הספר של משה אסמן “בין נס למציאות” הפך לעדות אישית של אמונה, מלחמה ואוקראינה היהודית

ב-28 באפריל 2026, הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן הודיע על ספר האוטוביוגרפיה שלו בשפה האוקראינית «בין נס למציאות» (מקור אוקראיני – «Між дивом та реальністю»). בפרסום הוא הדגיש שהציג את הספר בחגיגת יום הולדתו, והטקסט עצמו הפך עבורו לא רק לאוסף זיכרונות, אלא לניסיון לספר בכנות על הדרך, האמונה, המשפחה, השירות והאירועים שעיצבו את השקפתו על החיים.

אוטוביוגרפיה כמסמך אישי של הזמן

הספר «בין נס למציאות» עבור משה אסמן יש לו משמעות מיוחדת. הוא עצמו כתב שזה לא הספר הראשון שלו, אבל דווקא עבודה זו הפכה לאישית ביותר.

בו הוא מדבר על דרכו בחיים, מפגשים מקריים עם אנשים טובים, ניסיונות קשים ועל אותם «נסים אמיתיים», שלדבריו, ראה בשלבים שונים של חייו. פורמט כזה חשוב לא רק כביוגרפיה של מנהיג דתי. עבור הקהל היהודי בישראל זה גם מבט על גורל היהדות האוקראינית דרך אדם שנמצא בתוך שינויים היסטוריים גדולים.

משה ראובן אסמן ידוע כרב הראשי של קייב ואוקראינה, וכן כדמות דתית וציבורית הקשורה לבית הכנסת ברודסקי בקייב ופרויקטים לסיוע ליהודי אוקראינה, כולל יוזמות לפליטים והיישוב אנאטבקה. עובדות אלו גם מוזכרות בתיאורים פתוחים של פעילותו.

למה הכותרת נשמעת חזקה במיוחד

«בין נס למציאות» — זו לא רק נוסחה יפה. בהקשר האוקראיני והיהודי של השנים האחרונות היא נשמעת כמעט מילולית.

המציאות — זו המלחמה, ערים הרוסות, פינוי, דאגות, אובדן, מתח מתמיד והצורך לעזור לאנשים כאן ועכשיו. הנס — אלו משפחות ששרדו, קהילות שניצלו, מפגשים בלתי צפויים, תמיכה שמגיעה ברגע הקשה ביותר, ואמונה שאדם לא מאבד גם כשמסביב יש יותר מדי כאב.

במובן זה, הספר של אסמן יכול להיקרא לא רק כסיפור אישי. הוא הופך לחלק מזיכרון רחב יותר על איך החיים היהודיים באוקראינה עברו דרך העבר הסובייטי, הגירה, חזרה למסורת הדתית, עצמאות אוקראינה והמלחמה הנוכחית.

מה משה אסמן רצה לומר בספר הזה

בהודעתו כתב אסמן שהוא יצר את הספר לא רק כזיכרונות. עבורו זו הייתה ניסיון לשתף במה שעיצב את אמונתו באלוהים, משפחה, שירות והבנת החיים.

זו נוסחה חשובה. אין בה ניסיון להציג ביוגרפיה כדוח חגיגי. להפך, מדובר במסלול פנימי של אדם שמקשר בין ניסיונות אישיים לחוויה דתית ואחריות ציבורית.

לדברי אסמן, בספר יש לא רק עבר, אלא גם תוכניות לעתיד: לאן הוא רוצה ללכת הלאה ואילו מעשים טובים הוא מתכוון לעשות. זה הופך את האוטוביוגרפיה לא לנקודת סיום, אלא להמשך הדרך.

עבור הקורא הישראלי יש כאן משמעות נפרדת. אוקראינה מופיעה לעיתים קרובות בחדשות דרך החזית, דיפלומטיה, אספקת נשק, התקפות רוסיות וגורל היהודים באזור המלחמה. אבל מאחורי הנושאים האלה עומדים אנשים ספציפיים, קהילות, רבנים, מתנדבים, משפחות, ילדים, קשישים, מפונים ואלה שנשארו במקומותיהם.

הקשר בין אוקראינה, ישראל והעם היהודי

הסיפור של משה אסמן נוגע בכמה מרחבים: אוקראינה, ישראל, יהדות פוסט-סובייטית וזיכרון יהודי עכשווי. הוא נולד במרחב הסובייטי, לאחר מכן היה קשור לישראל, ולבסוף הפך לאחת הדמויות הבולטות בחיים היהודיים באוקראינה.

לכן האוטוביוגרפיה שלו יכולה להיות מעניינת לא רק למי שמכיר את המחבר באופן אישי. היא חשובה למי שמנסה להבין איך הקהילות היהודיות באוקראינה חיו לפני המלחמה הגדולה, איך הן פגשו את הפלישה הרוסית ולמה הנושא של אוקראינה היום לא יכול להיות עבור ישראל משהו רחוק.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת סיפורים כאלה דווקא בהקשר הזה: לא כרוניקה דתית נפרדת, אלא כחלק משיחה גדולה על הקשר בין ישראל, אוקראינה והעם היהודי.

למה הספר הזה חשוב עכשיו

אוטוביוגרפיה של רב, שנכתבה בזמן מלחמה ולאחר עשורים של שירות ציבורי, הופכת באופן בלתי נמנע ליותר מטקסט אישי.

היא מתעדת את חוויית הדור שעבר דרך סוף ברית המועצות, עלייה, חזרה למסורת, פיתוח מוסדות יהודיים באוקראינה העצמאית והקטסטרופה החדשה של המלחמה הרוסית. בביוגרפיה זו האישי מתמיד נפגש עם ההיסטורי.

חשוב במיוחד שאסמן מדבר על מוטיבציה ואמונה. הוא כתב במפורש שהוא מקווה: עבור מישהו הספר הזה יהפוך למקור כוח, אמונה בעצמו ובעיקר, אמונה באלוהים.

לא רק זיכרונות, אלא גם מסר

בטקסט הזה מרגישים לא רצון לסכם, אלא ניסיון להעביר את החוויה הלאה. עבור מנהיג דתי זה טבעי: סיפור אישי הופך לשיעור, ושיעור — לאחריות כלפי אנשים.

הספר «בין נס למציאות» כבר הוזכר בהקשר לערב יום ההולדת של משה אסמן. באחד החומרים צוין שבערב הזה העניקו לאורחים ספר אוטוביוגרפי עם ברכה אישית וחתימת המחבר.

עבור ישראל סיפורים כאלה רגישים במיוחד. החברה הישראלית מבינה היטב את מחיר הזיכרון, את כוח העדות האישית ואת משמעות המסורת הדתית ברגע של מבחן לאומי.

לכן הפרסום של אסמן — זו לא רק ידיעה על ספר חדש. זה תזכורת: ההיסטוריה היהודית באוקראינה נמשכת לא רק בארכיונים, במוזיאונים ובתאריכים טרגיים. היא נמשכת באנשים חיים, בקהילות, בעזרה, בתפילה, בבחירה להישאר ליד אלה שקשה להם.