לאוקראינה מציירים ‘תסריט פינלנדי’: JPMorgan הסביר איך יכול להיות עולם לא מושלם עם רוסיה

הבנק האמריקאי JPMorganChase בדו”ח מאי 2026 של מרכזו לגיאופוליטיקה בשם “Ukraine Endgame: The Path to an Imperfect Peace” תיאר אחת מהאפשרויות הרגישות ביותר לסיום המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. לפי הערכת האנליסטים, המודל הסביר ביותר אינו ניצחון מהיר ולא כניעה מוחלטת, אלא מה שנקרא “התסריט הפיני”: אוקראינה שומרת על ריבונות וכיוון מערבי, אך נאלצת לחיות עם תוצאות של אובדן טריטוריאלי והבטחות ביטחון לא מלאות.

זה לא נראה כמו שלום במובן הרגיל.

במקום זאת, מדובר בהפסקה קשה לאחר מלחמה גדולה, שבה החזית עשויה לקפוא, אך האיום עצמו לא נעלם. עבור ישראל, לוגיקה זו מובנת במיוחד: ביטחון המדינה נקבע לא רק על ידי מסמכים חתומים, אלא על ידי האם יש לה צבא, בעלי ברית, כלכלה, טכנולוגיות וזכות להגיב באופן עצמאי לאיומים עתידיים.

למה JPMorgan מדבר דווקא על המודל ה”פיני”

בדו”ח של JPMorganChase נאמר כי עמדת אוקראינה השתפרה בהשוואה לתחילת 2025 בזכות תמיכה אירופית חזקה יותר וקידום הבטחות ביטחון מערביות. עם זאת, האנליסטים מדגישים: שיפורים אלה נשארים שבריריים, והמצב הסופי הסביר ביותר של המלחמה שהם מכנים הסכם הדומה למודל הפיני, עם ויתורים טריטוריאליים כואבים, אך עם שמירה על מדינתיות אוקראינית ואינטגרציה למערב.

המשמעות של נוסחה זו אינה נעימה עבור קייב.

אוקראינה לא חוזרת למסלול הרוסי, לא הופכת לוואסל של מוסקבה ולא מאבדת את הסובייקטיביות הפוליטית שלה. אך גם לא מקבלת מיד את רמת הביטחון שתסגור סופית את הסיכון למלחמה חדשה.

זו הסיבה שהשם של הדו”ח — “הדרך לשלום לא מושלם” — נשמע לא כמטאפורה דיפלומטית, אלא כאזהרה. השלום עשוי לעצור חלק מהפעולות הצבאיות, אך לא בהכרח יפתור את שאלת השטחים הכבושים, עתיד הצבא האוקראיני, הבטחות המערב וההרתעה ארוכת הטווח של רוסיה.

פינלנד כהשוואה היסטורית, ולא כמתכון מוכן

ההשוואה עם פינלנד מתייחסת למצב שלאחר המלחמה, כאשר המדינה לאחר קונפליקטים עם ברית המועצות איבדה חלק מהשטח, אך שמרה על עצמאות, מערכת דמוקרטית, כלכלה שוק וקשרים עם המערב.

עם זאת, אוקראינה אינה פינלנד של אמצע המאה ה-20.

היא כבר עברה פלישה מלאה, מכות מסיביות על ערים, הרס תשתיות, מיליוני פליטים ומאבק יומיומי על הזכות להישאר מדינה עצמאית. לכן, עבור החברה האוקראינית כל אפשרות שבה רוסיה שומרת על שליטה על חלק מהשטח הכבוש, תיתפס לא כפשרה זהירה, אלא כמחיר כבד ומסוכן.

במקביל, JPMorgan מתאר לא תסריט רצוי, אלא את המסלול הסביר ביותר מבחינת סיכונים גיאופוליטיים. זהו העצב המרכזי של הדו”ח: האנליסטים מתעדים לא צדק מוסרי, אלא איזון של כוחות, כסף, נשק, דיפלומטיה ורצון פוליטי של בעלי ברית.

המלחמה לא רק נוגעת לחזית, אלא גם לכוח המשא ומתן

JPMorganChase יוצא מנקודת הנחה שהמלחמה נכנסת יותר ויותר למצב של עימות ממושך, שבו קו החזית לא משתנה באופן רדיקלי, והתוצאה העתידית תיקבע לא רק בשדה הקרב. מכריעים הופכים להיות כמה “תיאטראות” בבת אחת: דיפלומטי, צבאי, פיננסי ופוליטי.

זה לא אומר שהחזית איבדה משמעות.

להפך, כל עיר, כל מערכת הגנה אווירית, כל חבילת תחמושת וכל מכה על תשתית צבאית רוסית משפיעים על עמדת המשא ומתן של אוקראינה. אך אם המלחמה מתארכת, עולה שאלה אחרת: מי יוכל להחזיק זמן רב יותר את בעלי הברית, המימון, הייצור הביטחוני והיציבות הפנימית.

עבור רוסיה חשוב להכריז על כל פשרה כניצחון שלה. עבור אוקראינה — לא לאפשר שהפסקת האש תהפוך למלכודת קפואה, שלאחריה מוסקבה תשקם את כוחותיה ותנסה שוב.

זו הסיבה שבתרחיש כזה שאלת הבטחות הביטחון הופכת למרכזית. בלעדיהן “שלום לא מושלם” עשוי להתברר לא כסיום המלחמה, אלא כתחנה ביניים לפני הסלמה הבאה.

מה כאן צריך לראות ישראל

עבור הקהל הישראלי, עלילה זו אינה אנליזה אירופית רחוקה.

ישראל יודעת היטב שהיעדר פורמלי של מלחמה גדולה לא תמיד אומר ביטחון אמיתי. מדינה יכולה לחיות בתנאי איום מתמיד, לחזק את הצבא, לפתח טכנולוגיות, להיות תלויה בתמיכת בעלי ברית ובמקביל להבין: אם ההרתעה תיחלש, האויב יבדוק את הגבולות שוב.

זו הסיבה שבדו”ח של JPMorgan מופיע בנפרד גם “התסריט הישראלי” עבור אוקראינה. מודל כזה מניח מדינה חזקה, חמושה, נתמכת באופן יציב ללא התפשטות ישירה עליה של הגנה נאט”ו מלאה וללא נוכחות צבאית זרה גדולה. אך הסבירות של תסריט זה, לפי הערכת האנליסטים, נמוכה בהרבה מה”פיני”.

באמצע הדיון הזה, NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את השאלה המרכזית לא רק עבור קייב, אלא גם עבור ירושלים: האם מדינה הנמצאת תחת איום מתמיד יכולה לשמור על חופש פעולה, אם הבטחות בינלאומיות נשארות לא מלאות, והאויב תופס פשרה כחולשה?

התשובה לשאלה זו תהיה חשובה לא רק עבור אוקראינה.

היא נוגעת לכל מערכת הביטחון שבה חיות מדינות קטנות ובינוניות ליד משטרים תוקפניים.

חמישה תסריטים: מהדרום קוריאני ועד הבלארוסי

JPMorganChase בוחן כמה מודלים אפשריים לעתיד אוקראינה. בהערכה שפורסמה, “התסריט הפיני” קיבל את הסבירות הגבוהה ביותר — 50%. “התסריט הגרוזיני” מוערך ב-30%, “הישראלי” — ב-10%, והאפשרויות בסגנון דרום קוריאה ובלארוס — ב-5% כל אחת.

האפשרות החזקה ביותר עבור אוקראינה היא הדרום קוריאנית.

היא מניחה הבטחות ביטחון קשיחות, מטריית צבאית מערבית בפועל וארכיטקטורת הגנה כזו שבה התקפה חדשה של רוסיה תהיה מסוכנת מדי. אך JPMorgan מעריך את הדרך הזו כלא סבירה, כי היא דורשת מארה”ב ואירופה עמדה הרבה יותר נחושה.

“התסריט הישראלי” נראה קרוב יותר למציאות של מדינה חמושה חזקה, שחיה בסביבה מסוכנת, אך מקבלת תמיכה ארוכת טווח, משדרגת את הצבא ויוצרת הרתעה עצמאית.

“התסריט הגרוזיני” מסוכן יותר. הוא אומר לא כניעה מיידית, אלא החלשה הדרגתית: אזור אפור, עייפות של בעלי ברית, האטה בשיקום, חוסר יציבות פנימית וסיכון לחזרת אוקראינה למסלול ההשפעה הרוסי.

האפשרות הקודרת ביותר היא הבלארוסית.

זה כבר לא פשרה, אלא אובדן סובייקטיביות בפועל. אוקראינה במודל כזה הופכת לשטח תלוי במוסקבה, והמערב מכיר בחוסר יכולתו לשמור על מערכת הביטחון לאחר המלחמה הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

למה לא כדאי לבלבל את “התסריט הפיני” עם תוכנית שלום

הדו”ח של JPMorgan — זה לא הצעה לאוקראינה להסכים לאובדן שטחים ולא מסמך דיפלומטי שכבר מונח על שולחן המשא ומתן. זו מפה אנליטית של סיכונים, שנכתבה להערכת סיום אפשרי של המלחמה והשלכותיו על אירופה, ארה”ב והביטחון הגלובלי.

קייב עדיין מדברת על ריבונות ושלמות טריטוריאלית.

מוסקבה מנסה לקבע את תוצאות התוקפנות ולהציג כל ויתור של אוקראינה כהוכחה לכוחה שלה. אירופה, לפי מסקנות JPMorgan, חיזקה את התמיכה בקייב, אך עדיין לא יצרה מערכת הבטחות שתהפוך את הפסקת האש לשלום יציב באמת.

זו הבעיה המרכזית.

אם התוקפן מקבל חלק מהמבוקש, אפילו בלי להשיג ניצחון מלא, משטרים אחרים לומדים את הניסיון הזה בקפידה. הם בודקים עד כמה אפשר ללכת, כמה המערב יעמוד, היכן עובר הגבול של התמיכה ואילו ויתורים אפשר להוציא תחת איום של מלחמה נוספת.

עבור ישראל זה נשמע במיוחד חריף. ביטחון אזורי תמיד נבנה לא על תקווה שהאויב ישנה את דעתו, אלא על היכולת לשכנע אותו שהתקפה חדשה תעלה יותר מדי.

לכן הוויכוח על “התסריט הפיני” — זה לא רק שיחה על עתיד אוקראינה. זו שאלה על איך יהיה הסדר העולמי לאחר המלחמה הזו: מערכת שעוצרת את התוקפן, או מערכת שמלמדת את הקורבן לחיות עם תוצאות התוקפנות, וקוראת לזה “שלום לא מושלם”.