- September 30, 2026
- 8:52 pm
- בעולם
בלילה שבין 28 ל-29 בספטמבר 2026, התקפה רוסית על מחוז אודסה פגעה במקום שבו הוחזקו בעלי חיים שניצלו. במקלט “לבבות אוהבים” חיו 136 כלבים ו-48 חתולים – כמעט מאתיים בעלי חיים, רבים מהם שכבר חוו רחוב, מחלות, רעב או אדישות אנושית. לאחר המכה פרצה שריפה, האש התפשטה בחדרים ובכלובים, ובבוקר נודע כי נהרגו עשרה חתולים ושלושה כלבים.
מחבר: ילנה גונקו
וזהו המקרה שבו המספר היבש “13 בעלי חיים שנהרגו” כמעט ולא מסביר דבר. כדי להבין מה קרה, צריך לדמיין כמה עשרות דקות בתוך מקלט בוער: הפיצוצים בסביבה נמשכים, בעלי החיים בפאניקה מתחבאים, האש חותכת את המעברים, והבעלים, שרק עכשיו הוטלה בגל הפיצוץ, חוזרת פנימה כי שם נשארו כלבים וחתולים.
הפיצוץ השליך אותה מהשערים
מנהלת המקלט אולגה שילימינה הייתה בשטח בזמן המכה הראשונה והאכילה את בעלי החיים. גל הפיצוץ השליך אותה מהשערים למרכז החצר. היא נפלה, לקח לה כמה רגעים להתאושש ולהבין שיכול להיות פגיעה שנייה, אבל במקום לעזוב, היא תפסה בקבוק מים ומטף כיבוי ורצה למקום שבו היו בעלי החיים.
מאוחר יותר היא תיארה את מצבה לאחר הפיצוץ בפשטות רבה: “הראש היה כמו ג’לי”. אבל לא היה זמן להתעסק בעצמה. במכה הבאה היא הצליחה להוציא חמישה חתולים ולתפוס כלב אחד, שאר בעלי החיים מפחד התחבאו בפינה הרחוקה ביותר של החדר. האש במהירות חסמה את האזור הזה, והיה כמעט בלתי אפשרי להגיע לשם.
“נפלתי. הוטלתי בגל הפיצוץ. מהגל הראש היה כמו ג’לי. כשקמתי, הבנתי שיכול להיות פגיעה שנייה ואני צריכה להציל את בעלי החיים. תפסתי בקבוק מים, מטף כיבוי ורצתי לחלק שבו הם היו”, נזכרת אולגה.
זה חשוב במיוחד: בעלי החיים לא ניסו לברוח למקום פתוח. התגובה הטבעית שלהם הייתה הפוכה – להתחבא עמוק יותר, למקום שבו יש פחות אור ורעש. במצב רגיל אינסטינקט כזה מציל. בבניין בוער הוא הופך למלכודת.
ארבע פגיעות בכ-70 דקות
לדברי שילימינה, בכ-70 דקות התרחשו ארבע פגיעות בקרבת המקלט. כל הזמן הזה היה צריך לכבות את השריפה בתנאים שבהם הסכנה של התקפה חדשה לא נעלמה. עד להגעת המחלצים היא נשאה מים בדליים וניסתה למנוע מהאש לעבור למקום שבו נשארו בעלי החיים.
לאחר הגעת שירות החירום של אוקראינה לכיבוי שריפות, החלו לכבות את השריפה באופן מקצועי, אך שילימינה עדיין נשארה ליד. היא הסבירה שהכלובים היו עשויים ממשטחים מעץ: אם האש הייתה מגיעה אליהם, הם היו מתלקחים כמעט מיד. המחלצים דרשו שהאישה תתרחק, אבל היא המשיכה לעזור וניסתה ממש לחתוך את האש מהחלק של המקלט שבו עדיין נשארו בעלי חיים.
לקורא הישראלי קל יותר לדמיין את שירות החירום של אוקראינה כשירות הכיבוי וההצלה האוקראיני, שכיבוי שריפות, פירוק מבנים הרוסים וחיפוש אנשים תחת הריסות הם חלק ממשימותיו לאחר התקפות טילים ומזל”טים. רק שכאן המשימה הייתה גם למנוע מהאש להגיע לעשרות כלובים ומכלאות.
NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר סיפרו כיצד המכות הרוסיות עוברות דרך החיים האזרחיים הרגילים של מחוז אודסה. באוגוסט מזל”ט רוסי פגע בקטר של רכבת נוסעים שבה היו 340 אנשים. אז נהרגו הנהג ועוזרו, והנוסעים הצליחו להתפנות.
עכשיו נוסף למאגר הזה גם המקלט.
הכלבים עשו בדיוק מה שכלבים עושים כשהם מפחדים
החלק הקשה ביותר בסיפור של שילימינה הופיע כבר לאחר השריפה, כשהתברר את מי לא הצליחו להציל. הכלבים, ששמעו את הפיצוצים, התחבאו בתאיהם. חלק מהתאים היו מפלסטיק, וכשהאש הגיעה אליהם, הם נשרפו כמעט לחלוטין.
“הכלבים מפחד התחבאו בתאים. התאים היו מפלסטיק, הם פשוט נשרפו לחלוטין”.
שילימינה אמרה על כך בכמה מילים: “הכלבים מפחד התחבאו בתאים”. במשפט הזה, אולי, יש יותר על מה שקרה מאשר בכל הדיווח היבש. הם לא רצו לקראת האש, לא עשו משהו לא נכון, לא היו שם במקרה – הם חיפשו מקום בטוח ומוכר ונהרגו בדיוק בו.
עם החתולים היה דומה. חלק מהחיות הצליחו לצאת, אבל השאר התחבאו בפינה הרחוקה ביותר. שילימינה ניסתה להגיע אליהם, אך האש כבר חסמה את המעבר.
“הצליחו לצאת חמישה חתולים, כלב אחד פשוט תפסתי. השאר התחבאו בפינה הכי רחוקה. אי אפשר היה להגיע לשם, כי האש התחילה לחסום הכל”, היא אומרת.
בסופו של דבר, לאחר פירוק ההשלכות, אושרה מותם של עשרה חתולים ושלושה כלבים.
“אנחנו בוערים”: היה צריך לפרוץ את הדלת
עוד במהלך השריפה שילימינה פרסמה וידאו מהמקלט. בו היא דיווחה שהחדר שבו אוחסנו המזון והאספקה האחרת לבעלי החיים עלה באש. היה צריך לפרוץ את הדלת כדי שלאלה שנשארו בפנים יהיה לפחות סיכוי לברוח החוצה.
תוך כמה דקות האש החלה להשמיד את מה שבמקלט רגיל אוספים במשך חודשים: מזון, אספקה, תרופות, דברים וציוד. עבור ארגון שבו חיים כמעט מאתיים בעלי חיים, זה לא רק נזק חומרי. לאחר השריפה עדיין צריך להאכיל את הכלבים והחתולים בבוקר, לחולים צריך תרופות, ובעלי החיים שחוו טראומה צריכים בדיקה ומיקום במקום שבו עדיין אפשר להימצא.
לעזור ל”לבבות אוהבים” הגיעו גם אנשים מהמקלט השכן “לבבות בודדים”. מייסדת המקלט, ילנה רוטנצ’וק, הבהירה במיוחד שהנזק לא היה לאובייקט שלהם: עובדי המקלט השכן הגיעו במיוחד לעזור לשילימינה ולבעלי החיים שלה. היא גם דיווחה על פגיעה ישירה בבניין שבו היו הכלבים והחתולים.
עבור ישראל, אודסה היא לא עיר זרה
בישראל המילה “אודסה” לא דורשת הסבר היסטורי ארוך. למשפחות רבות כאן יש שורשים אודסיים, וההיסטוריה של העיר שזורה בהיסטוריה של התרבות היהודית, התנועה הציונית והעלייה. אודסה וחיפה הן ערים תאומות רשמית, כפי ש-NAחדשות סיפרו בפירוט במאמר על ההתקפות הרוסיות על העיר התאומה חיפה.
בנפרד סיפרנו גם על ההיסטוריה של היחסים האלה – ההסכם בין חיפה לאודסה פועל מאז 1992. לכן השורה הבאה בדיווח האוקראיני “מחוז אודסה הותקף” לא בהכרח אומרת לקורא הישראלי נקודה רחוקה איפשהו בים השחור. מאחוריה יכולים לעמוד ערים ומשפחות הקשורים לישראל במשך עשורים.
ובלילה שבין 28 ל-29 בספטמבר, מאחורי השורה הזו עמד גם מקלט שבו אנשים ניסו למנוע מהאש להגיע לבעלי החיים.
ישראלי יודע מה זה כמה דקות למקלט
בישראל בזמן אזעקה אפשר לפחות להסביר לאדם מה לעשות. איפה הממד, איפה המקלט, כמה זמן בערך נשאר, את מי צריך לקחת ביד ולמי לעזור לרדת. אפילו עם כלב או חתול ביתי אחד, הסירנה לפעמים הופכת לבעיה נפרדת – החיה נבהלת, מתחבאת ולא רוצה ללכת למקום שאליו מושך אותה הבעלים.
ועכשיו במקום כלב אחד נציג 136 כלבים ו-48 חתולים. חלקם מתרוצצים, אחרים מתחבאים, שלישיים מפחד מפסיקים לזוז בכלל. חלקם נמצאים בכלובים, חלקם בחדרים נפרדים, חלקם מתחבאים בפינות הרחוקות ביותר. וכל זה קורה לא במהלך פינוי תרגול, אלא תחת פיצוצים חדשים, כשבניין בוער ליד.
לפנות כמעט מאתיים בעלי חיים בכמה דקות זה כמעט בלתי אפשרי. אי אפשר להסביר להם שהתא המוכר היום מסוכן יותר מהחצר הפתוחה, שלא צריך להתחבא בפינה ושלאחר הפיצוץ הבא צריך לזוז לכיוון היציאה. זו הסיבה שהתקפה על מקלט גדול כל כך מסוכנת גם כאשר מצליחים להציל את רוב בעלי החיים בסופו של דבר.
באותו לילה התקפות רוסיות פגעו בכל האזור
המקלט לא היה האובייקט האזרחי היחיד שנפגע. בלילה שבין 28 ל-29 בספטמבר כוחות רוסיים תקפו תשתיות אזרחיות ונמליות במחוז אודסה. נגרם נזק למפעל, למתקני נמל, לבית ספר, לבית פרטי, לרכבים פרטיים ומשאיות; שמונה אנשים נפצעו, שישה מהם אושפזו.
אזעקות אוויר במחוז אודסה הוכרזו מספר פעמים: מ-01:03 עד 01:18, לאחר מכן מ-01:29 עד 01:48 ומ-03:02 עד 04:04 בשל איום מזל”טים התקפיים. ב-04:52 הוכרזה אזעקה כבר בשל איום טילים, לאחר דיווחים על שיגור פצצות מונחות מהאזור של הים השחור. סיום האזעקה הזו נשמע רק ב-06:15.
השעות האלה מסבירות היטב את ההקשר של הסיפור של שילימינה. היא לא כיבתה שריפה מקומית אחת לאחר פיצוץ אחד במצב שכבר היה בטוח. האזור המשיך להיות תחת איום, המכות הגיעו בסדרות, והיא נשארה ליד הכלובים כי היה פשוט בלתי אפשרי להוציא את כל בעלי החיים.
NAחדשות כבר אספו הקשר רחב יותר של המכות הרוסיות על אובייקטים אזרחיים באוקראינה במאמר “הפנים האמיתיות של רוסיה – זהו טרור מודע וחסר רחמים של האוכלוסייה האזרחית באוקראינה”. הסיפור של “לבבות אוהבים” עכשיו הופך לעוד פרק במלחמה הזו, רק שהקורבנות כאן היו אלה שלא מסוגלים להבין מה קורה סביבם.
אין צורך להסתיר את הסיפור הזה מאחורי המילים “במלחמה נהרגים גם בעלי חיים”
המשפט “במלחמה נהרגים גם בעלי חיים” נשמע כמעט ניטרלי, כאילו מדובר באסון טבע. אבל האירועים של אותו לילה היו מאוד ספציפיים: טרוריסטים רוסים תקפו את מחוז אודסה, לאחר אחת המכות עלה באש מקלט, וכשהשריפה כובתה, נמצאו בפנים בעלי חיים מתים.
הם לא יכלו לדעת מה לעשות בזמן אזעקת אוויר. הם לא יכלו להבדיל בין מזל”ט רוסי לרעם, להבין את כיוון המכה או להחליט איפה בטוח יותר. הכלבים שמעו את הפיצוצים והתחבאו בתאים המוכרים. החתולים התחבאו בפינה הרחוקה. כך בעלי חיים בדרך כלל מצילים את עצמם ממה שהם מפחדים.
באותו לילה האינסטינקט המוכר הכזיב אותם.
רוב בעלי החיים של “לבבות אוהבים” שרדו בזכות האנשים שנשארו לידם גם כשהמחלצים דרשו להתרחק. אבל עשרה חתולים ושלושה כלבים לא הצליחו להציל.
הם פשוט התחבאו מהפיצוצים.
וממקומות המסתור שלהם הם כבר לא יצאו.
