טראמפ מבטיח סיום עם איראן: דדליין, פקיסטן והעסקה שעדיין לא קיימת

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ שוב מדבר על סיום קרוב של הסכסוך עם איראן. לדבריו, ההסכם כמעט מוכן, השיחות נמשכות, וושינגטון מקווה להגיע להסכמה שתאריך את הפסקת האש ותחזיר את התנועה דרך מצר הורמוז.

אבל בסיפור הזה יש פער עיקרי בין התמונה הפוליטית למציאות. יש דדליין. יש מתווכים. יש גם הצהרות על “עסקה כמעט מוכנה”. רק אין הסכמה מאושרת של טהראן לתנאים שהבית הלבן רוצה לקבל.

מה בדיוק מבטיח טראמפ

בסוף מאי ותחילת יוני 2026 טראמפ אמר מספר פעמים שארה”ב קרובה להסכם עם איראן. מדובר לא בהצהרה פשוטה, אלא בניסיון לקבע את הארכת משטר הפסקת האש, לפתוח את מצר הורמוז ולדחות את השאלות הקשות ביותר – בראש ובראשונה את תוכנית הגרעין האיראנית – לשלב הבא של השיחות.

לפי נתוני המדיה המערבית, לפקיסטן יש תפקיד משמעותי בשיחות. דרך הערוץ הפקיסטני ניסו וושינגטון וטהראן לקדם את הקשר, למרות שאין דיאלוג ישיר ומלא בין ארה”ב לאיראן. זו פרט חשוב: הצדדים, שלכאורה נמצאים צעד מהסכם, ממשיכים לפעול דרך מתווכים.

לישראל זה לא כרוניקה דיפלומטית חיצונית. איראן נשארת מרכז כוח עוין, שתומך ב”חיזבאללה” ובמבנים אנטי-מערביים ואנטי-ישראליים אחרים. לכן כל עסקה של ארה”ב עם טהראן תוערך בירושלים לא לפי מילים יפות על שלום, אלא לפי שאלה אחת: האם היא מפחיתה את האיום האמיתי או פשוט נותנת למשטר עוד זמן?

למה שווייץ נשמעת יפה, אבל לא פותרת את הבעיה

בהגשה הפוליטית של הבית הלבן הכל נראה כמעט גמור: דדליין, מסמך סופי, טקס אפשרי, סצנה דיפלומטית. בשדה המידע מופיעה גם שווייץ כמקום נוח לעיצוב פומבי של ההסכמות.

אבל עדיין אין את העיקר – הסכמה פתוחה ובדוקה של איראן לתנאים המרכזיים. רויטרס דיווחה ב-5 ביוני שטהראן ממשיכה לקשור חבילה רחבה יותר של שלום עם שאלת לבנון ודורשת את יציאת ישראל מדרום לבנון; שר החוץ האיראני עבאס אראקצ’י למעשה הציב זאת כחלק מהמסגרת הפוליטית.

כאן האופטימיות של טראמפ מתנגשת עם המציאות המזרח תיכונית. איראן מתמקחת לא רק על מצר הורמוז או סנקציות. היא מנסה לקשור את העסקה הכוללת ללבנון, “חיזבאללה”, ישראל ואיזון הכוחות האזורי.

למה המלחמה כאילו נגמרת, אבל לא נגמרת

פורמלית מדובר בסכסוך בין ארה”ב לאיראן, שכבר כמה חודשים חי במצב מוזר: יש הצהרות על הפסקת אש, אבל נשארים מכות, מצור, איומים ומוכנות צבאית. הגרדיאן כתב שהפסקת האש פועלת מ-8 באפריל 2026, אבל המצב נשאר לא יציב, והצדדים ממשיכים לראות את הפסקת האש כהפסקה, ולא כשלום מושלם.

לטראמפ חשוב פוליטית להראות תוצאה מהירה. הקיץ של 2026 מתקרב, אירועים חגיגיים לציון 250 שנה לארה”ב, קמפיין פנימי, לחץ כלכלי וביקורת על עליית מחירי הדלק. רויטרס ציינה שטראמפ נכנס לעונת הקיץ על רקע סדרה נדירה של התנגדויות פוליטיות ותבוסות סמליות.

מכאן נובע התחושה שהבית הלבן ממהר לסיום יפה. אבל המזרח התיכון לא מציית טוב ללוח השנה של החגיגות. אם טהראן לא מוכנה לוותר במהות, הטקס יכול להפוך למסגרת טלוויזיונית ללא תוכן אמיתי.

הקונגרס כבר התחיל להגביל את טראמפ

בתוך ארה”ב גם לא הכל רגוע לטראמפ. ב-3 ביוני 2026 בית הנבחרים קיבל החלטה על סמכויות צבאיות, שאמורה להגביל את יכולת הנשיא להמשיך בפעולות נגד איראן ללא אישור הקונגרס. ההצבעה עברה בהפרש מינימלי – 215 נגד 208; ארבעה רפובליקנים הצטרפו לדמוקרטים.

ההחלטה כרגע יותר פוליטית מאשר משפטית סופית. השאלה תלויה בסנאט ובאפשרות של וטו נשיאותי. אבל האות ברור: אפילו חלק מהרפובליקנים לא רוצים לתת לבית הלבן מנדט בלתי מוגבל להסלמה חדשה.

טראמפ הגיב בחריפות. לפי נתוני המדיה האמריקאית, הוא כינה את ההצבעה “חסרת משמעות” ותקף את הרפובליקנים שתמכו בהגבלת הסמכויות הצבאיות, כינה אותם חובבי כותרות רועשות.

מה זה אומר לישראל

לקהל הישראלי השאלה המרכזית נשמעת פשוטה: האם העסקה עם איראן תעצור את האיום או שוב תקפיא אותו עד הסיבוב הבא?

איראן לא נראית כצד שמוכן לוותר על הלחץ האזורי. להפך, ההצהרות האחרונות של טהראן מראות שהיא ממשיכה לתמוך ב”חיזבאללה” ומנסה לשלב את החזית הלבנונית בשיחות עם ארה”ב. לישראל זה אומר שאפילו הסכם בין וושינגטון לטהראן לא בהכרח יביא שקט לגבול הצפוני.

לכן נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים את הסיפור הזה לא כמשחק פוליטי פנימי אמריקאי, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר של ביטחון ישראל. אם ארה”ב מסכימה לפתרון זמני, ישראל תצטרך להסתכל בקפידה מה בדיוק מקבלת איראן: הפוגה, כסף, הסרת לחץ או הגבלות אמיתיות.

יש דדליין. הסכמה עדיין לא נראית

התמונה בתחילת יוני נראית סותרת מאוד. טראמפ מדבר על הסכם קרוב. פקיסטן נשארת ערוץ קשר. בוושינגטון מתווכחים על זכות הנשיא להמשיך בפעולות צבאיות. בטהראן קושרים את העסקה ללבנון ולישראל.

זה לא סיום המלחמה, אלא מאבק על איך לקרוא להפסקה.

אם איראן תעשה צעד סמלי, הבית הלבן יוכל להכריז על ניצחון דיפלומטי. אם טהראן תמשיך למשוך זמן ולהרחיב את רשימת הדרישות, ארה”ב שוב תעמוד בפני בחירה: להאריך את השיחות או לחזור לתרחיש כוחני.

לישראל הסכנה היא ששני האפשרויות נושאות סיכונים. הסלמה צבאית יכולה לפגוע באזור מיד. אבל עסקה חלשה עם איראן יכולה להיות לא פחות מסוכנת – פשוט עם אפקט דחוי.