איראן התחזקה על רקע רוסיה מוחלשת: מדוע זה חשוב לאוקראינה ולישראל

בתוך ‘ציר הרשע’, שבו רוסיה, איראן וקוריאה הצפונית ניסו במשך שנים להיראות כבלוק אנטי-מערבי מאוחד, החלו שינויים ניכרים. והדבר הכי לא נעים לקרמלין – רוסיה כבר לא נראית במבנה הזה כמרכז הכוח הראשי.

לאחר סבב נוסף של קונפליקט עם ארה”ב, דווקא טהראן יוצאת מהמצב בביטחון רב יותר מאשר מוסקבה. עבור אוקראינה זה עשוי להיראות מפתיע, אך החלשת התפקיד הרוסי בתוך הקבוצה הזו משחקת לטובתנו: ככל שלקרמלין יש פחות השפעה בין בעלי בריתו, כך קשה לו יותר להפוך את המלחמה נגד אוקראינה לנושא משותף של המחנה האנטי-מערבי.

איראן נראית חזקה יותר ממוסקבה – וזה משנה את האיזון

איראן התגלתה כבירה היחידה בבלוק הזה שעמדה בלחץ הצבאי-דיפלומטי הישיר של ארה”ב ולאחר מכן לא נראתה חלשה יותר. על רקע רוסיה, ששקועה במלחמה נגד אוקראינה, טהראן, להיפך, מראה עמידות ומנסה להעלות את המחיר הפוליטי שלה.

מוסקבה נראית יותר ויותר לא כמנהיגה, אלא כמדינה שנאלצת להחזיק באיומים ישנים, סחיטה גרעינית, תעמולה ותלות בשותפים שהיא עצמה ניסתה להדריך בעבר.

זהו שינוי חשוב. רוסיה מכרה את עצמה במשך שנים כמרכז הכוח הראשי לכל מי שרוצה להתנגד למערב. אבל היום היא עצמה זקוקה לטכנולוגיות איראניות, תחמושת צפון קוריאנית, תוכניות עוקפות ונאמנות פוליטית זרה.

למה זה יכול להיות מועיל לאוקראינה

עבור אוקראינה, כל אובדן של המונופול הרוסי בתוך בלוק כזה הוא משמעותי.

אם הקרמלין כבר לא נתפס כשחקן הראשי, קשה לו יותר לכפות על השותפים את סדר היום שלו. מוסקבה רוצה שהמלחמה נגד אוקראינה תיראה כחלק מעימות גלובלי גדול. אבל כשאיראן מתחילה לשחק באופן עצמאי ובטוח יותר, המלחמה הרוסית כבר לא נראית לכל בעלי הברית של הקרמלין כנושא היחיד.

זה לא הופך את איראן לבטוחה. להיפך. אבל בתוך המחנה העוין לאוקראינה ולישראל מופיעים תחרות, קנאה ומאבק על המקום הראשון.

עבור קייב זהו חלון הזדמנויות. ככל שלרוסיה יש פחות סמכות בלתי מותנית, כך קשה לה יותר לאסוף נשק, טכנולוגיות, כסף, מחוות דיפלומטיות והסכמה שקטה סביב התוקפנות שלה.

ישראל ניצבת בפני מציאות אזורית מסוכנת יותר

עבור ישראל, אותה סיטואציה נראית הרבה יותר מדאיגה.

אם איראן יוצאת מהקונפליקט עם תחושה שהיא עמדה בלחץ ולא הפסידה, זה יכול לחזק את מעמדה במזרח התיכון. טהראן עשויה לראות את המתרחש כהוכחה לעמידותה, ולכן לפעול בצורה קשה יותר דרך מבנים בריתיים, לחץ פוליטי וקבוצות פרוקסי.

לכן, חשוב לקהל הישראלי להסתכל על הנושא הזה בצורה רחבה יותר. זה לא רק המלחמה האוקראינית ולא רק החולשה הרוסית. זו שרשרת אחת של משברים, שבה אוקראינה, ישראל, ארה”ב, איראן ורוסיה קשורים זה לזה הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.

בהקשר זה, חדשות ישראל – Nikk.Agency רואה את המתרחש כסימן לחלוקה מחדש של כוחות: מוסקבה נחלשת, טהראן מנסה לתפוס מקום גבוה יותר, וישראל ואוקראינה נאלצות להעריך את המציאות החדשה ללא אשליות.

למה זה לא נעים לקרמלין

רוסיה בנתה במשך שנים את דמותה כמעצמה שכביכול מסוגלת להכתיב תנאים גם למערב וגם לשותפיה. אבל המלחמה המלאה נגד אוקראינה הרסה בהדרגה את הדימוי הזה.

הקרמלין מוציא משאבים עצומים, סובל הפסדים צבאיים וכלכליים, תלוי באספקת רחפנים איראניים, פגזים צפון קוריאניים ותוכניות אפורות. תלות כזו לא משתלבת טוב עם הטענה לתפקיד מנהיג.

איראן במצב הזה עשויה להסתכל על רוסיה כבר לא כעל שותפה בכירה, אלא כעל בעלת ברית מוחלשת שזקוקה לעזרה בעצמה.

הצהרת קאזאן הראתה את גבול ההשפעה של פוטין

דוגמה מובהקת – הצהרת קאזאן הסופית לאחר פסגת ASEAN. למרות ניסיונותיו האישיים של פוטין להשיג מהמשתתפים עמדה ברורה לגבי אוקראינה, במסמך הסופי לא הופיעו ניסוחים שניתן היה לכנותם כתמיכה בגרסה הקרמלינית של המלחמה.

במקום נרטיבים רוסיים, נותרו שם הפניות סטנדרטיות לאמנת האו”ם ולמשפט הבינלאומי. הדבר היחיד שניתן לקשר בקושי רב למלחמה הרוסית-אוקראינית הוא משפט כללי על השאיפה לפתור קונפליקטים בדרכים דיפלומטיות.

עבור מוסקבה זהו תוצאה חלשה.

הקרמלין רצה לקבל סמל פוליטי ולהראות שחלק ניכר מהעולם מוכן לקבל את ההסבר שלו לתוקפנות נגד אוקראינה. אבל במקום זאת קיבל מסמך זהיר ללא תמיכה ישירה בדרישות הרוסיות.

הכלכלה הרוסית נכנסת לאזור סיכון

לרוסיה נעלמים אפילו היתרונות הכלכליים הזמניים שבעבר עזרו לקרמלין לשמור על המצב.

כדי שהמערכת הרוסית תקבל הפסקה פיננסית רצינית, מחירי הנפט העולמיים היו צריכים לעלות לכ-200 דולר לחבית ולהחזיק ברמה כזו לא כמה ימים, אלא לפחות שנה. תרחיש כזה נראה כעת בלתי סביר ביותר.

זו הסיבה לכך שתנועות עצבניות בתוך המערכת הפיננסית הרוסית הופכות למאוד מובהקות. החלטת הבנק המרכזי של רוסיה מ-19 ביוני להוריד את הריבית ב-0.25% נראית לא כסימן לביטחון, אלא כניסיון להגיב לסערה כלכלית מתקרבת.

עבור אוקראינה זה חשוב, כי המלחמה של רוסיה לא נשענת רק על טילים, גיוס ותעמולה.

היא נשענת על כסף. אם הבסיס הפיננסי מתחיל להיסדק, קשה לקרמלין להילחם, לקנות נאמנות של האליטות, לתחזק את המנגנון הרפרסיבי ולהציג יציבות בפני האוכלוסייה.

מה זה אומר עבורנו

אנחנו רואים מצב שבו רוסיה כבר לא נראית כמנהיגה בלתי מותנית אפילו בין בעלי בריתה. איראן מתחזקת, קוריאה הצפונית מתמקחת, ומדינות הדרום הגלובלי לא ממהרות לחתום על הגרסה הקרמלינית של המלחמה נגד אוקראינה.

עבור ישראל זהו אות אזהרה בגלל התחזקות איראן.

עבור אוקראינה – הזדמנות. לא ניצחון אוטומטי ולא שינוי מהיר, אלא שינוי אסטרטגי חשוב. ככל שיש יותר סתירות בתוך הבלוק העוין, כך היכולת הרוסית להפוך את המלחמה נגד אוקראינה ל’מלחמה משותפת’ של כל הכוחות האנטי-מערביים נחלשת.

זו הסיבה לכך שיש לקרוא את השינויים הנוכחיים בקפידה. מאחורי הניסוחים הדיפלומטיים, ההחלטות הכלכליות והשינוי באיזון בתוך הקבוצה הזו מסתתרת מציאות פשוטה: הקרמלין מאבד מרחב תמרון.

וזה כבר פועל נגד רוסיה – ולמען אוקראינה.