כיצד מוסקבה קידמה את השפה הרוסית באוקראינה: מה הראה החקירה על חוק קיבאלוב-קולסניצ’נקו

חוק השפה ככלי להשפעה רוסית

ב-23 באפריל 2026 פרסמו עיתונאי ‘סכמות’ חקירה בה נטען כי רוסיה מימנה את קידום מה שנקרא חוק השפה של קיבאלוב-קולסניצ’נקו. מדובר בחוק שבשנת 2012 העניק לשפה הרוסית מעמד אזורי במספר מחוזות ויחידות טריטוריאליות אחרות באוקראינה.

כעת העלילה הזו נראית כבר לא כוויכוח פוליטי ישן על מדיניות הומניטרית.

היא נראית כחלק מאסטרטגיה רוסית רחבה יותר להשפעה על המדינה האוקראינית זמן רב לפני המלחמה המלאה. זה מה שהופך את הפרסום של ‘סכמות’ לכל כך חשוב: הוא מראה לא רק את העובדה של מימון אפשרי, אלא גם את המנגנון עצמו, שבאמצעותו ניסתה מוסקבה לבסס את נוכחותה בתוך אוקראינה לא רק דרך המדיה, אלא גם דרך חקיקה.

על פי הדיווחים, העיתונאים ניתחו מסמכים שדלפו מ’קרן החוק’ – ארגון ממשלתי רוסי שעסק רשמית בתמיכה ב’בני ארץ בחו”ל’. על פי מסקנות החקירה, דרך הקרן הזו עברו הכספים לאירועים הקשורים לתמיכה בחוק השפה ולקידומו.

לקהל הישראלי כאן חשוב הקונטקסט הרחב יותר. ההיסטוריה מראה כיצד הקרמלין השתמש במשך שנים בנושא השפה לא כשאלה תרבותית, אלא כמנוף פוליטי. זה בולט במיוחד היום, כאשר כבר ברור שרוסיה ניהלה מאבק נגד אוקראינה לא רק באמצעים צבאיים, אלא גם דרך כלים רכים, בירוקרטיים ובמבט ראשון ‘חוקיים’.

מה היה החוק הזה ולמה הוא עורר כל כך הרבה מחלוקות

חוק קיבאלוב-קולסניצ’נקו התקבל בשנת 2012. מחבריו היו חברי הפרלמנט מ’מפלגת האזורים’ ודים קולסניצ’נקו וסרגיי קיבאלוב. לאחר קבלתו, השפה הרוסית קיבלה מעמד אזורי ב-13 מתוך 27 יחידות טריטוריאליות באוקראינה.

באופן פורמלי זה הוצג כהרחבת זכויות השפה.

אבל מבקרי החוק טענו מההתחלה שההשפעה האמיתית שלו הייתה שונה לחלוטין. לדברי חוקר מדיניות השפה ולדימיר קוליק, שמצטטים ‘סכמות’, החוק נכתב כך שניתן היה להשתמש בשפה הרוסית לא לצד האוקראינית, אלא למעשה במקומה. כלומר, לא מדובר רק בדו-לשוניות, אלא במנגנון להדחת השפה הרשמית מתחומים שלמים של חיי הציבור.

זה חשוב במיוחד אם מסתכלים על הנושא לא רגשית, אלא מוסדית. כאשר שפת מדינה אחת מתחילה להתבסס בבתי המשפט, בניהול, בחינוך ובתקשורת הרשמית של מדינה אחרת, זה כבר לא רק שאלה של תרבות, אלא גם של ריבונות.

בשנת 2018 הכיר בית המשפט החוקתי של אוקראינה בחוק זה כבלתי חוקתי. עם זאת, עד אז הוא כבר הספיק למלא את תפקידו ולהפוך לאחד הסמלים הבולטים ביותר של אותה תקופה, כאשר ההשפעה הרוסית באוקראינה קודמה במסווה של מדיניות פנימית.

איזה כספים ומסמכים מצאו העיתונאים

על פי החקירה, ודים קולסניצ’נקו קיבל מימון מ’קרן החוק’ גם לפני קבלת החוק וגם לאחר ההצבעה בפרלמנט.

לפני קבלת החוק, כך טוענים העיתונאים, הועברו לו 1.2 מיליון רובל. בפרסום מצוין שזה היה כמעט 41 אלף דולר לפי השער אז. לאחר קבלת החוק, על פי ‘סכמות’, נשלחו עוד 2 מיליון רובל, כלומר כ-65 אלף דולר.

הסכומים הללו חשובים לא רק בפני עצמם.

הם מראים, לפי גרסת החקירה, שלא מדובר באהדה מקרית של מוסקבה לחוק נוח לה, אלא בליווי כספי ישיר של הקמפיין. במילים אחרות, החוק לא רק נתמך פוליטית – נטען שהוא נתמך בכסף.

על פי העיתונאים, הכספים הופנו להוצאת חוברת מיוחדת ל’בני ארץ רוסיים’ באוקראינה. בה הוסבר כיצד ליישם את חוק השפה בפועל. בנפרד, כך מדווח, שם הוסבר כיצד להשתמש בשפה הרוסית בניהול, בבתי המשפט ובחינוך במקום האוקראינית.

זה כבר לא נראה כהנחיה משפטית ניטרלית.

זה נראה כניסיון לבסס תוצאה פוליטית דרך פרקטיקה מנהלית יומיומית. כלומר, לא רק לקבל חוק, אלא לשלב אותו בעבודת המוסדות ולהפוך אותו לחלק מהחיים הבירוקרטיים הנורמליים.

על פי חומרי החקירה, תכננו להפיץ את החוברת בין גופים ממשלתיים באוקראינה, ארגונים בינלאומיים והקהל הרחב. כמו כן, רצו להציג אותה בקייב בהשתתפות המחבר השני של החוק – סרגיי קיבאלוב.

מאוחר יותר נדחה האירוע. בסופו של דבר החליף את קיבאלוב מיכאיל טובט, חבר פרלמנט לשעבר ועובד אז באקדמיה למדעים של אוקראינה.

אילו שמות נוספים מוזכרים בסיפור הזה

‘סכמות’ גם קבעו שמיכאיל טובט וסטפן צ’רניצ’קו היו מחברי החוברת שהוזכרה.

היום צ’רניצ’קו הוא רקטור המכון ההונגרי בזקרפטיה וחבר מועצת מחוז זקרפטיה. שניהם הצהירו בתגובות לעיתונאים שהם לא ידעו מי בדיוק מימן את ההוצאה.

כאן הסיפור הופך למעניין עוד יותר. כי הוא מראה לא רק את קיומו של מימון רוסי לכאורה, אלא גם עד כמה רחבים פרויקטים כאלה יכלו להיכנס לסביבה האוקראינית המומחית, האקדמית והמנהלתית.

באמצע התמונה הזו נקרא בבירור גם מסקנה כללית יותר, שחשובה לחדשות ישראל – חדשות ישראל | Nikk.Agency: מוסקבה, לפי הנתונים שפורסמו, פעלה לא רק דרך תעמולה ציבורית או הצהרות מפלגתיות. היא עבדה דרך מסמכים, הנחיות, נוסחאות משפטיות, קשרים ארגוניים ומימון ממוקד. כלומר, דרך אותה תשתית השפעה שנראית במבט ראשון יבשה ומשנית, אבל בפועל משנה את כללי המשחק בתוך המדינה.

למה העלילה הזו חשובה במיוחד בשנת 2026

היום, לאחר כל שלבי התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, סיפור החוק של קיבאלוב-קולסניצ’נקו נקרא כבר אחרת לגמרי מאשר לפני עשר שנים.

כעת ברור שהשפה עבור הקרמלין לא הייתה נושא הומניטרי בפני עצמו, אלא ערוץ נוח לחדירה פוליטית. דרך חוקים כאלה ניתן היה להחליש את עמדות המדינה האוקראינית, לשנות את הפרקטיקה המנהלית וליצור תמיכות נוספות לרעיון ‘העולם הרוסי’ בתוך אוקראינה.

לישראל זה גם לקח מובן. כאשר כוח חיצוני מתחיל להשקיע באופן שיטתי במדיניות שפה, תרבות או זהות של מדינה אחרת, זה כמעט אף פעם לא רק על תרבות. מהר מאוד זה הופך לשאלה של ביטחון, יציבות ושליטה על המרחב הפנימי.

לכן הפרסום של ‘סכמות’ מ-23 באפריל 2026 חשוב לא רק כחקר על העבר. הוא עוזר להבין כיצד רוסיה בנתה במשך שנים באוקראינה רשת השפעה, שהשלימה לאחר מכן בתוקפנות צבאית ישירה. קודם כל הגיעו הכספים, החוברות, החוקים ובעלי הברית הפוליטיים. לאחר מכן הגיעו הכיבוש, המלחמה והאלימות הגלויה.

כך בדיוק נושא הומניטרי הופך לחלק מאסטרטגיה גדולה של חתרנות המדינה.