מלחים אוקראינים למצר הורמוז: מדוע קייב עשויה להיות מעורבת במשימה ימית חדשה הרחק מהים השחור

בזמן שספינות המלחמה האוקראיניות אינן יכולות לחזור לים השחור, חלק מהצי האוקראיני נמצא באופן מפתיע במרכז עלילה אסטרטגית אחרת – מבצע בינלאומי אפשרי במצר הורמוז. מדובר בארבעה שולות מוקשים של חיל הים האוקראיני, שנמצאים כעת בבריטניה ולפי The Times (22 באפריל 2026), נחשבים כתרומה אפשרית של קייב למשימה הבריטית-צרפתית העתידית להבטחת בטיחות השיט לאחר הדה-אסקלציה סביב איראן.

עבור הקהל הישראלי, הנושא הזה חורג הרבה מעבר לשאלה הימית האוקראינית. מצר הורמוז הוא אחד מהעורקים המרכזיים של האנרגיה והמסחר העולמיים, וכל איום על פעילותו משפיע מיד על כל המזרח התיכון, על המחירים, על נתיבי האספקה ועל היציבות האזורית הכללית. לכן, השתתפות אפשרית של מלחים אוקראינים כאן נראית לא כאקזוטיקה, אלא כחלק מהתארגנות רחבה יותר של מערכת הביטחון סביב איראן.

מדוע שולות המוקשים האוקראיניות עדיין לא בים השחור

לפי The Times, מדובר בארבע ספינות אוקראיניות להגנה מפני מוקשים, שממוקמות בפורטסמות’. שתיים מהן – ספינות בריטיות לשעבר מסוג Sandown, כיום האוקראיניות “צ’רניגוב” ו“צ’רקסי”. עוד שתיים – “מריופול” ו“מליטופול”, שהועברו על ידי שותפים אירופיים. כולן נועדו במקור לחיזוק יכולות אוקראינה בפינוי מוקשים והגנה על נתיבי הים, אך לא נכנסו לים השחור.

הסיבה היא בראש ובראשונה פוליטית-משפטית וצבאית בו זמנית. לאחר תחילת המלחמה המלאה, טורקיה יישמה את הוראות אמנת מונטרה וסגרה את המיצרים למעבר חלק מהספינות הצבאיות, מה שחסם למעשה את העברת הספינות הללו לים השחור. גורם נוסף הוא הסיכון הקרבי הטהור: גם אם השאלה של המעבר הייתה נפתרת, ספינות מודרניות ומוגבלות במספרן היו הופכות מיד למטרה עדיפות למתקפות רוסיות.

מה בדיוק יודעות לעשות הספינות הללו

שולות מוקשים אינן נכס סמלי ואינן אקזוטיקה מסייעת. הן נחוצות במקום שבו יש צורך לשקם במהירות את בטיחות השיט, לחפש ולהשמיד מוקשים, ללוות נתיבים ולהפחית את הסיכון לצי המסחרי. לכן, המשאב האוקראיני, שעדיין לא יכול להיות ממומש בחוף שלו, הופך פתאום למעניין עבור מבצע אפשרי במפרץ הפרסי.

בכך יש גם היגיון פוליטי. קייב מדגישה זה מכבר שאוקראינה קיבלה במהלך שנות המלחמה ניסיון ממשי בהגנה על מסדרונות ימיים, בפעילות נגד מוקשים ובהתמודדות עם איומים מצד איראן והטכנולוגיות שלה. ולדימיר זלנסקי כבר הצהיר על הצורך במשימה משותפת להבטחת חופש הניווט במצר הורמוז, תוך קישור ישיר בין הניסיון האוקראיני בים השחור למשימה פוטנציאלית חדשה במזרח התיכון.

מה ידוע על הכנת המשימה

לפי פרסום The Times, קציני ים אוקראינים אמורים להשתתף בתכנון בינלאומי יחד עם שותפים, והמשימה עצמה נחשבת כבריטית-צרפתית בליבה, אך פוטנציאלית רב-לאומית בהרכב. מדינות מערביות מסוימות כבר מסמנות על נכונות להקצות שולות מוקשים וספינות אחרות לשיקום המעבר הבטוח דרך הורמוז לאחר סיום השלב החריף של הסכסוך. בפרט, רויטרס דיווחה ב-23 באפריל שאיטליה מוכנה לשלוח עד ארבע ספינות, כולל שתי שולות מוקשים, כחלק מיוזמה בינלאומית רחבה יותר.

עם זאת, בפועל יש יותר שאלות מתשובות. לא ברור כיצד בדיוק תיבנה התיאום בין היוזמה האירופית לארצות הברית, כמה זמן ייקח להחלטה הפוליטית הסופית וכמה מהר הספינות יוכלו לעבור לאזור המבצע. לפי הערכות, העברת הכוחות האירופיים בלבד עשויה לקחת שבועות. זה אומר שכרגע מדובר לא בפריסה מוכנה, אלא בתכנון צבאי רציני למקרה של הסכמות ודה-אסקלציה יחסית.

בהקשר זה נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמים לב לפרט חשוב: אוקראינה בתרחיש זה מפסיקה להיות רק מקבלת סיוע ונחשבת יותר ויותר כספקית של מומחיות צבאית ספציפית. עבור ישראל והאזור כולו זהו אות חשוב, כי מדובר לא רק בסולידריות אירופית עם קייב, אלא גם בחלוקת תפקידים מחדש במערכת ההרתעה סביב איראן.

מדוע הנושא הזה חשוב דווקא לישראל

עבור ישראל מצר הורמוז אינו גיאוגרפיה ימית רחוקה, אלא אחד מהצמתים של הביטחון האזורי. כל דה-סטביליזציה שם מחזקת את המשבר הכללי סביב איראן, משפיעה על הכלכלה, על החישובים האסטרטגיים של השותפים ועל מאזן הלחץ באזור. לכן עצם העובדה שספינות אוקראיניות ומלחים אוקראינים נדונים כחלק ממשימה קואליציונית אפשרית, מראה עד כמה היום משתלבים החזית האירופית של המלחמה והארכיטקטורה הביטחונית של המזרח התיכון.

יש גם משמעות רחבה יותר. אוקראינה נלחמת עם מדינה שקשורה קשר הדוק לטכנולוגיות הצבאיות האיראניות ומקבלת מתהרן תמיכה בתחום המל”טים ופתרונות אחרים. לכן השתתפות אפשרית של קייב בהבטחת בטיחות המצר, שדרכו עוברת חלק משמעותי מהנפט והגז העולמי, נראית כמעט כהפיכה סימבולית של התפקיד: מדינה שהפכה לקורבן של מלחמה גדולה, כעת מציעה בעצמה ניסיון ומשאב להגנה על עורק עולמי קריטי.

מה בסופו של דבר משתנה

נכון לעכשיו אין אישור ששולות המוקשים האוקראיניות כבר קיבלו פקודה לעבור למצר הורמוז. אבל עצם הדיון באפשרות כזו מראה כמה דברים. ראשית, הפוטנציאל הצבאי האוקראיני משתלב יותר ויותר בתרחישים מערביים ומזרח תיכוניים רחבים יותר. שנית, הים השחור והמפרץ הפרסי בשנת 2026 כבר לא ניתן לתפוס כתיאטראות נפרדים לחלוטין. ושלישית, עבור ישראל זהו תזכורת נוספת לכך שהגורם האיראני כעת מקשר בין המלחמה האירופית, הביטחון הימי ועתיד מאזן הכוחות האזורי.