רוסיה עוזרת לאיראן ליצור את מה שטהראן מתכננת לשגר על ראשינו: האם C430L ישנה משהו ביחסים של ישראל עם מוסקבה — ומתי כבר נתניהו יאמר או יעשה משהו

Financial Times חשפה את התוכנית הסודית C430L, שבמסגרתה מומחי טילים רוסים סייעו לאיראן לפתח טכנולוגיה של טילים על-קוליים. עבור ישראל זה מעלה שאלה לא נעימה: למה להמשיך לאזן בין מוסקבה לקייב, אם רוסיה בעצמה מחזקת מדינה שנלחמת עם ישראל?

ב-2 בספטמבר 2026 Financial Times פרסמה חקירה על התוכנית הסודית הרוסית-איראנית C430L. לפי המידע של העיתון, מאז 2023 מומחי טילים רוסים סייעו לאיראן לפתח טכנולוגיה של טילים על-קוליים עם מנוע סילון. העבודה נמשכה גם ב-2026, כבר בזמן המלחמה של ארה”ב וישראל עם איראן.

עבור ישראל זו לא סיפור על תעשיית הביטחון הרוסית הרחוקה. רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה ובמקביל מסייעת לאיראן – מדינה שתוקפת את ישראל וכוחות אמריקאים במזרח התיכון. איראן, בתורה, העבירה למוסקבה את Shahed וטכנולוגיות קשורות. C430L מראה: ההחלפה פועלת לשני הכיוונים.

אני, ויקטוריה קצמן, עבור נאנווסטי – חדשות ישראל השוויתי את החקירה של FT עם מסמכי האו”ם ונתוני 2026 על הסיוע הרוסי לאיראן. וכאן עולה שאלה שהמנהיגים הנוכחיים שלנו מתקשים יותר ויותר לעקוף: האם אפשר להמשיך להתייחס למוסקבה כשותף חיצוני נפרד, אם מכונת המלחמה הרוסית מסייעת לחזק את אחד האויבים העיקריים של ישראל?

C430L — לא קופסה עם טילים רוסים

הטכנולוגיה העיקרית של התוכנית — ramjet, מנוע סילון. הוא משתמש בזרם האוויר הנכנס ומאפשר לטיל לשמור על מהירות על-קולית לאורך זמן.

FT לא טוען שהטיל המוכן C430L כבר נמצא בשירות איראן. איראן בנתה ובחנה את המנוע, מהנדסים רוסים בחנו את תוצאות המבחן וסייעו להתמודד עם בעיות טכניות.

כלומר, מוסקבה, לפי המסמכים, לא העבירה מספר מוצרים מוכנים. היא סייעה להעביר ידע הנחוץ לאיראן לפיתוח עצמאי של נשק.

עבור ההגנה האווירית הישראלית ההבדל משמעותי. טיל שיוט מסוגל לטוס באטמוספירה בגובה נמוך יותר ולתמרן. במהירות על-קולית הזמן לגילוי, חישוב מסלול ויירוט מתקצר. מומחי FT רואים את השימוש הסביר ביותר נגד ספינות ואת האפשרות לפגוע במטרות קרקעיות.

לטהרן נסעו מומחים בדיוק בפרופיל הנדרש

FT מציין אנשים ספציפיים.

אלכסנדר דרגצ’וב היה סגן ראש NPO מכונות והמהנדס הראשי לטילים ימיים ומערכות טילי שיוט. אלכסנדר צ’בקוב ניהל את תחום מנועי הסילון ונסע שלוש פעמים לטהרן ב-2023.

יורי פרוחורצ’וק עמד בראש מחלקת האווירודינמיקה והבליסטיקה. שמו מופיע בין מחברי פטנט רוסי על טיל שיוט מהיר עם ramjet לפגיעה בספינות ומטרות קרקעיות.

נציג “רוסובורונאקספורט” ולדיסלב קוזמיצ’ב השתתף בנסיעה ביולי 2023, ולאחר מכן ניהל משא ומתן על C430L עם משרד ההגנה האיראני.

עד 2025 הרוסים קיבלו את תוצאות המבחן האיראני האמיתי של המנוע. הם התעניינו במערכת הדלק, יציבות הבעירה, כניסת האוויר והנחיר. הטלמטריה נקטעה בפחות מדקה, והמומחים הרוסים בדקו אם המנוע המשיך לפעול לאחר אובדן האות.

באפריל 2025 מוסקבה הציעה לשלוח לאיראן עוד כעשרים מומחים.

אוקראינה כבר עצרה פעם את איראן

יש בסיפור הזה פרט שחשוב במיוחד לקשר האוקראיני-ישראלי.

ב-2018 אוקראינה הודיעה רשמית לאו”ם כי ה-SBU מנעה ניסיון של שני אזרחים איראנים לרכוש רכיבי טיל X-31 ותיעוד טכני. האירוע תועד בדוח האו”ם S/2018/602.

X-31 — טיל על-קולי סובייטי-רוסי; קיימות גרסאות נגד ספינות שלו.

לא, X-31 והמערכת העתידית C430L — אינם אותו טיל. אבל האירוע עצמו מראה כמה זמן טהרן ניסתה להשיג גישה לטכנולוגיות מהירות כאלה.

ב-2018 אוקראינה עצרה את הניסיון הזה.

ב-2023 מהנדסים רוסים החלו לנסוע לאיראן.

בנובמבר נחתם חוזה C430L.

עד 2025 רוסיה כבר סייעה לנתח את המבחן האווירי האיראני.

ובחודש יוני 2026, לפי FT, הצדדים עדיין דנו בדוחות הטכניים הרוסיים ובשלב הבא של התוכנית.

מוסקבה וטהרן — זה כבר לא ידידות מזדמנת

איראן סיפקה לרוסיה את Shahed, שהצבא הרוסי תקף בעזרתם ערים ותשתיות אוקראיניות במשך שנים. רוסיה בינתיים סייעה לאיראן לפתח טכנולוגיות טילים משלה.

בינואר 2025 שתי המדינות חתמו על הסכם אסטרטגי ל-20 שנה, הכולל גם שיתוף פעולה צבאי וטכני-צבאי.

ב-2026 הופיעו האשמות חדשות. ולדימיר זלנסקי הצהיר כי לאוקראינה יש “הוכחות בלתי ניתנות לערעור” להעברת מידע מודיעיני על ידי רוסיה לאיראן. באפריל רויטרס עיין בהערכת מודיעין אוקראינית: נטען בה כי לוויינים רוסיים ערכו במרץ סיור על מטרות במזרח התיכון, ומוסקבה סיפקה לאיראן גם תמיכה קיברנטית. רוסיה הכחישה האשמות כאלה.

C430L לא מוכיחה אוטומטית כל האשמה של קייב.

אבל היא מתעדת עוד חלק במערכת הזו: מבנים ממשלתיים רוסיים ומהנדסי טילים מקצועיים אכן סייעו לטהרן לפתח טכנולוגיה צבאית.

וכאן מתחילה הבעיה הישראלית

ישראל לאחר הפלישה הרוסית גינתה את ההתקפה על אוקראינה וסיפקה לקייב סיוע הומניטרי והגנה נפרדת. לכן לטעון שישראל מעולם לא כינתה את פעולות רוסיה “תוקפנות” יהיה לא נכון.

אבל מכאן התחילה מדיניות שונה לחלוטין.

ישראל נמנעה במשך שנים מסיוע צבאי מלא לאוקראינה. לא העבירה לקייב את מערכות הנשק המבוקשות ביותר. תחת בנימין נתניהו נשמרה הניסיון לא להביא את היחסים עם מוסקבה לעימות גלוי.

זמן רב היה לטענה זו נימוק קונקרטי — סוריה. רוסיה שלטה בחלק ניכר מהמרחב האווירי הסורי, וישראל נזקקה לחופש פעולה נגד מטרות איראניות.

אבל כאן יש אירוניה לא נעימה.

ישראל ניסתה לשמור על יחסים עם רוסיה כדי להילחם באיראן בצורה יעילה יותר.

ורוסיה באותו זמן סייעה יותר ויותר לאיראן עצמה.

במרץ 2026 זלנסקי דיבר בפומבי בדיוק על זה. לדבריו, יש לו תחושה שנתניהו ממשיך לנסות לאזן בין רוסיה לאוקראינה גם כאשר רוסיה מסייעת לאיראן.

לאחר חשיפת C430L ההאשמה הזו נשמעת אחרת לגמרי.

אוקראינה וישראל לא נלחמות באותה מלחמה — אבל האויבים כבר קשורים

לא הייתי הופכת את הסיפור הזה לסיסמה יפה על “אויב משותף”. המציאות מגוונת ומסוכנת יותר.

רוסיה הורגת אוקראינים בטילים רוסים ובמל”טים איראניים.

איראן תוקפת את ישראל בטילים ובמל”טים משלה.

רוסיה מעבירה לאיראן ידע צבאי ולפי נתונים אוקראיניים, מסייעת במודיעין.

איראן העבירה לרוסיה נשק וטכנולוגיות לייצור Shahed.

זה כבר לא שתי מלחמות עצמאיות.

מוסקבה וטהרן הופכות את הניסיון, הטכנולוגיות והמשאבים של סכסוך אחד ליתרון עבור השני.

לכן אוקראינה וישראל הן שותפות טבעיות במקום שבו מדובר בהריסת הקשר הצבאי הזה. החלפת מידע מודיעיני, ניסיון יירוט Shahed, לימוד טילים רוסים ואיראניים, טכנולוגיות הגנה אווירית וניתוח משותף של התעשייה הביטחונית — לא מתנה לאוקראינה ולא מחווה של נימוס פוליטי. עבור ישראל זה אינטרס עצמי.

אפשר להתווכח עד כמה הייתה זהירה המדיניות של ישראל לפני כמה שנים. אפשר להסביר אותה בסוריה, בתיאום טיסות, בקהילה היהודית ברוסיה או בצורך לשמור על ערוצים דיפלומטיים.

אבל אי אפשר לבנות מדיניות לנצח על ההנחה שאפשר “להסכים בנפרד על איראן” עם מוסקבה, אם מהנדסים רוסים מסייעים לאיראן ליצור נשק מהדור הבא.

זהו המסקנה הישראלית העיקרית של C430L.

כל עוד רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, היא במקביל מחזקת את היכולות הצבאיות של מדינה שנלחמת נגד ישראל.

ואם בעבר ניתן היה להסביר את הברית בין מוסקבה לטהרן כהחלפה מזדמנת — Shahed בתמורה לכסף, נשק או תמיכה פוליטית — המסמכים של FT מראים קשר עמוק הרבה יותר.

כבר לא מועברים רק תחמושת.

מועברים ידע.

והידע לאחר סיום החוזה לא יחזור לרוסיה.