל”טים, מלחמות פרוקסי ולחץ על אוכלוסייה אזרחית קשורים זה לזה הרבה יותר ממה שנשמע לעיתים קרובות בהצהרות רשמיות.

סנקציות, מל”טים ותשתית התוקפנות

פהלווי הדגיש במיוחד שסנקציות צריכות להיות מכוונות לא רק נגד סמלים פוליטיים, אלא גם נגד מנגנוני התוקפנות האמיתיים. מדובר בצבאות, מפעלים לייצור מל”טים, מבנים לוגיסטיים, ערוצים פיננסיים ורשתות שמאפשרות למשטרים להמשיך במלחמה.

גישה כזו חשובה גם לאוקראינה וגם לישראל. אם תעשיית המל”טים של איראן ממשיכה לפעול, המוצרים שלה יכולים להופיע בחזיתות שונות – מערים אוקראיניות ועד לאזורים שבהם ההשפעה האיראנית נוגעת ישירות לביטחון הישראלי.

פהלווי גם הזהיר את המערב ממשא ומתן עם משטרים אוטוריטריים כדרך אוניברסלית לשלום. הנוסחה שלו הייתה ברורה מאוד: משא ומתן עם עריצים לא מוביל לשלום, הם מובילים לעריצות.

מה עומד מאחורי הקריאה לא להתפשר עם דיקטטורים

רזא פהלווי הביא דוגמה של ברית המועצות, והצהיר שהפשרות הקודמות דחו את העימות יותר מאשר פתרו אותו. בלוגיקה שלו, חולשה מול דיקטטורות לא מפחיתה את הסיכון למלחמה, אלא רק מעבירה אותה לשלב הבא – לעיתים קרובות עם תוצאות כבדות יותר.

תזה זו רגישה במיוחד לאוקראינה, שכבר שנים רבות מתמודדת עם תוצאות הניסיונות “להקפיא” את התוקפנות הרוסית במקום לעצור אותה. לישראל זה גם לא נראה תיאורטי: כל סבב של ויתורים והערכת חסר של האסטרטגיה האיראנית באזור חוזר במוקדם או במאוחר עם איומים חדשים.

פהלווי קרא למערב לתמוך לא רק באוקראינה, אלא גם באופוזיציה הדמוקרטית באיראן. לדבריו, האיום הרוסי-איראני צריך להיחשב כבעיה אחת, ולא כאוסף של משברים נפרדים.

מי הוא רזא פהלווי

רזא פהלווי הוא בנו של השאה האחרון של איראן מוחמד רזא פהלווי. בילדותו הוכרז כיורש העצר, אך לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 הופלה המלוכה באיראן ומשפחת פהלווי נמצאה בגלות.

היום הוא נותר אחת הדמויות המוכרות ביותר של האופוזיציה האיראנית. עמדתו הציבורית בנויה סביב רעיון השינויים הדמוקרטיים באיראן, תמיכה בהתנגדות אזרחית ולחץ על המשטר שהוא רואה כאיום לא רק לאיראנים, אלא לכל העולם החופשי.

הנאום באודסה הראה שהמלחמה האוקראינית הופכת יותר ויותר למקום שבו מתכנסות קווי ההתנגדות הגלובליים השונים. רוסיה, איראן, מל”טים שאהד, ביטחון הים השחור, המזרח התיכון וגורל התנועות הדמוקרטיות כבר לא ניתן להיחשב בנפרד.

לישראל יש גם משמעות ישירה בשיחה הזו. כאשר הטכנולוגיה האיראנית משמשת נגד אוקראינה, ומוסקבה וטהראן מחזקות זו את זו, מדובר לא במלחמה זרה, אלא במערכת איומים שבצורות שונות נוגעת גם לחארקוב, גם לאודסה, גם לתל אביב ולכל האזור.