ראש ממשלת סלובקיה: “הפעולות של ארה”ב, ישראל וזלנסקי יגרמו לאיחוד האירופי להתפכח” – על מה הוא מדבר?

ב-19 באפריל 2026, ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיצו פרסם וידאו בפייסבוק, שבו טען כי פעולות ארה”ב, ישראל וולדימיר זלנסקי כביכול יגרמו בסופו של דבר לאיחוד האירופי “להתפכח” ולהיפטר מ”משקפי האידיאולוגיה” ביחס לרוסיה. באותו נאום הוא אמר כי סלובקיה מגישה תביעה נגד האיחוד האירופי בשל הפסקת אספקת הגז הרוסי ולא תתמוך בחבילת סנקציות חדשה עד שלא יוחזר לפעולה צינור הנפט “דרוז’בה”.

לקהל הישראלי כאן חשוב לא רק שפיצו שוב יצא נגד הקו הקשוח ביחס למוסקבה.

חשוב יותר דבר אחר: ישראל בלוגיקה שלו נמצאת באותו קו עם המדיניות האמריקאית, המלחמה האוקראינית והלחץ הסנקציוני האירופי. זה כבר לא פליטת פה מקרית ולא רקע משני, אלא שילוב ישיר של הנושא הישראלי בוויכוח על האם אירופה צריכה להקל את היחס לרוסיה.

לאוקראינה המשמעות של הסיפור הזה גם ברורה.

פיצו שוב משתמש בסכסוך האנרגיה ככלי לחץ על קייב ובו זמנית כטיעון נגד תמיכה נוספת באוקראינה מצד האיחוד האירופי. כתוצאה מכך אותה נוסחה פוליטית פוגעת בשני כיוונים: בסולידריות האירופית עם אוקראינה ובתפיסת ישראל כשחקן אזורי נפרד שניתן להשתמש בו ברטוריקה גיאופוליטית זרה.

מה בדיוק אמר פיצו ולמה זה חשוב לישראל

ראש ממשלת סלובקיה לא הסתפק בביקורת על בריסל.

הוא קשר במודע את המתיחות במזרח התיכון, פעולות ישראל, מדיניות וושינגטון ועמדת זלנסקי עם הצורך של האיחוד האירופי לשקול מחדש את היחס לרוסיה. בנוסחה כזו, ישראל הופכת לאלמנט נוח בטיעון זר: לא כמדינה עצמאית עם איומיה ואינטרסים שלה, אלא כחלק מהמבנה שמסביר מדוע אירופה כביכול צריכה להסתכל על הקרמלין ברכות.

לישראל זהו איתות.

כאשר שם המדינה מתחיל לשמש בדיונים אירופיים על סנקציות, גז ומלחמה נגד אוקראינה, זה אומר שהאג’נדה הישראלית מפסיקה להתקיים בנפרד. מנסים לשלב אותה בתוכנית רחבה יותר, שבה מוסקבה כבר לא נראית כמקור האיום העיקרי, והפוקוס מועבר ל”טעויות” של ארה”ב, ישראל וקייב. כך בדיוק עובדת החלפת פוליטית: האחריות של רוסיה מטושטשת, והפוקוס מועבר לאלה שמתנגדים לה.

ישראל בסיפור הזה חשובה גם כי היא עצמה חיה במצב של איום מתמיד ויודעת היטב את מחיר הביטחון, הבריתות והאוטונומיה האסטרטגית. לכן כל ניסיון להשתמש בשם הישראלי כטיעון לטובת הקלה ביחס לרוסיה יוצא בהכרח מגבולות הפוליטיקה הפנימית של סלובקיה. זה כבר שאלה של איך מנהיגים אירופיים מנסים לארוז מחדש את המשמעות של המלחמה, הסנקציות והלחץ הבינלאומי.

למה אזכור ישראל אינו מקרי

פיצו עשה את ההצהרה הזו דווקא עכשיו, כשהמזרח התיכון נשאר במצב של מתיחות גבוהה, והמערכת האנרגטית האירופית עדיין מגיבה בכאב לכל משבר חיצוני.

במצב כזה הנושא הישראלי משמש כמגבר רגשי. הלוגיקה פשוטה: אם באזור שוב חם, אם ארה”ב מעורבת, אם ישראל פועלת בקשיחות, אז לפי גרסת פיצו, הגיע הזמן לאיחוד האירופי לשקול מחדש גם את יחסו לרוסיה. זו תוכנית פוליטית נוחה אך מסוכנת, כי היא מערבבת משברים שונים לסיפור אחד כללי לטובת הכוחות שרוצים להחליש את הקו האירופי נגד מוסקבה.

למה אוקראינה שוב נמצאת במרכז הסכסוך האנרגטי

באותו נאום פיצו שוב קשר את מדיניות הסנקציות של האיחוד האירופי עם פעולת צינור הנפט “דרוז’בה”.

הוא הצהיר שלא יתמוך בחבילת סנקציות חדשה עד שוולדימיר זלנסקי לא ישחזר את הצינור. זהו המשך של סכסוך שנמשך כבר כמה חודשים: הונגריה וסלובקיה מאשימות את קייב בעיכוב השחזור של האספקה, בעוד שאוקראינה מדברת על נזקים לאחר מכה רוסית ועל הקושי הטכני בתיקון. רויטרס דיווחה שזלנסקי במרץ דיבר על האפשרות לשחזר את “דרוז’בה” בערך תוך שישה שבועות, ובאפריל הבהיר שהתיקון צריך להסתיים באביב.

לאוקראינה זה לא רק ויכוח על צינור ונפט. זהו דוגמה לאיך רוסיה, אפילו כשהיא תוקפת את התשתית האוקראינית, מקבלת לאחר מכן אפקט פוליטי באירופה. לאחר נזק ל”דרוז’בה” קייב נמצאת תחת לחץ לא רק בגלל המלחמה, אלא גם בגלל הדרישות של אותן מדינות אירופיות ששומרות על תלות במשאבי האנרגיה הרוסיים. בסופו של דבר אוקראינה עצמה מוצבת במצב שבו דורשים ממנה בו זמנית להדוף את התוקפנות, לתקן את המערכת הפגועה ועדיין לא להפריע למדינות האירופיות לשמור על ערוצי קבלת הנפט הרוסי המוכרים.

על רקע זה, דברי פיצו על תביעה נגד האיחוד האירופי בשל האיסור על גז רוסי מראים שמדובר לא רק בנאום רגשי אחד, אלא בקו עקבי.

רויטרס דיווחה ב-17 באפריל שסלובקיה מתכוונת להגיש תביעה נגד החלטת האיחוד האירופי על סירוב לגז רוסי ולדרוש אמצעי מניעה, והאיסור הסופי על גז בצינור אמור להיכנס לתוקף בסתיו 2027. כלומר, ברטיסלבה למעשה בו זמנית מתווכחת עם בריסל, לוחצת על קייב ובונה רטוריקה שבה רוסיה שוב נראית לא כמקור הבעיה, אלא כטיעון אנרגטי מועיל.

מה זה אומר לישראל ולאירופה

אם מסתכלים רחב יותר, הצהרת פיצו — זה לא רק מילים על גז, אוקראינה וסנקציות.

זו ניסיון לבנות מסגרת פוליטית חדשה שבה אירופה צריכה כביכול להתעייף מעקרונותיה שלה ולהכיר בכך שהקו הקשוח נגד רוסיה מפריע לה עצמה. לאוקראינה לוגיקה כזו מסוכנת כי היא מחלישה את התמיכה באיחוד האירופי. לישראל היא מסוכנת כי פעולותיה והמעורבות שלה באג’נדה המזרח תיכונית מתחילים לשמש כטיעון בדיון האירופי על האם צריך להקל את היחס לקרמלין.

בדיוק בהקשר הזה, נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לפרט מפתח: ישראל ואוקראינה בנאום פיצו נמצאו באותה מסגרת לא במקרה. שני הנושאים משמשים ככלי לחץ על האיחוד האירופי, אך בתפקידים שונים. אוקראינה — כאובייקט סחיטה דרך אנרגיה וסנקציות. ישראל — כטיעון פוליטי נוסף שאמור לעזור למכור לקהל את הרעיון של “התפכחות” אירופית ביחס לרוסיה.

לקורא הישראלי המסקנה העיקרית כאן פשוטה.

כאשר פוליטיקאי אירופי מתחיל לשים זה לצד זה את ישראל, זלנסקי, ארה”ב, גז רוסי וסנקציות, זה כבר לא רק הצהרה אקסצנטרית.

זהו סימן לכך שהמאבק על היחס של אירופה לרוסיה יוצא הרבה מעבר לחזית האוקראינית ונוגע כבר בכל חגורת המשברים הרחבה יותר — ממזרח אירופה ועד המזרח התיכון. כלומר, לישראל יהיה צורך לעקוב יותר ויותר לא רק אחרי איומים צבאיים באזור, אלא גם אחרי איך משתמשים בשמה במשחק זר סביב מוסקבה, בריסל ועתיד הפוליטיקה האירופית.