אירלנד ביקשה מ-UEFA לא להפגיש אותה יותר עם ישראל: מדוע התקדים האוקראיני לא עבד

אירלנד לא הצליחה לשכנע את UEFA להפסיק לשבץ את נבחרתה הלאומית מול ישראל בהגרלות עתידיות. על סירוב איגוד הכדורגל האירופי סיפר ראש התאחדות הכדורגל של אירלנד, דיוויד קורל, ב-18 בספטמבר 2026, וכבר ב-19 בספטמבר UEFA הסביר בנפרד את ההיגיון שלו: עימות פוליטי ואפילו בעיות חמורות סביב משחק מסוים אינם הופכים שתי מדינות ל”זוג אסור”.

עבור ישראל, הסיפור הזה רחב יותר משני משחקי כדורגל. אירלנד כבר ניסתה להשעות את התאחדות הכדורגל הישראלית מתחרויות אירופיות, המשחק בדבלין הועבר לסרביה, לאוהדים האיריים לא יינתנו כרטיסים למפגשים, השדרן הציבורי RTÉ מקצץ את השידורים כמעט למינימום הטכני. כעת יש ניסיון נוסף – לגרום לכך שישראל ואירלנד לא ייפגשו כלל לאחר ההגרלה.

וכאן באופן מפתיע עולה אוקראינה. כי המנגנון שאירלנד רצתה קיים בכדורגל האירופי כבר זמן רב. אוקראינה מכירה אותו היטב.

החומר הוכן על ידי מחבר נאנובוסטי סטס שיפר – מחבר נאנובוסטי

אירלנד כבר לא רצתה העברת משחק

צריך להפריד את זה מיד, אחרת כל הסיפור הופך לבלגן.

אירלנד אכן השיגה את העברת משחק הבית שלה מול ישראל. אבל המחלוקת החדשה עם UEFA אינה על כך. FAI רצתה שבפעמים הבאות המחשב של UEFA לא יאפשר לאירלנד ולישראל להיכנס לאותה קבוצה.

ב-12 בפברואר 2026 ההגבלה הזו עדיין לא הייתה קיימת. ישראל ואירלנד נכנסו בשקט לקבוצה B3 בליגת האומות יחד עם אוסטריה וקוסובו. UEFA תיעד רשמית להגרלה ההיא רק זוג אסור אחד בתוך הדיוויזיה B – בוסניה והרצגובינה וקוסובו.

לאחר מכן ניסתה FAI לברר אם ניתן להפריד באופן דומה בין ישראל לאירלנד.

התשובה הייתה שלילית.

לדברי דיוויד קורל, UEFA הצביע על היעדר סכסוך ישיר בין שתי המדינות. האיגוד האירופי עצמו מנסח את הקריטריון בזהירות רבה יותר: החלטות מתקבלות בנפרד בכל מקרה, ואחד הגורמים העיקריים הוא היחסים בין המדינות, היוצרים סיכוני ביטחון יציבים ומבניים.

עבור הקורא הישראלי כאן נמצא העיקר. UEFA למעשה אמר לאירלנד: הקושי בקיום המשחק, המחאות והאווירה הפוליטית השלילית ביותר סביב ישראל – עדיין לא אותו דבר כמו סכסוך בין שתי מדינות.

אבל לשחק בבית לא ישראל ולא אירלנד עדיין לא ישחקו

סירוב UEFA להפריד בין הנבחרות לא אומר שהמשחקים בספטמבר ובאוקטובר יתקיימו כמו מפגשים אירופיים רגילים.

המשחק הראשון של ישראל יתקיים ב-27 בספטמבר בדברצן ההונגרית באצטדיון נגיירדי. זה יהיה משחק הבית של ישראל לפי לוח הזמנים, למרות שהוא יתקיים פיזית בהונגריה.

ב-4 באוקטובר יקרה דבר מוזר עוד יותר. משחק הבית של אירלנד מול ישראל יתקיים לא באצטדיון אוויוה בדבלין, אלא בארנה TSC בבאצ’קה-טופולה הסרבית – וללא קהל.

FAI מסבירה זאת רשמית כ”קשיים תפעוליים” שעלולים להפריע לקיום המשחק בבית. לפני ההחלטה, הפדרציה התייעצה גם עם המשטרה האירית, ולאחר מכן UEFA אישר מגרש נייטרלי.

מתקבל פרדוקס מעניין. UEFA אומר שאין סיבה להפריד בין ישראל לאירלנד לנצח, אבל אחד משני המשחקים לא ניתן לקיים באירלנד, השני לא מתקיים בישראל, והקהל האירי לא יהיה לא כאן ולא שם.

מפרטים כאלה מתברר שהמחלוקת מזמן יצאה מגבולות התוצאה על הלוח.

באירלנד רצו ללכת הרבה יותר רחוק

הדרישה הנוכחית של FAI אינה הניסיון הראשון.

ב-8 בנובמבר 2025 האסיפה הכללית של הפדרציה האירית הצביעה על פנייה ל-UEFA בדרישה להשעות מיד את חברות התאחדות הכדורגל הישראלית בתחרויות אירופיות. התוצאה הייתה 74 קולות בעד, שבעה נגד ושניים נמנעו.

החלטת אירלנד התייחסה לשני הפרות לכאורה: השתתפות מועדונים ישראליים מהגדה המערבית ללא הסכמת התאחדות הכדורגל הפלסטינית ולדעת מחברי ההצעה, אי עמידה מספקת בדרישות האנטי-גזעניות של UEFA.

כאן נדרשת זהירות. אלה האשמות ועמדה משפטית של הצד המבקש סנקציות נגד IFA. עצם קבלת ההחלטה האירית אינה אומרת ש-UEFA הכיר בהפרות המפורטות כמוכחות.

יתרה מכך, כבר למחרת הנהלת FAI דיברה בפומבי: אם UEFA בכל זאת ישבץ את אירלנד וישראל בטורניר רשמי, הקבוצה תשחק. זה בדיוק מה שקרה כמה חודשים לאחר מכן.

ואז אירלנד שקלה את מחיר החרם שלה

לאחר ההגרלה בפברואר החל ויכוח אחר בתוך הכדורגל האירי: אם ישראל לא מושעית, אולי הנבחרת עצמה פשוט תסרב לשחק נגדה?

התשובה הייתה הרבה פחות יפה מהסיסמאות.

ב-8 ביולי 2026 קיימה FAI אסיפה חירום. ההחלטה למלא את ההתחייבויות ולשחק מול ישראל נתמכה על ידי 75 נציגים, או 68%. 32 התנגדו, ושלושה נמנעו.

לפני ההצבעה, הפדרציה פירטה את ההשלכות האפשריות של סירוב עצמאי. שני הפסדים טכניים 0:3, ירידה אפשרית לדיוויזיה C, הפסדים ישירים של כ-€5.5 מיליון ולפי חישובי FAI, נזק כולל של כ-€10.3 מיליון כולל תשלומי UEFA, כרטיסים וחוזי חסות.

התקנון של UEFA כאן אכן די קשוח. אם התאחדות מסרבת לשחק, הגופים המשמעתיים מעניקים הפסד טכני ויכולים להטיל סנקציות נוספות, כולל הרחקה מהתחרות. אפשר גם לאבד תשלומים מ-UEFA.

לכן המבנה האירי נראה כעת כך: FAI רוצה ש-UEFA ישעה את ישראל; אירלנד עצמה לא רוצה לסרב למשחקים; היא גם לא רוצה לקיים את המשחק בדבלין; לעתיד ביקשה בכלל למנוע את האפשרות ששתי הנבחרות ייכנסו לאותה קבוצה.

UEFA סיפק רק חלק אחד – אישר להעביר משחק מסוים.

וכאן מופיע התקדים האוקראיני

לקורא הישראלי והאוקראיני ההשוואה עם אוקראינה מתבקשת כמעט אוטומטית.

לאחר תחילת התוקפנות הרוסית ב-2014, UEFA קיבל החלטה שקבוצות אוקראיניות ורוסיות לא צריכות להיפגש בהגרלות. הניסוח אז התייחס ישירות לביטחון ולמצב הפוליטי.

לאחר הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, המצב השתנה עוד יותר באופן רדיקלי: ב-28 בפברואר FIFA ו-UEFA השעו את הנבחרות והמועדונים הרוסיים מהתחרויות שלהם עד להודעה חדשה.

כלומר, המנגנון עליו מדברת אירלנד אינו תיאורטי. הוא קיים.

יתר על כן, UEFA ממשיך להשתמש בזוגות אסורים גם כעת. לדוגמה, בהליכי ההגרלות של 2026 נאסרו בנפרד מפגשים מסוימים של אוקראינה עם בלארוס, קוסובו עם סרביה, ובליגת האומות הנוכחית – בוסניה והרצגובינה עם קוסובו.

אבל כאן בדיוק נשברת האנלוגיה אירלנד–ישראל ואוקראינה–רוסיה.

אוקראינה ורוסיה הופרדו לאחר תחילת התוקפנות הרוסית הישירה נגד אוקראינה. במקרה של אירלנד וישראל אין מלחמה בין המדינות. אירלנד מבקרת פוליטית בחריפות את ישראל, בתוך המדינה קיים תנועה חזקה לתמיכה בפלסטינים, הפדרציה דורשת סנקציות, אבל UEFA עדיין לא רואה זאת באותו רמת סכסוך בין-מדינתי.

זו לא הערכה של מי צודק פוליטית. זו הלוגיקה הנוכחית של הרגולטור הכדורגלי.

עבור ישראל הסיפור הזה כבר מוכר לא רק מכדורגל

לאירלנד יש גם סיפור ישראלי טרי נוסף. היא הייתה בין המדינות שסירבו להשתתף ב”אירוויזיון-2026″ בגלל כניסת ישראל.

נאנובוסטי כבר בדקו מה קרה לאחר מכן עם ההתנהגות האמיתית של הישראלים. ברשתות החברתיות נשמעו קריאות להגיב בחרם על חרם, אך לא ראינו “חרם ארנק” משמעותי בנתונים הזמינים אז. עם אירלנד המצב היה בעיקר סמלי: לא היה זרם נוסעים ישיר גדול ויציב מישראל לשם גם לפני הסכסוך. “הרעש היה חזק, החרם הארנקי – לא”: מה קרה לאחר החרם על ישראל באירוויזיון

כעת אותה קו הגיע לכדורגל.

רק שכאן יש הרבה יותר חוקים והרבה פחות מקום למחווה יפה. בתחרות מוזיקלית השדרן יכול לסרב להשתתף. בכדורגל סירוב התאחדות לאומית למשחק שכבר נקבע הופך מיד להפסד טכני, כסף ותיק משמעתי.

לכן נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מסתכל על הסיפור הזה לא כעוד מחלוקת סביב שתי נבחרות כדורגל. זהו דוגמה טובה לאיך לחץ פוליטי סביב ישראל נתקל בחוקי ארגון בינלאומי – ומה קורה כאשר הארגון מסכים לשנות לוגיסטיקה, אך לא רוצה לשנות את מעמד ישראל בתוך המערכת.

אפילו RTÉ החליט להראות את ישראל כאילו “בכפייה”

השדרן הציבורי האירי RTÉ גם לא ויתר על המשחקים. הוא קשור בחוזה ויראה את שני המפגשים.

אבל הפורמט יהיה מצומצם במודע. ללא אולפן משלו, ללא פאנל אנליטי רגיל, ללא פרשן משלו של RTÉ. לשידור יעלה האות הבינלאומי, הצוות הטכני יהיה מינימלי, והפרסום והחסות סביב שני המשחקים לא נמכרו על ידי השדרן.

זה כבר אות מדיה די יוצא דופן. מראים את המשחק, אבל במקביל מנסים להתרחק ככל האפשר מהעיצוב החגיגי הרגיל של אירוע ספורט.

גם בנבחרת עצמה אין שקט מוחלט. המאמן היימיר האדלגרימסון הודה שחלק מהשחקנים חווים אי נוחות לקראת המפגשים עם ישראל, למרות שהאתגרים שהשחקנים קיבלו בנבחרת הוא כינה ביטוי של רוח צוות.

מה ענתה ישראל

התאחדות הכדורגל הישראלית לא הגיבה לאירלנד באופן דומה ולא ביקשה מ-UEFA להפריד בין הקבוצות.

נציג IFA שלומי ברזל בתגובה לרויטרס הטיל ספק עד כמה הפנייה האירית הייתה פורמלית בכלל, והציע לשאול על כך את UEFA עצמו. הצד הישראלי הדגיש כי כעת הוא עוסק בהכנת הנבחרת למשחקים ובמשימות ספורטיביות.

וזה גם מאפיין את המצב הנוכחי. הפדרציה האירית מנהלת קמפיין פוליטי-כדורגלי פעיל סביב כניסת ישראל, בעוד ש-IFA ציבורית משאירה את השאלה ל-UEFA ומתכוננת לעלות למגרש.

הבדיקה הראשונה תהיה כבר ב-27 בספטמבר בדברצן.

הסבר לקוראים הישראלים: מה המשמעות של “להפריד בין הנבחרות”

הכוונה אינה להעברת משחק ולא לחרם. “להפריד” בין שתי נבחרות פירושו לאסור מראש על כניסתן זו מול זו בהגרלה.

UEFA מכניס הגבלות כאלה להליך. אם הקבוצה שנפלה יוצרת זוג אסור, המחשב מפנה אותה לקבוצה מותרת אחרת.

לכן הבקשה של אירלנד הייתה די רצינית. היא הייתה משמעותה הפיכת בעיית ישראל–אירלנד מסיפור של עונה אחת לכלל טכני קבוע של טורנירים עתידיים.

ב-21 בספטמבר UEFA לא עשה זאת.

ועוד נקודה אחת. FAI – זו הפדרציה של רפובליקת אירלנד. לצפון אירלנד יש התאחדות כדורגל משלה ונבחרת לאומית משלה, ולכן אין לערבב אותם בסיפור הזה.

אוקראינה כאן לא לצורך השוואה יפה

עבור נאנובוסטי החלק האוקראיני בסיפור הזה עקרוני מסיבה נוספת.

אנחנו כותבים לעיתים קרובות על תחרויות שבהן ישראל ואוקראינה נמצאות זו לצד זו. לפעמים באופן מילולי – כמו באליפות אירופה האחרונה בכדורעף, שבה שתי הנבחרות נפגשו כבר במשחק הראשון. ישראל – אוקראינה באירו-2026 בכדורעף: שתי הנבחרות החלו את הטורניר במפגש ישיר

במערכת ספורטיבית רגילה עצם קיומן של שתי מדינות באותה קבוצה – זו הגרלה רגילה. אוקראינה וישראל יכולות לשחק זו מול זו, להתחרות על נקודות, דירוגים ומקומות בטורנירים.

אוקראינה ורוסיה – זה כבר מקרה אחר. שם המערכת הספורטיבית תחילה הכניסה הפרדה מיוחדת, ולאחר הפלישה המלאה הקבוצות הרוסיות נעלמו בכלל מהתחרויות של UEFA.

אירלנד ניסתה כעת להשיג שיקרבו את ישראל לשלב הראשון של המנגנון הזה – למרות שאין מלחמה ישירה בין אירלנד לישראל.

UEFA אמר בינתיים לא.

מה מתקבל ב-21 בספטמבר

בעוד כמה ימים ישראל ואירלנד בכל זאת ישחקו. לא בתל אביב ולא בדבלין – בהונגריה ובסרביה.

אירלנד ממשיכה לדרוש מ-UEFA צעדים נגד התאחדות הכדורגל הישראלית, אבל היא עצמה תמלא את ההתחייבויות הטורניריות. UEFA אישר להוציא משחק אחד מאירלנד, אבל סירב להפוך את שתי המדינות ל”זוג אסור” קבוע.

זו גבול די דק, והיא תיבדק רק בהמשך.

כי אם לאחר כל משחק של ישראל הפדרציות האירופיות יצטרכו מדינות נייטרליות, אצטדיונים ריקים, משטרה נפרדת, ויתור על כרטיסים, שידורים מצומצמים והחלטות מיוחדות של UEFA, השאלה תחזור שוב – היכן מסתיים המחאה הפוליטית ומתחיל אותו סיכון ביטחוני קבוע שעליו מתייחס UEFA עצמו.

בינתיים התשובה של הכדורגל האירופי היא כזו: אירלנד יכולה לא לרצות לשחק עם ישראל בבית. היא יכולה לדרוש את השעייתה. היא יכולה למזער את כל מה שסביב המשחק עצמו.

אבל כל עוד ישראל נשארת משתתפת מלאה ב-UEFA, עמדה פוליטית אחת של אירלנד לא מספיקה כדי למחוק אותה מהגרלות העתידיות שלה.