אוקראינה בצומת דרכים: בזוגלאיה הציג שני תרחישים לעתיד – “ישראלי” או “סורי”

המדינה עומדת על סף בחירה. לא בין שלום למלחמה, אלא בין שתי דרכי הישרדות שונות לחלוטין. חברת הפרלמנט האוקראיני מריאנה בזוגלאיה בראיון לערוץ היוטיוב “קולוארים של זבלינה” הצהירה: אוקראינה עומדת בפני שתי דרכים — או מיליטריזציה ארוכת טווח לפי המודל הישראלי, או התפוררות הדרגתית לפי התסריט הסורי.

מי היא מריאנה בזוגלאיה

מריאנה בזוגלאיה — חברת הפרלמנט האוקראיני בכנסת התשיעית, רופאה וצבאית, שהגיעה לפרלמנט לא ממשרדי הפוליטיקה, אלא מקו החזית.
בעבר היא סיימה את האוניברסיטה הרפואית הלאומית על שם בוגומולץ ואת האקדמיה הרפואית-צבאית האוקראינית, שירתה בצבא, עבדה עם בתי חולים צבאיים וראתה את המלחמה מבפנים — לא על מפות, אלא על גופים.

לפרלמנט האוקראיני בזוגלאיה הגיעה ממפלגת “משרת העם” בשנת 2019 והפכה במהירות לאחת הדמויות הקשוחות ביותר בוועדת ההגנה והמודיעין.
היא ידועה בכנותה, שבה היא מדברת על בעיות המטה הכללי וניהול הצבא.
בשנת 2024 בזוגלאיה עזבה את הסיעה, האשימה את המפלגה באובדן עקרונות, והפכה לעצמאית.

בשנת 2025 היא סיפרה בפומבי כי אובחנה עם תסמונת אספרגר — צורה של אוטיזם, שבה האדם תופס מידע באופן מילולי, ללא מסננים ופשרות.
“אני לא יודעת לשחק. אני פשוט אומרת את הדברים כפי שהם”, אמרה באחד הראיונות.

היום בזוגלאיה היא אחד הקולות המוכרים ביותר בפרלמנט האוקראיני.

אין יותר “נקודה א”

בזוגלאיה מדברת בצורה ישירה:
אין יותר חזרה למציאות שלפני המלחמה.

“לא נחזור יותר לנקודה א'”, הדגישה היא.

לדבריה, המדינה כבר חצתה את הקו, שמעבר לו אפשרי רק בחירה בין רפורמה להרס.

תסריט מס’ 1 — “סוריה”: הרס איטי

את האפשרות הראשונה בזוגלאיה מכנה “סורית”.

זהו תסריט שבו אוקראינה מאבדת יציבות מבפנים.
התפוררות פיזית של המדינה אפשרית גם אם נשמרים המוסדות הפורמליים.

“יפגעו לנו באנרגיה, במפעלים, במתקנים אזרחיים, בבסיסים צבאיים. יתחיל התקדמות זוחלת. בעלי הברית יתקררו, התמיכה תקטן. זהו התסריט הגרוע ביותר”, ציינה חברת הפרלמנט.

אנרגיה הרוסה, בעלי ברית עייפים, תשתית שבורה וחברה עייפה —
כל זה יוצר תנאים לקריסה פנימית, שלדבריה, לא יעצרו לא גבורה ולא פטריוטיות.

תסריט מס’ 2 — “ישראל”: בגרות צבאית והכנה ארוכה

האלטרנטיבה — הדרך של ישראל.

זהו תסריט של בגרות והבנה מחדש:
המדינה מתארגנת מחדש, הופכת למעצמה צבאית, מוכנה לחיות בתנאי איום מתמיד,
אך שומרת על שליטה, פיתוח ומוביליזציה פנימית.

“זו מיליטריזציה לעשרות שנים — עם קבלת החלטות בוגרות”, הדגישה בזוגלאיה.

מדובר לא במיליטריזם למען המלחמה,
אלא בהתאמה מערכתית של החברה, הכלכלה והצבא למציאות חדשה, שבה הביטחון הוא עבודה יומיומית, ולא יוצא דופן.

סימן המעבר — רפורמה צבאית

בזוגלאיה רואה בסימן המעבר ל”תסריט הישראלי”
הקמת מועדים ברורים לשירות עבור חיילים.

“אי אפשר לבנות מערכת הגנה, מבלי להגדיר כמה זמן אדם משרת ומתי הוא חוזר לחיים”, הסבירה היא.

אך צעד זה, לדעתה, אינו אפשרי ללא רפורמה עמוקה של המטה הכללי.

“אי אפשר לתכנן את משך השירות, אם לא נבצע רפורמה במטה הכללי.
והמטה הכללי לא ניתן לרפורמה עם הטקטיקה והאסטרטגיה הניהולית הנוכחית של המפקד העליון”, הוסיפה בזוגלאיה.

הביקורת שלה על ההנהגה הצבאית העליונה נשמעת לא בפעם הראשונה.
אך הפעם היא נראית כמו ניסיון ישיר להצביע על מבוי סתום מערכתי.

המלחמה כמראה לניהול

בזוגלאיה לא מדברת על תבוסה —
היא מדברת על גבולות הניהול, על הסיכון לקיפאון.

לדבריה, הצבא זקוק לא רק למודרניזציה,
אלא לשינוי בפילוסופיית הפיקוד:
מאנכית פקודות — למערכת אחריות, שבה מפקדים לא חוששים לחשוב, וההחלטות מתקבלות מהר יותר.

מודל זה קרוב יותר לישראלי —
שבו הצבא חי לא לפי תוכניות נייר, אלא לפי מציאות שדה הקרב.

ישראל וסוריה כשני השתקפויות

מדוע בזוגלאיה בחרה דווקא בהשוואות אלו?
כי שתי המדינות הן סמלים של קיצוניות.

ישראל — מדינה קטנה ששורדת בזכות מוכנות מתמדת.
סוריה — מדינה שבה מלחמה ממושכת הרסה את מרקם המדינה.

שתיהן חיו תחת אש, אך אחת — התחזקה, השנייה — התפרקה.
אוקראינה, לדברי בזוגלאיה, נמצאת כעת בנקודה שביניהן.

ההחלטה לא בידי הפוליטיקאים, אלא בידי המערכת

בזוגלאיה מדגישה:
מדובר לא בבחירה ברמת הסיסמאות, אלא בשינויים מבניים.

כל עוד הצבא חי מכוח האינרציה, כל עוד ההחלטות מתקבלות “לפי תבנית”, המדינה נעה לכיוון התסריט הסורי.

אם תתחדש האנכית הצבאית, תופיע אסטרטגיית פיתוח, מועדים ברורים ואחריות —
אז אוקראינה יכולה לעבור לתסריט הישראלי, שבו המלחמה לא הורגת את המדינה, אלא מחזקת אותה.

בין הישרדות לבגרות

מריאנה בזוגלאיה — לא אנליסטית צבאית ולא דיפלומטית.
היא — חלק מהמערכת הפוליטית, שרואה אותה מבפנים.

האזהרה שלה נשמעת כניסיון לעצור את ההרגל לחכות לנס.
כי אין יותר בחירה —
או שהמדינה תתחזק,
או שתתחיל להתפורר לאט, בשקט, מבפנים.

“התסריט הישראלי — זו לא חלום, זו עבודה.
הסורי — זה לא סיוט, זה חוסר מעש”, אמרה בזוגלאיה.

סיכום

אוקראינה נמצאת לא רק בצומת, אלא ברגע של התבגרות.
מההחלטות שיתקבלו היום, תלוי אם היא תהפוך למדינה שחיה תחת מגן, או למדינה שתכוסה באבק ההיסטוריה.