מפקד חיל האוויר לשעבר של ישראל, אמיר אשל, הזהיר מפני מלחמת העתיד: אלפי רקטות, רחפנים, AI ומכה על תשתיות אזרחיות

המלחמה לא תהיה עוד רק בחזית

אלוף משנה במילואים אמיר אשל, מפקד חיל האוויר הישראלי לשעבר ומנכ”ל משרד הביטחון לשעבר, נאם ביום שני, 1 ביוני 2026, בכנס השנתי של The Jerusalem Post בניו יורק. שם הוא תיאר תרחיש מלחמה שלדבריו ישראל וכל העולם החופשי צריכים להתכונן אליו כבר עכשיו.

התזה המרכזית שלו נשמעת קשה: המלחמה העתידית לא תוגבל לקו החזית, לבסיסים צבאיים ולתקיפות אוויריות. היא תפגע בעומק המדינה, בערים, בתקשורת, בתחבורה, באנרגיה ובחיי היומיום של האזרחים.

אשל דיבר לא כתיאורטיקן. הוא קישר את הערכותיו למלחמת רוסיה נגד אוקראינה, לסכסוכים במזרח התיכון ולניסיון של ישראל בשנים האחרונות. לדעתו, העולם נכנס לשלב שבו השאלה הרגילה “מי ניצח?” הופכת לפחות ברורה, כי המלחמות הופכות לארוכות יותר, יקרות יותר והרסניות יותר לעורף.

לקהל הישראלי זה לא תחזית מופשטת. ישראל כבר חיה במציאות של איומי רקטות, רחפנים, אזעקות אוויריות, מתקפות סייבר ותלות במערכות התרעה מוקדמת. אבל אשל למעשה מזהיר: הרמה הבאה עשויה להיות הרבה יותר קשה.

חמשת הלקחים מאוקראינה והמזרח התיכון

הלקח הראשון שהוא הדגיש בכנס בניו יורק הוא העלייה החדה בתפקידם של רקטות, טילים מונחים, מערכות בליסטיות ורחפנים. אם בעבר תקיפה כזו נחשבה בעיקר ככלי לחץ על מטרות צבאיות, הרי שכעת האש הולכת יותר ויותר על כל שטח המדינה.

הלקח השני – הכמות עצמה הופכת לאיכות. רחפנים זולים, שיגורים המוניים ומערכות תקיפה פשוטות יכולים להעמיס אפילו על הגנה טכנולוגית מתקדמת. זה נראה באוקראינה, שם רוסיה משלבת חודשים טילים, “שאהדים” וגלי תקיפות משולבות, מכריחה את ההגנה האווירית לעבוד במצב של שחיקה מתמדת.

המסקנה השלישית נוגעת למנובר הקרקעי. לדברי אשל, רוויה רחבה של שדה הקרב באמצעי תקיפה מגבילה ברצינות את ההתקדמות הקלאסית של חיל הרגלים והשריון. אוקראינה הראתה כמה קשה להתקדם כאשר המרחב נצפה על ידי רחפנים וכל ריכוז כוחות הופך במהירות למטרה.

הלקח הרביעי – להגנה האווירית קשה יותר ויותר לעמוד בקנה המידה של האיומים. היירוט הופך ליקר, ואמצעי התקיפה לעיתים קרובות זולים יותר מההגנתיים.

המסקנה החמישית – היעדר פתרון מהיר הופך את המלחמות לממושכות. זה נראה גם בחזית האוקראינית וגם במציאות המזרח תיכונית, שבה הכוח הצבאי לא תמיד מוביל לתוצאה פוליטית מיידית.

אלפי מטרות בשמיים ותפקיד חדש לבינה מלאכותית

החלק המדאיג ביותר בנאומו של אשל ב-1 ביוני 2026 נגע לקנה המידה של התקיפות העתידיות. הוא דיבר על כך שהחברה צריכה להתרגל לא רק למאות רקטות ורחפנים, אלא לאלפים ואפילו לעשרות אלפי מטרות שיכולות להגיע בו זמנית מהאוויר ומהחלל.

לישראל זה אומר אתגר חדש עקרוני. אפילו מערכת הגנה רב-שכבתית חזקה – “כיפת ברזל”, “קלע דוד”, “חץ” ואלמנטים אחרים – נבנתה סביב תרחישים מסוימים של איומים. תקיפה המונית מסוג חדש עשויה לנסות לא לפרוץ את ההגנה באופן נקודתי, אלא להעמיס עליה במספר, במהירות, בכיוונים ובמטרות שווא.

אשל גם הדגיש את תפקיד הבינה המלאכותית. להערכתו, המלחמה העתידית לא תהיה רק מלחמת אנשים, מטות ומפקדים. זו תהיה התנגשות של מערכות, שבה AI של צד אחד יתמודד מול AI של הצד השני, ינהל אלפי פלטפורמות אוטונומיות, ינתח נתונים ויקבל החלטות מהר יותר ממה שאדם מסוגל להבין את תמונת הקרב.

לקוראים בישראל השיחה הזו חשובה לא רק כאנליזה צבאית. חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת הצהרות כאלה בהקשר רחב יותר: ביטחון המדינה תלוי יותר ויותר לא רק בצבא, אלא גם בעמידות התשתית האזרחית, בהכנת הרשויות המקומיות, באמינות התקשורת, באנרגיה וביכולת החברה לחיות תחת לחץ ממושך.

הספקטרום האלקטרומגנטי כשדה קרב

אשל שם דגש מיוחד על הספקטרום האלקטרומגנטי. לדבריו, המרחב שבו פועלים Wi-Fi, תקשורת סלולרית, GPS, מערכות ניהול דיגיטליות, מצלמות, חיישנים וניווט, כבר הפך לשדה קרב מלא.

זהו אזהרה חשובה לישראל. במדינה מודרנית כמעט הכל קשור לתשתית דיגיטלית: בתי חולים, רמזורים, מעליות, שירותי בנקאות, לוגיסטיקה, תחבורה, מערכות התרעה, סמארטפונים ויישומים אזרחיים. פגיעה במערכות כאלה לא בהכרח נראית כמו פיצוץ, אבל ההשלכות יכולות להיות לא פחות כואבות.

אשל תיאר גם שכבה נוספת של איומים – שימוש באנרגיה כנשק. מדובר בלייזרים, מערכות אלקטרומגנטיות ואמצעים שיכולים להשבית רכיבים אלקטרוניים. תחת איום יכולים להיות לא רק רחפנים צבאיים או טילים, אלא גם טכנולוגיה אזרחית: מכוניות, מחשבים, טלפונים, מצלמות, דלתות עם ניהול אלקטרוני, מעליות ומערכות עירוניות.

מה זה אומר לישראל

המסקנה המרכזית של אשל, שנשמעה בכנס The Jerusalem Post בניו יורק, היא שוודאות בכוח כבר לא מספיקה. הוא קרא לשינוי גישה: להשקיע לא רק ביכולות התקפיות, אלא גם בהגנה, בהגנת התשתית ובהפחתת הנזק לעורף האזרחי.

בלוגיקה הביטחונית הישראלית זהו נושא רגיש במיוחד. ישראל מסורתית מתמקדת במודיעין, עליונות אווירית, תקיפות מהירות ויתרון טכנולוגי. אבל אם האויב מסוגל לתקוף את העורף באופן ממושך ומאסיבי, ההגנה הופכת לא למגן משני, אלא לתנאי לכל פעולה מוצלחת.

אשל למעשה אומר שבלי הגנה איתנה על התשתית האזרחית, הפוטנציאל ההתקפי גם מאבד מיעילותו. הצבא יכול להחזיק ביכולות תקיפה חזקות, אבל אם המדינה משותקת בעורף, אם התקשורת לא עובדת, אם הערים לא מוכנות, אם מערכות ההגנה האווירית עמוסות, היתרון האסטרטגי מצטמצם.

העורף הישראלי כחלק מהחזית

לאזרח הישראלי הרגיל התחזית הזו נשמעת לא נעימה, אבל ריאליסטית. המלחמה העתידית עשויה להגיע לא רק דרך אזעקה ומטח רקטות. היא עשויה להתבטא בשיבושים בניווט, בניתוק תקשורת, בהפרעות בעבודת התחבורה, בנזק לרשתות החשמל, בכאוס דיגיטלי ובלחץ על הפסיכולוגיה האזרחית.

לכן השיחה של אשל חשובה לא כפאניקה, אלא כאזהרה. ישראל צריכה לא רק צבא חזק, אלא גם מדינה עמידה יותר: בתי חולים מוגנים, ערוצי תקשורת חלופיים, רשויות מקומיות מוכנות, הנחיות ברורות לאוכלוסייה, אנרגיה אמינה ויכולת לעמוד בקונפליקט ממושך בלי להרוס את חיי היומיום.

המלחמה העתידית, עליה דיבר אמיר אשל ב-1 ביוני 2026 בניו יורק בכנס The Jerusalem Post, כבר נראית חלקית באוקראינה ובמזרח התיכון. ההבדל הוא רק בקנה המידה. אם אלפי מערכות זולות, בינה מלאכותית, רקטות, רחפנים ומכות אלקטרומגנטיות יתחברו לקמפיין אחד, החזית לא תהיה איפשהו רחוק. היא תעבור דרך השמיים, הטלפונים, הכבישים, הבתים והתשתית.