שגריר רוסיה בישראל כינה את אוקראינה “יצואנית חוסר היציבות במזרח התיכון”: מה הראה הבדיקה

שגריר רוסיה בישראל כינה את אוקראינה “יצואנית של חוסר יציבות”, אך לא ציין איזו פעולה ואיזו סוכנות ביון הוא מייחס לה. מסמכים פתוחים מובילים למשימה ציבורית של 228 מומחים להגנה מפני שאהד האיראני, אך קשר זה נותר כהשערה הנבדקת שלנו ולא כהודאה של ויקטורוב.

מחבר: סטס שיפר

תל אביב, 24 באוגוסט 2026. שגריר רוסיה בישראל אנטולי ויקטורוב האשים את אוקראינה ב”הפצת חוסר יציבות” במזרח התיכון. סוכנות הידיעות הממלכתית הרוסית TASS העבירה את הצהרתו בהתייחסות להודעת דוברות השגרירות הרוסית. ויקטורוב דיבר על “עקבות שירותי הביון של קייב” וכינה את האוקראינים הפועלים באזור “אמנים נודדים” שלכאורה “רוצים לנצל את צרותיהם של אחרים”.

בפרסום לא צוינו הסוכנות האוקראינית, המבצעים המיועדים, הפעולה, מקום ה”פשע” או חומרי החקירה. אין הפניות למסמכים, תמונות, תיקים משפטיים והאשמות רשמיות של מדינות שבהן האוקראינים לכאורה עסקו בפעילות בלתי חוקית. לכן העובדה שנקבעה היא עצם הצהרת השגריר, אך לא תוכנה.

אני כותב על הסיפור הזה ככותב העובד בצומת של סדר היום האוקראיני והישראלי. עבור שתי המדינות, איום המל”טים האיראניים כבר מזמן אינו נושא מופשט: מאחורי השמות הטכניים עומדות אזעקות, בתים הרוסים וניסיונות ליירט את המכשיר לפני שהוא נופל על העיר. חקרתי את מקור הצהרתו של ויקטורוב, השוויתי אותה עם מסמכים פתוחים של אוקראינה, דיווחים של סוכנויות בינלאומיות, האשמות של איראן ועיראק ודבריו הקודמים של השגריר עצמו.

אין לי גישה לנתונים סגורים של מודיעין, ולכן איני יכול לטעון כי לא היו קיימות פעולות אוקראיניות סודיות בשום מקום. אך גם הדיפלומט הרוסי אינו יכול להפוך את קיומן לעובדה מוכחת בניסוח אחד. במאמר זה אני מפריד בין אירועים מאומתים, הצהרות הצדדים ומסקנותיי האישיות מהשוואתם.

מאיפה הגיעה ההאשמה ומה בדיוק דיווח השגריר

שרשרת מקור המידע נראית כך: אנטולי ויקטורוב עשה הערה פוליטית, דוברות השגרירות הרוסית הפיצה אותה, ו-TASS פרסמה את ההודעה. זה לא חקירה עצמאית של הסוכנות ולא דוח שפורסם של שירותי הביון הרוסיים. TASS מאשרת שהשגריר אמר את הדברים הללו, אך אינה מביאה הוכחות עצמאיות לאמיתותם.

ויקטורוב מייצג את רוסיה בישראל מאז 2018 ומדבר כדיפלומט רשמי של מדינה המנהלת מלחמה כוללת נגד אוקראינה. באותו הערה הוא מצדיק את המשך המלחמה בצורך להשגת מטרות רוסיות. הקשר הפוליטי הזה אינו מפריך את האשמתו באופן אוטומטי, אך דורש רף הוכחות גבוה במיוחד.

המילים על “שירותי הביון של קייב” גם יוצרות תחושה כוזבת של קונקרטיות.

השגריר אינו מבהיר אם הוא מדבר על שירות הביטחון של אוקראינה או על המודיעין הצבאי של משרד ההגנה. ה-SBU אחראי בעיקר על ביטחון פנימי ונגד ריגול; עבור הקורא הישראלי, הקרוב ביותר, אם כי לא מדויק, יהיה השב”כ. ה-GUR הוא מודיעין צבאי ובפונקציות קרוב יותר לאמ”ן. אף אחת מהסוכנויות הללו ויקטורוב לא ציין במפורש.

לא ברור גם משמעות הביטוי “בנקודות חמות רבות”. כמה בדיוק פרקים מתכוון השגריר? באילו מדינות הם התרחשו? מי קבע את המקור האוקראיני של המשתתפים? האם נפתחו תיקים? ללא תשובות, לא ניתן לבדוק או להפריך את ההצהרה לגופה: לקורא מוצע חשד ללא כתובת עובדתית.

228 אוקראינים וחמש מדינות: מה ידוע על המשימה הציבורית

ממקורות פתוחים ידועה משימה אוקראינית גדולה במזרח התיכון, אך היא לא הייתה סודית.

במרץ אוקראינה החלה לשלוח מומחים להתמודדות עם שאהד האיראני למדינות שהותקפו. שאהד הוא מל”ט תקיפה איראני חד פעמי: הוא נושא ראש קרב ומושמד יחד עם המטרה או בעת יירוט. רוסיה משתמשת בנגזרות של מכשירים אלה נגד ערים באוקראינה.

ב-18 במרץ האתר הרשמי של נשיא אוקראינה דיווח על 201 מומחים שכבר נמצאים באזור ועוד 34 מוכנים לשליחה. לא ניתן לחבר את המספרים הללו ולהכריז על 235 מומחים שפרוסים בו זמנית: זו הייתה תמונת מצב שכללה את הרזרבה. ב-20 במרץ ולדימיר זלנסקי ציין ל-Reuters את המספר המעודכן – 228 מומחים בחמש מדינות: איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית, קטאר, כווית וירדן.

כך שינוי של מספר אחד עוזר להבין את הסיפור בצורה מדויקת יותר. בגרסה הקודמת של המאמר עצרתי על 201 המומחים המוקדמים, אף שבזמן הצהרתו של ויקטורוב היו נתונים עדכניים יותר על 228. מודל הבדיקה דורש להראות דינמיקה כזו ולא לבחור מספר נוח.

המשימה המוצהרת של הקבוצות היא לסייע בזיהוי ויירוט מל”טים איראניים, ייעוץ על הגנה אווירית והגנה על תשתיות אזרחיות וקריטיות. ב-27 במרץ נפגש נשיא אוקראינה בג’דה עם מומחים שעבדו בערב הסעודית יותר משבוע. ב-28 במרץ התקיימה פגישה דומה באבו דאבי עם צוות שנמצא באיחוד האמירויות כבר כמה שבועות.

Reuters ו-Associated Press אישרו באופן עצמאי את נוכחות הקבוצות האוקראיניות ורשימת חמש המדינות. סוכנויות בינלאומיות לא קבעו את השתייכותם ל-SBU או ל-GUR ולא דיווחו על פעולות התקפיות סודיות. לפיכך, נוכחותם של מומחים צבאיים אוקראינים מאושרת, אך הפעילות המיוחסת להם של מודיעין או חבלה אינה.

כאן נדרשת גבול כנה של מסקנתי. אני מניח שויקטורוב רמז דווקא על הקבוצות הללו, כי נוכחותן הפכה לאירוע האוקראיני הציבורי המרכזי באזור. אך השגריר עצמו לא אמר זאת במפורש. לא ניתן להציג אפילו קשר הגיוני ככוונה מוכחת של הדובר.

כיצד איראן הפכה את הסיוע נגד מל”טים לאיום על אוקראינה

האשמתו של ויקטורוב לא הופיעה בריק. קדמה לה סדרת הצהרות איראניות, שבהן תוארה הסיוע ההגנתי למדינות האזור בהדרגה כהשתתפות אוקראינה במלחמה נגד איראן.

ב-14 במרץ ראש ועדת הפרלמנט האיראני לביטחון לאומי אברהים עזיזי הכריז על אוקראינה כ”מטרה חוקית”, בטענה שקייב מעבירה לישראל אמצעים להתמודדות עם מל”טים. הוא התייחס לזכותה של איראן להגנה עצמית, אך לא הציג הוכחות להעברת יירוטים אוקראיניים דווקא לישראל. NAnews כבר ניתחו, מדוע האיום הזה הופיע לפני העובדות המאשרות אותו.

ב-28 במרץ דיווחה סוכנות Fars הקשורה למשמרות המהפכה האסלאמית על השמדת מחסן מערכות נגד מל”טים אוקראיניות בדובאי. הצד האיראני טען כי בפנים היו 21 אוקראינים. נציג משרד החוץ האוקראיני גאורגי טיכי ודובר מזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה הכחישו את הדיווח.

לקורא הישראלי: המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה היא גוף תיאום תחת הנשיא, המאחד שאלות של צבא, מודיעין וביטחון לאומי. הקרוב ביותר לישראל יכול להיות הקבינט הביטחוני, אך המבנה והסמכויות המשפטיות שלהם שונים.

הבעיה העיקרית בסיפור המחסן אינה בהכחשה האוקראינית עצמה. אוקראינה היא צד מעוניין, ולכן גם דבריה זקוקים לבדיקה. עם זאת, איראן לא פרסמה את קואורדינטות האובייקט, תמונות לפני ואחרי המכה, שמות 21 האנשים או אישור לגורלם. גם הרשויות באיחוד האמירויות לא הציגו נתונים ציבוריים המוכיחים את קיומו של מחסן צבאי אוקראיני.

ב-30 במרץ נציג איראן באו”ם אמיר סעיד אירוואני כינה את שליחת המומחים האוקראינים כסיוע חומרי ומבצעי ליריביה של טהרן. קייב דחתה את ההאשמה והצהירה כי מל”טים אוקראיניים לא תקפו את איראן. במאמר NAnews – חדשות ישראל השוו את המכתב האיראני ואת תגובת משרד החוץ האוקראיני. מסמכים אלה מאשרים את הסכסוך הדיפלומטי, אך אינם מחליפים הוכחות לתקיפה אוקראינית ספציפית.

העקבות העיראקי: הצהרה רועשת ללא שמות ותיקים פליליים

הבסיס האפשרי השני למילותיו של ויקטורוב הופיע בעיראק. ב-27 ביולי יועץ עיראקי לענייני ביטחון לאומי קאסם אל-עבודי הצהיר בשידור טלוויזיה של ערוץ Dijlah TV על קבוצות שנעצרו, שלכאורה קשורות לאוקראינה. הוא ייחס להן התקפות נגד מדינות המפרץ והשתתפות במתקפות טילים בעיראק.

כבר ב-28 ביולי פרסם משרד החוץ האוקראיני תגובה רשמית. נטען בה כי עד להופעה הטלוויזיונית עיראק לא העבירה לקייב טענות או חומרים דרך ערוצים דיפלומטיים. הצד האוקראיני ציין בנפרד: אל-עבודי עצמו הודה בראיון בהיעדר עובדות והוכחות.

איני רואה בהכחשה האוקראינית מספקת כדי לסגור את השאלה. אך גם ההאשמה העיראקית אינה יכולה להיחשב כהוכחה, כל עוד לא צוינו העצורים, סעיפי ההאשמה, מספרי התיקים, מטרות ההתקפות והחלטות בית המשפט. בפרסומים הזמינים אין נתונים אלה.

כאן ניכר במיוחד הפער בין עוצמת הניסוח לאיכות הבסיס. “נעצרו קבוצות הקשורות לאוקראינה” נשמע כתוצאה של פעולה שהושלמה. לאחר בדיקה נותרת מבנה צרה בהרבה: פקיד עיראקי הצהיר על מעצרים בשידור טלוויזיה, לא הציג חומרים, והודעה דיפלומטית לאוקראינה לא נשלחה לפני ההופעה.

ויקטורוב יכול היה להתכוון גם לסיפור זה כאשר דיבר על “עקבות שירותי הביון”. אך הוא לא ציין את עיראק, אל-עבודי או העצורים. לכן קישור שתי ההצהרות נותר שחזור אנליטי ולא עובדה שנקבעה על ידי השגריר הרוסי.

NAnews – חדשות ישראל מיישמים כאן סטנדרט זהה לשני הצדדים. אם עיראק תפרסם מאוחר יותר כתבי אישום ונתונים ניתנים לבדיקה, יהיה צורך לשקול מחדש את המסקנה. אם לא יופיעו מסמכים, חזרה על הסיפור על ידי דיפלומט רוסי לא תעניק לו כוח הוכחה.

“להתעשר על חשבון צרותיהם של אחרים”: היכן הדיפלומט החליף עובדה בהערכה

חלק נפרד מהצהרתו של ויקטורוב נוגע למניעים של האוקראינים. השגריר טוען שהם רוצים “להתעשר” על הסכסוך האזורי. אך הוכחת מניע רווחי הייתה דורשת לציין חוזים, סכומים, מקבלי כסף בלתי חוקיים או רווח אישי. שום דבר מזה לא מופיע בהודעת TASS.

האינטרס המסחרי של אוקראינה אינו מוסתר. ב-23 באפריל הודיע זלנסקי על שלוש הסכמות גדולות בתחום המל”טים עם ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות. מדובר בחוזים עם המגזר הממשלתי והפרטי, העברת טכנולוגיות וייצור משותף אפשרי. זהו עסק הגנתי ושיתוף פעולה צבאי-טכני בינלאומי שניתן לבקר, אך לא ניתן לקרוא לו אוטומטית פעילות של שירותי ביון.

ההיגיון הכלכלי מובן מהשוואת העלויות. לפי הערכת אפריל של זלנסקי, שאהד האיראני יכול היה לעלות בין 80 ל-130 אלף דולר, יירוט אוקראיני – כ-10 אלף דולר, וטיל של מערכת הגנה אווירית מסורתית – כמה מיליוני דולרים. Reuters סיפר בנפרד על פיתוח בשיתוף עם חברה אוקראינית Terra A1 בעלות של כ-2,500 דולר. עם זאת, מכשיר זה עדיין חיכה לניסויים, ולכן לא ניתן להציג את מחירו כעלות כל היירוטים האוקראיניים שכבר בשימוש.

הבהרה כזו משנה את המשמעות. אוקראינה אכן מנסה להפוך את הניסיון הצבאי לייצוא, טכנולוגיות והסכמים ארוכי טווח. אך זה מאשר אסטרטגיה מסחרית ולא את הטענה על התעשרות בלתי חוקית. כדי להוכיח את המילים “להתעשר” היה על ויקטורוב להראות הפרת חוק או תוכנית נסתרת, ולא את עצם קיומם של חוזים עתידיים.

יש גם הקשר לא נוח למוסקבה: דווקא שיתוף הפעולה של רוסיה ואיראן עזר להפיץ את איום השאהד מאזור אחד לאחר. טהרן העבירה לרוסיה מל”טים וטכנולוגיה שאפשרה לארגן את ייצורם. בחקירה קודמת ניתחנו את היקף החוזים הצבאיים בין רוסיה לאיראן ואת גבולות ההערכות הזמינות.

זה לא אומר שכל פעולה של אוקראינה במזרח התיכון חוקית אוטומטית. זה מראה קשר סיבתי: המומחים האוקראינים רכשו ניסיון ביירוט, כי רוסיה תקפה את ארצם במשך שנים במכשירים ממוצא איראני. כעת מדינות האזור מבקשות את הניסיון הזה להגנה מפני איום דומה.

מדוע האשמתו של ויקטורוב חשובה דווקא לישראל

שאלת החיפוש “מה עושים חיילים אוקראינים במזרח התיכון” יש לה תשובה מאומתת: הם מסייעים לחמש מדינות להתמודד עם מל”טים איראניים ודנים בחוזים הגנתיים. חיפושים “שירותי הביון האוקראיניים בעיראק” או “אוקראינה תקפה את איראן” משקפים האשמות שכבר הופיעו, אך לא מוכיחים אותן. הבדל כזה חשוב במיוחד כאשר ניסוח החיפוש מתחיל לחיות בצורה משכנעת יותר מהמסמך המקורי.

עבור תושב חיפה, אשדוד או באר שבע, ההבדל בין מל”ט תקיפה ליירוט ברור ללא תיאוריה צבאית. הראשון צריך להביא את ראש הקרב למטרה. השני עולה כדי לעצור אותו. מערכת הגנה יכולה להיות מיושמת בצורה לא נכונה, אך קיומה עצמו אינו מוכיח את השתתפות הבעלים בתקיפה.

הצהרתו של ויקטורוב בולטת גם בהשוואה לראיון שלו עצמו ל-RTVI מ-18 באוגוסט. השגריר דיווח כי הקשרים בין שירותי הביון הרוסיים והישראליים מעולם לא הופסקו, סיפר על היכרות אישית עם ראש “המוסד” החדש רומן הופמן והעריך בחיוב את חילופי הניסיון בין שירותי שתי המדינות.

באותו ראיון הגן ויקטורוב על הקשרים של מוסקבה עם חמאס, שרוסיה, בניגוד לישראל, אינה מכירה בו כארגון טרור. עבור הדיפלומטיה הרוסית, שיתוף פעולה עם שירותי הביון שלה וקשרים עם חמאס הם כלים פוליטיים מקובלים. את הסיוע הציבורי האוקראיני ביירוט מל”טים איראניים הציג השגריר לאחר שישה ימים כהפצת חוסר יציבות.

זו אינה הוכחה לשקר, אלא חוסר עקביות בקריטריון שזיהיתי. ויקטורוב דורש להתייחס בחשד לפעילות האוקראינית, מבלי לחשוף את פרטיה, אך מבקש לתת אמון בקשרים הרוסיים, שתוכנם מוסבר בצורך בדיפלומטיה ובביטחון כללי.

קו הסנקציות משלים את התמונה. אוקראינה הצטרפה למגבלות האירופיות נגד מבנים איראניים הקשורים לתמיכה ברוסיה ובקבוצות חמושות במזרח התיכון. NAnews הסבירו, כיצד סנקציות אלו מחברות את המלחמה האוקראינית וביטחון ישראל. אך גם סכסוך פוליטי זה אינו מוכיח את קיומה של פעולה סודית אוקראינית.

לאחר בדיקה אושרו חמישה אלמנטים: הצהרתו של ויקטורוב, פריסת 228 המומחים האוקראינים, הסכמות הגנתיות עם מדינות האזור, האשמות איראן וראיון הטלוויזיה של היועץ העיראקי. לא אושרו השתייכותם של אנשים אלה לשירותי הביון, השתתפותם בהתקפות בלתי חוקיות, קיומו של מחסן אוקראיני עם 21 אנשים בדובאי ושאיפתם של אוקראינים בודדים להתעשר באופן בלתי חוקי.

המסקנה עשויה להשתנות אם עיראק תפרסם חומרי תיקים; איחוד האמירויות יאשרו את הסיפור על המחסן; רוסיה תציין שירות ספציפי, פעולה ומבצעים; או שמקורות עצמאיים יקבלו מסמכים על פעולות התקפיות של קבוצות אוקראיניות. עד אז, דבריו של ויקטורוב נותרו כהאשמה פוליטית, הבנויה סביב נוכחותם האמיתית של האוקראינים, אך לא מוכיחה את הפעולות הסודיות המיוחסות להם.

מסקנה מערכתית: שגריר רוסיה חיבר שלושה סיפורים שונים – משימה אוקראינית פתוחה נגד שאהד, הצהרות לא מוכחות של איראן והאשמה לא שקופה מעיראק. כתוצאה מכך, לקורא נוצר הרושם של רשת שירותי ביון שנחשפה, אף שהמסמכים שפורסמו מאשרים רק את עבודת הקבוצות נגד מל”טים ופיתוח שיתוף פעולה הגנתי.