ב-2 בנובמבר 2026 פרסם המהדורה האוקראינית UA.NEWS ראיון גדול של העיתונאית קריסטינה לומנקו עם האם אליזבת, שעומדת בראש קהילת הנזירות האוקראיניות בחצר אלכסנדר בעיר העתיקה בירושלים. 11 נשים חיות ליד כנסיית הקבר, מקבלות עולי רגל, עוזרות לאוקראינים וחוששות שהמתחם ההיסטורי יעבור לשליטת רוסיה.
מחבר: R. Verter
בסוף הפרסום ציינה המערכת כי החומר הוכן בסיוע ותמיכת שגרירות ישראל באוקראינה ומשרד החוץ של ישראל. נסיבה זו ראויה לתשומת לב מיוחדת, שכן המחלוקת סביב חצר אלכסנדר נמשכת כבר שנים רבות ומהווה נושא להליכים משפטיים ומשא ומתן דיפלומטי.
עם זאת, הראיון מעניין לא רק מהצד הפוליטי של השאלה. אליזבת מספרת בפירוט על מקור הקהילה הדתית האוקראינית, שהופיעה בירושלים זמן רב לפני הפלישה הרוסית המלאה, על חייה האישיים, יחסיה לאוקראינה ולאנשים שהנזירות עוזרות להם בזמן המלחמה.
מקייב לירושלים: סיפור האחווה שהחל בשנת 1998
מקורות הקהילה הנוכחית נמצאים בקייב. בשנת 1998, בכנסיית מיכאל הקדוש, המטרופוליטן הראשון של קייב, בשטח בית החולים אלכסנדר, ייסד הפרוטופרסביטר רומן בראנובסקי אחוות חסד לכבוד הקדושה אליזבת פיודורובנה. בחומרים על האיחוד מוזכרת גם הנזירה ברברה.
זו לא הייתה קהילה מנזרית במובן הרגיל. לאחווה הצטרפו נשים שרצו לעזור לנזקקים, לא בהכרח תוך ויתור על חיי היומיום. הן טיפלו בחולים בבית החולים, ביקרו קשישים, עזרו ליתומים, חסרי בית ומשפחות מרובות ילדים. פעילותן התפשטה למוסדות פסיכו-נוירולוגיים, למושבת נשים בצ’רניגוב ולאנשים שנזקקו לטיפול בבית.
עם הזמן הפך האיחוד למדי גדול. באחד התיאורים ההיסטוריים מוזכרות 126 אחיות, וברשימת האחוות האורתודוקסיות – 130 אחיות חסד ושלושה עוזרים. המדריך הרוחני של הקהילה היה הפרוטופרסביטר רומן בראנובסקי, האחות הבכירה – אירינה טובולינה.
שם האחווה קשור לאליזבת פיודורובנה רומנובה, אלמנתו של הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ’ – יושב הראש הראשון של החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית (IPPO) ואחיו של הקיסר הרוסי אלכסנדר השלישי.
לאחר רצח בעלה בשנת 1905, הקדישה אליזבת פיודורובנה את עצמה לצדקה וייסדה במוסקבה את מנזר החסד מרתה-מריה. בשנת 1918 נרצחה על ידי הבולשביקים. לאחר מכן הכנסייה האורתודוקסית הכירה בה כקדושה.
דווקא עם מסורת זו של חסד ושירות דתי היה קשור הופעתן של האחיות האוקראיניות בירושלים.
ב-18 באוקטובר 2010 החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית ההיסטורית, שניהלה את חצר אלכסנדר, הכריזה רשמית על הקמת אחוות החסד הירושלמית על שם אליזבת הקדושה.
המשתתפות הראשונות הגיעו מקייב בהזמנת ניקולאי וורונצוב-הופמן, שעמד בראש החברה. לשירות בירושלים נבחרו נשים שכבר היו להן ניסיון בעבודה צדקה וכנסייתית.
ב-1 בנובמבר 2010 התקיים טקס ההקדשה של האחיות הראשונות. את הטקס ערך הירומונך מקרי בוטין, ששירת כמדריך רוחני לנזירות בכנסיית מריה מגדלנה בגת שמנים. המשתתפות קיבלו בגדים לבנים, שהזכירו את הלבוש המסורתי של אחיות מנזר מרתה-מריה.
המטרה העיקרית של האיחוד החדש הייתה חידוש הקריאה הרצופה של תהילים בלתי פוסקים בשערי המשפט – אתר ארכיאולוגי בשטח חצר אלכסנדר. על פי חומרים היסטוריים של החברה, מסורת תפילה כזו התקיימה כאן בעבר, אך הופסקה בשנות ה-20 של המאה ה-20.
השירות המחודש נמשך מאז 2010. האחיות מחליפות זו את זו כדי שהקריאה של תהילים לא תיפסק לזמן ממושך.
בתחילה, הופעתן של האוקראיניות בלבוש הלבן הבלתי רגיל עוררה חוסר אמון בקרב חלק מהקהילות הדתיות בעיר העתיקה. אליזבת נזכרת בסיפורים של האחיות הראשונות על כך שחלק מנציגי הכמורה המקומית לא הבינו מי הן הנשים הללו ועל איזה בסיס הן משרתות ליד כנסיית הקבר. היו אפילו מקרים של סירוב להעניק להן את הקודש.
בהדרגה השתנה היחס. האחיות המשיכו לקבל עולי רגל, לעזור למבקרים במתחם ולהשתתף בחיים הדתיים של ירושלים.
ב-1 בנובמבר 2015 ציינה החברה את חמש שנות האחווה. בדו”ח על החגיגה הוסבר במיוחד כי היא כוללת גם נשים חילוניות וגם נשים שקיבלו את הנדרים הנזיריים. ההקדשה לאחיות החסד אינה מהווה כשלעצמה קבלת נדרים נזיריים.
הבדל זה מדגישה אליזבת גם בראיון החדש. משתתפות האחווה יכולות להקים משפחות, לעבוד, ללמוד ולעזור בכנסייה בזמנן הפנוי. הנזירות מקדישות את חייהן לשירות דתי.
היום בחצר אלכסנדר נמצאות אחת עשרה נזירות אוקראיניות, אך אין לזהותן עם כל האחווה. הקהילות בקייב ובירושלים קשורות במקורן ובמסורת הדתית שלהן, אף על פי שאין מסמך המצביע על כך שהן מהוות ישות משפטית אחת.
כיצד הפכה סטודנטית מקמנץ-פודולסק לאם מנזר בירושלים
אליזבת נולדה בקמנץ-פודולסק במחוז חמלניצקי באוקראינה וגדלה במשפחה רגילה. לאחר בית הספר היא התקבלה לאוניברסיטת לזרסקי בוורשה, שם למדה כלכלה בינלאומית ודיפלומטיה.
בקיץ 2014, לאחר השנה הראשונה, הגיעה הנערה לקייב והכירה את האחווה בכנסיית מיכאל הקדוש. היא הופתעה לגלות שבין המשתתפות היו נשים צעירות, כולל סטודנטיות, ששילבו בין לימודים וחובות יומיומיות עם עזרה לנזקקים.
כאשר בכנסייה הודיעו על נסיעה לירושלים, החליטה אליזבת להצטרף. כך היא הגיעה לראשונה לחצר אלכסנדר – המקום שבו קשרה את חייה לאחר מכן.
עבור המשפחה שלה, הבחירה שלה הייתה הפתעה. אמה קיוותה שהבת תחזור לחיים הרגילים ותמשיך את לימודיה באוניברסיטה. עם זאת, אליזבת החליטה להישאר בקהילה, ומאוחר יותר קיבלה את הנדרים הנזיריים.
סיפור זה היה ידוע זמן רב לפני ההחרפה הנוכחית של המחלוקת על הנדל”ן. ב-31 במרץ 2018 פרסם המהדורה LifeGid חומר בשם “דרך המשיח והאוקראיניות – חצר אלכסנדר בירושלים”, שבו סיפרה אליזבת על היכרותה עם האחווה הקייבית, לימודיה בפולין והחלטתה להישאר בירושלים. באותו פרסום הופיעה גם הנזירה אלנה, שהכירה את הקוראים עם ההיסטוריה של המתחם.
כך, נוכחות הקהילה האוקראינית ליד כנסיית הקבר יש לה היסטוריה מתועדת שהחלה זמן רב לפני המלחמה של 2022.
אוקראינה בחיי אליזבת: יומן המלחמה, תפילות ופנייה לקייב
למרות שאליזבת חיה בירושלים כבר שנים רבות, היא ממשיכה לראות את המתרחש באוקראינה כחלק מחייה האישיים.
לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022, החלה האם לנהל יומן מלחמה. כשהיא נמצאת אלפי קילומטרים מהבית, היא רשמה חדשות על הפגזות, דאגות של קרובים ומכרים, מחשבותיה האישיות על המתרחש.
החיים היומיומיים ליד הגולגולתא נמשכו, בעוד קרוביה נשארו במדינה שבה המלחמה איימה על כל אחד. שני העולמות הללו – השירות הדתי בירושלים והאירועים באוקראינה – הפכו עבורה לבלתי נפרדים.
אליזבת מספרת שהחיים בחו”ל רק חיזקו את כבודה לעם האוקראיני. היא מדברת על יכולותיהם של האוקראינים, רוחניותם, יחסיהם לתרבותם ושאיפתם לשמור על חירותם.
בהקשר זה, גורל חצר אלכסנדר מקבל עבורה משמעות מיוחדת. האם רואה את הנוכחות האוקראינית בעיר העתיקה לא רק כחלק מהחיים הכנסייתיים, אלא גם כהזדמנות לשמור על קשר עם מדינתה ישירות ליד אחת מהקדושות הנוצריות המרכזיות.
לדבריה, אוקראינים החיים בישראל או המגיעים לכאן מוצאים בחצר מקום שבו הם יכולים לתקשר בשפתם, לציין חגים דתיים, לשמור על מסורות ולהתפלל עבור קרוביהם.
אליזבת פונה לרשויות האוקראיניות בבקשה להקדיש יותר תשומת לב לגורל המתחם הזה. היא מבינה שהכוחות העיקריים של המדינה מופנים למלחמה, אך היא סבורה שיש לחשוב גם על שמירת הנוכחות הדתית והתרבותית האוקראינית בחו”ל.
המאבק סביב חצר אלכסנדר האם רואה כעוד מימד של הסכסוך עם רוסיה – הפעם בתחום הדתי, ההיסטורי והדיפלומטי. לפי אמונתה, אובדן האפשרות להמשיך לשרת כאן יהווה אובדן שקשה יהיה להשלים.
בסיום הראיון קראה אליזבת שיר משלה ליום העצמאות של אוקראינה. בו היא פונה למולדתה, נזכרת בשפה האוקראינית, באמונה, בחירות, בטאראס שבצ’נקו, בלינה קוסטנקו ובמיידן. כפי שמספרת העיתונאית קריסטינה לומנקו, את השורות האחרונות אמרה הנזירה בדמעות.
חיילים אוקראינים שקיבלו עזרה בירושלים
לאחר תחילת המלחמה הגדולה הופיעו בחיי האחווה אנשים שנזקקו לא רק לתמיכה דתית.
בראיון מספרת אליזבת על שבוי מלחמה אוקראיני לשעבר, אלכסיי אנולה. הוא בילה עשרה חודשים בשבי הרוסי, ולאחר שחרורו כתב ספר בשם “ג’ינגל בלס”. כשהגיע לישראל, אלכסיי שהה מספר ימים בחצר אלכסנדר ושוחח ארוכות עם האם על מה שעבר עליו.
מקרה אחר קשור לחייל אוקראיני בן 29, ארטם, שעבר קטיעה קשה. לאחר כישלון בפרוטזות, הוא היה במצב של ייאוש עמוק. אליזבת שמרה איתו על קשר טלפוני, הקשיבה לו וניסתה לעזור לו לעבור את התקופה הזו.
מאוחר יותר עבר ארטם פרוטזות מוצלחות באוקראינה והחל ללכת שוב.
בסיפורים על מפגשים כאלה מתגלה פעילות הקהילה, שלרוב אינה מופיעה בדיווחים הרשמיים על חצר אלכסנדר. בעוד דיפלומטים ועורכי דין דנים בבעלות, בתוך המתחם חיות נשים שעבורן עזרה לאנשים מסוימים נותרת חלק משירות יומיומי.
מדוע רוסיה שואפת לחצר אלכסנדר
המתחם ההיסטורי נמצא בעיר העתיקה בירושלים, ליד כנסיית הקבר. הוא כולל את כנסיית אלכסנדר נבסקי, שערי המשפט ואתרים ארכיאולוגיים נוספים.
האדמה נרכשה כבר במאה ה-19, כאשר ירושלים הייתה תחת שלטון האימפריה העות’מאנית. לאחר המהפכה של 1917 והשינויים הפוליטיים שבאו בעקבותיה, קמו ארגונים שונים שטוענים לירושה ההיסטורית של החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית.
דווקא ההבדלים בין הארגונים הללו הפכו לאחת הבעיות המרכזיות במחלוקת על הבעלות.
החדשות הקדישו להיסטוריה של חצר אלכסנדר מחקר גדול נפרד, שבו מתוארת גורל השטח מתקופות עתיקות ועד למסמכים רישומיים מודרניים. בחומר מוסבר בפירוט מדוע שמות דומים או זהים של חברות אינם מהווים ירושה משפטית אוטומטית.
תשומת לב מיוחדת במחקר מוקדשת ל-Orthodox Palestine Society (OPS), החברה ההיסטורית שבראשה עומד ניקולאי וורונצוב-הופמן.
בראיון מספרת אליזבת על פעילותו לשיקום החצר והגנה על האינטרסים של החברה במחלוקת עם הצד הרוסי. עם זאת, היא מדגישה במיוחד שהנזירות האוקראיניות אינן בעלות המתחם ואינן מקבלות החלטות על גורלו המשפטי. הן נמצאות כאן בהזמנת מנהל החברה.
במרץ 2022 ביטל בית המשפט המחוזי בירושלים את רישום הזכויות של הפדרציה הרוסית על חצר אלכסנדר, אך לא קבע בעלים סופי. בשל המעמד המיוחד של המקום הקדוש, השאלה נמצאת בסמכות ממשלת ישראל. סדר זה קשור לנורמות משפטיות שמקורן בחוק הבריטי משנת 1924.
למרות זאת, הצד הרוסי המשיך לשאוף להעברת המתחם.
באוגוסט 2026 הצהירו דיפלומטים רוסים על הגעה ל”שלב הסופי” של התהליך. ישראל אז לא אישרה לא החלטה סופית ולא תאריך להעברת הנכס. על אירועים אלה החדשות דיווחו בפרסום נפרד.
כך, עד למועד פרסום הראיון ב-UA.NEWS, המחלוקת נותרה פתוחה. עבור אחת עשרה הנזירות האוקראיניות מדובר בעתיד המקום שבו נמשך חייהן הדתיים, אף על פי שאין להן סמכויות משפטיות לקבוע את גורל החצר.
מדוע הראיון ב-UA.NEWS הוכן בתמיכת המוסדות הדיפלומטיים של ישראל
בסוף הראיון פרסם המהדורה האוקראינית הערה:
“Матеріал підготовлено за сприяння та підтримки Посольства Ізраїлю в Україні та Міністерства закордонних справ Ізраїлю”.
בתרגום לרוסית זה אומר שהפרסום הוכן בסיוע ותמיכת שגרירות ישראל באוקראינה ומשרד החוץ של ישראל.
לאחר מכן הוסיפה המערכת:
“Редакція продовжить слідкувати за перебігом подій”.
כלומר, העיתונאים האוקראינים מתכוונים להמשיך לעקוב אחר התפתחות האירועים סביב החצר.
עם זאת, UA.NEWS לא מפרטת באיזו צורה השתתפו המוסדות הדיפלומטיים הישראליים בהכנת הראיון. מההערה שפורסמה לא ניתן לקבוע אם מדובר בעזרה ארגונית, במתן מידע או בסיוע אחר.
עצם העובדה של תמיכה כזו אינה אומרת שמשרד החוץ של ישראל נקט עמדה רשמית לטובת הנזירות האוקראיניות או אחת מהצדדים במחלוקת על הבעלות.
עבור ישראל, שאלת חצר אלכסנדר נותרת בו זמנית משפטית, דתית ודיפלומטית. היא נוגעת לזכויות בעלות, למעמד המיוחד של המקומות הקדושים בירושלים וליחסים עם מדינות זרות.
החדשות מסקרות את הסיפור הזה במשך מספר שנים, מפרסמות חומרים על החלטות משפטיות, הצהרות דיפלומטיות רוסיות והבסיסים ההיסטוריים של תביעות הבעלות.
הראיון החדש ב-UA.NEWS מוסיף לכרוניקה הידועה כבר עדויות של נשים אוקראיניות, שקהילתן מתחילה את ההיסטוריה שלה מקייב של 1998 וממשיכה לשרת בירושלים מאז 2010.
עבור אליזבת ושאר הנזירות, חצר אלכסנדר הפכה מזמן לבית. וכעת הן פונות לאוקראינה בבקשה לא להזניח את המקום שבו נשמרת המסורת הדתית האוקראינית במשך שש עשרה שנים.
ההחלטה הסופית על גורלו המשפטי של המתחם עדיין תלויה ברשויות המוסמכות של ישראל.
אם חשוב לכם לראות כיצד אירועים עולמיים משפיעים על ישראל ואוקראינה, הוסיפו את החדשות בגוגל ועקבו אחר הפרסומים שלנו.
