התעמולה הרוסית קראה ללמוד מאיראן על רקע בעיות הדלק ברוסיה

ערוץ הטלוויזיה הרוסי הפרופגנדי “צארגראד” על רקע בעיות הדלק ברוסיה קרא ללמוד מאיראן כיצד לספק לאוכלוסייה בנזין אפילו בזמן מלחמה.

במבט ראשון, התזה נראית פשוטה: ברוסיה הדלק מתייקר, מופיעות הודעות על תחנות דלק “יבשות” והגבלות מכירה, ובאיראן הבנזין כביכול נשאר הזול ביותר בעולם בזכות שליטה ממשלתית קפדנית, מגבלות וסובסידיות.

אבל אם מסתכלים על התאריכים, המספרים וההקשר הצבאי, ההשוואה הופכת להרבה פחות משתלמת עבור מוסקבה. המודל האיראני לא נשען על נס כלכלי, אלא על רגולציה כפויה, סובסידיות עצומות, מגבלות, מאבק בהברחות ופחד חברתי מפני התפרצות דלק חדשה בתוך המדינה.

והעיקר – רוסיה מתמודדת לא רק עם בעיה שוקית. הצבא האוקראיני תוקף באופן שיטתי את בתי הזיקוק, בסיסי הנפט, הלוגיסטיקה והתשתית האנרגטית, כלומר אותם צמתים שבלעדיהם שום מחירים מנהליים לא הופכים לבנזין אמיתי בתחנות הדלק.

מה כתב “צארגראד”

החומר של “צארגראד” פורסם ב-22 ביוני 2026 תחת כותרת אופיינית על “אגרוף בנזין”, תחנות דלק ריקות ברוסיה ובנזין באיראן “ב-2 רובל לליטר”.

בטקסט נטען כי עצירת בית הזיקוק במוסקבה לא צריכה להיות סיבה לעליית מחירים, אלא צריכה להיות אות למדינה. המחברים כותבים במפורש שבזמן מלחמה יש להקפיא את מחיר הדלק, כי בנזין, דיזל וגז כלולים בעלות כמעט כל המוצרים – ממוצרי יסוד ועד תרופות.

לפי גרסת “צארגראד”, ברוסיה כבר יש מספיק תחנות דלק “יבשות”: במקום אחד אין AI-92, במקום אחר אין AI-95, ובתחנות דלק מסוימות ליטר בנזין אוקטן גבוה יכול לעלות עד 100 רובל.

בנפרד, הערוץ מתייחס לתקופה מ-9 עד 15 ביוני: בשבוע זה, כפי שנטען בחומר, הבנזין התייקר ב-78 אזורים ברוסיה. בין המובילים צוינו טיווה עם עלייה של 9.4% וצ’צ’ניה עם עלייה של 8%. כמו כן נאמר כי ביותר מ-50 מחוזות הוטלו הגבלות מכירה.

לאחר מכן “צארגראד” מסיק את התזה הפרופגנדי הראשי: אם באיראן הבנזין עולה בממוצע כ-2.5 רובל לליטר, אז רוסיה גם צריכה ללכת בדרך של מגבלות מחירים קפדניות, מכסות והתערבות ממשלתית ישירה.

כיצד פועלת באמת השיטה האיראנית

איראן אכן מחזיקה במשך עשרות שנים את הבנזין במחיר נמוך באופן מלאכותי. אבל המחיר הנמוך בתחנה – זה לא הוכחה ליציבות הכלכלה. זה תוצאה של סובסידיות, מערכת כרטיסים, מגבלות והחלטה פוליטית לשמור על חוסר שביעות רצון חברתי.

בדצמבר 2025 הוכנסה באיראן מערכת תלת-שלבית מעודכנת. נהגים רגילים יכולים לקנות עד 60 ליטר בנזין בחודש במחיר של 15,000 ריאל לליטר. עוד 100 ליטר זמינים במחיר של 30,000 ריאל לליטר. לאחר הסימון של 160 ליטר מתחיל לפעול תעריף מוגבר – 50,000 ריאל לליטר.

בדיוק 160 הליטר הללו הפכו לבסיס להשוואה הפרופגנדי הרוסית. “צארגראד” טוען שכ-80% מהנהגים האיראנים עומדים במכסה החודשית הבסיסית. אבל בהצגה כזו מאבדים את העיקר: המערכת האיראנית נוצרה לא כי אין בעיות דלק במדינה, אלא כי הבעיות רגישות מדי לשלטון.

איראן – מדינת נפט, אבל השוק הפנימי של הדלק שם קשור מזמן לכמה גורמים כואבים: צריכה גבוהה, צי רכב מיושן, הברחת בנזין למדינות שכנות, עומס על התקציב ופחד מפני מחאות. בשנת 2019, עליית מחירי הדלק הייתה אחת הסיבות למחאות המוניות, שנדכאו באכזריות.

לכן בנזין זול באיראן – זה לא שוק חופשי ולא “ניצחון הניהול”. זו ביטוח פוליטי של המשטר.

למה הדוגמה האיראנית לא עובדת עבור רוסיה

הבעיה העיקרית בהשוואה הרוסית היא שמוסקבה מנסה להציג את משבר הדלק כשאלה של מחירים וספקולציות. אבל בשנת 2026 כבר לא מדובר רק במחירים.

אוקראינה מבצעת תקיפות ארוכות טווח על תשתית הנפט הרוסית בדיוק משום שנפט ומוצרי נפט נשארים אחד ממקורות המימון המרכזיים למלחמה. תקיפות על בתי זיקוק, בסיסי נפט, צמתים צינוריים ולוגיסטיקה פוגעות לא ב”כלכלה מופשטת”, אלא ביכולת של רוסיה לעבד חומרי גלם, לספק לצבא, לשמור על השוק הפנימי ולהרוויח בו זמנית מייצוא.

ביוני 2026 הופיעו דיווחים על תקיפות חדשות על מתקנים בחצי האי קרים, כולל מחסן נפט ליד תחנת הכוח קרטש ותשתית הקשורה לאספקת חצי האי הכבוש. הרשויות הכובשות הרוסיות בקרים הטילו הגבלות, כולל איסור על מכירת דלק למשתמשים לא ממשלתיים. זה כבר לא תנודתיות שוק רגילה, אלא לחץ צבאי על מערכת האספקה.

הרשויות הרוסיות גם דנו באפשרות של הגבלות נוספות על ייצוא דלק דיזל, כדי להגן על השוק הפנימי. זו פרט חשוב: אם מעצמת נפט נאלצת להגביל את ייצוא הדלק, אז הבעיה כבר חורגת מההסבר הפרופגנדי על “ספקולנטים” ו”אפקט הכוסמת”.

הניסיון האיראני מראה לא כוח, אלא פגיעות של מדינת נפט

עבור הקהל הרוסי “צארגראד” מנסה להפוך את איראן לדוגמה של יציבות. אבל עבור ישראל, אוקראינה וכל האזור הדוגמה הזו נקראת אחרת.

איראן יכולה להחזיק בנזין זול כל עוד היא שומרת על שליטה בייצור, הפצה ומגבלות פנימיות. אבל ברגע שתשתית הנפט הופכת למטרה צבאית, התמונה משתנה.

בלילה שבין 7 ל-8 במרץ 2026 תקיפות ישראליות פגעו במאגרי דלק ובמתקני זיקוק באזור טהראן והמחוז השכן אלבורז. פרצו שריפות נרחבות, לאוויר עלו פליטות רעילות, והרשויות הזהירו את התושבים מפני סיכונים לבריאות.

זו הבהרה חשובה לתזה הנפוצה, כאילו על תשתית הנפט האיראנית בכלל לא פגעו. פגעו. אבל ההבדל הוא אחר: נגד איראן תקיפות כאלה לא נראו כקמפיין ממושך, שיטתי להוצאת כל הזיקוק והלוגיסטיקה הפנימית של הדלק מכלל פעולה.

במקרה של רוסיה האסטרטגיה האוקראינית נראית בדיוק כמו לחץ שיטתי. המטרה – לא שריפה חד פעמית, אלא פגיעות מתמדת: שכל תקיפה חדשה תאלץ את מוסקבה לבחור בין החזית, הייצוא, השוק הפנימי והיציבות החברתית.

למה זה חשוב לישראל

לישראל הסיפור הזה חשוב לא רק כבעיה פנימית רוסית. כאן מצטלבים שלושה כיוונים בבת אחת: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, המודל האיראני של כלכלה צבאית והביטחון של המזרח התיכון.

איראן עבור רוסיה מזמן הפכה לא רק ל”דוגמה” בטקסטים פרופגנדים. טהראן עוזרת למוסקבה בטכנולוגיות צבאיות, מל”טים, ניסיון בעקיפת סנקציות ולוגיקת כלכלה של מצור. לכן כאשר ערוץ פרופגנדי רוסי קורא ללמוד מאיראן, זו לא הערה כלכלית מקרית. זו הכרה בקשר הפוליטי בין שני המשטרים.

שני המשטרים מנסים להסביר לאזרחים שהמלחמה דורשת סבלנות, שליטה, מגבלות וצייתנות. שניהם מדברים על אויב חיצוני. שניהם רוצים לשמור על מכונת המלחמה, גם אם לשם כך צריך לדכא את השוק הפנימי ולהוריד את איכות החיים של האוכלוסייה.

אבל יש גם הבדל. איראן חיה עשרות שנים במודל של סנקציות והתרגלה לחלק מחסור. רוסיה מכרה זמן רב לאזרחים את הדימוי של “מעצמת אנרגיה”, שלא יכולה להיות לה בעיות דלק. עכשיו התמונה הזו מתחילה להיסדק.

נאנובסטי – חדשות ישראל רואה חשיבות להסתכל על אותות כאלה לא כחדשות כלכליות נפרדות, אלא כסימנים לשינוי כל המלחמה. כאשר תשתית הנפט של רוסיה הופכת לנקודת תורפה, זה משפיע לא רק על המחירים בתוך רוסיה, אלא גם על היכולת של מוסקבה להמשיך בתוקפנות נגד אוקראינה.

מסקנות

“צארגראד” רצה להראות את איראן כדוגמה לרוסיה, אבל למעשה הראה דבר אחר: אפילו מדינת נפט בזמן מלחמה יכולה להגיע למגבלות, לוגיקת כרטיסים, ניהול ידני של מחירים ופחד מפני חוסר שביעות רצון חברתי.

הפרופגנדה הרוסית מדברת על 2.5 רובל לליטר באיראן, אבל לא מדברת על המחיר של המערכת הזו לחברה. היא מדברת על מכסה של 160 ליטר, אבל לא מדברת על כך שהמכסה מופיעה לא מעודף, אלא מהצורך לשלוט במחסור ובצריכה.

היא מציעה לרוסיה להקפיא מחירים, אבל לא יכולה לענות על השאלה המרכזית: מה לעשות אם בתי הזיקוק, בסיסי הנפט, הגשרים, מתקני האנרגיה והלוגיסטיקה נמצאים תחת תקיפות?

זו הסיבה שהדוגמה האיראנית עבור רוסיה לא מצילה, אלא מדאיגה. היא מראה לאן המדינה נעה, שמנסה לנהל מלחמה ארוכה, לשמור על האוכלוסייה בהבטחות זולות ובו זמנית להסתיר את המחיר האמיתי של התוקפנות.

עבור אוקראינה, תקיפות על תשתית הנפט של רוסיה הפכו לאחד הדרכים להעביר את המלחמה לשם, מאיפה שהיא התחילה. עבור ישראל זו תזכורת: הקשר הרוסי-איראני – לא רק צבאי, אלא גם פוליטי. מדובר במשטרים שלומדים זה מזה לא פיתוח, אלא הישרדות תחת לחץ של מלחמה, סנקציות ומדיניות תוקפנית משלהם.

נאנובסטי – חדשות ישראל ימשיך לעקוב אחרי איך הפרופגנדה הרוסית מסבירה את ההשלכות הפנימיות של המלחמה ולמה מוסקבה מסתכלת יותר ויותר על איראן לא כחריג, אלא כמודל לעתיד.