מזכר וושינגטון ללא איראן: ישראל ולבנון חתמו על מסגרת שלום, ו’חיזבאללה’ מאיים במלחמת אזרחים

ב-27 ביוני 2026 פרסמו כלי התקשורת הלבנוניים את הטקסט המלא של מזכר וושינגטון בין ישראל ללבנון – מסמך מסגרת שנחתם יום קודם לכן בוושינגטון בהשתתפות ארה”ב. לפי רויטרס, ההסכם נחתם ב-26 ביוני במחלקת המדינה האמריקאית לאחר מספר ימי משא ומתן; מצד ישראל השתתף השגריר בארה”ב יחיאל לייטר, מצד ארה”ב – יועץ מחלקת המדינה דניאל הולר, ומזכיר המדינה מרקו רוביו כינה את המסמך צעד ראשון בדרך המורכבת.

לישראל זו לא רק ידיעה דיפלומטית מוושינגטון. מדובר בביטחון הקהילות הצפוניות, בעתיד דרום לבנון ובניסיון לראשונה מזה זמן רב להעביר את הכיוון הלבנוני מהיגיון של מלחמה מתמדת להיגיון של התחייבויות ניתנות לבדיקה.

מה חתמו ישראל ולבנון

מזכר וושינגטון קובע את המטרה המשותפת של ישראל, לבנון וארה”ב: להשיג שלום יציב, ביטחון וסיום פורמלי של מצב המלחמה בין שתי המדינות השכנות.

במסמך ישראל ולבנון מאשרות את זכות כל מדינה להתקיים בשלום ומצהירות על כוונתן לפתור סוגיות שנויות במחלוקת כמדינות ריבוניות – באמצעות משא ומתן דו-צדדי ישיר בתיווך ותמיכה של ארה”ב. זו נוסחה חשובה, כי היא מוציאה את התהליך מהסכמה האזורית הרגילה, שבה לעיתים קרובות דיברו על לבנון כוחות מזוינים הקשורים לאיראן.

הנקודה המרכזית – פירוק קבוצות חמושות לא מדינתיות

החלק המרכזי של המזכר נוגע לנשק. המדינה הלבנונית צריכה לשקם שליטה ריבונית אפקטיבית על כל שטח המדינה, והקבוצות החמושות הלא מדינתיות – בראש ובראשונה “חיזבאללה” – צריכות להיות מפורקות באופן שניתן לבדיקה.

רק לאחר מכן צה”ל צריך להתפרס מחדש בהדרגה משטח לבנון. עם זאת, התהליך מתואר לא כמחווה של אמון חד פעמית, אלא כתוכנית שלבים עם תנאים, בדיקות ונספח נפרד על ביטחון. בטקסט המקורי מודגש במיוחד כי ביצוע מוצלח של הסכם המסגרת צריך לפתוח את הדרך ליחסים יציבים ושלום בין ישראל ללבנון.

אזורים פיילוט ותפקיד הצבא הלבנוני

במזכר מדובר על אזורים פיילוט, שבהם הצבא הלבנוני צריך לקחת בהדרגה אחריות מלאה על הביטחון. שני האזורים הראשונים כבר הוסכמו בין צה”ל לצבא הלבנוני, והאזורים העתידיים צריכים להיות מאושרים בהסכמה הדדית.

ההיגיון של המסמך פשוט: קודם כל מאושר פירוק הקבוצות החמושות ופירוק התשתיות שלהן, לאחר מכן הצבא הלבנוני לוקח שליטה, ולאחר מכן מתחילים עבודות שיקום והחזרת תושבים אזרחיים. רויטרס גם מציינת שישראל קושרת את הצעדים הבאים עם מידת היכולת של הצבא הלבנוני לפרק ולפרק את “חיזבאללה”.

למה זה חשוב לישראל

לציבור הישראלי השאלה המרכזית אינה דיפלומטית, אלא מאוד מעשית: האם תושבי הצפון של ישראל יוכלו לחיות ללא איום של רקטות, רחפנים ומלחמה חדשה מדרום לבנון.

בטקסט המזכר ישראל מצהירה כי פעולותיה הצבאיות בלבנון הן תוצאה של איומים והתקפות של קבוצות חמושות לא מדינתיות, בראש ובראשונה “חיזבאללה”. שם גם מודגש: לישראל אין תביעות טריטוריאליות בלבנון, והפסקת האיום באמצעות פירוק קבוצות כאלה צריכה להסיר את הצורך בנוכחות צבאית של צה”ל.

זו אחת הנקודות הרגישות ביותר. ישראל מקבלת מסגרת בינלאומית שבה ביטחונה קשור לא להבטחות, אלא לפירוק שניתן לבדיקה של תשתית צבאית של “חיזבאללה”. לבנון, מצידה, מקבלת הזדמנות להחזיר שליטה מדינתית על שטחים, אך רק אם צבאה וממשלתה יוכלו להוכיח שהמונופול על הכוח באמת שייך למדינה.

באמצע הסיפור הזה חשוב במיוחד לא לאבד את ההקשר הישראלי: חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה במזכר כזה לא כהסכם שלום סופי, אלא כמבחן האם ביירות הרשמית מסוגלת לפעול בנפרד מ”חיזבאללה” ומהשפעת איראן.

ארה”ב לוקחת על עצמה את תפקיד הערב והמתאם

במסמך ארצות הברית מופיעה לא כצופה, אלא כמתווך מרכזי. המזכר קובע את הקמת קבוצת תיאום צבאית בתמיכה ובהשתתפות ארה”ב, וכן קבוצות עבודה להכנת הסכם מלא יותר על שלום וביטחון.

בנפרד מדובר על סיוע בינלאומי ללבנון – שיקום תשתיות, כלכלה, צרכים הומניטריים ויוזמות השקעה. אבל כאן יש תנאי קשוח: הכספים לא צריכים להגיע למבנים הקשורים לקבוצות חמושות לא מדינתיות. כלומר, השיקום העתידי של לבנון מופרד ישירות מ”חיזבאללה” ורשת ההשפעה שלה.

למה “חיזבאללה” מגיבה באיומים

תגובת “חיזבאללה” הייתה מהירה ועצבנית. לאחר הדיווחים על חתימת הסכם המסגרת, תומכי התנועה ערכו פעולה של הפחדה בביירות: שיירות אופנוענים עם דגלים צהובים יצאו מהפרברים השיעיים הדרומיים, עברו בכביש מהשדה התעופה הבינלאומי למרכז העיר ונעו באופן הפגנתי ליד מחסומי הצבא הלבנוני.

לפי דיווחי התקשורת הלבנונית, מאות אופנוענים הקיפו לאחר מכן את אזור בניין הממשלה וחסמו את הדרכים המובילות אליו. זה לא היה רק מחאה נגד המסמך הדיפלומטי. זה היה אות למדינה הלבנונית: ניסיון לקחת נשק מ”חיזבאללה” עשוי להיתקל בהתנגדות כוחנית.

חבר פרלמנט משפיע מ”חיזבאללה” חסן פדללה הצהיר כי שלטונות לבנון יוכלו לכפות את ביצוע ההסכם הוושינגטוני רק באמצעות מלחמת אזרחים בעזרת ארה”ב. רויטרס גם מביאה את עמדתו: “חיזבאללה” תתנגד לכל צעדי השלטונות הלבנוניים ותאחז עוד יותר בנשק.

נעים קאסם דוחה נורמליזציה

המזכיר הכללי של “חיזבאללה” נעים קאסם הצהיר כי לישראל אין ברירה אחרת מלבד נסיגה מלאה וללא תנאים משטח לבנון. הוא גם דחה את האפשרות לנורמליזציה של היחסים בין לבנון לישראל.

כאן עובר הקרע המרכזי. מזכר וושינגטון בנוי סביב רעיון הריבונות הלבנונית: רק המדינה מחליטה על שאלות של מלחמה ושלום, רק הצבא המדיני שולט בשטח, ורק הרשויות המדינתיות אחראיות על הביטחון. “חיזבאללה” למעשה מגנה על זכותה של תנועה חמושה להישאר מרכז כוח עצמאי בתוך לבנון.

לכן המסמך הזה עורר תגובה כה חריפה. הוא לא רק מדבר על שלום בין ישראל ללבנון. הוא מערער את המודל שבו איראן דרך “חיזבאללה” שומרת על מנוף צבאי בתוך המדינה הלבנונית.

המזכר – לא שלום, אלא מבחן

עדיין מוקדם לדבר על שלום אמיתי. המסגרת הוושינגטונית היא מפת דרכים פוליטית, אך ביצועה תלוי בחלק הקשה ביותר: האם הצבא הלבנוני יוכל באמת לקחת שליטה על השטחים, ולא רק לחתום על התחייבויות על הנייר.

לישראל זו הזדמנות להפחית את האיום בגבול הצפוני ללא נוכחות צבאית אינסופית בלבנון. ללבנון – הזדמנות להחזיר את המדינה לא בהצהרות, אלא בשטח. ל”חיזבאללה” – איום על הנכס המרכזי שלה: נשק, אוטונומיה ותפקיד “מדינה בתוך מדינה”.

לכן השבועות הקרובים יראו אם נחתם הצעד הראשון לסדר אזורי חדש – או מסמך ש”חיזבאללה” תנסה לסכל עוד לפני תחילת ביצועו המלא.