ישראל, בינה מלאכותית וציד אחר ‘חיזבאללה’: כאשר הטלפון הופך לגזר דין

חיסולו של חוסיין טורמוס בן ה-62, הקשור ל’חיזבאללה’, לא היה עבור הקהל הישראלי רק עוד פרק במלחמה בצפון. זהו דוגמה לכך שמודיעין מודרני כבר לא מוגבל לסוכנים, יירוטים ורחפנים. כיום ניתן למצוא מטרה דרך טלפון, מסלולים, מצלמות, אותות Wi-Fi, רשתות חברתיות ועקבות דיגיטליות שאדם משאיר גם כשהוא בטוח שהוא מסתתר.

ב-4 במאי 2026 פרסם Los Angeles Times כתבה על כך שישראל, לפי הדיווח, משתמשת במערכות מבוססות בינה מלאכותית לתקיפות נגד ‘חיזבאללה’ בלבנון. במאמר נטען שמערכות אלו משלבות נתונים מטלפונים חכמים, מצלמות אבטחה, מצלמות דרכים, Wi-Fi, רחפנים, מאגרי מדינה ורשתות חברתיות, ולאחר מכן מסייעות לבנות פרופיל מטרה.

זה לא אומר שהאלגוריתם עצמו ‘לוחץ על הכפתור’. אבל הגישה עצמה משנה את קצב המלחמה. מה שבעבר דרש שבועות של עבודה אנליטית, כעת יכול להיאסף, להצליב ולהציג כתבנית חשודה בזמן קצר מאוד.

כיצד ישראל עוקבת אחרי אנשי ‘חיזבאללה’

לפי Los Angeles Times, חוסיין טורמוס היה קשור לכפר טלוסה בדרום לבנון, קרוב לגבול הישראלי. משפחתו תיארה אותו כלוחם לשעבר של ‘חיזבאללה’, שבשנים האחרונות עסק יותר במשימות מנהלתיות. ישראל, מצידה, טענה שהוא היה מעורב בנושאים צבאיים ופיננסיים הקשורים לשיקום תשתית הטרור של ‘חיזבאללה’.

כאן מתחיל השאלה המרכזית. במלחמה הקודמת היו מחפשים אדם דרך מודיעים, יירוטי רדיו, תצפיות ותיקים. במלחמה החדשה כל זה נשאר, אך נוסף שכבה דיגיטלית עצומה.

טלפון חכם יכול להראות מיקום גיאוגרפי. מצלמה — פנים ורכב. רשתות חברתיות — סביבה. נתונים בנקאיים או מנהלתיים — קשרים, הרגלים ותנועות. אפילו החלפת כרטיס SIM לא תמיד פותרת את הבעיה, אם המכשיר כבר נכנס לשרשרת המעקב.

לפי מומחים שמצטט Los Angeles Times, רחפנים ישראליים יכלו להשתמש במחקי תחנות סלולריות, הידועים כ-cell-site simulators או stingrays. טכנולוגיה זו מכריחה את הטלפון להתחבר ל’תחנה’ מזויפת ויכולה לספק נתונים על מיקום ופעילות המכשיר.

מדוע לאחר הפייג’רים זה הפך במיוחד בולט

לאחר התקפות עם פייג’רים בספטמבר 2024, שהיו מכה כואבת למבני ‘חיזבאללה’, נושא העליונות הטכנולוגית של ישראל חדל להיות מופשט. מדובר לא רק בלוויינים, רחפנים או יירוטים. מדובר ביכולת להפוך עקבות דיגיטליות מפוזרות לתמונה של התנהגות.

Los Angeles Times כותב שלא רק משתתפים רגילים נפגעו, אלא גם מפקדים בשטח, דמויות מטה ומנהיגי ‘חיזבאללה’. זה מראה שישראל במלחמה זו שמה דגש לא רק על כוח אש, אלא גם על הרס שיטתי של תשתית הפיקוד והקשר של האויב.

עבור ישראל זהו שאלה של הישרדות הגבול הצפוני. ‘חיזבאללה’ — לא קבוצה מקומית, אלא הפרויקט הפרוקסי הגדול ביותר של איראן בגבול הישראלי, עם טילים, תשתית תת-קרקעית, ניסיון קרבי וכיסוי פוליטי בלבנון.

מה עושה הבינה המלאכותית במערכת כזו

בינה מלאכותית במודל כזה לא מחליפה את המודיעין, אלא מאיצה אותו. היא אוספת וממיינת את מה שאדם פיזית לא יספיק לעבד בקצב הנדרש: מטא-נתונים טלפוניים, תנועות, קשרים, התאמות מסלולים, פנים, מספרי רכבים, נקודות הופעה רגילות וסטיות מהתנהגות רגילה.

פלטפורמות כמו Maven, שהוזכרו במאמר Los Angeles Times, משמשות לסטנדרטיזציה, סימון והצלבת מאגרי נתונים גדולים. המאמר גם מציין ש-Palantir דיברה בפומבי על עבודתה עם הצבא הישראלי.

זה נראה כך: המערכת לא רק רואה שאדם נסע למקום כלשהו. היא משווה לאן הוא נסע בעבר, עם מי נפגש, ליד אילו אובייקטים הופיע, אילו מספרי טלפון או מכשירים היו בקרבת מקום, האם התנהגותו תואמת לדמויות איום ידועות.

בזה טמון עיקר המלחמה המודיעינית החדשה. אובייקט יכול לא לנהל משא ומתן פתוח, לא ללבוש מדים ולא לפרסם סיסמאות. אבל אם הסביבה הדיגיטלית סביבו תואמת כל הזמן לתשתית של ארגון טרור, הוא נכנס לשדה הראייה.

עבור הקוראים בישראל זהו נושא חשוב לא רק בגלל ‘חיזבאללה’. נאנווסטים — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה חומרים כאלה כחלק מתמונה רחבה יותר: מלחמות ישראל, אוקראינה והעולם המערבי עוברות יותר ויותר למרחב הנתונים, האלגוריתמים, המודיעין הקיברנטי והמאבק במבנים רשתיים המסתתרים בין תשתיות אזרחיות.

היכן עובר הגבול בין דיוק לסיכון טעות

החלק הקשה ביותר אינו בטכנולוגיה, אלא בתוצאות. מומחים שמצטט Los Angeles Times מזהירים: מערכות מבוססות בינה מלאכותית יכולות לטעות אם הן מחליפות הקשר בקורלציה. המכונה רואה מסלולים דומים, קשרים דומים, קצב תקשורת דומה — ויכולה לשייך אדם לאיום, למרות שתפקידו אינו קרבי.

זה במיוחד מסוכן בסביבה שבה ארגון טרור משולב עמוק בחיים האזרחיים. ל’חיזבאללה’ יש זרוע קרבית, רשת פוליטית, מבנים חברתיים, כספים, משפחות, מתווכים, מנהלים מקומיים ואנשים שיכולים לבצע תפקידים תומכים.

עבור הצבא השאלה נשמעת קשה: היכן מסתיימת התפקיד האזרחי ומתחיל ההשתתפות בתשתית טרור? עבור החברה השאלה עוד יותר קשה: מי בודק את מסקנות האלגוריתם, מי אחראי על הטעות וכיצד לא להפוך הסתברות לגזר דין ללא מספיק פיקוח אנושי.

מדוע זה חשוב לישראל ולאוקראינה

אוקראינה גם חיה במלחמה, שבה נתונים, רחפנים, זיהוי, יירוטי רדיו ועקבות דיגיטליות כבר מזמן הפכו לחלק משדה הקרב. הצבא הרוסי משתמש במתקפות מסיביות, מודיעין, סוכנים וכלים קיברנטיים. אוקראינה עונה בהתאמה טכנולוגית, רחפנים, OSINT, תיאום דיגיטלי ומערכות חדשות לגילוי מטרות.

הניסיון הישראלי כאן חשוב כאזהרה וכשיעור. מצד אחד, מודיעין מדויק מאפשר למצוא מהר יותר את מי שבונה תשתית טרור, משגר טילים, מכין התקפות או משקם רשתות קרביות. מצד שני, כל מערכת שעובדת עם מאגרי נתונים גדולים זקוקה לבדיקות קפדניות, כי מחיר הטעות הוא חיי אדם.

במקרה של ‘חיזבאללה’ ישראל מנהלת מאבק נגד מבנה שנתמך על ידי איראן — אויב משותף לישראל ולאוקראינה. טכנולוגיות איראניות, רחפנים, קשרים צבאיים ורשתות פרוקסי כבר הפכו לחלק מהאיום לא רק למזרח התיכון, אלא גם לאירופה. לכן הסיפור על איך ישראל עוקבת אחרי ‘חיזבאללה’ חורג מגבולות לבנון.

המלחמה החדשה כבר מתנהלת

המסקנה העיקרית פשוטה: המלחמה המודרנית פחות ופחות דומה להתנגשות קלאסית של צבאות. היא מתנהלת דרך טלפונים, מצלמות, מאגרי נתונים, עקבות בנקאיות, רחפנים, רשתות חברתיות ואלגוריתמים. ארגוני טרור מנסים להתמוסס בסביבה האזרחית, אך הסביבה הדיגיטלית מקשה על כך יותר ויותר.

עם זאת, עליונות טכנולוגית אינה מבטלת את האחריות המוסרית והמשפטית. ככל שהכלי חזק יותר, כך הטעות מסוכנת יותר. ישראל מראה עד כמה רחוק יכול המודיעין להגיע בעידן הבינה המלאכותית, אך במקביל כל העולם הדמוקרטי צריך לדבר בכנות על כללי המלחמה הזו.

עבור ישראל זהו שאלה של הגנה על אזרחים. עבור אוקראינה — שאלה של הישרדות מול תוקפן שגם משתמש בטכנולוגיות ובטרור. עבור כל השאר — אזהרה: המלחמות העתידיות יוכרעו לא רק על הקרקע ובאוויר, אלא גם בנתונים שאנשים משאירים אחריהם כל יום.