זלנסקי ב”סוריה ללא מוסקבה”: למה השיחה הזו משנה את המצב בכל המזרח התיכון

ב-5 באפריל 2026 ולדימיר זלנסקי ניהל משא ומתן עם נשיא סוריה אחמד א-שארע. בתום הפגישה הצדדים הצהירו על נכונותם לעבוד יחד על חיזוק הביטחון, הרחבת ההזדמנויות הכלכליות ותמיכה בפיתוח החברות שלהם. תשומת לב מיוחדת הוקדשה למלחמת רוסיה נגד אוקראינה, לשאלות של חילופי ניסיון צבאי וביטחוני, וכן לתפקיד אוקראינה כספקית מזון אמינה לאזור.

עבור הקהל הישראלי, הפגישה הזו חשובה לא רק כמגע דו-צדדי בין קייב לדמשק.

מדובר בתהליך רחב הרבה יותר: במזרח התיכון משתנה בהדרגה מאזן הכוחות, ואוקראינה נכנסת יותר ויותר לסיפורים אזוריים לא רק כמדינה הנלחמת במלחמה קשה, אלא גם כשחקן המסוגל להציע מזון, טכנולוגיות, ניסיון הישרדות תחת התקפות ומודל לשיתוף פעולה בתחום הביטחון.

מה דנו זלנסקי ואחמד א-שארע

לדברי הצד האוקראיני, במרכז המשא ומתן היו הביטחון, אפשרויות הייצוב האזורי וכיווני שיתוף פעולה מעשיים. זלנסקי הדגיש כי קייב ודמשק מוכנים לעבוד יחד כדי שלחברות שלהם יהיו יותר הזדמנויות לפיתוח ויותר עמידות מול איומים חדשים.

ביטחון, מלחמה וחילופי ניסיון

נושא נפרד היה המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה.

זלנסקי הודה לצד הסורי על התמיכה וציין עניין ניכר בחילופי ניסיון צבאי וביטחוני. זהו אות חשוב, כי אוקראינה צברה במהלך שנות המלחמה המלאה ניסיון אמיתי, ולא תיאורטי, בהתמודדות עם התקפות על תשתיות, הגנה על מתקנים קריטיים, ארגון עמידות אזרחית ושיקום מהיר לאחר התקפות.

עבור סוריה, שמתמודדת כעת עם אתגרים חמורים באנרגיה, לוגיסטיקה ותשתיות בסיסיות, ניסיון כזה יכול להיות בעל משמעות מעשית ולא תיאורטית. למעשה, קייב מציעה לא רק קשר פוליטי, אלא גם שותפות מעשית.

מזון ככלי השפעה

בלוק מרכזי נוסף היה הביטחון התזונתי.

אוקראינה שוב הציגה את עצמה כספקית אמינה של מוצרים חקלאיים והציעה לדון בצעדים משותפים לחיזוק עמידות האזור כולו. זה חשוב במיוחד למזרח התיכון, שבו הפרעות באספקת דגנים, שמן ומוצרים בסיסיים אחרים הופכים במהירות לגורם למתח פנימי.

על רקע זה, הדיפלומטיה האוקראינית מתמקדת לא בסיסמאות רועשות, אלא בשפה המובנת למדינות השכנות: מזון, יציבות, תשתיות, ביטחון. גישה כזו נראית חזקה הרבה יותר מכל רטוריקה מופשטת על ‘ארכיטקטורה חדשה של האזור’, כי היא מתבססת על צרכים קונקרטיים של מדינות.

למה הפגישה הזו כואבת למוסקבה

לסיפור הזה יש עוד שכבה שקשה להתעלם ממנה. סוריה נחשבה במשך עשורים לאחד הנקודות החשובות ביותר של מוסקבה במזרח התיכון. דרך הכיוון הסורי, הקרמלין הדגים במשך שנים רבות את תביעתו למעמד של שחקן בלתי ניתן להחלפה באזור, והנוכחות בסוריה שימשה כסמל לעומק הגיאופוליטי של המדיניות הרוסית.

כעת המצב נראה אחרת. עצם העובדה של משא ומתן בין זלנסקי למנהיג הסורי החדש מראה עד כמה משתנה המפה הפוליטית. עבור מוסקבה זה לא רק פרק דיפלומטי לא נעים. זהו אות לכך שהמונופול הקודם על השפעה מתמוסס, והמדינות באזור פחות ופחות מוכנות לראות ברוסיה כמרכז הכוח היחיד שיש להתחשב בו.

לכן ניתן לראות את הפגישה ב-5 באפריל כאירוע עם השלכות מרחיקות לכת.

באזור שבו הנוכחות הרוסית נחשבה עד לאחרונה כמעט בלתי ניתנת לערעור, אוקראינה מקבלת הזדמנות לדבר ישירות – על ביטחון, מזון, שיקום וכללי שיתוף פעולה עתידיים.

במובן זה, חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לא רק לתוצאות הפורמליות של המשא ומתן, אלא גם להקשר הפוליטי שלהם: הכיוון הסורי, שהיה עד לאחרונה קשור באופן הדוק לאינטרסים הרוסיים, מתחיל להיפתח לפורמטים חדשים של דיאלוג, שבהם לקייב יש מקום וקול משלה.

מה זה אומר עבור ישראל והאזור כולו

עבור ישראל, כל תנועה בשאלת סוריה יש לה משמעות ישירה.

סוריה נותרה מרחב שבו מצטלבים האינטרסים של מדינות אזוריות, שחקנים בינלאומיים ומבנים צבאיים שונים. לכן הופעת ערוצים חדשים לשיתוף פעולה בין דמשק לקייב אינה חדשות חולפות, אלא חלק מהתארגנות מחדש רחבה יותר של המציאות במזרח התיכון.

מתווה חדש של יחסים

אם אוקראינה תצליח להתבסס בכיוון הסורי כספקית מזון, שותפה בנושאי תשתיות ונושאת ניסיון ביטחוני מבוקש, זה יחזק את מעמדה לא רק בעולם הערבי, אלא גם בעיני הקהל הישראלי, שעוקב בקפידה אחר כל שינוי במדינות השכנות.

כאן חשוב גם דבר נוסף. אוקראינה משתלבת באזור לא דרך נוסחאות אידיאולוגיות, אלא דרך תועלת.

בתנאים שבהם המזרח התיכון חי במצב של משברים מתמשכים, דיפלומטיה כזו מתגלה לעיתים קרובות כבת קיימא ביותר.

אות לסיום הסדר הישן

הפגישה של זלנסקי עם אחמד א-שארע מראה: הסכמות הישנות, שבהן סוריה נחשבה אוטומטית כאזור השפעה רוסי, כבר לא פועלות כפי שפעלו בעבר.

ואם בעבר מוסקבה השתמשה בכיוון הסורי כהוכחה לכוחה, כעת עצם הדיאלוג האוקראיני-סורי הופך לסמן של היחלשותה.

עבור הקורא הישראלי זה אומר דבר אחד: השינויים בסוריה כבר לא ניתן לראותם בנפרד. הם קשורים גם למלחמה באוקראינה, גם לאנרגיה, גם לנתיבי המזון, וגם לאופן שבו תיראה מערכת הביטחון האזורית בשנים הקרובות.

המשא ומתן ב-5 באפריל עשוי להיות רק הצעד הראשון. אבל כבר עכשיו ניתן לראות שקייב מנסה לשחק במזרח התיכון לא תפקיד של צופה רחוק, אלא תפקיד של מדינה המסוגלת להציע פתרונות. וזה בדיוק מה שנראה שהופך את הקשר הסורי החדש למשמעותי במיוחד – ולא נעים במיוחד עבור אלה שעד לאחרונה ראו באזור נכס בלתי מותנה.