הפסקת האש בלבנון דוחפת את המדינה למלחמה פנימית חדשה

ההפוגה שהוכרזה בלבנון עדיין לא הביאה את התשובה המרכזית לשאלה שנשארת מפתח עבור ישראל: האם הצפון של המדינה יהפוך באמת לבטוח יותר. יתרה מכך, ההפוגה בלחימה חושפת יותר ויותר תרחיש מסוכן אחר – הסיכון לפיצוץ פנימי חדש בתוך לבנון עצמה, שם סתירות בין-דתיות, מבנים חמושים ולחץ חיצוני מתחילים שוב להתכנס בנקודה אחת.

עבור הקהל הישראלי, הסיפור הזה חשוב לא רק כעוד פרק מעבר לגבול. מדובר במצב שבו כל פתרון שנראה חיצונית כמשביע רצון יכול להפוך במהירות למשבר חדש בגבולות הצפוניים של ישראל, בגליל ובאזור חיפה, שם שאלת היציבות בלבנון קשורה ישירות לביטחון היומיומי.

חזרה לדרום ואי-ודאות חדשה

מהבוקר שלאחר הכרזת ההפוגה, האוכלוסייה האזרחית החלה לחזור בהמוניה לדרום לבנון, כולל מעבר לנהר הליטני. וזה קורה למרות ההמלצות שלא לעשות זאת. אפילו הגשרים שנהרסו קודם לכן, שהיו אמורים להקשות על התנועה, עדיין מאפשרים מעבר במקומות מסוימים, ובנוסף לכך, קיימים מסלולים עוקפים.

דווקא כאן מתעוררת אחת הבעיות המעשיות המסוכנות ביותר עבור ישראל. החיילים הישראלים, שנשארים בשטח לבנון, מוצאים את עצמם פורמלית בתנאי הפוגה. אבל בשטח המצב נראה הרבה פחות חד משמעי: אם יחד עם תושבי הכפרים יחזרו לאזורים אלה גם לוחמים, אז הקו בין תנועה אזרחית לשיקום תשתית טרור יתערפל במהירות.

למה זה מדאיג את ישראל

עבור תושבי הצפון של ישראל, כל תהליך כזה נתפס לא כדרמה מזרח תיכונית מופשטת, אלא כאות ישיר לסיכון. אם השטח מתמלא שוב במבנים הקשורים ל’חיזבאללה’, אז שאלת החזרת הביטחון הישראלי לרמתו שלפני המשבר נשארת פתוחה.

על רקע זה, במיוחד בולט שהרבה תמונות וסרטונים של חזרת אנשים לדרום לבנון מלווים בדגלי ‘חיזבאללה’, ולא בדגלים הלאומיים של לבנון. סדרת התמונות הזו מסבירה הרבה ללא הערות נוספות. היא מראה מי בדיוק טוען לשליטה סימבולית על השטח ומי שואף לבסס את עצמו ככוח המרכזי על הקרקע.

משא ומתן ישיר ואיום של פיצוץ פנימי

קו מתח נוסף קשור לאפשרות של משא ומתן ישיר בין לבנון לישראל. במקום להפחית אוטומטית את המתח, צעד כזה עלול, להיפך, להחריף את הסתירות הפנימיות בלבנון עצמה. עבור מדינה עם זיכרון כבד של מלחמת אזרחים ועם איזון שברירי ביותר בין מחנות דתיים ופוליטיים, זה לא פורמליות דיפלומטית, אלא טריגר פוטנציאלי לדסטביליזציה חדשה.

מקורות הקרובים לממשל הנשיא של לבנון טוענים שההנהגה של המדינה פועלת בזהירות רבה. מצד אחד, ביירות נתונה ללחץ מצד ארה”ב ושחקנים בינלאומיים המעוניינים בקידום תהליך דיפלומטי עם ירושלים. מצד שני, השלטון הלבנוני מבין עד כמה הסצנה הפנימית נשארת נפיצה, במיוחד אם התנועות השיעיות ‘חיזבאללה’ ו’עמל’ יראו צעדים כאלה כניסיון לשבור את מאזן הכוחות הקיים.

בדיוק בנקודה זו מתברר שהנוסחה ‘הפוגה שווה לייצוב’ לא עובדת אוטומטית. לפעמים הפסקת האש רק מאירה את כל הסתירות הנסתרות, שהיו מוסתרות קודם לכן על ידי המלחמה עצמה.

מה מונע את פירוק הנשק של ‘חיזבאללה’

פירוק הנשק של ‘חיזבאללה’ בטווח הקצר לא נראה כמטרה ריאליסטית. למבנה זה עדיין יש בסיס תמיכה משמעותי, והקבוצה עצמה ממשיכה להציג את עצמה ככוח שמגן כביכול על השלמות הטריטוריאלית של לבנון.

המזכיר הכללי של ‘חיזבאללה’, נעים קסם, הצהיר לאחרונה שהקבוצה הנתמכת על ידי איראן תגן על לבנון כל עוד לא יוחזרו האזורים של המדינה שנכבשו על ידי ישראל. רטוריקה כזו לא משאירה מקום לפשרה פנימית מהירה. להיפך, היא מחזקת את התפיסה שכל הסדר פוליטי ילווה במאבק על הזכות לדבר בשם המדינה.

בהקשר זה, חדשות Nikk.Agency מציינות שעבור ישראל הבעיה אינה רק במעמד הנוכחי של ההפוגה, אלא גם בשאלה איזו כוח ייצא מהפסקה זו מחוזק יותר – ביירות הרשמית או המבנים החמושים הקשורים לאיראן.

לבנון על סף מסוכן

האותות מתוך לבנון עצמה נשמעים יותר ויותר קשים. מקור הקרוב ל’חיזבאללה’ הזהיר שהמדינה נמצאת על סף פיצוץ גדול, והנשיא וראש הממשלה יישאו באחריות על שפיכות דמים אפשרית. חבר פרלמנט מ’מפלגת אללה’ גם הצהיר שהתסריט הגרוע ביותר עבור הלבנונים הוא סכסוך פנימי, ושמשא ומתן ישיר עם ישראל עלול להוביל בדיוק להתפתחות כזו של אירועים.

עבור ישראל, אזהרות אלה יש להן משמעות כפולה. מצד אחד, הן מראות עד כמה המדינה השכנה נשארת שברירית. מצד שני, הן מזכירות שכל דסטביליזציה פנימית לבנונית כמעט בלתי נמנעת תשפיע על הגבול הצפוני של ישראל, שם כבר יודעים היטב את המחיר של אשליות על שקט זמני.

נוקשות נוספת למצב מוסיפה גם עמדת ירושלים. בנימין נתניהו הזהיר שישראל נשארת באזור של עשרה קילומטרים בשטח לבנון ולא מתכוונת לעזוב משם. זה אומר שאפילו בהפוגה פורמלית, הממד הכוחני של הסכסוך לא נעלם לשום מקום. הוא רק שינה צורה.

על רקע זה, כל מרכיבי המשבר העתידי כבר נוכחים בו זמנית: חזרת האוכלוסייה, שליטה סימבולית של ‘חיזבאללה’ על השטח, לחץ על ההנהגה הלבנונית, שיחות על משא ומתן עם ישראל, חוסר אפשרות לפירוק נשק מהיר ואזהרות ישירות על סיכון לשפיכות דמים פנימית.

זו הסיבה שההפוגה הנוכחית נראית לא כסיום של עימות, אלא כהפוגה מסוכנת ביותר. עבור לבנון היא עשויה להפוך לפרולוג לסכסוך בין-דתי חדש. עבור ישראל – תזכורת שהביטחון בצפון תלוי לא במילה ‘הפוגה’ עצמה, אלא במי ובאילו דגלים חוזרים לדרום לבנון.