«הבאים בתור נהיה אנחנו»: האידיאולוג של הקרמלין התפרץ לאחר התקיפות באיראן

ההסלמה סביב איראן גרמה לתגובה עצבנית לא רק בטהרן, אלא גם במרחב הפוליטי הרוסי. אחד הקולות הרמים ביותר היה אלכסנדר דוגין – אדם שבפרופגנדה הרוסית מכנים אותו מזמן כאידיאולוג של מה שנקרא ‘העולם הרוסי’ ופילוסוף הקרוב לקרמלין.

הצהרותיו האחרונות הראו לא כל כך ניתוח של המצב, אלא דאגה בתוך האליטה הרוסית עצמה.

פאניקה באידיאולוגיה הרוסית לאחר המתקפות על איראן

מדוע האירועים במזרח התיכון הדאיגו את מוסקבה

לאחר תחילת המתקפות של ארה”ב וישראל על מתקנים איראניים, דוגין החל לפרסם סדרת הודעות רגשיות, שבהן למעשה הודה: מה שמתרחש נחשב ברוסיה כאזהרה.

לדבריו, המבצע נגד איראן הוא ‘שיעור לרוסיה’, והמטרה הבאה עשויה להיות כבר המנהיגים הרוסיים.

האידיאולוג הצהיר כי מוסקבה צריכה לפעול מראש ולוותר על כל פורמטים של משא ומתן. ברטוריקה שלו נשמע קריאה ישירה להסלמה נוספת של הסכסוך ולהגברת העימות עם המערב.

למעשה מדובר בהכרה בפחד מתרחיש שבו הלחץ הבינלאומי עשוי לעבור מהשלב הדיפלומטי לשלב הכוחני.

קריאות למלחמה וחזרה לרטוריקה של המאה ה-20

מה בדיוק הצהיר דוגין

בפרסומיו הוא טוען כי איראן יכולה להינצל רק על ידי ‘עקשנות והסלמה אקספוננציאלית’, ומוסיף כי המצב כבר לא יכול להיות גרוע יותר.

במקביל הוא קרא לרוסיה למשוך את סין לעימות ולפעול במהירות ובחומרה.

תשומת לב מיוחדת משכה המשפט שגרם לתהודה אפילו בקרב פרשנים רוסים: דוגין הצהיר כי ערים אוקראיניות הרוסות ניתן יהיה ‘לבנות מחדש מאוחר יותר’, כפי שקרה לאחר מלחמת העולם השנייה.

הצהרות כאלה מדגימות את רמת הדה-הומניזציה של המלחמה בתוך הסביבה הפרופגנדה הרוסית, שבה הרס מדינות נחשב לכלי פוליטי מקובל.

מה אומרת תגובת דוגין על מצב המשטר

הריטוריקה של האידיאולוגים משקפת לעיתים קרובות את הפחדים האמיתיים של מערכות פוליטיות. במקרה זה, התגובה החריפה קשורה לכך שבעל בריתה של מוסקבה – איראן – נמצא תחת לחץ צבאי ישיר, ורוסיה אינה מסוגלת להשפיע על המצב באופן אובייקטיבי.

מומחים מציינים: המלחמה נגד אוקראינה רוקנה את משאבי הקרמלין, והגבילה את יכולתו לעזור לשותפים אפילו ברמת הדגמת כוח.

זו הסיבה שהצהרות על הצורך ב’הסלמה טוטאלית’ נשמעות יותר כסימן לחולשה פנימית מאשר לביטחון.

כפי שציינה בעבר מערכת נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, נוצרת קו עימות גלובלי חדש, שבו משטרים אוטוריטריים מגיבים יותר ויותר למשברים בינלאומיים לא באסטרטגיה, אלא ברדיקליזציה רגשית של הרטוריקה.

האירועים סביב איראן הפכו לרגע של הכרה מדאיגה עבור הסביבה הפרופגנדה הרוסית: העולם משתנה מהר יותר ממה שציפו במוסקבה, והמנגנונים הרגילים של לחץ כבר לא עובדים כמו בעבר.