מדבדצ’וק הכריז על ישראל כ’אוקראינה החדשה’: למה החבר של פוטין שוב חוזר על התוכנית הקרמלינית

ב-9 במרץ 2026, מישהו בשם ויקטור מדבדצ’וק יצא בהתקפה נגד ישראל וניסה להציג את המצב במזרח התיכון דרך המטריצה הפרו-רוסית הישנה. ראש התנועה “אוקראינה אחרת” הצהיר כי מדיניות ישראל כלפי איראן והמדינות השכנות כביכול “הפכה לדומה לפעולות קייב”, ולדבריו, המדינה היהודית הולכת באותה תבנית כמו אוקראינה.

מילים כאלה חשובות לא רק בפני עצמן. לא פחות חשוב מי בדיוק אומר אותן. כי במקרה זה לא מדובר בצופה נייטרלי ולא באנליסט חיצוני, אלא באדם שהפך מזמן לסמל של מדיניות פרו-רוסית באוקראינה ואחד הדמויות הפוליטיות הרעילות ביותר במרחב הפוסט-סובייטי.

קודם כל ציטוט ישיר מ- TASS מ-9 במרץ 2026:

“ישראל עוקפת את אוקראינה בכף היד”, כתב הפוליטיקאי במאמרו שפורסם באתר התנועה. לדבריו, ישראל פועלת באותה תבנית כמו קייב. “מייצבת את המצב באזור; לא מנסה לפתור את הסכסוך בדרכים דיפלומטיות, מאשימה את הצד הנגדי בכל; לא הולכת לשום פשרות וויתורים; מכריזה על מלחמה טוטאלית ואקזיסטנציאלית; מארגנת ריקודים על עצמות קורבנות המלחמה”.

“ישראל היום – זו אוקראינה אתמול”, מדגיש מדבדצ’וק. “בהתחלה ולדימיר זלנסקי רצה להפוך את אוקראינה לישראל, עכשיו ישראל הפכה לאוקראינה של המזרח התיכון, שמושכת את השכנים למלחמה זרה”.

מי הוא מדבדצ’וק ולמה דבריו על ישראל נשמעים במיוחד מלוכלכים

זה לא רק פוליטיקאי לשעבר, אלא נושא ותיק של הקו הפרו-רוסי

ויקטור מדבדצ’וק — מנהיג לשעבר של המפלגה האסורה באוקראינה “פלטפורמת האופוזיציה — לחיים”, נציג ותיק של המחנה הפרו-רוסי ואדם ששמו בפוליטיקה האוקראינית מזמן לא קשור לעמדה עצמאית, אלא לאינטרסים של מוסקבה. המוניטין שלו נבנה הרבה לפני המלחמה המלאה, והוא היה ברור לחלוטין: מדבדצ’וק קידם במשך שנים את הקו הנוח לקרמלין, תוך שהוא מכסה זאת בשיחות על שלום, משא ומתן ו”ריאליזם”.

בנפרד יש לומר גם על הקשר האישי שלו עם בעל הקרמלין. מדבדצ’וק לא נקרא במקרה קום של פוטין. נוסח זה התקבע כי פוטין הוא הסנדק של בתו של מדבדצ’וק. כלומר, מדובר לא רק בקרבה פוליטית, אלא בקשר אישי שהפך מזמן לחלק מהתדמית הציבורית שלו. וכאשר אדם כזה מתחיל לדון על ישראל, אוקראינה, דיפלומטיה ומלחמה, יש להבין: הוא מדבר לא מבחוץ, אלא מתוך מערכת ההשקפות שהצדיקה במשך שנים את הלחץ הרוסי והאגרסיה הרוסית.

זו הסיבה שההתקפה הנוכחית שלו נראית לא כדעה פרטית, אלא כהמשך של הקו המוכר. בהתחלה אוקראינה הוצגה במשך שנים בלוגיקה זו כמקור הסכסוך. עכשיו מנסים להעביר את אותה לשון על ישראל.

איך עצרו אותו ולמה אחר כך החליפו אותו

הסיפור של מדבדצ’וק לאחר תחילת המלחמה הגדולה רק חיזק את הדימוי הזה. באוקראינה הוא היה מואשם בבגידה במדינה והיה במעצר בית. לאחר תחילת הפלישה המלאה של רוסיה הוא ברח. מאוחר יותר הוא נעצר על ידי ה-SBU.

הפרק הזה היה אחד המראים ביותר בחודשים הראשונים של המלחמה. אדם שדיבר במשך שנים בשם “אוקראינה אחרת”, ברגע הקריטי לא היה לא מדינאי, לא משכין שלום ולא מתווך. הוא היה נמלט, קשור למחנה הפרו-רוסי, שהרשויות האוקראיניות בסופו של דבר תפסו.

מאוחר יותר מדבדצ’וק הוחלף. אוקראינה העבירה אותו במסגרת חילופי שבויים גדולים, ולרבים זה נראה סמלי: דמות שהייתה משולבת במערכת ההשפעה הרוסית במשך עשורים, בסופו של דבר נשלחה לשם, שם היה מרכז הכובד הפוליטי האמיתי שלה. החילוף הזה רק חיזק את התפיסה של מדבדצ’וק כשחקן זר למדינה האוקראינית, ולא כ”אופוזיציונר”, כפי שאהב להציג את עצמו.

מה בדיוק הוא אמר על ישראל ולמה הוא צריך את זה

סט אנטי-אוקראיני ישן פשוט הועבר למזרח התיכון

במאמרו מדבדצ’וק הצהיר כי ישראל כביכול “עוקפת את אוקראינה בכף היד”. לאחר מכן הוא פירט את סט ההאשמות המוכר: דסטביליזציה של האזור, סירוב לדיפלומטיה, האשמת הצד הנגדי, חוסר רצון ללכת לפשרות, הכרזת מלחמה טוטאלית ואקזיסטנציאלית, וגם, כפי שהוא התבטא, “ריקודים על עצמות קורבנות המלחמה”.

לאחר מכן הוא ניסח את התזה המרכזית בצורה ישירה יותר: “ישראל היום — זו אוקראינה אתמול”. במשפט הזה מרוכז כל המשמעות של הטקסט שלו. לא להסביר את הסכסוך, לא להבין את הסיבות, לא לחלק את הנסיבות, אלא להלביש על ישראל את אותה תבנית תעמולה שהצד הרוסי השתמש בה במשך שנים נגד אוקראינה.

זהו תרגיל מאוד אופייני. הוא פועל לא דרך עובדות, אלא דרך אנלוגיה גסה. לא חשוב שמדובר באזורים שונים, איומים שונים, נסיבות היסטוריות שונות. לא חשוב שלכל סכסוך יש טבע משלו. מספיק להשליך משפט שמחבר רגשית בין שתי נושאים, ואז כבר אפשר להוביל את הקהל במסלול הרצוי.

בדיוק במקום הזה NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לפרט החשוב ביותר: טקסטים כאלה לא מנתחים את המציאות, אלא מחליפים אותה. קודם כל נבנית תבנית פוליטית נוחה, לאחר מכן מותאמות לה נוסחאות, ואז התבנית הזו מוצגת כמסקנה ברורה.

למה הרטוריקה הזו מסוכנת גם לישראל

מדבדצ’וק מנסה להפוך את ישראל לבמה חדשה לשקר הישן

הבעיה העיקרית כאן היא שמדבדצ’וק מדבר על ישראל לא כמדינה נפרדת עם לוגיקה ביטחונית משלה והקשר אזורי משלה. הוא משתמש בישראל כבמה חדשה לתעמולה הישנה. המשמעות של הפעולה הזו פשוטה: לטשטש את ההבדלים בין מלחמת הגנה, עימות אזורי, איומים חיצוניים ומדיניות המדינות, ואז לצמצם הכל לנוסחה נוחה אחת — “הם פועלים באותה צורה”.

ל”קהל דוברי הרוסית” בישראל זו היסטוריה במיוחד רגישה. כי מילים כאלה מכוונות בדיוק לאלה שהתרגלו לתפוס סכסוכים בינלאומיים דרך תבניות טלוויזיוניות פשוטות של תעמולה רוסית. מדבדצ’וק למעשה מציע תווית מוכנה: אם אוקראינה בתמונה הזו הייתה “הצד האשם”, אז עכשיו לפי אותו מודל אפשר לנסות להכתים גם את ישראל.

אבל זה לא הופך את הצהרתו לחזקה. להפך. זה מדגיש את החולשה האינטלקטואלית והפוליטית של עמדתו. כשלאדם אין ניתוח כנה, הוא מתחיל לגרור את אותו סט האשמות מסכסוך אחד לאחר. כשאין טיעון, מופיעה תבנית. כשאין עובדות, נכנסת אנלוגיה צעקנית.

ולכן המסקנה העיקרית כאן היא ישירה לחלוטין. ויקטור מדבדצ’וק — זה לא מבקר סמכותי של ישראל, אלא פוליטיקאי פרו-רוסי שנוי במחלוקת, קום של פוטין, דמות בתיק בגידה במדינה, נמלט, שנעצר לאחר הבריחה ולאחר מכן הוחלף לרוסיה. הטקסט הנוכחי שלו על ישראל יש לקרוא בדיוק דרך הביוגרפיה הזו.

אז הכל מתיישב במקומו.

זו לא ניסיון להבין את המזרח התיכון.

זו הדרך הקרמלינית הישנה להיכנס שוב למלחמה זרה ולכפות עליה את המילון השקרי שלה.