טראמפ דורש מאוקראינה לא להכות בבתי הזיקוק הרוסיים. אבל מי באמת העלה את מחיר הדיזל ל-$6.27?

הדיזל האמריקאי ב-15 בספטמבר שבר שיא היסטורי – $6.2694 לגלון. דונלד טראמפ סבור שאוקראינה צריכה להפסיק את המתקפות על מתקני זיקוק הנפט הרוסיים, כי התקפות אלו כבר פוגעות בשוק העולמי. עם החלק הראשון קשה להתווכח: בתי הזיקוק הרוסיים אכן נפגעו בצורה חמורה מאוד. עם החלק השני זה הרבה יותר מסובך. בעוד וושינגטון מתבוננת ברחפנים האוקראינים, כמויות עצומות אחרות של דלק נעלמות מהמפרץ הפרסי, הורמוז נשאר בעיה, וזיקוק הנפט העולמי פועל כמעט ללא רזרבות.

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

ב-13 בספטמבר 2026 דונלד טראמפ הגיע למועדון הגולף שלו בדונבג, אירלנד, ושם, בתשובה לעיתונאים, הציב דרישה ספציפית מאוד בפני ולדימיר זלנסקי. לדעת נשיא ארה”ב, אוקראינה צריכה להפסיק להשמיד את המתקנים הרוסיים הקשורים לייצור דיזל.

טראמפ אמר שכבר דיבר עם זלנסקי על הנושא הזה. יש מספיק מטרות אחרות, לדבריו. ואין לגעת בדיזל, כי הוא הולך ומתמעט וההשלכות מורגשות כבר לא רק ברוסיה. נשיא ארה”ב דחה במיוחד את ההסבר של המתרחש במזרח התיכון וקשר את המחסור בראש ובראשונה למלחמה הרוסית-אוקראינית.

המילים נשמעו בקול רם, אבל השאלה עצמה הרבה יותר לא נעימה מאשר ויכוח על האם טראמפ אמר נכון או לא נכון.

אוקראינה אכן הגיעה למקום שכואב מאוד לרוסיה. ותוצאות הקמפיין הזה כבר אי אפשר לתאר כ”שריפה פרצה בשטח בית הזיקוק”.

זה כבר לא כמה מיכלים בוערים

ב-15 בספטמבר רויטרס אספה נתונים על ששת היצרנים הגדולים ביותר של דיזל ברוסיה: בית הזיקוק באומסק, קירישסקי, טאנקו, וולגוגרד, נורסי ופרם. ששת אלה מהווים כ-50% מכלל ייצור הדיזל הרוסי.

בספטמבר, מחצית מהמפעלים ברשימה זו כבר הגבילו את פעילותם באופן חד. בית הזיקוק בקירישסקי נעצר, המפעל בוולגוגרד ונורסי, לפי מקורות רויטרס, עבדו בכ-25% מהתפוקה הרגילה שלהם.

יש מספר עוד יותר ברור. לפי הערכת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, בשמונת החודשים הראשונים של 2026, בית הזיקוק הרוסי נפגע בהצלחה על ידי רחפנים אוקראינים בממוצע אחת לשלושה ימים.

S&P Global Energy CERA העריכה בסוף אוגוסט את חלקה של הזיקוק הראשוני הרוסי שהופסק בכמעט מחצית מכלל יכולות המדינה. בקיץ התמונה נראתה לעיתים גרועה יותר: בשבועות מסוימים ההשבתות עלו על 4 מיליון חביות זיקוק ביום מתוך כ-6.9 מיליון חביות יכולת רוסית כוללת.

רוסיה נאלצה בסופו של דבר להגביל את ייצוא מוצרי הנפט. וזה כבר רמה אחרת של השלכות.

לפני המשבר הנוכחי, רוסיה הייתה הספקית השנייה בגודלה אחרי ארה”ב של דיזל לשוק הימי העולמי. לפני ההגבלות, הדיזל והגזול שלה יצאו לחו”ל בכמות של כ-3.3–3.4 מיליון טון בחודש רגיל. כעת חלק מהדלק הזה פשוט חסר בשוק העולמי.

לכן אי אפשר לומר שטראמפ המציא את הגורם האוקראיני. הוא לא המציא.

המתקפות האוקראיניות עובדות.

ובדיוק כפי שקייב ציפתה.

למה בכלל אוקראינה תוקפת את בתי הזיקוק

כאן בשיחה האמריקאית קצת מתפספסת הסיבה למתרחש.

אוקראינה לא בחרה בבתי הזיקוק הרוסיים כי החליטה לערוך ניסוי בשוק הבינלאומי עם דיזל יקר. זיקוק הנפט עבור רוסיה הוא בו זמנית לוגיסטיקה צבאית, אספקה פנימית ומקור כסף.

דלק נחוץ לצבא. דלק נחוץ לרכבות, לתחבורה כבדה, לתעשייה. ייצוא מוצרי הנפט מביא מטבע חוץ. כאשר בית זיקוק אחד נעצר, רוסיה עדיין מסוגלת להפיץ מחדש את הזרמים. כאשר הפגיעות חוזרות מיורוסלב וקירישי ועד וולגוגרד, ניז’ני נובגורוד ואומסק, מתחילה מתמטיקה אחרת לגמרי.

כבר ביוני חדשות ישראל | Nikk.Agency, בניתוח הקמפיין הזה, הראו שאוקראינה מעבירה בהדרגה את הלחץ מבסיסי נפט בודדים ישירות לזיקוק: “אוקראינה מכה בלב הנפט של רוסיה: התקפות מאי משנות את מפת המלחמה והדלק”. אז מינואר עד מאי דובר על כ-700 אלף חביות ביום של יכולות זיקוק ראשוניות שנפגעו ב-16 מפעלים. כעת ההיקף שונה.

ויש עוד פרט אחד שנוח לשכוח כשמבקשים מקייב לרחם על המחיר העולמי בתחנת הדלק.

רוסיה מכה באופן שיטתי באנרגיה האוקראינית.

זו הסיבה שהעמדה האוקראינית לגבי הפסקת אש אנרגטית לא נשמעת כ”אנחנו מסכימים לא לגעת יותר במפעלים הרוסיים”. זלנסקי אומר אחרת: אם השותפים יבטיחו הפסקה אמיתית של המתקפות הרוסיות על מערכת האנרגיה האוקראינית, התשתית הקריטית ונתיבי אספקת המזון, אוקראינה מוכנה להגיב בהדדיות.

כלומר, קייב מציעה חילוף.

לא מתנה לזיקוק הנפט הרוסי.

אבל הדיזל הרוסי לא מספיק כדי להסביר את המתרחש

כאן הגרסה של טראמפ הופכת לקשה יותר.

רוסיה איבדה נפח ייצוא משמעותי. במקביל, העולם איבד נפח עצום של דלק מאזור אחר – המפרץ הפרסי.

לפני המלחמה הנוכחית, מדינות המפרץ שלחו בים כ-1.5 מיליון חביות דיזל ביום. רוסיה והמפרץ הפרסי יחד סיפקו כמעט 45% מהמסחר הימי העולמי בדלק זה.

מאז פברואר, הירידה הכוללת בייצוא הדיזל הרוסי והמזרח תיכוני הגיעה לכ-1.6 מיליון חביות ביום.

זה כבר קשה להאשים רק ברחפן האוקראיני.

לאחר שהחלה המלחמה ב-28 בפברואר בין ארה”ב וישראל לאיראן, השיט דרך הורמוז נפגע, חלק מתשתית הזיקוק האזורית נפגעה, הביטוח והובלת הדלק הפכו למורכבים מאוד.

ב-9 בספטמבר רויטרס העריכה שכ-שליש מהייצוא הנפטי הקודם של המפרץ הפרסי עדיין חסר, למרות המעברים החשוכים של מכליות עם משדרים כבויים.

עבור ישראל כאן מתחילה החלק הכי לא נעים של השיחה.

אנחנו מבינים היטב מדוע ישראל יצאה למלחמה נגד התשתית הצבאית האיראנית. לישראלים לא צריך להסביר מה זה טילים איראניים, קודס או פרוקסי של טהרן. אבל השוק העולמי לא עושה הבחנה בין מלחמה שאנחנו רואים בה הכרחית לבין מלחמה שאוקראינה רואה בה הכרחית.

השוק סופר חביות.

אם מרוסיה נעלם זרם אחד, ומהמפרץ הפרסי זרם אחר, המחיר מגיב לשניהם.

זו הסיבה שהסיפור של הורמוז כבר מזמן הפסיק להיות עבור ישראל גיאוגרפיה מתוך אטלס בית ספר. כבר ניתחנו בפירוט עד כמה פתיחת המיצר קשורה ללחץ האנרגטי ולשיחות האמריקאיות עם טהרן: “קודם לפתוח את הורמוז, אחר כך לדבר על תוכנית הגרעין”. היום ההשלכות של המשבר הזה כבר נמצאות בתחנת הדלק האמריקאית.

הדבר הכי מצחיק: אפילו הקרמלין מתווכח עם טראמפ

מוסקבה, כמובן, בעד שאוקראינה תפסיק לפגוע בבתי הזיקוק הרוסיים. כאן אין הפתעות.

אבל בהסבר חוסר היציבות האנרגטית העולמית, הקרמלין שם דגש אחר.

דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, קישר את הבעיות העיקריות בשווקים האנרגטיים בראש ובראשונה עם הסכסוך במפרץ הפרסי. הצד הרוסי דורש בו זמנית שיט בטוח, נורמליזציה של המסחר האנרגטי והסרת ההגבלות על הייצוא הרוסי.

זה יוצר חברה די מוזרה.

טראמפ אומר לזלנסקי: אל תכו בדיזל הרוסי, כי זה פוגע בעולם.

רוסיה עונה: בבקשה, שלא יכו, אבל המשבר העולמי בכלל הגיע במידה רבה מהמפרץ.

ואוקראינה מזכירה: גם על האנרגיה שלנו רוסיה יורה.

כך המבנה המדויק מתחיל להתפרק מעצמו.

$6.2694 — זו הסיבה שטראמפ ממהר

קל יותר להבין את המדיניות של הבית הלבן אם במקום מפה של רוסיה פותחים תחנת דלק אמריקאית.

ב-15 בספטמבר AAA קבעה את המחיר הממוצע של דיזל בארה”ב ברמה של $6.2694 לגלון. זהו שיא היסטורי.

יום קודם היה $6.2301. לפני שבוע — $5.9012. לפני חודש — $5.4396.

לפני שנה הנהג האמריקאי שילם בממוצע $3.6858.

העלייה בשנה — כ-70%.

הדיזל במקרה זה הרבה יותר לא נעים לכלכלה ממה שנראה לאדם שנוסע במכונית בנזין.

על דיזל נעה חלק ניכר מהובלת המטענים האמריקאית. ציוד חקלאי, ציוד בנייה, חלק מהתחבורה הרכבתית והימית, ציוד תעשייתי. הדיזל מתייקר — לאחר זמן מה מתייקרת קופסת המוצר שהובאה במשאית זו.

רויטרס מעריכה את הדיזל בכ-30% מהביקוש העולמי למוצרי נפט. לכן המתרחש הופך במהירות מבעיה אנרגטית לבעיה אינפלציונית.

וכל זה קורה ממש לפני הבחירות האמצעיות בארה”ב.

טראמפ רואה איום פוליטי מאוד ברור. אפשר להסביר לבוחר במשך זמן רב על איראן, הורמוז, מתקני ההידרוקרקינג הרוסיים והאסטרטגיה האוקראינית של התקפות ארוכות טווח. ואז הבוחר מסתכל על לוח התצוגה בתחנת הדלק — $6.27.

ההסברים נגמרים.

וב-15 בספטמבר השוק שוב עלה — ואוקראינה כאן בכלל לא לבד

ביום שלישי, 15 בספטמבר, הנפט שוב התייקר בחדות.

ברנט עלתה ב-$2.81 — ל-$108.49 לחבית. WTI האמריקאית הוסיפה $3.29 והגיעה ל-$104.68.

הסיבה לעלייה הטרייה — עצירת טעינת הנפט בנמל ינבו הסעודי לאחר התקפות החות’ים ובעיות בשלושה שדות נפט בלוב. אנליסטים שוב דיברו על סיכון של ברנט מעל $120 אם ההפרעות יימשכו.

הרחפן האוקראיני בחדשות הספציפיות האלה בכלל לא נחוץ.

כך נראה השוק האנרגטי האמיתי של ספטמבר 2026: רוסיה, איראן, הורמוז, ערב הסעודית, החות’ים, לוב, בתי זיקוק פגועים, מלאי דלק נמוכים, תיקוני מפעלים.

לנסות להוציא מזה סיבה אחת אפשר.

רק המחיר לא יירד מזה.

יש גם את סין — אבל כבר לא באותה תפקיד כמו באביב

באביב סין אכן הגבילה את ייצוא מוצרי הנפט, בניסיון להגן על השוק הפנימי לאחר תחילת המלחמה סביב איראן. זה עוד יותר צמצם את ההיצע.

אבל עד ספטמבר המצב השתנה.

לאחר הקלה בהגבלות באמצע יולי, המפעלים הסיניים שוב החלו לעבד נפט באופן פעיל יותר ולהחזיר מוצרים לשוק החיצוני. באוגוסט העיבוד עלה ל-13.91 מיליון חביות ביום, ובספטמבר ייצוא הדיסטילטים, לפי הערכות השוק, עשוי לעלות על מיליון חביות ביום — המקסימום מאז מרץ 2024.

סין כעת עוזרת יותר לסגור חלק מהחור.

אבל החור גדול מדי.

גם אם זלנסקי יגיד היום “בסדר”, מחר שום דבר לא יוזל

לטראמפ יש עוד בעיה.

בתי הזיקוק הרוסיים כבר נפגעו.

הפסקת המתקפות עשויה לשמור על מה שנשאר, אבל מתקן הידרוקרקינג לא מתוקן בשיחת טלפון מהבית הלבן. אי אפשר לחתום על הפסקת אש בערב ולקבל בבוקר עוד כמה מאות אלפי חביות דיזל.

חלק מהמפעלים הרוסיים נפגעו מספר פעמים. רוסיה נמצאת תחת סנקציות טכנולוגיות, ולכן קשה יותר להשיג ציוד מערבי מיוחד ורכיבים. בנוסף, כעת יש צורך בכוחות תיקון לא רק ברוסיה: לאחר המלחמה עם איראן יש לשקם את הזיקוק גם במזרח התיכון.

רויטרס סבורה שאפילו הפסקת המתקפות לא תוכל לשקם במהירות את ההיצע הרוסי, והקלה משמעותית בשוק העולמי עשויה להימשך עד 2027.

זו, אגב, אחת החלקים החשובים ביותר של הסיפור.

הבעיה כעת היא לא רק בנפט.

אפשר להפיק נפט גולמי מבאר אחרת. ערב הסעודית יכולה לשנות את הייצור, ארה”ב יכולה להשתמש במלאי, מכלית יכולה ללכת במסלול אחר.

אבל אי אפשר למלא נפט גולמי במיכל של משאית.

צריך קודם לעבד אותו.

ואת מתקני העיבוד כעת שורפים בכמה חלקים בעולם.

ואין הפסקת אש אנרגטית סופית בינתיים

ב-14 בספטמבר טראמפ כתב שאוקראינה ורוסיה הסכימו לא לתקוף מתקנים אנרגטיים זה של זה.

זה נשמע כמעט כמו הסכם שנחתם.

קייב תיארה את המצב בזהירות רבה יותר.

זלנסקי הצהיר שאוקראינה מוכנה לתמוך בהפסקת המתקפות האנרגטיות אם ארה”ב תוכל להבטיח אכיפה אמיתית של משטר כזה על ידי מוסקבה. הוא דרש במיוחד שההסכם יהיה ארוך טווח ויביא תוצאה מוחשית לאנשים, ולא רק ייתן לרוסיה הפסקה לפני חידוש אספקת הבנזין והדיזל.

הספקנות מובנת.

במרץ 2025 כבר ניסו להגיע להסכם על הגבלת המתקפות על האנרגיה. אחר כך התחילו הצהרות הדדיות על הפרות, והסכמה יפה לא יצאה.

כלומר, היום נכון יותר לומר לא “רוסיה ואוקראינה חתמו על הפסקת אש אנרגטית”, אלא על ניסיון של וושינגטון לאסוף אותה.

ההבדל משמעותי.

לישראל כאן יש עוד קשר לא נעים

רוסיה ואיראן עוזרות זו לזו כבר זמן רב להתמודד עם הלחץ המערבי.

איראן העבירה לרוסיה טכנולוגיות ונשק למלחמה נגד אוקראינה. רוסיה, מצידה, בנתה עם טהרן מנגנונים בנקאיים ומסחריים המאפשרים לעקוף חלק מהתשתית הפיננסית המערבית.

ב-15 בספטמבר ניתחנו בפירוט חלק אחר של המערכת הזו — הסנקציות האמריקאיות נגד VTB על עבודה עם איראן: “רוסיה עוזרת לאיראן לנשום תחת סנקציות: ארה”ב פגעה ב-VTB”.

כעת זה כמעט מעגל סגור.

רוסיה עוזרת לאיראן להתמודד עם הסנקציות.

איראן במשך שנים עזרה למכונה הצבאית הרוסית.

אוקראינה מכה בעיבוד הנפט הרוסי.

ישראל וארה”ב מכות בתשתית הצבאית האיראנית.

בתגובה נפגעת העבודה של המפרץ הפרסי.

רוסיה מאבדת דיזל, המפרץ מאבד דיזל, מכליות משנות מסלולים, מבטחים מחשבים סיכון.

ואז וושינגטון מנסה למצוא מקום שבו אפשר ללחוץ על הבלם במהירות.

קייב לשיחה כזו נוחה יותר מטהרן.

לכן הוויכוח אינו על האם אוקראינה אשמה

האם אוקראינה אשמה באובדן הדיזל הרוסי? כמובן, כן — אם משתמשים במילה “אשמה” אך ורק כתיאור סיבה.

בדיוק את זה אוקראינה חיפשה להשיג.

היא במשך שנים לא יכלה להרשות לעצמה להגיב סימטרית לרוסיה בכמות המכות הרקטיות, אך פיתחה רחפנים ארוכי טווח ומצאה אחד מהחלקים הפגיעים ביותר של הכלכלה הרוסית. כעת תוצאת האסטרטגיה הזו כבר ניכרת בתוך רוסיה ומחוצה לה.

אבל שאלה אחרת לגמרי היא האם ניתן להסיק מכך שאוקראינה היא זו שהעלתה את מחירי הדיזל העולמיים לרמות הנוכחיות.

לא, תמונה כזו לא מתגבשת.

רוסיה איבדה עיבוד. המפרץ הפרסי איבד חלק עצום מהזרמים הרגילים. הורמוז נשאר מסוכן. לסעודיה יש בעיות חדשות עם תשתית הייצוא. לוב שוב מגבילה את ההפקה. מלאי הדיזל קטן. מפעלים צריכים תיקונים. סין רק לאחרונה החלה להחזיר ייצוא לשוק.

S&P Global מונה בין הסיבות לעלות הקיצונית הנוכחית של הדיזל את ההגבלות הרוסיות, המלחמה במזרח התיכון, המלאים המותשים, תיקוני בתי הזיקוק והביקוש העונתי. כלומר, אפילו הערכה מקצועית של השוק לא נותנת אשם אחד.

וכאן אלכסנדר חמלניצקי, מחבר החומר הזה, היה משאיר לקורא לא סיכום יפה, אלא צומת די מעשית.

אם טראמפ ישיג הפסקה הדדית אמיתית של המכות על האנרגיה, תחנות הכוח האוקראיניות יפסיקו לקבל טילים רוסיים, ובתי הזיקוק הרוסיים — רחפנים אוקראיניים, זו תהיה דה-אסקלציה ממשית. עבור אזרחים באוקראינה — במיוחד.

אבל אם משמעות ההצעה תהיה אחרת — אוקראינה צריכה להשאיר את עיבוד הנפט הרוסי בשקט כדי שהדיזל האמריקאי יהיה זול יותר, ורוסיה מקבלת זמן לתקן מפעלים וממשיכה במלחמה, — אז קייב תשאל בצדק: מה אוקראינה מקבלת בתמורה?

ולישראלים השאלה הזו, כנראה, קלה יותר להבנה מאשר לרבים.

גם אותנו קוראים באופן קבוע לוותר על הכלי הצבאי כי השימוש בו יוצר בעיות הרחק משדה הקרב.

לפעמים דרישות כאלה הגיוניות.

לפעמים לא.

אבל בכל מקרה, לא מספיק לומר: “זה פוגע בשלום”.

יהיה צורך גם להסביר מי יפסיק להכות בך.