זלנסקי תיאר את קווי המתאר החדשים של ביטחון אירופה — מדוע הברית עם אוקראינה, טורקיה, בריטניה ונורווגיה כבר לא נראית כפנטזיה

אירופה מחפשת תמיכה לאחר אותות מדאיגים מארה”ב. מדוע שוב מדובר על ברית צבאית חדשה.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בראיון לפודקאסט הבריטי The Rest Is Politics הצהיר שאם ארה”ב באמת תתחיל להתרחק מנאט”ו, הביטחון האירופי יסתמך יותר ויותר על אירופה עצמה ועל שותפיה הקרובים. על רקע זה הוא ציין ארבע מדינות שלדעתו, בלעדיהן הארכיטקטורה החדשה של הרתעת רוסיה פשוט לא תתקיים: אוקראינה, טורקיה, בריטניה ונורבגיה. כך דיווחו מספר פרסומים שסיכמו את עיקרי הראיון.

המשמעות של הצהרה זו רחבה הרבה יותר מאשר רק נוסחה פוליטית רועשת.

זלנסקי למעשה הציע לא לחכות עד שהערבויות הישנות יקרסו סופית, אלא לאסוף מראש מתווה הגנה חדש סביב מדינות שכבר יש להן צבא, צי, ניסיון קרבי, לוגיסטיקה ורצון פוליטי אמיתי. בלוגיקה שלו, אירופה ללא אוקראינה וטורקיה לא יכולה להשוות את הפוטנציאל הצבאי שלה עם הרוסי, ויחד עם בריטניה ונורבגיה היא מקבלת חיבור רציני יותר בים, באוויר ובמרכיב היבשתי.

לקהל הישראלי יש בזה עצב מובן במיוחד. כאשר האיומים סביב האזור מתרבים, והמבנים המסורתיים של הבריתות כבר לא נראים נצחיים, השיחה עוברת במהירות מתיאוריה לפרקטיקה: מי באמת מסוגל להגן על השמיים, להחזיק את הים ולשרוד מלחמת התשה ארוכה. זו הסיבה שהמילים של זלנסקי נשמעות לא כמו דיון אקדמי, אלא כניסיון לאסוף מראש קואליציית הישרדות באירופה החדשה.

מה בדיוק אמר זלנסקי

לפי סיכומי הראיון, הנשיא האוקראיני הדגיש שצבאות בריטניה, אוקראינה וטורקיה יחד כבר חזקים יותר מהרוסי, ובלעדיהן אירופה לא יכולה להשוות לרוסיה. הוא גם הוסיף שבעזרת המדינות הללו ניתן לשלוט בימים, להגן על השמיים ולהסתמך על הכוחות היבשתיים הגדולים ביותר. במספר פרסומים נוספה לנוסחה זו נורבגיה כמרכיב צפוני וימי חשוב במערכת הביטחון העתידית.

הצהרה זו נראית חדה, אך היא לא נלקחה מהאוויר.

כבר בינואר 2026 זלנסקי הזהיר שרוסיה מתכננת להגדיל את גודל צבאה עד 2030 לכ-2–2.5 מיליון איש, ולאירופה בתגובה יהיה צורך לחשוב על כוח מאוחד משלה ועל גודל שיכול באמת להרתיע איום כזה. הערכות אלו הוא הביע גם קודם לכן, כך שהרעיון הנוכחי לא נראה כאימפרוביזציה ספונטנית, אלא ממשיך את אותו קו.

מדוע בנוסחה זו חשובות דווקא אוקראינה וטורקיה

ללא המדינות הללו אירופה חלשה יותר ממה שהיא רגילה לחשוב

המחשבה המרכזית של זלנסקי פשוטה ולא נעימה לחלק מהבירות האירופיות: השתייכות פורמלית לעולם המערבי עדיין לא שווה למוכנות צבאית אמיתית. אוקראינה מספקת ניסיון קרבי מהמלחמה היבשתית הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, טורקיה — אחד הצבאות הגדולים באזור, תעשייה ביטחונית חזקה, שליטה במיצרים ומיקום אסטרטגי בין הים השחור, המזרח התיכון והים התיכון. בריטניה מוסיפה מעמד גרעיני, תשתית צבאית גלובלית וצי חזק, ונורבגיה — את האגף הצפוני, גיאוגרפיה ארקטית ומשאבים. בסך הכל זה כבר לא רק אוסף דגלים, אלא גיאומטריה צבאית קריאה לחלוטין.

וכאן מתחיל השינוי הפוליטי המעניין ביותר.

אם עד לא מזמן השיחות על צבא אירופי נשמעו לעיתים קרובות כמו הפשטה בריסלית, כעת הן הולכות יותר ויותר לאזור המתמטיקה הקשה: כמה אנשים, כמה ספינות, כמה הגנה אווירית, כמה עמידות חזיתית. על רקע זה אוקראינה מפסיקה להיות רק “מדינה שמסייעים לה”, ונראית יותר ויותר כאחד מעמודי התווך הצבאיים המרכזיים של היבשת עצמה. זהו הרגע שבו חדשות ישראל | Nikk.Agency יכולה לדבר על הנושא האוקראיני לא כעל סיפור חיצוני, אלא כחלק משיחה גדולה על הביטחון החדש של אירופה, שמשפיע ישירות גם על המזרח התיכון ועל מאזן הכוחות סביב ישראל.

מדוע זה פוגע גם בים השחור וגם באגף הצפוני

זלנסקי קישר בנפרד את המודל הזה לשליטה בימים ולהגנה על השמיים. במבנה כזה אוקראינה וטורקיה הופכות לקריטיות לים השחור, בריטניה מחזקת את המרכיב האוקייני והאווירי, ונורבגיה סוגרת את הכיוון הצפוני. זה לא אומר שבלוק כזה כבר נוצר עכשיו, אבל הלוגיקה של ההצעה מבוססת על חלוקת תפקידים, ולא רק על סיסמאות פוליטיות.

לישראל זה גם נקרא מאוד ברור.

כאשר אירופה דנה בהגנה דרך הים, האוויר והכוח היבשתי, היא למעשה מגיעה לאותה מציאות שבה מערכת הביטחון הישראלית חיה כבר זמן רב: שורד מי שיודע לחשוב לא בהצהרות, אלא בקשר של יכולות מבצעיות. לכן המילים של זלנסקי ב-2026 נשמעות לא כמו חלום, אלא כמו פרויקט די קשה למקרה שהערבויות האמריקאיות הישנות יתחילו לקרוס עוד יותר.

מה זה אומר לאירופה ומה לצפות הלאה

כבר לא מדובר ברעיון יפה, אלא בחישוב דחוף

אם רוסיה אכן מכוונת להרחיב את הצבא ל-2.5 מיליון עד 2030, אז לבירות האירופיות נותר פחות ופחות מקום להרגעה עצמית. גם אם המספר הזה יתברר כמוגזם, המגמה עצמה של מיליטריזציה ארוכה של רוסיה כבר נרשמה בהצהרות פומביות של זלנסקי ובדיונים סביב עתיד ההגנה האירופית. וזו הסיבה שהרעיון של גרעין הגנה חדש סביב אוקראינה, בריטניה, טורקיה ונורבגיה התחיל להישמע הרבה יותר רציני מאשר לפני שנה.

בינתיים מדובר בקריאה פוליטית, ולא בברית צבאית שנוצרה עם מסמכים, מטה ומבנה פיקוד מאושר. זהו הבהרה חשובה, כי בסיכומים תקשורתיים הצהרות כאלה בקלות הופכות לתחושה שבלוק חדש כבר כמעט הוקם. נכון לעכשיו מאושר דבר אחר: זלנסקי מציע בפומבי מודל כזה ומבסס אותו דרך איזון כוחות אמיתי, חששות לגבי עתיד נאט”ו והגדלת הצבא הרוסי.

בזה טמון המשמעות המרכזית של האות שלו לאירופה. או שהיבשת אוספת מראש מערכת הרתעה חדשה עם אלה שבאמת מוכנים להילחם ולשאת את העומס, או שאחר כך שוב תצטרך לרדוף אחרי האירועים כשהאיום יהפוך ליקר יותר.