אוקראינה וישראל בין חמש המדינות הפחות שקטות בעולם: רוסיה במקום האחרון — מה באמת הראה מדד השלום העולמי 2026

אוקראינה דורגה במקום ה-160 מתוך 163 במדד השלום הגלובלי לשנת 2026. ישראל דורגה מקום אחד מעליה – במקום ה-159. ורוסיה ירדה למקום האחרון, ה-163. המספרים פורסמו במחקר של המכון לכלכלה ושלום, שמשך שוב את תשומת הלב של התקשורת האוקראינית ב-8 באוקטובר. אך מאחורי השכנות של אוקראינה וישראל מסתתרות מלחמות שונות לחלוטין, סיבות שונות לאיומים ושאלה לא נוחה אחת: האם בכלל ניתן למדוד שלום במספר אחד, מבלי לבלבל בין התוקפן לבין מי שמגן על עצמו?

מחבר: מערכת חדשות נא

חמש מדינות בסוף הדירוג. וחמש סיפורי מלחמה שונים

ביוני 2026 המכון הבינלאומי לכלכלה ושלום (Institute for Economics & Peace, IEP) הציג את מדד השלום הגלובלי החדש – מחקר שנתי על רמת השלום במדינות. הוא מכסה 163 מדינות וטריטוריות ומתחשב לא רק בסכסוכים מזוינים, אלא גם בביטחון הציבורי, חוסר יציבות פוליטית, טרור ומיליטריזציה.

חמשת המקומות התחתונים נראים כך:

• רוסיה – מקום 163, מדד 3.367.
• סודן – מקום 162, מדד 3.195.
• הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – מקום 161, מדד 3.189.
• אוקראינה – מקום 160, מדד 3.184.
• ישראל – מקום 159, מדד 3.124.

ככל שהמספר גבוה יותר, כך רמת השלום נמוכה יותר לפי מתודולוגיית המחקר.

סודן חווה מלחמת אזרחים שהחלה באפריל 2023. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמשכים עימותים מזוינים, מלווים במשבר הומניטרי והעברת אוכלוסייה המונית. אוקראינה מתנגדת כבר חמש שנים לפלישה הרוסית המלאה. ישראל לאחר התקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 נקלעה לעימות אזורי ממושך.

רוסיה נמצאת ברשימה זו מסיבה עקרונית שונה. ההנהגה הרוסית היא שקיבלה את ההחלטה על הפלישה המלאה לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, והמשיכה את התוקפנות שהחלה ב-2014. אך הדירוג עצמו אינו קובע את האשמים במלחמות. לשם כך קיימים עובדות, מסמכים והערכות משפטיות בינלאומיות.

כאן מתעוררת הבעיה הראשונה עם כותרות רועשות על ‘המדינות הכי לא שלוות’. הן מאחדות בקטגוריה אחת מדינות שבהן מתרחשות מלחמות, אך אינן אומרות דבר על מי התחיל את המלחמות הללו.

למה אי אפשר לקרוא לרשימה זו דירוג המדינות הכי מסוכנות

מדד השלום הגלובלי משתמש ב-23 מדדים, המאוגדים בשלוש קבוצות: ביטחון ציבורי, סכסוכים פנימיים ובינלאומיים, מיליטריזציה. בחישוב נכללים מספר ההרוגים בסכסוכים, העברת אנשים בכפייה, חוסר יציבות פוליטית, יחסים עם שכנים, הוצאות צבאיות, גודל הכוחות המזוינים וגורמים נוספים.

לקורא הישראלי חשוב להבחין כאן בין שני מושגים. הראשון – ביטחון (ביטחון), הביטחון שמספקים המדינה, הצבא, המשטרה ומערכת ההגנה האזרחית. השני – שלום כהיעדר או הגבלה של אלימות וסכסוכים מזוינים. צבא חזק יכול להעלות את יכולת המדינה להגן על עצמה, אך במקביל עומס צבאי גבוה משתקף על מקומה במדד.

לכן המקום ה-159 של ישראל אינו אומר שבכל אזור בישראל מסוכן יותר מאשר בכל מדינה אחרת. באותו אופן, המקום ה-160 של אוקראינה אינו מתאר באותו אופן את המצב באוז’גורוד, קייב ובחרסון שבחזית.

המדד מציג את התמונה הכללית של המדינה. הוא אינו מחליף את מפת האזעקות האוויריות, את המלצות פיקוד העורף של ישראל או את המידע על בטיחות של עיר מסוימת.

אוקראינה שיפרה את המדדים, אך המלחמה לא נעלמה לשום מקום

במחקר החדש יש פרט שנעלם מאחורי ההודעה על המקום הרביעי מהסוף. אוקראינה שיפרה את המדד הכולל ב-3.6% ביחס לפרסום הקודם של המדד – השיפור הבולט ביותר באזור שלה.

לפי הערכת החוקרים, המדדים של הסכסוך המתמשך השתפרו ב-3.8%, והביטחון הציבורי – ב-4.9%. עם זאת, המצב בקבוצת המדדים של המיליטריזציה כמעט ולא השתנה.

אחוזים אלה אינם ניתנים לתרגום למספר חיי אדם שניצלו או להכריז כהוכחה לכך שהמלחמה הופכת לפחות הרסנית. המדד מאחד מידע מתקופות וקטגוריות שונות. שיפור הציון הסופי אינו מבטל את הטילים הרוסיים, המל”טים ההתקפיים, הכיבוש של שטחים אוקראיניים והרס התשתיות האנרגטיות.

לתושבי ישראל ההבדל בין סטטיסטיקה לחוויה אישית מובן. מספר האזעקות הרקטיות עשוי לרדת בהשוואה לתקופה הקודמת, אך רקטה אחת שפוגעת בבית מגורים תבטל את תחושת הביטחון של מאות משפחות.

באוקראינה מתווספת לכך מלחמה מתמשכת על שטחה שלה. הצבא הרוסי מחזיק באזורים הכבושים, והערים האוקראיניות נתונות למתקפות רחוק מקו החזית. לכן גם שיפור במספר אינדיקטורים בינלאומיים אינו אומר חזרה לחיים שלווים.

ישראל: צבא חזק לא מבטיח מקום גבוה במדד השלום

ישראל דורגה במקום ה-159, כשהיא נמצאת בתחתית הדירוג האזורי של המזרח התיכון וצפון אפריקה, מעל סודן בלבד. עבור מדינה עם כלכלה מתקדמת, רפואה מפותחת וכוחות מזוינים חזקים, התוצאה עשויה להיראות מפתיעה. אך המחקר אינו מודד את יעילות המדינה הישראלית.

הוא מתעד את ההשלכות של עימות מזוין ממושך.

לאחר ה-7 באוקטובר 2023 החברה הישראלית חוותה גיוס המוני של מילואים, פינוי תושבים מאזורי הגבול, מלחמה נגד חמאס, הפגזות מצד חיזבאללה, התקפות חות’ים ועימות צבאי ישיר עם איראן.

מדובר לא רק בהוצאות תקציב המדינה. מילואימניק שנקרא לשירות למשך חודשים נעדר בו זמנית מהעבודה, מהמשפחה ומהכלכלה האזרחית. בית ספר סגור או יישוב שפונה – גם הם תוצאות של מלחמה, גם אם באותו יום לא היו שם הפגזות.

כמובן, לכל אחד מהגורמים הללו יש משקל משלו בסטטיסטיקה הבינלאומית. אי אפשר לטעון שהחוקרים מחברים ישירות את עלות בתי הספר הסגורים עם מספר הרקטות. אך מאחורי המדדים הכלליים עומדים שינויים כאלה בחיי החברה.

קושי נפרד קשור לתקופות התצפית. מדד השלום הגלובלי 2026 אינו מהווה ניטור יומי ואינו מכסה את כל האירועים של סתיו 2026. השוואת מיקומו עם החדשות של אוקטובר ללא התחשבות בעיכוב זה תהיה לא נכונה.

מקייב לתל אביב: למה מספרים דומים מסתירים מלחמות שונות

אוקראינה וישראל אכן מתמודדות עם מתקפות רקטות, מל”טים, איומים על האוכלוסייה האזרחית והצורך לשמור על כוחות מזוינים במצב כוננות מתמיד. אך הדמיון אינו מסתיים כאן ואינו הופך את שתי המלחמות לאחת.

רוסיה מנהלת פלישה מלאה לאוקראינה, שואפת להחזיק בשטחים שנכבשו ולכפות על קייב את תנאיה. הכלכלה האוקראינית איבדה מפעלים, אדמות, נתיבי לוגיסטיקה ומיליוני עובדים שנאלצו לעזוב את בתיהם.

ישראל מתמודדת עם ארגונים מזוינים ואיומים מדינתיים בכמה חזיתות. אויביה, הגיאוגרפיה של הלחימה, היכולות הצבאיות ומצב האוכלוסייה האזרחית שונים מאלה של אוקראינה.

מסוכן במיוחד להשוות באופן מכני את החוסן של שתי החברות. ישראל שומרת על חלק ניכר מהתשתית הייצורית והטכנולוגית שלה, למרות ההוצאות הצבאיות. אוקראינה נלחמת בתנאים של כיבוש חלק מהשטח והרס מתמשך של מתקנים הדרושים לפעילות הכלכלה.

המדד החדש מאשר את הצורך בהשוואה זהירה: מקומות קרובים בטבלה הבינלאומית אינם מעידים על נסיבות זהות.

עבור חדשות נא – חדשות ישראל | Nikk.Agency זה בראש ובראשונה עניין של דיוק. כאשר סיפורי אוקראינה וישראל נמצאים זה לצד זה בסטטיסטיקה אחת, חשוב לא למחוק את ההבדלים ביניהם למען כותרת מרשימה.

רוסיה אחרונה. אך המדד אינו גזר דין על תוקפנות

רוסיה דורגה במקום האחרון במדד השלום הגלובלי, כשהיא מפגרת אפילו אחרי סודן והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ברמת השלום הכוללת.

מיקומה קשור להיקף הסכסוך המזוין, המיליטריזציה ומדדים אחרים שנלקחים בחשבון על ידי חוקרים בינלאומיים. זה לא הסמכה משפטית של פעולות ההנהגה הרוסית ולא הערכה סנקציונית נפרדת.

עם זאת, האחריות על תחילת הפלישה המלאה לאוקראינה אינה נקבעת על ידי הדירוג. בית הדין הבינלאומי של האו”ם כבר במרץ 2022 הורה לרוסיה להפסיק את הפעולות הצבאיות, והעצרת הכללית של האו”ם דרשה את הפסקת הפלישה והוצאת הכוחות הרוסיים.

לכן השכנות של אוקראינה ורוסיה בחלק התחתון של המדד לא צריכה להפוך לטענה על אחריות שווה שלהן. מדינה אחת נחשפה לפלישה, השנייה ביצעה אותה.

יש כאן גם היבט ישראלי. רוסיה פיתחה שיתוף פעולה צבאי-טכני עם איראן, קיבלה מל”טים איראניים למתקפות על אוקראינה, ולאחר מכן הרחיבה את הייצור שלה של מערכות דומות. איראן נותרה בו זמנית אחד המקורות העיקריים לאיומים על ביטחון ישראל.

זה לא הופך את המלחמה הרוסית-אוקראינית ואת הסכסוכים במזרח התיכון לחזית צבאית אחת. אך זה מראה מדוע אי אפשר לראות את המתרחש במזרח אירופה בבידוד מוחלט מהמזרח התיכון.

העולם מאבד יציבות זו השנה השתים עשרה ברציפות

אולי החלק המדאיג ביותר במדד השלום הגלובלי 2026 נמצא מחוץ לדירוג המדינות הבודדות.

לפי חישובי החוקרים, המדד העולמי הכולל של שלום החמיר בשנה ב-0.7%. זהו הירידה השנתית הרצופה השתים עשרה. ב-99 מדינות המצב החמיר, בעוד שב-62 מדינות השתפר.

בעולם נמנו 61 סכסוכים פעילים בהשתתפות מדינות – רמה שיא מאז מלחמת העולם השנייה. מספר הסכסוכים הפנימיים המופנמים, שבהם מדינות אחרות מעורבות ישירות או בעקיפין במלחמה פנימית, גדל מאז 2010 ב-175%.

מאחורי נתונים אלה מסתתר שינוי באופי המלחמה עצמה. הסכסוך נותר לעיתים רחוקות בתוך גבולות המדינה. דרך אספקת נשק בינלאומית, השתתפות כוחות מזוינים זרים, הגירה, סחר ובריתות פוליטיות, השלכות הלחימה מתפשטות הרבה מעבר לחזית.

חוקרים הקדישו תשומת לב מיוחדת למל”טים ולבינה מלאכותית. רחפנים הפכו את המכות המדויקות לנגישות יותר, ומערכות אוטומטיות מאיצות את גילוי ופגיעה במטרות. מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים מתפתחים לאט יותר מהטכנולוגיות עצמן.

אוקראינה וישראל מכירות את הבעיה הזו לא מדוחות תיאורטיים. בשתי המדינות המל”טים הפכו לחלק מהמציאות הצבאית היומית, והטכנולוגיות להתמודדות איתם – לאחד הכיוונים החשובים ביותר בהגנה.

אך התפשטות הנשק הזמין נוגעת גם למדינות שאינן נלחמות כיום. ככל שקל יותר להעביר אמצעי פגיעה מעבר לגבולות, כך קשה יותר לשמור על מערכת הביטחון האזורית הקודמת.

מחיר האלימות – 21.8 טריליון דולר

ההשלכות הכלכליות של האלימות בעולם לשנת 2025 הוערכו על ידי מחברי הדוח ב-21.8 טריליון דולר – עלייה של 3.2% לעומת השנה הקודמת. זו אינה סכום הנזק הישיר של מבנים הרוסים. החישוב כולל הוצאות צבאיות, הבטחת ביטחון פנימי והוצאות ישירות ועקיפות אחרות של אלימות.

הוצאות צבאיות מהוות 43.3% מההערכה הזו, ביטחון פנימי – עוד 29.1%. יחד, קטגוריות אלה מהוות כמעט שלושה רבעים מהנטל הכלכלי.

כאן עולה פרדוקס המוכר היטב גם לישראל וגם לאוקראינה. הכסף המופנה להגנה יכול להציל חיים ולהבטיח את קיום המדינה. אך משאבים אלה כבר לא ניתן להשקיע בו זמנית בבניית בתי חולים, פיתוח תחבורה או חינוך.

לישראל הבחירה הזו מסובכת על ידי גיוסי מילואים ממושכים והצורך לממן הגנה אווירית. לאוקראינה – הצורך לשמור על צבא, לשקם את האנרגיה ולתמוך בשירותים ממשלתיים בסיסיים בו זמנית.

המדד הבינלאומי אינו עונה על השאלה איזה היקף הוצאות הגנה מוצדק. הוא מתעד כמה יקר לעולם היעדר ביטחון יציב.

שכנים שלווים של אוקראינה ואזור לא שקט של ישראל

הגיאוגרפיה של הדירוג נותנת עוד סיבה לחשוב.

אוקראינה נמצאת ליד מדינות המדורגות במקומות גבוהים בהרבה: הונגריה – מקום 15, פולין – מקום 22, סלובקיה – מקום 29, רומניה – מקום 45, מולדובה – מקום 55. המצב הצבאי של אוקראינה בולט על רקע זה, אף שהשלכות הפלישה הרוסית מורגשות בכל מזרח אירופה.

לישראל תמונה אזורית שונה. ירדן נמצאת במקום ה-68, מצרים – במקום ה-113, לבנון – במקום ה-131, איראן – במקום ה-144, סוריה – במקום ה-155. המזרח התיכון וצפון אפריקה נותרו באופן כללי אזור עם רמת שלום נמוכה ביותר.

עם זאת, המצב של השכנים לא ניתן להסביר רק בגיאוגרפיה. מדינה יכולה לגבול עם אזור סכסוך, תוך שמירה על מדדים חיוביים יותר בזכות היעדר עימותים מזוינים רחבי היקף על שטחה.

ישראל מעורבת ישירות בעימות מזוין. אוקראינה הפכה לשטח של אחת המלחמות הגדולות ביותר באירופה המודרנית.

שתי הסיטואציות דורשות סיפור והסבר משלהן.

מה יהיה הלאה – ומה המדד לא יכול לחזות

יש פיתוי להסתכל על המספרים האלה כעל תחזית: אם אוקראינה שיפרה את המדד, אז השלום מתקרב; אם ישראל נשארת בסוף הרשימה, אז לפנינו מלחמות חדשות. המחקר אינו מאפשר מסקנה כזו.

מדד השלום הגלובלי מתאר את התנאים הביטחוניים שכבר הצטברו. הוא אינו מציין את תאריך הפסקת האש, אינו מנבא את החלטות הקרמלין או טהראן ואינו קובע את הסבירות למבצע צבאי הבא.

אפשריים תרחישים שונים. הפסקת הלחימה עשויה לשפר בהדרגה את המדדים, אך תשתיות הרוסות, העברת אוכלוסייה, חוסר יציבות פוליטית ומיליטריזציה ישפיעו עוד זמן רב על מצב המדינות. והסלמה חדשה עשויה לשנות את התמונה בכיוון ההפוך.

לכן יש להתייחס למקום בדירוג לא כאל אבחנה סופית, אלא כאחד הכלים למעקב אחר הביטחון הבינלאומי.

לא כל מי שנמצא בסוף הרשימה אחראי באותה מידה למלחמה

ב-8 באוקטובר התקשורת האוקראינית שוב שמה לב למצב של אוקראינה במדד השלום הגלובלי 2026. הדוח עצמו פורסם כבר ביוני, והמספרים שלו אינם משקפים במלואם את האירועים של החודשים האחרונים.

אך במהלך הזמן שחלף, השאלה המרכזית שמעלה הדירוג הזה לא נעלמה לשום מקום.

איך להעריך שלום במדינה שנאלצת להגן על עצמה? עד כמה רמת המיליטריזציה מייצגת, אם צמצום הצבא יהפוך את האזרחים לפגיעים יותר? והאם ניתן לתאר במדד סטטיסטי אחד את מצב המדינה שנחשפה לפלישה ואת המדינה שהחלה את הפלישה?

עבור אוקראינה וישראל שאלות כאלה אינן מופשטות. הן נוגעות לביטחון המשפחות, ליכולת הכלכלה לשרוד את המלחמה ולזכות האנשים לתכנן את חייהם מעבר לאזעקת האוויר הקרובה.

הדירוג מתעד את השלכות המלחמה, אך אינו מסביר את טבען המוסרי והפוליטי. עבודה זו צריכים לבצע עיתונאים, חוקרים והחברות עצמן.

והמסקנה המרכזית של המחקר חורגת הרבה מעבר לשתי המדינות: העולם מוציא יותר ויותר על הגנה מפני אלימות, אך מכך עדיין לא הופך לשליו יותר.