חסומים 90 מיליארד יורו: מדוע הסכסוך עם אורבן פוגע באוקראינה, באירופה ובאינטרסים של ישראל

המלחמה במזרח התיכון, הלחץ של ארה”ב על בעלות הברית, הסיכונים האנרגטיים והעימות המתמשך בין רוסיה לאוקראינה נפגשו לפתע בנקודה אחת. הנקודה הזו היא 90 מיליארד יורו שהאיחוד האירופי הבטיח לאוקראינה לשנים 2026–2027, אך עד כה לא מצליח לשחררם במלואם בגלל התנגדות הונגריה.

עבור קייב זה כבר לא עניין של גירוי פוליטי ולא ויכוח נוסף בתוך האיחוד האירופי. מדובר בכסף, שבלעדיו אוקראינה מסתכנת בהתמודדות עם חוסר מימון חמור לצבא, לתעשייה הביטחונית ולהוצאות תקציביות מרכזיות. עבור ישראל והאזור כולו לסיפור הזה יש גם משמעות, כי החלשת אוקראינה, הגברת הלחץ הנפטי והגברת תפקיד איראן בסדר היום העולמי הפכו מזמן לחלק ממשבר גדול אחד.

מדוע 90 מיליארד יורו אלו הפכו לשאלת הישרדות

ההחלטה להעניק לאוקראינה חבילת סיוע של 90 מיליארד יורו התקבלה על ידי האיחוד האירופי כבר בדצמבר בשנה שעברה. אז המנהיגים האירופיים לא הצליחו להסכים על השימוש ב-140 מיליארד יורו של נכסים מוקפאים של הבנק המרכזי הרוסי, הנמצאים בפיקדון בבלגיה ב-Euroclear. כתוצאה מכך, בריסל הלכה בדרך אחרת ואישרה מנגנון אשראי חדש לשנים 2026–2027.

התוכנית נראתה כמו פשרה כפויה אך עובדתית. כבר בתחילת אפריל קייב ציפתה לקבל את התשלום הראשון. עד סוף 2026 אוקראינה ציפתה ל-45 מיליארד יורו, מתוכם 16.7 מיליארד היו אמורים ללכת לתמיכה תקציבית, ועוד 28.3 מיליארד למימון הפוטנציאל הביטחוני-תעשייתי. במילים אחרות, רוב הכסף הזה היה נחוץ לא לדיווח יפה, אלא לנשק, ייצור ושמירה על יציבות המדינה בזמן מלחמה.

הבעיה היא שהאיחוד האירופי שוב מצא את עצמו שבוי במבנה שלו עצמו. כאשר החבילה אושרה, בבריסל למעשה לא נבנה מנגנון אמין לעקוף את הווטו ההונגרי האפשרי. ובינתיים, זה בדיוק מה שהיה צריך לצפות, בהתחשב בסגנון של ויקטור אורבן ובקרבת הבחירות הפרלמנטריות בהונגריה.

איך אורבן הפך למעצור הראשי של אירופה

כבר בפברואר הונגריה חסמה שינויים במסגרת הפיננסית הרב-שנתית של האיחוד האירופי לשנים 2021–2027, תיקון מנגנון התמיכה באוקראינה והשקת הליכים הנדרשים להפעלת כלי האשראי. שניים מההחלטות הללו הצליחו לעבור ברוב מוסמך, אך המכשול העיקרי נותר: להתחלת הקצאת הכספים נדרש השקה פוליטית, ובודפשט ממשיכה למשוך זמן.

על רקע זה, הולך ומתברר שאירופה לא רק מתווכחת עם ראש ממשלה לא נוח אחד. היא מתמודדת עם משבר עמוק יותר – חוסר היכולת לקבל החלטות חיוניות במהירות, כאשר על הכף כבר לא רק תדמית דיפלומטית, אלא ביטחון ממשי של היבשת.

באמצע המאמר חשוב במיוחד לדבר על כך בצורה ישירה וללא אשליות. НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency הראו לא פעם שהכיוון האוקראיני, האיום האיראני והאי-יציבות האנרגטית כבר מזמן שזורים זה בזה. מה שנראה היום כוויכוח תקציבי אירופי גרידא, מחר יכול לפגוע באיזון אזורי רחב יותר, כולל האינטרסים של ישראל.

מדוע הבעיה כבר מזמן לא רק בכסף

במבט ראשון עשוי להיראות שהוויכוח הוא רק על מימון. אבל למעשה, החסימה של 90 מיליארד יורו מתרחשת ברגע שבו קייב שומעת בו-זמנית אזהרות על הפסקה אפשרית באספקת הנשק האמריקאית, והשוק העולמי רועד בגלל המזרח התיכון והמצב סביב מצר הורמוז.

אם חוסר הוודאות הזו תימשך, אוקראינה מסתכנת להישאר בין שתי מכות. מצד אחד – עיכוב בכסף האירופי. מצד שני – אפשרות לצמצום הגישה לנשק אמריקאי. עבור מוסקבה זהו כמעט תרחיש אידיאלי, במיוחד אם על רקע המלחמה במזרח התיכון יעלו מחירי הנפט והגז.

תפקיד נפרד בסיפור הזה משחקת גם נושא צינור הנפט ‘דרוז’בה’. באופן פורמלי חלק מהוויכוח באיחוד האירופי סבב זמן רב סביב אספקת הנפט ושאלות תשתית אנרגטית. אך כעת כבר ברור שבודפשט וברטיסלבה משתמשות במצב בצורה רחבה יותר, מתעקשות על בחינה מחדש של משטר הסנקציות ומשיגות תנאים נוחים לעצמן. זה אומר שלא מדובר בפרטים טכניים, אלא בניסיון לסחר פוליטי ברגע שבו אוקראינה זקוקה לתמיכה דחופה.

אירופה עדיין לא החליטה איך לעקוף את הסחיטה

הדבר המדאיג ביותר בסיפור הזה הוא היעדר תרחיש חלופי מוכן בבריסל. בנציבות האירופית נותנים להבין שברגע שהונגריה תסיר את הווטו, ניתן יהיה להתחיל להקצות את הכספים די מהר. אבל אם זה לא יקרה, האיחוד האירופי שוב ימצא את עצמו במצב של מבנה שיודע להבטיח, אבל עובר לפעולה לאט מדי.

בתוך האיחוד האירופי כבר נשמעות קריאות לוותר על עקרון ההסכמה פה אחד ולעבור לעיתים קרובות יותר להחלטות ברוב מוסמך. עולה גם השאלה על הגבלת זכות ההצבעה למדינות שחוסמות באופן שיטתי את המדיניות הכללית של האיחוד. אבל כל זה עדיין נותר יותר נושא לדיון מאשר כלי שכבר עובד.

עבור אוקראינה זו חדשות רעות. עבור אירופה – עוד יותר גרוע. כי אם מנהיג אחד יכול להקפיא כל כך עמוק חבילת סיוע קריטית בזמן מלחמה, אז החסימה הבאה היא רק שאלה של זמן.

מה זה אומר עבור ישראל והאזור כולו

הקהל הישראלי רואה היום לא רק את החזית האוקראינית, אלא גם את ההתרחבות האיראנית, האיום על נתיבי הים, האי-יציבות בשווקים האנרגטיים והעצבים הגוברים סביב המדיניות החוץ האמריקאית. על רקע זה, ההיסוס האירופי מפסיק להיות בעיה פנימית של בריסל.

אם אוקראינה לא מקבלת בזמן את הכסף להגנה, ורוסיה בו-זמנית מרוויחה יותר על רקע מחירי האנרגיה הגבוהים, זה מחזק את המחנה האנטי-אירופי והאנטי-מערבי הכללי. איראן ומוסקבה בתצורה כזו מקבלות מרחב תמרון נוסף. אחד לוחץ דרך המלחמה והנפט, השני – דרך טרור, טילים ודסטביליזציה אזורית.

לכן הסיפור עם 90 מיליארד יורו – זה כבר לא רק ויכוח על תקציב ונהלים. זו בדיקה על הבגרות של כל אירופה. האם האיחוד האירופי מסוגל לפעול במהירות כאשר בעל בריתו מאוים במחסור בנשק, והיבשת – בגל חדש של לחץ אסטרטגי? או שבריסל שוב תחכה עד שהמשבר יהפוך למסוכן ויקר יותר לכולם?

היום התשובה לשאלה זו חשובה לא רק לקייב. היא חשובה גם לירושלים, ולבירות האירופיות, ולכל מדינה שעדיין מצפה שהדמוקרטיות המערביות יודעות להגן לא רק על ערכיהן, אלא גם על האינטרסים שלהן.