בתל אביב הצביעו 52.32% מהבוחרים הרוסים עבור ‘אנשים חדשים’, בחיפה – 45.35%. ‘רוסיה המאוחדת’ הפסידה שם בהפרש גדול. אך ברשימה הפדרלית של המפלגה, שהייתה הבחירה העיקרית של ‘הרוסים’ בשני הקלפיות הישראליות הללו, היו שני מועמדים שהוועדה המרכזית הרוסית לבחירות מייחסת אותם למשתתפים או לוותיקי מה שנקרא ‘מבצע צבאי מיוחד’. שניהם עמדו בראש קבוצות אזוריות משלהם. נאנובסטי חקרו מי הם אלכסנדר זיצר וסרגיי ולאסוב, מה באמת ידוע על השתתפותם במלחמה נגד אוקראינה – ולמה המילה ‘בחרו’ בכותרת נמצאת במרכאות.
מחבר: לב ורשבסקי
החומר הוכן נכון ל-21 בספטמבר 2026. תוצאות הבחירות הסופיות לדומה הרוסית מתכננת הוועדה המרכזית הרוסית לבחירות לאשר לא לפני 25 בספטמבר.
אזרחים רוסים בישראל בבחירות לדומה הממלכתית הצביעו באופן שונה לחלוטין מרוב הבוחרים בתוך רוסיה.
בתל אביב קיבלה מפלגת ‘אנשים חדשים’ 52.32%, ‘רוסיה המאוחדת’ – 17.76%, המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית – 16.02%.
בחיפה התוצאה של ‘אנשים חדשים’ הייתה 45.35%, ‘רוסיה המאוחדת’ – 18.99%, המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית – 16.86%. תוצאות אלו מובאות על פי הנתונים שפורסמו בקלפיות בחו”ל.
כאן מפורטות רק שלוש המפלגות שקיבלו את מרבית הקולות בקלפיות אלו. שאר הקולות התחלקו בין משתתפי הבחירות האחרים, כולל המפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה ו’רוסיה הוגנת’. לכן, האחוזים המובאים לעיל לא צריכים להסתכם ב-100%. המקור שפרסם את התוצאות בתל אביב ובחיפה מביא בשני הקלפיות הללו את שלושת המובילים בלבד, ללא תוצאות שאר המפלגות.
לשם השוואה: לאחר עיבוד 96.95% מהפרוטוקולים בכל רוסיה, ל’אנשים חדשים’ היו 7.96%, ל’רוסיה המאוחדת’ – 57.83%, למפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית – 13.76%, למפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה – 9.01%, ו’רוסיה הוגנת’ הייתה בדיוק על סף המעבר עם 5%. מדובר בתוצאות ראשוניות.
מתקבלת תמונה די יוצאת דופן.
ברוסיה קיבלו ‘אנשים חדשים’ כ-8 אחוזים. בחיפה – כמעט פי שישה יותר. בתל אביב – יותר מפי שישה יותר.
אבל מכאן מתחילה חלק מהסיפור שקל לפספס מאחורי האחוזים היפים.
לפי נתוני יו”ר הוועדה המרכזית הרוסית לבחירות אלה פמפילובה, בין המועמדים ברשימה הפדרלית של ‘אנשים חדשים’ היו בדיוק שני אנשים, שהוועדה ייחסה אותם למשתתפים או לוותיקי ‘מבצע צבאי מיוחד’ – הכינוי הרשמי הרוסי למלחמה נגד אוקראינה.
אלו הם אלכסנדר זיצר וסרגיי ולאסוב.
ושניהם לא היו בסוף הרשימה המפלגתית של כמעט שלוש מאות מקומות.
כל אחד מהם היה מספר ראשון בקבוצת האזור שלו.
אם כל רוסיה הייתה מצביעה כמו חיפה ותל אביב
לפני שמסבירים מדוע המילה ‘בחרו’ בכותרת נמצאת במרכאות, נערוך ניסוי מחשבתי פשוט.
מה היה קורה אם תוצאות הבוחרים הרוסים בישראל היו מועברות מכנית לכל רוסיה?
בחיפה קיבלו ‘אנשים חדשים’ 45.35%, בתל אביב – 52.32%.
אם נצא מתוך מספר הקולות התקפים המשוחזר על פי האחוזים שפורסמו בשני הקלפיות, מתקבלים 234 קולות ל’אנשים חדשים’ בחיפה ו-271 בתל אביב. יחד – 505 קולות מתוך 1034, או בערך 48.84%.
עכשיו נעביר את ה-48.84% הללו להצבעה הפדרלית.
בדומה הממלכתית ישנם 450 חברי פרלמנט, אך רק מחציתם – 225 אנשים – נבחרים לפי רשימות מפלגתיות. אלו הם 225 המקומות שמעניינים אותנו כעת. החוק הרוסי קובע חלוקה פרופורציונלית של המנדטים הללו בין המפלגות המורשות לחלוקה.
החישוב הגס ביותר נראה כך:
225 × 48,84% = 109,9.
כלומר, בתוצאה כזו ‘אנשים חדשים’ היו מתמודדים על כ-110 מקומות רק לפי הרשימה הפדרלית.
וזה אפילו הערכה פשוטה. לפי החוק, בחלוקת 225 המנדטים נלקחים בחשבון קולות המפלגות המורשות לחלוקת המקומות, ולכן קולות למפלגות שלא עברו את הסף הנדרש למעשה מגדילים את חלק המנדטים של המפלגות שעברו.
ניתן לחשב גם את שני המקרים הקיצוניים בישראל בנפרד.
אם כל המדינה הייתה מצביעה כמו חיפה, אז הפרופורציה הפשוטה הייתה נותנת:
225 × 45.35% ≈ 102 מנדטים.
אם כל המדינה הייתה מצביעה כמו תל אביב:
225 × 52.32% ≈ 118 מנדטים.
כך שהתוצאה הישראלית בהעברה מכנית לכל רוסיה הייתה נותנת ל’אנשים חדשים’ סדר גודל של מ-102 עד 118 חברי פרלמנט לפי הרשימה המפלגתית, והתוצאה המאוחדת של חיפה ותל אביב – כ-110.
לשם השוואה: בבחירות האמיתיות המפלגה מקבלת כ-7.96%, ומנהיגה אלכסיי נצ’ייב לפי חישובים ראשוניים דיבר על 19 חברי פרלמנט בדומה החדשה.
וכאן מופיעים אלכסנדר זיצר וסרגיי ולאסוב.
ל’אנשים חדשים’ ישנם שלושה מועמדים בחלק הפדרלי של הרשימה – אלכסיי נצ’ייב, ולדיסלב דבנקוב וסרדנה אבקסנטייבה. שאר הרשימה מחולקת ל-37 קבוצות אזוריות.
אם בניסוי המחשבתי שלנו המפלגה מקבלת כ-110 מנדטים לפי הרשימה, שלושת הראשונים הולכים לשלישייה הפדרלית. נשארים בערך:
110 − 3 = 107 מנדטים
לחלוקה בין 37 הקבוצות האזוריות.
זה בממוצע כמעט 2.9 מנדטים לקבוצה אזורית אחת.
כמובן, בבחירות האמיתיות הם לא מתחלקים באופן שווה: החוק מחלק את המקומות בין הקבוצות האזוריות בהתאם למספר הקולות שקיבלה המפלגה באזורים המתאימים.
אבל אם נמשיך את הניסוי שלנו ונניח לא רק תמיכה כלל-ארצית של 48.84%, אלא גם תמיכה אחידה פחות או יותר ברחבי הארץ ב’אנשים חדשים’, אז המספרים הראשונים של הקבוצות האזוריות היו מקבלים מנדטים. ושני המועמדים שמעניינים אותנו היו בדיוק המספרים הראשונים: אלכסנדר זיצר עמד בראש הקבוצה האזורית מס’ 18, סרגיי ולאסוב – הקבוצה האזורית מס’ 32.
במילים אחרות, במודל שבו רוסיה מצביעה בערך כמו הבוחרים הרוסים בחיפה ובתל אביב, שני המועמדים עם סבירות גבוהה מאוד מוצאים את עצמם בדומה.
אבל זהו בדיוק ניסוי מחשבתי מתמטי, ולא תחזית ולא חישוב של המנדטים האמיתיים שלהם.
תחילה תיקון חשוב: בישראל לא הצביעו אישית עבור זיצר ולאסוב
ועכשיו – ההגבלה העיקרית של כל הסיפור הזה.
הביטוי ‘הרוסים בישראל בחרו שני משתתפי מבצע צבאי מיוחד’ אינו נכון באופן מילולי.
בקלפיות בחו”ל אזרחי רוסיה הצביעו במחוז הבחירות הפדרלי – לרשימה המפלגתית.
כלומר, אדם שהגיע להצביע בחיפה או תל אביב לא סימן סימן נפרד מול השם אלכסנדר זיצר.
לא היה בחירה נפרדת עבור סרגיי ולאסוב.
הבוחר סימן סימן מול המפלגה ‘אנשים חדשים’.
לכן הניסוח המדויק נשמע כך:
52.32% מהמצביעים בתל אביב ו-45.35% מהמצביעים בחיפה תמכו ברשימה הפדרלית של ‘אנשים חדשים’, שבה היו גם שני מועמדים שהוועדה המרכזית לבחירות ייחסה אותם למשתתפים או לוותיקי ‘מבצע צבאי מיוחד’.
זו הסיבה שהמילה ‘בחרו’ בכותרת שלנו נמצאת במרכאות.
יש גם הסתייגות שנייה. נכון ל-21 בספטמבר, חלוקת המנדטים האישית הסופית עדיין לא אושרה.
המנגנון פועל כך. תחילה נקבע כמה מתוך 225 המנדטים הפרופורציונליים מקבלת המפלגה. בראש ובראשונה המקומות עוברים למועמדים מהחלק הפדרלי של הרשימה. אצל ‘אנשים חדשים’ אלו הם נצ’ייב, דבנקוב ואבקסנטייבה.
המנדטים הנותרים מחולקים בין הקבוצות האזוריות. לכל אחת מהן נלקח בחשבון מספר הקולות שקיבלה המפלגה באזור המתאים; לאחר מכן מיושמת מערכת החוקית של חלקי הבחירות וחלוקת השאריות.
לכן יש הבדל עקרוני בין שני הטענות.
נכון: קולות הבוחרים הרוסים בחיפה ובתל אביב הגדילו את התוצאה הכלל-ארצית של הרשימה הפדרלית של ‘אנשים חדשים’, שבה היו זיצר ולאסוב.
לא נכון: 45.35% מחיפה או 52.32% מתל אביב ניתנו ישירות לזיצר ולאסוב.
הקולות הישראליים לא הפכו אוטומטית למנדטים של הקבוצות האזוריות מס’ 18 ומס’ 32.
זו הסיבה שלא ניתן עדיין לטעון כעובדה מוגמרת ששניהם הפכו לחברי פרלמנט.
לאחר עיבוד 95.18% מהפרוטוקולים, יו”ר הוועדה המרכזית לבחירות אלה פמפילובה העריכה באופן ראשוני את הייצוג הכללי של ‘אנשים חדשים’ בדומה החדשה ב-20 מקומות, בעוד שאלכסיי נצ’ייב דיבר מאוחר יותר שהמפלגה מצפה ל-19 מנדטים. תוצאת המפלגה לפי הרשימה הפדרלית באותו רגע הייתה 7.96%.
לכן הניסוי הישראלי שלנו מראה לא שהחיפה ותל אביב שלחו אישית את זיצר ולאסוב לפרלמנט.
הוא מראה דבר אחר: אם הבוחרים הרוסים בכל הארץ היו תומכים ב’אנשים חדשים’ בערך כמו שעשו הבוחרים בשני הקלפיות הישראליות, המפלגה הייתה מקבלת לא שניים עשר מנדטים, אלא סדר גודל של מאה מנדטים לפי הרשימה. בחלוקה טריטוריאלית אחידה של תמיכה כזו, המספרים הראשונים של קבוצות זיצר ולאסוב היו עוברים לדומה.
אבל בתוצאה האמיתית באזור 8% גורל המספרים הראשונים של הקבוצות האזוריות נקבע כבר לא לפי הפופולריות הכללית של המפלגה, אלא לפי תוצאות ‘אנשים חדשים’ דווקא באזורים של הקבוצות הללו והחלוקה הסופית של המנדטים.
מה בכלל קרה בישראל
ההצבעה הרוסית כאן התקיימה מראש – 17 בספטמבר, יום לפני תחילת ההצבעה המרכזית בת שלושה ימים ברוסיה.
שגרירות רוסיה פתחה שלושה קלפיות: מס’ 8094 בתל אביב, מס’ 8089 בירושלים ומס’ 8096 בחיפה. הם עבדו מ-08:00 עד 20:00. להשתתפות נדרש דרכון רוסי בתוקף, לא נדרשה הרשמה מוקדמת.
לקורא הישראלי כאן יש הקשר חשוב.
בשנת 2021 עבדו בישראל 13 קלפיות רוסיות, והשגרירות דיווחה על 3345 מצביעים. בשנת 2026 נותרו 3 נקודות הצבעה. זה לא מאפשר לדבר אוטומטית על ירידה בהשתתפות – לשם כך נדרשת המספר הסופי של המשתתפים בהצבעה הנוכחית, שלא נמצא בהודעה הציבורית של השגרירות עד כה.
קודם לכן נאנובסטי כבר ניתחו בפירוט את ארגון הבחירות הרוסיות הנוכחיות בישראל ואת ‘סקר היציאה’ הבלתי מאושר שהופיע לאחר ההצבעה, שייחס ל’רוסיה המאוחדת’ 96% בתל אביב. התוצאות שפורסמו לאחר מכן הראו תמונה שונה לחלוטין.
הקשר: ‘ISW: הקרמלין הופך את הבחירות לדומה לטיעון על תמיכה במלחמה – מה קרה וכיצד הצביעו בישראל’.
המספר הרשמי הכללי של ההשתתפות בישראל בעת הכנת הטקסט הזה עדיין לא נמצא.
לפי אחוזי המפלגות בתוצאות שפורסמו ניתן לשחזר אריתמטית כ-518 קולות תקפים בתל אביב ו-516 בחיפה, כלומר כ-1034 קולות תקפים בשני הקלפיות יחד.
אבל זו שחזור, ולא השתתפות רשמית שהוכרזה בישראל. היא לא כוללת את ירושלים ולא מאפשרת לקחת בחשבון קולות לא תקפים אפשריים.
לכן אי אפשר לכתוב ‘בישראל הצביעו 1034 אנשים’.
אלו היו הבחירות הראשונות לדומה לאחר הפלישה המלאה
לקורא הישראלי הדומה הממלכתית היא הכי פשוט להציג כבית התחתון של הפרלמנט הרוסי – אנלוג פונקציונלי מרוחק של הכנסת, אך במערכת פוליטית שונה לחלוטין.
ההבדל העיקרי הוא שהממשלה הרוסית תלויה הרבה פחות בפרלמנט מאשר הממשלה הישראלית ברוב בכנסת.
הבחירות של 2026 היו הבחירות הראשונות לדומה לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022.
והמלחמה הייתה נוכחת בבחירות הללו לא איפשהו בשוליים.
‘רוסיה המאוחדת’ כללה בתוכניתה פרק נפרד ‘הניצחון שלנו’, שבו מדובר על חיזוק הצבא, ביצוע הזמנת ההגנה הממלכתית וייצור נשק מודרני.
למפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית המסמך הקדם-בחירות נקרא ‘תוכנית הניצחון’.
התוכנית של המפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה כוללת פרק נפרד עם דרישה ל‘ביצוע מלא ומהיר של מטרות המבצע הצבאי המיוחד’.
‘רוסיה הוגנת’ שמה את התמיכה במשתתפי המלחמה בין הכיוונים המרכזיים של הקמפיין הקדם-בחירות שלה, וסרגיי מירונוב דיבר בפומבי שהמלחמה תסתיים ב’ניצחון’ רוסי.
כלומר, בין המפלגות המרכזיות שמקבלות ייצוג בדומה החדשה, לא הייתה מפלגה שהלכה לבחירות הללו עם דרישה תוכניתית להוציא את הכוחות הרוסיים מאוקראינה ולהפסיק את המלחמה על בסיס זה.
אבל גם כאן נדרשת הסתייגות.
עמדה פוליטית אנטי-מלחמתית קיימת ברוסיה.
מפלגת ‘תפוח’ תמכה בהפסקת האש, דיפלומטיה ושלום. עם זאת, ב-10 באוגוסט בית המשפט העליון של רוסיה הסיר את הרשימה הפדרלית שלה מהבחירות. ‘תפוח’ ערערה על הבסיסים להחלטה זו. רויטרס ו-AP כינו אותה המפלגה הרוסית הרשומה היחידה שהתנגדה בגלוי למלחמה.
נאנובסטי כבר ניתחו בפירוט את הסיפור הזה והסבירו מדוע היעדר הרשימה הפדרלית של ‘תפוח’ חשוב דווקא להבנת תוצאות הבחירות.
הקשר: ‘רוסיה וישראל: מדוע השמדת החירות ברוסיה הופכת לאיום גם על אזרחי ישראל’.
יש עוד גבול שאי אפשר להתעלם ממנו. רוסיה לא הזמינה משקיפים של OSCE/ODIHR. הארגון הצהיר שהיעדר פיקוח בינלאומי עצמאי מפחית את שקיפות התהליך; הוועדה המרכזית הרוסית לבחירות, מצידה, מצהירה על הלגיטימיות והניקיון של הבחירות שנערכו.
לכן תוצאת הבחירות הללו לא ניתן להפוך מכנית לתשובה סוציולוגית לשאלה ‘כמה רוסים תומכים במלחמה’.
שאלה כזו לא הייתה בקלפי.
והאם ‘אנשים חדשים’ לא בעד שלום?
כאן הסיפור הופך למורכב יותר.
מבין חמש המפלגות הפרלמנטריות המרכזיות, דווקא ‘אנשים חדשים’ השתמשו ברטוריקה הרכה ביותר סביב המלחמה.
בכנס יולי, מנהיג המפלגה אלכסיי נצ’ייב הסכים עם התזה שהסיום המהיר של פעולות האיבה הוא בקשה חשובה של החברה. הוא דיבר ש‘השלום חשוב’.
אבל החלק הבא של עמדתו לא פחות חשוב.
לדברי נצ’ייב, רוסיה צריכה להישאר אחד ממרכזי הכוח העולמיים, והשלום צריך להיות עבורה ‘טוב יותר מהשלום שלפני המלחמה’.
כלומר, המפלגה דיברה על סיום פעולות האיבה, אך לא הלכה לבחירות עם דרישה להוציא את הכוחות הרוסיים מאוקראינה.
התוכנית העיקרית של “אנשים חדשים” בנויה בעיקר סביב שאלות פנימיות: יזמות, חינוך, הפחתת בירוקרטיה, דיגיטציה, הגבלת איסורים ושליטה ממשלתית. המפלגה עצמה מזכירה שהיא התנגדה להעלאת גיל הגיוס ולחסימות אינטרנט.
בדיוק בגלל זה חלק מהבוחרים יכלו לתפוס את “אנשים חדשים” כאלטרנטיבה ליברלית יותר למפלגות הרוסיות המסורתיות.
אבל תוצאות הבחירות לא מאפשרות לקבוע את המניע של האדם שסימן את המפלגה.
אנחנו לא יודעים אם הבוחר הספציפי בחיפה הצביע עבור התוכנית של נצ’ייב.
לא יודעים אם הוא רצה קודם כל להצביע נגד “רוסיה המאוחדת”.
לא יודעים אם הוא בכלל ידע את שמותיהם של זיצר וולאסוב.
ואי אפשר בדיעבד לייחס לו מניעים אנטי-מלחמתיים או פרו-מלחמתיים.
אפשר לבדוק דבר אחר — עבור איזו רשימה ניתנה ההצבעה.
וכאן מופיעים שני המועמדים שלנו.
אלכסנדר זיצר: שלושה עיטורי אומץ ועבודה ב”שטחים החדשים”
אלכסנדר בוריסוביץ’ זיצר, שנולד ב-19 ביוני 1977, היה מספר אחד בקבוצת האזורית מס’ 18 של “אנשים חדשים”.
היא כללה את קלמיקיה, מחוז אסטרחן ומחוז וולגוגרד.
זו לא מידע מעלון תעמולה — מעמדו מעוגן ברשימה הפדרלית של המפלגה הרשומה בוועדת הבחירות המרכזית.
המפלגה עצמה מציגה את זיצר כקולונל במילואים, ותיק יחידות מיוחדות ו”משתתף במבצע הצבאי המיוחד”.
בעמוד הרשמי של “אנשים חדשים” מצוין שהוא זכה שלוש פעמים בעיטור אומץ ויש לו מדליה “על הישגים צבאיים”. המפלגה גם מדווחת שזיצר עוסק בפרויקט סיוע לחיילים ולמשפחותיהם בהתמודדות עם PTSD.
אבל הפרטים המעניינים ביותר על הביוגרפיה שלו לא הופיעו בטופס המפלגתי.
“קוממרסנט” גילה שזיצר הוא חייל מדור שני ובוגר בית הספר הצנחנים של ריאזן.
משנת 2003 הוא שירת ביחידת כוחות הפנים, שהפרסום מכנה “אנטי-טרור”, וכשבע שנים בילה בנסיעות לצפון הקווקז.
בשנת 2010 זיצר איבד רגל.
למרות הפציעה הקשה, הוא לא עזב אז את הצבא והמשיך לשרת בתפקידים מטה.
ובשנת 2023, כפי שכותב “קוממרסנט”, הוא הועבר לעבוד ב”שטחים החדשים” הרוסיים עם משימה “להתנגד לשירותי הביון הזרים”. במרץ 2026 הוא פרש מהשירות בדרגת קולונל במילואים.
לקורא הישראלי כאן נדרש תרגום לא מהשפה הרוסית, אלא מהמילון הפוליטי הרוסי.
לאחר 2022 הרשויות הרוסיות מכנות “שטחים חדשים” את השטחים שנכבשו והוכרזו על ידי רוסיה כנספחים של אוקראינה. ההכרה הבינלאומית בסיפוח הרוסי אינה קיימת; OSCE ממשיכה להגדיר אותם כשטחים אוקראיניים כבושים זמנית.
אבל לומר, איפה בדיוק עבד זיצר, עדיין אי אפשר.
לא קבענו את האזור הספציפי, היחידה או המחלקה שבה הוא ביצע עבודה זו בשנים 2023–2026.
לא נקבע גם מה בדיוק הסתתר מאחורי הניסוח “התנגדות לשירותי הביון הזרים”: פעילות נגד מודיעין, מטה, מבצעית או אחרת.
יש עוד גבול חשוב של ראיות.
שלושת עיטורי האומץ אכן מצוינים על ידי המפלגה עצמה. אבל מסמכי הענקה פתוחים, שהיו מאפשרים לקבוע את התאריכים והנסיבות של כל הענקה, לא נמצאו במחקר שלנו.
ומכיוון שזיצר נלחם ונפצע קשה הרבה לפני הפלישה המלאה לאוקראינה, אי אפשר לכתוב שכל שלושת עיטורי האומץ הוא קיבל על המלחמה נגד אוקראינה.
אנחנו לא יודעים את זה.
בדיוק חלוקה כזו של מאושר ומוערך היא עקרונית לחומר זה.
סרגיי ולאסוב: שירותי הביטחון, “החזית” וקריירה בנקאית
עם המועמד השני הכל מסובך יותר.
סרגיי ולדימירוביץ’ ולאסוב, תאריך לידה — 26 ביולי 1982, היה מספר אחד בקבוצה האזורית מס’ 32.
היא כללה את מחוז נובוסיבירסק, חבל אלטאי, רפובליקת אלטאי, חקאסיה וטובה. תאריך לידתו והמקום הראשון בקבוצה מאושרים על ידי הרשימה המאושרת על ידי ועדת הבחירות המרכזית.
העמוד הרשמי של “אנשים חדשים” מכנה את ולאסוב קצין מקצועי וסגן קולונל במילואים.
לאחר השירות הצבאי הוא, לפי המפלגה, עבר למגזר הפיננסי והפך לסגן יו”ר מועצת המנהלים של בנק.
רשימת הפרסים המוצהרת נראית מרשימה: עיטור אומץ, מדליית עיטור “על הישגים למולדת”, שתי מדליות “על אומץ” ומדליית משרד ההגנה “למשתתף במבצע הצבאי המיוחד”.
הפרס האחרון מקשר אותו ישירות למלחמה הרוסית נגד אוקראינה במערכת הפרסים הרוסית הרשמית.
אבל מה בדיוק הוא עשה שם?
את זה אנחנו עדיין לא יודעים.
“ודומוסטי” בציטוט מקורב למפלגה דיווחו שוולאסוב שירת בעבר בשירותי הביטחון, ולאחר מכן עבד בבנק אקספובנק. הפרסום שלח בקשה לבנק.
הפרסום נובוסיבירסקי Om1 בשעה שהציג את המועמדים השתמש בניסוח מעניין עוד יותר.
ולאסוב שם נקרא “עובד לשעבר של הביטחון הממלכתי”, ומעברו לתחום הבנקאות תואר במילים “לאחר חזרתו מהחזית”.
אבל אף אחד מהמקורות האלה לא מאפשר לכתוב: “ולאסוב — קצין FSB”.
שירות הביטחון הספציפי לא נקרא.
לא נקבעו היחידה, התפקיד, כיוון החזית ומשך השהייה באוקראינה.
לא נקבע אם הוא השתתף ישירות בלחימה או ביצע תפקידי מודיעין, נגד מודיעין, מטה או תפקידי תמיכה.
לא נקבע גם עבור אילו אפיזודות הוא קיבל את עיטור האומץ ושתי מדליות “על אומץ”.
לכן המסקנה הנכונה הרבה יותר צרה:
ולאסוב — קצין מקצועי וסגן קולונל במילואים; המפלגה מציינת שיש לו מדליית משרד ההגנה “למשתתף במבצע הצבאי המיוחד”, והפרסומים הרוסיים לפני הבחירות מכנים אותו עובד לשעבר של הביטחון הממלכתי שחזר “מהחזית”. פרטי פעילותו הצבאית באוקראינה במקורות זמינים עדיין לא נחשפו.
זה פחות מרשים מאגדה על קצין FSB סודי.
אבל זה מה שהראיות מאפשרות.
למה השניים האלה חשובים, אם ברשימה יש כמעט 300 אנשים
אפשר להתנגד: הרשימה הפדרלית של “אנשים חדשים” עצומה. ועדת הבחירות המרכזית רשמה בה 297 מועמדים.
אז למה להדגיש דווקא שניים?
כי אלה לא שני אנשים אקראיים, שהתגלו איפשהו בסוף הרשימה.
ועדת הבחירות המרכזית עצמה התייחסה בנפרד למועמדים — משתתפים וותיקים של “המבצע הצבאי המיוחד”. ל”רוסיה המאוחדת” היו 52 כאלה, ל”רודינה” — 12, ל-LDPR ו”רוסיה הוגנת” — 11 כל אחד, ל-KPRF — תשעה.
ל”אנשים חדשים” — שניים.
זיצר וולאסוב.
ושניהם היו מספר 1 בקבוצות האזוריות שלהם.
זה לא אומר שהקולות הישראליים שלחו אותם אוטומטית לדומא.
אבל זה אומר ששניהם תפסו מקומות בולטים במבנה המפלגתי, ולא רק נכחו פורמלית בין מאות המועמדים הרשומים.
הפרדוקס של “אנשים חדשים”
כאן התוצאה הישראלית הופכת למעניינת באמת.
הבוחרים הרוסים בחיפה ובתל אביב דחו באופן ברור את “רוסיה המאוחדת” כבחירה העיקרית שלהם.
אבל מזה לא נובע שהם הצביעו עבור מפלגה אנטי-מלחמתית.
“אנשים חדשים” התנגדו לחלק מהאיסורים הרוסיים, ביקרו את השליטה המוגזמת באינטרנט, דיברו על יזמות, טכנולוגיות, חינוך ו”מדיניות אמון”.
נצ’ייב דיבר על הצורך בשלום וסיום מהיר של פעולות האיבה.
במקביל המפלגה לא דרשה את נסיגת הכוחות הרוסיים מאוקראינה.
המבנים האזוריים שלה שולחים סיוע הומניטרי לחיילים הרוסיים. המפלגה עצמה מציגה בפומבי את זיצר כ”משתתף במבצע הצבאי המיוחד”, ואת ולאסוב כמי שיש לו מדליה מתאימה ממשרד ההגנה.
לכן אי אפשר להפוך את 52.32% בתל אביב או 45.35% בחיפה למספר הצבעה אנטי-מלחמתית.
אבל אי אפשר לעשות גם את ההפך.
האחוזים האלה לא מוכיחים שחצי מהבוחרים הרוסים בתל אביב או חיפה תומכים במלחמה.
כדי להגיע למסקנה כזו, היה צריך לדעת את המניעים של כל מצביע.
הבחירות לא מדדו את זה.
המודל כאן משאיר לנו רק מסקנה צרה יותר, אבל ניתנת לבדיקה:
האזרחים הרוסים בתל אביב ובחיפה הצביעו בהמוניהם נגד מפלגת השלטון ובעד “אנשים חדשים”. עם זאת, הרשימה שהם תמכו בה לא הייתה רשימה אנטי-מלחמתית וכללה את שני המועמדים של המפלגה, שוועדת הבחירות המרכזית ייחסה למשתתפים או ותיקים של “המבצע הצבאי המיוחד”.
למה בכלל אי אפשר לראות בבחירות האלה משאל עם על המלחמה
יש עוד סיבה לא להפוך את אחוזי המפלגות למדד של יחס החברה הרוסית למלחמה.
הבחירה הייתה מוגבלת על ידי המבנה הפוליטי של הבחירות עצמן.
“תפוח” — המפלגה היחידה הרשומה שהציעה אלטרנטיבה פדרלית אנטי-מלחמתית בגלוי — הוסרה על ידי בית המשפט העליון מההצבעה המפלגתית. חלק ניכר מהפוליטיקאים האנטי-מלחמתיים הגלויים נמצאים מחוץ למדינה, במעצר או לא הורשו להשתתף בקמפיין הפדרלי.
OSCE לא פיקחה על הבחירות, מכיוון שרוסיה לא שלחה לארגון הזמנה.
לכן הטענה “57.83% עבור “רוסיה המאוחדת” פירושה 57.83% עבור המלחמה” תהיה הפרה מתודולוגית כמו הטענה “52.32% עבור “אנשים חדשים” בתל אביב פירושה 52.32% נגד המלחמה”.
אף אחד מהמספרים האלה לא עונה על שאלה כזו.
NAnews כבר ניתחו בנפרד את העיקרון הזה בחומר על הניסיון של הקרמלין להשתמש בבחירות כהוכחה לתמיכה בקורס הצבאי.
קראו גם: “ISW: הקרמלין הופך את הבחירות לדומא לטיעון על תמיכה במלחמה”
והרקע הפוליטי שבו האלטרנטיבה הפדרלית האנטי-מלחמתית נעלמה מהקלפי, ניתחנו כאן בפירוט:
קראו גם: “רוסיה וישראל: למה השמדת החירות ברוסיה הופכת לאיום גם על אזרחי ישראל”
עוד הקשר אחד מקשר ישירות את הבחירות להתפתחות המלחמה:
קראו גם: “חצי מיליון חיילים חדשים למלחמה: למה פוטין עשוי להכריז על גיוס לאחר הבחירות ברוסיה”
אז את מי “בחרו” הרוסים בישראל
אם נסיר את האירוניה מהכותרת, התשובה יוצאת די מדויקת.
הרוסים בישראל לא בחרו באופן אישי את אלכסנדר זיצר וסרגיי ולאסוב.
הם הצביעו עבור “אנשים חדשים”.
אבל הצבעה עבור המפלגה היא הצבעה עבור הרשימה הפדרלית שהיא רשמה.
וברשימה זו היו שני אנשים שוועדת הבחירות המרכזית ייחסה למשתתפים או ותיקים של המלחמה: קולונל במילואים אלכסנדר זיצר וסגן קולונל במילואים סרגיי ולאסוב.
שניהם עמדו ראשונים בקבוצות האזוריות שלהם.
לגבי זיצר מאושרת ביוגרפיה צבאית מפורטת בהרבה: צפון הקווקז, פציעה קשה, המשך שירות ועבודה משנת 2023 בשטחים של אוקראינה תחת שליטה רוסית עם משימה שנוסחה כ”התנגדות לשירותי הביון הזרים”.
לגבי ולאסוב בסיס הראיות צר בהרבה: קצין מקצועי, סגן קולונל במילואים, מדליית “למשתתף במבצע הצבאי המיוחד” המוצהרת, דיווחים על עבודה בביטחון הממלכתי וחזרה “מהחזית”. המסלול הקרבי הספציפי לא נקבע.
האם ידעו על כל זה האנשים שהגיעו ב-17 בספטמבר לקלפיות בחיפה ובתל אביב?
אנחנו לא יודעים.
ותוצאות הבחירות לא נותנות תשובה לשאלה זו.
אבל עובדה אחרת כבר נקבעה.
הבחירה הפופולרית ביותר של אזרחי רוסיה בשתי הקלפיות הישראליות הידועות לנו לא הייתה רשימה אנטי-מלחמתית.
זו הייתה רשימת המפלגה שדיברה על שלום ובו זמנית כללה בשני המקומות הראשונים האזוריים שלה שני משתתפים במלחמה הרוסית נגד אוקראינה.
בתל אביב רשימה זו קיבלה 52.32%.
בחיפה — 45.35%.
ולכן השאלה «למי באמת הצביעו?» התבררה כהרבה יותר מעניינת מתשובה פשוטה לשאלה מי ניצח.