“לא ציוני ולא יהודי, אבל…”: ציגנקוב, ישראל וטורקיה: העברת שחקן הנבחרת האוקראינית ל”טרבזונספור” נתקלה לא רק בכדורגל

המעבר האפשרי של ויקטור ציגנקוב מה’ג’ירונה’ הספרדית ל’טרבזונספור’ הטורקית יצא באופן בלתי צפוי מגבולות סיפור ההעברות הרגיל. במקום לדבר רק על מחיר, חוזה ותוכניות ספורטיביות, הופיע גורם אחר – מקום הלידה של הכדורגלן האוקראיני.

לפי נתוני העיתונאי הטורקי יונוס אמרה סלה ב-3 ביוני 2026, השיחות אכן יכלו להיות קרובות להתקדמות, אך בתוך הצד הטורקי התעוררה תגובה שלילית בגלל שציגנקוב … נולד בישראל. עבור הקהל הישראלי, פרט זה נשמע במיוחד בחדות: מדובר לא על כושר הספורט של השחקן, לא על הסטטיסטיקה שלו ואפילו לא על האסטרטגיה של המועדון, אלא על עובדה ביוגרפית שהפכה לפתע לגורם פוליטי.

מדוע סיפורו של ציגנקוב הפך ליותר מהעברה

ויקטור ציגנקוב (אזרחות רק של אוקראינה) הוא אחד הכדורגלנים האוקראינים הבולטים ביותר של דורו. הוא משחק בנבחרת אוקראינה, עשה שם בקייב ‘דינמו’, ולאחר מכן התבסס בליגה הספרדית והפך לדמות חשובה עבור ‘ג’ירונה’.

אבל בסיפור הזה יש עוד שכבה, שמבינים היטב בישראל.

ציגנקוב נולד ב-15 בנובמבר 1997 בנגריה, בצפון ישראל. אביו, גם הוא כדורגלן, באותה תקופה שיחק במועדון מקומי, ולכן הפרק הישראלי בביוגרפיה של ויקטור אינו מיתוס ואינו טעות מקרית בטופס, אלא חלק אמיתי מההיסטוריה המשפחתית והספורטיבית.

הוא נולד במשפחתו של שוער הכדורגל ויטלי ציגנקוב.

לאחר סיום הקריירה כשחקן – מאמן כדורגל לילדים. ידוע מהופעותיו במועדון הליגה העליונה האוקראינית ‘ניבה’ (ויניצה) ובמספר מועדונים ישראליים.

במחצית השנייה של 1994 החליט ויטלי ציגנקוב להמשיך את קריירת הכדורגל שלו בישראל. מתחילת עונת 1995—1996 הוא שיחק במועדון מכבי (עכו), ששיחק בליגה השנייה בישראל. בעונה הבאה שיחק השוער האוקראיני במועדון אחר בליגה השנייה בישראל ‘עירוני’ (אשדוד). לאחר מכן שיחק חצי שנה במועדונים אחרים בליגה השנייה בישראל הפועל (טייבה) ומכבי (כפר-כנא). בעונת 1998-1999 שיחק ויטלי ציגנקוב במועדון הליגה השנייה ‘מכבי-אחי’ מנצרת, ולאחר מכן חזר לאוקראינה, שם שיחק בקבוצת חובבים ‘קירובץ’ ממוגילב-פודולסקי.

מתחילת עונת 2002—2003 חזר ויטלי ציגנקוב לישראל, שם שיחק במשך שנתיים במועדונים בליגות הנמוכות ‘מכבי-עירוני’ (קריית-אתא), ‘הפועל’ (עפולה), ‘הפועל’ (עכו) ו’הפועל’ (עכו) (מאקר). בסיום עונת 2008-2009 סיים השוער האוקראיני את הופעותיו במגרשי הכדורגל וחזר לאוקראינה.

בהתאם לכך כל הזמן הזה גם משפחתו חיה בישראל.

זה בדיוק מה שעכשיו, לפי דברי המקור הטורקי, יכול היה להיות מכשול למעבר ל’טרבזונספור’. המצב נראה במיוחד מובהק: הכדורגלן לא עושה מהביוגרפיה שלו סיסמה פוליטית, אבל הקשר עם ישראל כבר מתברר כגורם מספיק כדי לעורר לחץ סביב ההעברה.

מה אמר העיתונאי הטורקי

יונוס אמרה סלה טוען שהגרסה על הדרישות הכספיות של ‘ג’ירונה’ לא מסבירה את כל התמונה. לדבריו, ההעברה של ציגנקוב הייתה קרובה להשלמה, אך לאחר מכן התעוררה תגובה בגלל השיחות על ישראל.

במיוחד לא נעים בסיפור הזה נשמעת הלוגיקה של ההסבר: כאילו, השחקן ‘לא ציוני ולא יהודי’, אבל לידתו בישראל בכל זאת הפכה לבעיה. ניסוח כזה לא מסיר את השאלה, אלא להפך עושה אותה חדה יותר. כי בסביבה ספורטיבית נורמלית יש להעריך את השחקן לפי הרמה, המיקום, הבריאות, המחיר והתועלת לקבוצה, ולא לפי המדינה שבה הוא נולד.

לישראל זה לא רכילות כדורגל קטנה. זה דוגמה לאיך שתחושות אנטי-ישראליות ויחס פוליטי לנושא היהודי יכולים לחדור אפילו למקום שבו לכאורה צריכים להחליט רק הכדור, המגרש והתוצאה.

נגריה, אוקראינה, ספרד: מדוע העקבות הישראלי כאן חשוב

קודם לכן נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו על ציגנקוב ככדורגלן שקריירתו מחברת את נגריה, הכדורגל האוקראיני והליגה הספרדית. לאחר המשחק נגד ‘ריאל’ מדריד הוא הגיע ל-101 משחקים באליפות ספרד ונכנס לטופ-3 של שחקני הליגה הספרדית שנולדו בישראל.

עובדה זו חשובה לא רק לסטטיסטיקה. בתפיסה הספורטיבית הישראלית ביוגרפיות כאלה תמיד נושאות משקל נוסף. ציגנקוב אינו כדורגלן ישראלי לפי הנבחרת, אבל הוא נולד בישראל, ודרכו מנגריה דרך אוקראינה לכדורגל האירופי נראית כמו גשר נדיר בין עולמות שונים.

סיפור ללא פאתוס מלאכותי

ציגנקוב מזמן נתפס כשחקן אוקראיני. התפתחותו בכדורגל קשורה לאוקראינה, זהותו הלאומית העיקרית בספורט היא נבחרת אוקראינה, הקריירה המועדונית שלו צמחה מ’דינמו’ קייב.

אבל זה לא מבטל את העובדה הישראלית בביוגרפיה שלו. עבור הקוראים בחיפה, נגריה, קריות, תל אביב או ירושלים סיפור כזה נקרא אחרת מאשר חדשות רגילות על מעבר ממועדון אחד לאחר. כאן יש גיאוגרפיה מוכרת, מסלול משפחתי, קשר אוקראיני-ישראלי ושאלה על איך בכדורגל המודרני עובד היחס לישראל.

לכן האפשרות של כישלון או עיכוב בהעברה בגלל ‘העקבות הישראלי’ נראית לא רק כפרט לא נעים. זה כבר עלילה על גבולות הספורט, על פוליטיקה סמויה ועל כמה מהר ביוגרפיה של אדם יכולה להפוך לסיבה לחשדות.

מה קורה עם ‘ג’ירונה’ ולמה בכלל דנים בהעברה

הקשר הספורטיבי גם חשוב. עונת 2025/26 הייתה קשה עבור ‘ג’ירונה’: הקבוצה צברה 41 נקודות, סיימה במקום ה-19 בליגה הספרדית וירדה לסגונדה. על רקע זה, השיחות על עתידם של מנהיגי המועדון הפכו לטבעיות.

ציגנקוב, לפי נתוני החומר המקורי, שיחק עבור ‘ג’ירונה’ 34 משחקים בכל הטורנירים הרשמיים, כבש שבעה שערים ומסר חמישה אסיסטים. עבור קשר התקפי זו לא סטטיסטיקה ריקה, במיוחד בעונה שבה הקבוצה בכללותה ירדה ולא הצליחה להישאר באליטה של הכדורגל הספרדי.

‘טרבזונספור’ במצב כזה יכול היה לראות באוקראיני חיזוק להתקפה. למועדון הטורקי דרוש שחקן עם ניסיון אירופי, בית ספר טוב, מהירות, הבנה של משחק אגפים ויכולת ליצור מצבים. לפי הלוגיקה הכדורגלית העניין נראה מובן.

אבל מכאן מתחילה החלק הלא כדורגלי. אם ההעברה אכן מתעכבת בגלל לידתו של ציגנקוב בישראל, זה כבר מכה ברעיון עצמו של ספורט מקצועי, שבו ניואנסים של דרכון וביוגרפיה לא צריכים להפוך לכלי אפליה.

מה זה אומר עבור הקהל הישראלי

לישראל הסיפור הזה רגיש גם כי הוא מתרחש על רקע יחסים מורכבים עם טורקיה וריטוריקה אנטי-ישראלית קבועה בשדה הציבורי הטורקי. מועדון כדורגל במצב כזה הופך לא רק למועדון, אלא לחלק מאווירה רחבה יותר.

עם זאת, חשוב לא להסיק מסקנות מוקדמות: העיתונאי עצמו הדגיש שהשאלה לא סגורה וההעברה עדיין לא נחשבת ככישלון סופי. השיחות יכולות להימשך, הצדדים יכולים למצוא פתרון, והעניין הספורטיבי יכול להתברר כחזק יותר מהרעש הפוליטי.

אבל עצם הופעתו של הסבר כזה כבר אומרת הרבה. כאשר סביב שחקן נבחרת אוקראינה דנים לא רק במשחקו, במחירו ובחוזהו, אלא גם בעובדה שהוא נולד בישראל, זה הופך לאות אזהרה לכל שוק הכדורגל.

סיפורו של ציגנקוב מראה שהספורט היום יותר ויותר קשור לפוליטיקה, זהות ותחושות ציבוריות. עבור כדורגלן אוקראיני שנולד בנגריה ועשה קריירה באירופה, זה יכול להפוך למבחן נוסף – לא על המגרש, אלא מחוצה לו.