תקרית אנטישמית בזקרפטיה הגיעה לתיק פלילי — מדוע המדים של שירות החירום הממלכתי אינם מגנים מפני אחריות מוסרית

הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה הודיעה ב-28 במאי 2026 על אפשרות של תקרית אנטישמית במינהל הראשי של שירות החירום הממלכתי של אוקראינה במחוז זקרפטיה. לפי נתוני הארגון, לאחר הפצת המידע במקורות פתוחים, נפתח תיק פלילי על פי סעיף 161 של חוק העונשין של אוקראינה.

לא מדובר בריב ביתי ולא ב’בדיחה לא מוצלחת’ במשרד סגור. לפי המידע שפורסם, התקרית לכאורה התרחשה ב-30 באפריל 2026 במהלך ישיבת עבודה בוקר במינהל הראשי של שירות החירום הממלכתי של אוקראינה במחוז זקרפטיה – כלומר בסביבה רשמית, בנוכחות הצוות ובהשתתפות ההנהלה.

לסיפור הזה יש חשיבות לקהל הישראלי מכמה סיבות. אוקראינה נלחמת על מדינתה, על זכותה לזיכרון משלה ועל עתיד אירופי. אבל דווקא בגלל זה כל ביטוי של אנטישמיות בתוך מבנים ממשלתיים הופך לא ל’שערורייה קטנה’, אלא למכה ליציבות המוסרית של המדינה, שמבקשת מהעולם להבין את כאבה ולתמוך במאבקה.

מה, לפי נתוני הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה, קרה בזקרפטיה

לפי המידע שהפיצה הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה, ב-30 באפריל 2026 במהלך הצגת סגן המנהל החדש של המינהל הראשי של שירות החירום הממלכתי של אוקראינה במחוז זקרפטיה, יבגני פרסלוב, המנהל אולג סמסוננקו לכאורה הביא לאולם הכנסים כיסוי ראש דתי יהודי עם פאות מלאכותיות.

לפי הנתונים שפורסמו, הפקיד החדש שמונה בתחילה סירב ללבוש את הפריט הזה. עם זאת, לאחר דרישות עקשניות מצד המנהל, הוא נאלץ לעשות זאת במהלך ישיבת עבודה, בנוכחות עמיתים ובמדי שירות החירום הממלכתי.

אם המידע הזה יאושר על ידי החקירה, לא מדובר רק בגסות אישית. במצב כזה, סמל דתי ואתני הופך לכלי להשפלה פומבית, וההיררכיה השירותית – למנגנון לחץ.

בהודעה נטען גם כי לאחר מכן המנהל לכאורה השווה את יבגני פרסלוב ליהודים, תוך שימוש בקללה אנטישמית ובסטריאוטיפ על ‘תחכום’. בנוסף, לפי המידע שפורסם, הוא לכאורה הצהיר שבמפגש הבא וביום המחלץ כל העובדים יהיו עם קסדות, ופרסלוב יצטרך לעמוד עם הכיפה הזו.

מצוין בנפרד שלאחר התקרית ייתכן שנעשתה תיעוד צילום עבור המשאב הרשמי של שירות החירום הממלכתי.

למה כאן חשובה סעיף 161 של חוק העונשין של אוקראינה

לפי מקורות הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה, בעקבות התקרית נפתח תיק פלילי על פי סעיף 161 של חוק העונשין של אוקראינה.

סעיף זה עוסק בהפרת שוויון האזרחים בהתאם לגזע, לאום, השתייכות אזורית, אמונות דתיות, נכות וסימנים אחרים. בנוסח הנוכחי הוא מכסה, בין היתר, פעולות מכוונות להצתת שנאה וגזענות לאומית, השפלת כבוד לאומי, ביטויי אנטישמיות, וכן פגיעה ברגשות האזרחים בקשר לאמונותיהם הדתיות.

לכן, הסיווג המשפטי בסיפור הזה חשוב. אם התיק אכן נפתח על פי סעיף 161, המדינה כבר רואה את המצב לא כאירוע משמעתי פנימי, אלא כפשע אפשרי על רקע שנאה לאומית או דתית.

למה זה לא ‘בדיחה’, אלא מבחן למדינה

אנטישמיות לעיתים קרובות לא מתחילה בסיסמאות ולא ברטוריקה של פוגרום. היא יכולה להתחיל מ’תחפושת’, ‘בדיחה’, ‘בדיחה מסורתית’, רמז משפיל, מילה שמישהו מנסה להציג כבלתי מזיקה. אבל כשזה קורה במבנה ממשלתי, במדים, בנוכחות כפופים ובמצב שירותי, הממדים משתנים.

כאן כבר אין שיחה שווה. יש מנהל, יש כפוף, יש במה ציבורית ויש סמל אתני שלפי הטענות בהודעה, השתמשו בו ללחץ וללעג.

לאוקראינה זה כואב במיוחד. ההיסטוריה היהודית היא חלק מההיסטוריה האוקראינית. זקרפטיה, גליציה, בוקובינה, קייב, אודסה, דניפרו, חרקוב, אומן, צ’רנוביץ – אלה לא רק נקודות על המפה. אלה ערים ואזורים שבהם החיים היהודיים היו חלק מהמרחב הכללי במשך מאות שנים, ואז עברו דרך אסון השואה, השתקה סובייטית, הגירה, תחיית קהילות ומלחמה חדשה.

לכן, שירות המדינה לא יכול להתייחס למחווה אנטישמית כאל דבר של מה בכך.

חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת את התקרית הזו בהקשר רחב יותר של יחסי אוקראינה, ישראל והעם היהודי. התמיכה באוקראינה בישראל נבנית לא רק על פוליטיקה או מלחמה נגד הרוע הרוסי המשותף. היא נבנית גם על אמון: אוקראינה צריכה להראות שהבחירה האירופית שלה כוללת כבוד לזיכרון היהודי, לסמלים דתיים ולכבוד האנשים בתוך המוסדות שלה.

המוסר של הסיפור הזה

המוסר כאן פשוט, אבל קשה: המדים של מחלץ, פקיד או קצין לא נותנים זכות להשפיל אדם דרך מוצאו, דתו או זיכרון לאומי זר.

שירות המדינה אינו במה ללעג אתני. אם אדם מחזיק בתפקיד ניהולי, דבריו ומעשיו מפסיקים להיות ‘הומור’ פרטי. הם הופכים לאות לכל המערכת: מה מותר, מה נסבל, מה יישאר ללא השלכות.

ואם מחווה אנטישמית נשארת ללא תגובה, מחר היא תחזור בצורה אחרת – נגד יהודים, אוקראינים, טטרים קרים, רומאנים, עקורים, חיילים, אנשים עם שפה, אמונה או מוצא שונה.

למה התגובה צריכה להיות ציבורית וכנה

במקרים כאלה חשוב לא רק לפתוח תיק. חשוב להביא את הבדיקה לתוצאה ברורה.

אם העובדות שהוצגו יאושרו, צריכים להיות לא רק מסקנות משפטיות, אלא גם החלטות כוח אדם. מבנה ממשלתי, במיוחד כמו שירות החירום הממלכתי, עובד עם אמון הציבור. מחלץ מגיע לשם, איפה שאנשים מפחדים, איפה שהם מחכים לעזרה, איפה שאין מקום להשפלה על רקע לאומי או דתי.

ואם חלק מהמידע לא יאושר, גם זה צריך להיות מוסבר בכנות. אבל אי אפשר להשתיק את הסיפור, כי שתיקה במצבים כאלה כמעט תמיד נתפסת כהסכמה.

לישראל ולתפוצות היהודיות בעולם חשוב לראות שאוקראינה יודעת להגיב לאנטישמיות לא רק כשמדובר באויב חיצוני או בתעמולה רוסית, אלא גם כשבעיה מופיעה בתוך מוסד אוקראיני.

אוקראינה היום נלחמת נגד התוקפנות הרוסית. אבל המלחמה לא מבטלת את הסטנדרטים המוסריים. להפך, היא הופכת אותם לחשובים יותר. מדינה שמגנה על חירות צריכה להגן גם על כבוד האדם – לא באופן מופשט, אלא במשרדים, במנהלות, במבנים ובאולמות שירותיים ספציפיים.

לכן, המקרה במחוז זקרפטיה צריך להיות לא שורה פורמלית ברשומות, אלא מבחן מובהק: האם המדינה יכולה להבחין בין משמעת שירותית להשפלה, בין בדיחה לשנאה, ובין שתיקה לאחריות.