המפרץ לא קורע עם טהראן: מדוע אפילו בשבוע הרביעי של המלחמה המונרכיות הערביות שומרות על ערוצי דיפלומטיה עם איראן

21 במרץ 2026 ערב הסעודית הכריזה על נספח הצבאי של איראן, עוזרו ועוד שלושה עובדי השגרירות כאנשים בלתי רצויים, ודרשה מהם לעזוב את המדינה תוך 24 שעות. 18 במרץ 2026 צעד דומה נעשה על ידי קטאר: דוחה גירשה את הנספח הצבאי והביטחוני של איראן ועובדי משרדיהם. אך בשני המקרים מדובר לא בניתוק מוחלט של היחסים הדיפלומטיים, אלא בצעד נקודתי, קשה, אך עדיין מוגבל.

זהו אות חשוב גם לישראל. על רקע המלחמה, שלפי נתוני רויטרס החלה ב-28 בפברואר 2026 וב-22 במרץ נכנסה כבר לשבוע הרביעי, מדינות המפרץ נושאות נזק ישיר מהתקפות איראניות על השטח, האנרגיה והלוגיסטיקה. אך גם כעת הן מנסות לא לשרוף את כל הגשרים בבת אחת. עבור ירושלים זה אומר דבר פשוט: גם אותן מדינות ערביות שחוששות מאיראן, עדיין לא רוצות להפוך לצד מלא במלחמה אזורית גדולה.

מה מדינות המפרץ עושות כעת, ומה הן עדיין לא עושות

ערב הסעודית וקטאר מחמירות את הלחץ, אך לא סוגרות את כל המסגרת הדיפלומטית

ההחלטה הסעודית מ-21 במרץ 2026 הייתה הצעד הקשה ביותר של ריאד מאז תחילת המלחמה הנוכחית, אך גם בהצהרה זו מדובר היה על גירוש חלק מהמשלחת הדיפלומטית האיראנית, ולא על ניתוק היחסים כולו. רויטרס מזכירה במיוחד: עוד ב-מרץ 2023 איראן וערב הסעודית חידשו את היחסים לאחר ניתוק ממושך בתיווך סין. כלומר, הצעד הנוכחי הוא הסלמה רצינית, אך עדיין לא פירוק כל המבנה שהוחזר לפני שלוש שנים.

עם קטאר התמונה דומה, אף שהטון בדוחה גם הוא הוחמר בחדות. בהודעה הרשמית של משרד החוץ הקטארי מ-18 במרץ 2026 נאמר כי הנספח הצבאי והביטחוני של איראן, וכן עובדי המבנים הללו, הוכרזו כאנשים בלתי רצויים ועליהם לעזוב תוך יום. עם זאת, הרשויות הקטאריות מנסחות את עמדתן כך שנראה כי הן עדיין משאירות לעצמן מרחב להחלטות נוספות: הן מזהירות על צעדים נוספים אפשריים, אך לא מכריזות על ניתוק מוחלט ולא מודיעות על סגירת המשלחות הדיפלומטיות.

מעניין גם דבר נוסף. 16 במרץ 2026 דובר משרד החוץ הקטארי מג’ד אל-אנסארי אמר כי דוחה שומרת על קשרים לשמירה על פתיחת מצר הורמוז, אך הדגיש: באותו זמן קטאר לא ידעה על כל תיווך פעיל רשמי בין איראן לארה”ב. במילים אחרות, קטאר לא יצאה מהלוגיקה הדיפלומטית לחלוטין, אך גם לא רוצה להעמיד פנים שניתן לתווך בשקט בזמן שטילים ורחפנים עפים על מדינות המפרץ.

איחוד האמירויות הלכו רחוק יותר מהאחרים, אך גם שם חשובה הצורה ולא רק הקשיחות

הצעד הקשה ביותר עד כה נעשה על ידי איחוד האמירויות הערביות. 1 במרץ 2026 משרד החוץ של איחוד האמירויות הכריז רשמית על סגירת השגרירות שלהם בטהראן, החזרת השגריר והוצאת כל המשלחת הדיפלומטית. בהצהרה זה נקשר ישירות להתקפות הטילים האיראניות על שטח המדינה ולאיום על הריבונות, הביטחון והיציבות הכלכלית.

אך גם על רקע זה, התגובה של אבו דאבי נראית לא כהתפרצות רגשית, אלא כהחמרה מחושבת מאוד. כבר ב-20 במרץ 2026 רויטרס דיווחה כי הרשויות של איחוד האמירויות הודיעו על חיסול רשת שהשירותים האמירתיים קושרים לאיראן ול”חיזבאללה”. כלומר, הקו של האמירויות כעת הוא כפול: כלפי חוץ – אות דיפלומטי קשה, כלפי פנים – ניקוי תשתיות ההשפעה האיראנית בבית. בהקשר זה, חדשות ישראל – Nikk.Agency רואים את המהלך הנוכחי של מדינות המפרץ: לא כניתוק רגעי, אלא כמעבר למודל של “הרתעה פלוס שמירה על ניהוליות”.

מדוע המונרכיות של המפרץ לא ממהרות לניתוק מוחלט של היחסים

הן כבר תחת מתקפה, אך עדיין חוששות מהתסריט הגרוע ביותר

העובדה החשובה ביותר כאן היא שהאיפוק הדיפלומטי נשמר לא בזמן שקט, אלא לאחר התקפות ישירות. רויטרס דיווחה כי ב-18 במרץ 2026 התקפות איראניות על תשתיות האנרגיה פגעו בקטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכווית. בקטאר נפגע ראס-לאפן, בערב הסעודית נפגעו מתקנים ביאנבו, באיחוד האמירויות נפגעה פעילות תשתיות הגז. זה כבר לא תחרות גיאופוליטית מופשטת, אלא מכה ישירה על הכנסות, יצוא, מוניטין של מרכזים בטוחים והתחושה הפנימית של ביטחון.

ובכל זאת, גם לאחר זאת, ריאד לא הגיעה לנוסחה של 2016. כן, ב-18 במרץ 2026 שר החוץ של ערב הסעודית פייסל בן פרחאן הצהיר כי הממלכה שומרת לעצמה את הזכות לתגובה צבאית וכי האמון בטהראן למעשה נהרס. אך באותה לוגיקה רויטרס ציינה: ערב הסעודית עדיין הייתה מעדיפה פתרון דיפלומטי אם איראן תפסיק את ההתקפות. זהו תיאור מדויק למדי של כל הדילמה הנוכחית של המפרץ: התגובה מחמירה, אך הגשרים לא נשרפים לחלוטין.

על כך מצביעה גם הקו של טהראן עצמה. 15 במרץ 2026 השגריר האיראני בערב הסעודית אמר לרויטרס כי היחסים של איראן עם מדינות המפרץ זקוקים ל”בחינה רצינית”, אך הדגיש את חשיבות האינטראקציה האזורית והקשרים המתמשכים. זה לא שפת שלום, אך גם לא שפת ניתוק סופי. יותר שפת מיקוח תחת אש.

לישראל זו חדשות רעות וטובות בו זמנית

רעות – כי אין לצפות שערב הסעודית, קטאר או אפילו איחוד האמירויות הקשוחות יותר יהפכו אוטומטית לקואליציה אנטי-איראנית פתוחה בסגנון ישראלי. טובות – כי עומק הכעס שלהן על איראן כבר ברור, וחלק ממדינות המפרץ נעות יותר ויותר לקראת תיאום הדוק יותר עם ארה”ב ולניקוי פנימי של סיכונים. גם ללא ניתוק מוחלט של הדיפלומטיה זה כבר אומר שהמודל הקודם של “מאזנים, אך לא נוגעים” מתפרק.

מה מראה הניסיון של 2016 ומדוע התגובה הנוכחית נראית זהירה יותר

אז הקשרים נקרעו מהר יותר ובאופן דמונסטרטיבי יותר

לאחר הוצאתו להורג של המטיף השיעי נימר א-נימר והתקפה על המשלחות הדיפלומטיות הסעודיות באיראן, ערב הסעודית ב-4 בינואר 2016 ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם טהראן ונתנה לדיפלומטים האיראנים 48 שעות לעזוב. באותה תקופה גם בחריין ניתקה את היחסים עם איראן, ואיחוד האמירויות לא הלכו על ניתוק מוחלט, אך הורידו את רמת הייצוג ל-charge d’affaires וצמצמו את מספר הדיפלומטים האיראנים. זה היה סגנון תגובה שונה לחלוטין – מהיר, חזיתי ודמונסטרטיבי בפומבי.

אחר כך היה גם פרק כוויתי. ב-יולי 2017 כווית גירשה את השגריר האיראני ועוד 14 דיפלומטים בגלל פרשה של תא שהרשויות קשרו לאיראן ול”חיזבאללה”. אך גם אז הסיפור היה מורכב יותר מניתוק מוחלט: כמה ימים לאחר מכן הצד האיראני הצהיר כי השגרירות בכווית ממשיכה לפעול ברמת השגריר. זו פרט חשוב, כי הוא מראה את הלוגיקה המפרצית הישנה: גם במשברים כאן לעיתים קרובות משאירים לפחות מסגרת דיפלומטית מינימלית.

לכן התגובה הנוכחית נראית כל כך מובהקת. בשבוע הרביעי של המלחמה, לאחר התקפות על מתקני אנרגיה, לאחר איומים על נמלים, שדות תעופה ונתיבי ים, לאחר המשבר סביב הורמוז, מדינות המפרץ עדיין פועלות בזהירות יותר ממה שניתן היה לצפות לפי היקף הנזק. הן כבר לא סומכות על איראן, אך עדיין חוששות יותר מתסריט שבו ערוצי הדיפלומטיה ייעלמו לחלוטין, והמלחמה תפסיק להיות “זרה אך מסוכנת” ותהפוך סופית לשלהן. עבור ישראל זה, אולי, המסקנה העיקרית ב-22 במרץ 2026.