“זר”??? “משפיען תחת סנקציות”: משרד התיירות של ישראל, תיירים-“גיבורי המבצע הצבאי המיוחד” והערת מחאה רשמית של אוקראינה

משרד התיירות של ישראל רצה להראות את העבודה בשוק התיירות הרוסי. בסופו של דבר נוצרה שערורייה עם אוקראינה, נוטה במשרד החוץ של ישראל ושאלות על איך מבנים ממשלתיים בוחרים אנשים לקידום רשמי של המדינה.

ב-23 ביוני 2026 בחשבון הרשמי של משרד התיירות של ישראל הופיעה פוסט על “ביקורו של דניס אוסטימנקו, הידוע כג’יגן / GeeGun”.

המשרד הציג אותו כך:

“אנחנו מארחים השבוע בישראל את הראפר והמשפיען הרוסי דניס אוסטימנקו (GeeGun), מהיוצרים המוכרים ביותר ברוסיה עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות 🤩”

כלומר: “אנחנו מקבלים השבוע בישראל את הראפר והמשפיען הרוסי דניס אוסטימנקו”.

ואפילו הוסיפו סמיילי – 🤩.

זו לא פרט מקרי.

דווקא משרד התיירות של ישראל עצמו הביא לקדמת הבמה את תפקידו התקשורתי הרוסי. לא ביוגרפיה פרטית, לא סטטוס ישראלי אפשרי, לא ביקור משפחתי, אלא דווקא סטטוס של אדם מהתחום התקשורתי הרוסי.

בהמשך באותו פוסט המשרד הסביר שהביקור הוא “חלק מפעילותו בשוק הרוסי”. פעילות זו, לדברי המשרד עצמו, “כוללת עבודה עם משפיענים, סיטונאי תיירות, סוכני נסיעות וחברות תעופה”.

המטרה — “להגדיל את הביקוש התיירותי לישראל ולעזור לשיקום התיירות הנכנסת”.

את מי בדיוק משרד התיירות רוצה לראות כאן — נופשים רגילים או את אותם “גיבורי סב”ו”, שהפרופגנדה הרוסית שולחת פעם לחזית ופעם לנופש?

דווקא כאן הפוסט התיירותי הפך לבעיה פוליטית.

כי דניס אוסטימנקו נמצא תחת סנקציות של אוקראינה, ושגרירות אוקראינה בישראל הצהירה שהזמנתו הרשמית היא “בלתי מתקבלת על הדעת ולא מוסרית”.

אמן רוסי או אזרח ישראלי: מה משרד התיירות עצמו הביא לקדמת הבמה

בתגובות לסיפור הזה כתבו רבים שדניס אוסטימנקו יכול להיות בעל אזרחות ישראלית.

אין למערכת אישור רשמי למידע זה, ולכן אי אפשר לטעון זאת כעובדה.

אבל הדיון עצמו חשוב.

אם משרד התיירות לא ידע על סטטוס ישראלי אפשרי של אוסטימנקו, אז עולה שאלה על איכות הבדיקה של האדם שהגוף הממשלתי כולל בקמפיין רשמי.

אם המשרד ידע, אז השאלה אחרת: למה בפרסום הרשמי הוא לא שם על כך דגש, אלא מציג אותו דווקא כ”ראפר ומשפיען רוסי”.

אולי למשרד היה חשוב “להראות” את עבודתו דווקא בשוק התיירות הרוסי.

אז כל הסיפור נראה עוד יותר ישיר: גוף ממשלתי של ישראל משתמש בדמות תקשורתית מהתחום התקשורתי הרוסי כדי לקדם את ישראל בקרב קהל רוסי.

ואפילו קשר ישראלי אפשרי של אוסטימנקו לא משנה את העיקר.

משרד התיירות הציג אותו לא כאמן ישראלי, לא כאזרח ישראל ולא כאדם שהגיע פשוט מסיבות אישיות.

הוא הציג אותו כ”ראפר ומשפיען רוסי”, והביקור עצמו — כחלק מ”עבודה בשוק הרוסי”.

כאילו, משתדלים.

לכן השאלה עכשיו לא רק כך: מי הוא דניס אוסטימנקו לפי המסמכים?

השאלה העיקרית אחרת: למה גוף ממשלתי של ישראל בחר לקדם את המדינה בכיוון הרוסי אדם שנמצא תחת סנקציות אוקראיניות ושבגינו שגרירות אוקראינה שלחה נוטה למשרד החוץ של ישראל?

מה בדיוק הראה משרד התיירות של ישראל

בפוסט שלו משרד התיירות הודיע שדניס אוסטימנקו הגיע לישראל יחד עם שלושת ילדיו “בעקבות שורשיו היהודיים”.

במסגרת הביקור, כפי שכתב המשרד, הוא אמור לבקר “במקומות מפתח של מורשת ונקודות תיירות במדינה”.

ביניהם — ירושלים, כולל יד ושם, ים המלח, הגליל ותל אביב.

בנפרד המשרד הודיע שדניס אוסטימנקו נפגש בארוחת ערב עם מנכ”ל משרד התיירות מיכאל יצחקוב.

לפי גרסת המשרד, במהלך הפגישה הם דיברו “על הקשר שלו עם ישראל ועל חשיבות ההיכרות הישירה עם המדינה, אנשיה וההיסטוריה שלה”.

בשפת ה-PR התיירותי סיפור כזה היה אמור להיראות פשוט: אדם מפורסם עם קהל גדול מגיע לישראל, מבקר במקומות סמליים, מספר על המדינה ועוזר להחזיר את העניין בתיירות הישראלית.

אבל במציאות הפרסום הזה נראה אחרת.

כי משרד ממשלתי של ישראל בחר לקמפיין כזה אדם שאוקראינה רואה בו תומך בתוקפנות הרוסית.

ועשה זאת בפומבי, דרך החשבון הרשמי.

ב-23 ביוני היה פוסט. עד 25 ביוני — כבר תמונה אחרת

משרד התיירות של ישראל הודיע על הביקור ב-23 ביוני.

עד 25 ביוני, בעת הכנת הכתבה הזו, תחת הפרסום נראתה תגובה די צנועה: 47 סימונים ו-15 תגובות.

לקמפיין שהמשרד עצמו מקשר לעבודה בשוק הרוסי דרך משפיענים, מפעילי תיירות, סוכני נסיעות וחברות תעופה, תמונה כזו נראית לפחות לא חד משמעית.

אבל העניין הוא לא בכמות התגובות.

האפקט העיקרי לא היה תיירותי, אלא פוליטי.

במקום סיפור יפה על “שורשים יהודיים”, מסלול בישראל ופגישה עם הנהלת המשרד, המדינה קיבלה תגובה דיפלומטית מאוקראינה.

זה כבר לא שאלה של לייקים תחת הפוסט.

זו שאלה על איך מבנים ממשלתיים של ישראל בוחרים אנשים לקידום רשמי של המדינה.

מה הצהירה שגרירות אוקראינה

שגרירות אוקראינה במדינת ישראל הגיבה בחריפות.

בהצהרת השגרירות ב-25 ביוני 2026 נאמר שדניס אוסטימנקו נמצא תחת סנקציות רשמיות של מועצת הביטחון וההגנה הלאומית של אוקראינה מאז ינואר 2023.

הצד האוקראיני גם הצהיר שלמרות שנולד באודסה, ג’יגן “תומך בתוקפנות הצבאית הרוסית נגד אוקראינה ולועג לרוסים שמסרבים להילחם נגד אוקראינה”.

אבל החלק העיקרי של ההצהרה — לא רק בהערכת עמדתו.

השגרירות הודיעה:

Сьогодні Посольство направило відповідну ноту до МЗС Держави Ізраїль.

כלומר שגרירות אוקראינה שלחה נוטה מתאימה למשרד החוץ של מדינת ישראל.

בהמשך נשמע קריאה ישירה:

Ми закликаємо Уряд Ізраїлю припинити будь-яку офіційну співпрацю з прибічниками російського терору.

המשלחת הדיפלומטית האוקראינית קראה לממשלת ישראל “להפסיק כל שיתוף פעולה רשמי עם תומכי הטרור הרוסי”.

ועוד פסקה חשובה:

Водночас звертаємося до всіх ізраїльтян із проханням бойкотувати будь-які заходи за участі «Джигана» та інших Z-пропагандистів.

השגרירות פנתה לכל הישראלים בבקשה “לחרם על כל אירוע בהשתתפות ג’יגן ומשפיענים אחרים של Z”.

זה כבר לא ויכוח בתגובות.

זו תגובה דיפלומטית רשמית על פעולות משרד ישראלי.

למה זה כואב לישראל

בישראל חיים מאות אלפי אנשים שעבורם המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה — לא נושא טלוויזיוני.

לרבים כאן יש קרובים באוקראינה.

לרבים יש חברים באודסה, קייב, חרקוב, דניפרו, ניקולייב, סומיה, זפורוז’יה.

עבור מישהו אודסה — עיר ילדות.

עבור מישהו אוקראינה — מקום שבו נשארו קברי הורים, בתים משפחתיים, זיכרון והיסטוריה אישית.

לכן כאשר משרד התיירות של ישראל מקבל רשמית אדם שנמצא תחת סנקציות של אוקראינה, זה לא נתפס כמהלך פרסומי רגיל.

זה נראה כמו אות.

גם אם המשרד רצה לדבר רק על תיירות, הקהל שמע משהו אחר: ישראל מקדמת את עצמה בשדה הרוסי דרך דמות שאוקראינה מכנה תומכת בתוקפנות הרוסית.

במיוחד חריף בהקשר הזה נשמע מסלול הביקור.

ירושלים.

יד ושם.

מקומות זיכרון ומורשת יהודית.

מדינת ישראל לא יכולה לבנות סיפורים כאלה רק כתמונה תיירותית. כאן תמיד יש הקשר מוסרי.

זיכרון — זה לא תפאורה לקמפיין עם משפיען.

מי היה צריך לבדוק את הסיכונים

למשרד התיירות יש משימה ברורה — להחזיר תיירים.

אחרי מלחמה, ביטולי טיסות, משברים ונפילת תנועת התיירות, ישראל באמת צריכה לעבוד מחדש עם שווקים חיצוניים.

אבל תיירות לא קיימת בוואקום.

במיוחד כשמדובר בשוק הרוסי אחרי 24 בפברואר 2022.

היום כל פרויקט רשמי שקשור לדמויות ציבוריות רוסיות דורש בדיקה לא רק לפי היקפים ומנויים.

צריך להבין מה האדם הזה אמר על המלחמה.

האם הוא נמצא ברשימות סנקציות.

איך אוקראינה תופסת אותו.

מה תהיה התגובה של ישראלים ממוצא אוקראיני.

האם זה יהיה קידום של ישראל או מכה למוניטין של ישראל.

במקרה של דניס אוסטימנקו השאלות האלה או לא נשאלו, או שהמשמעות שלהן הוערכה בחסר.

עכשיו הן חזרו כבר בצורת נוטה של שגרירות אוקראינה למשרד החוץ של ישראל.

נאנווסטי — חדשות ישראל סבורה שהסיפור הזה חשוב לא כעוד ויכוח סביב שם מפורסם.

הוא חשוב כי הוא מראה בעיה של החלטה ממשלתית.

מי בישראל אחראי לבדוק שותפים ציבוריים?

מי מעריך את הסיכונים הפוליטיים?

מי היה צריך לראות שאדם שנמצא תחת סנקציות של אוקראינה לא יכול בשקט להפוך לפנים של קמפיין תיירות רשמי בשוק הרוסי?

הבעיה העיקרית לא בג’יגן, אלא בהחלטת המשרד

הסיפור הזה לא רק על דניס אוסטימנקו.

הוא על איך המדינה הישראלית עובדת עם נושאים רגישים.

האם אפשר לקדם את ישראל בשוק הרוסי דרך אדם שנמצא תחת סנקציות של אוקראינה?

האם אפשר לקרוא לזה פעילות תיירותית רגילה כאשר שגרירות אוקראינה מדברת על תומכי הטרור הרוסי?

מי בישראל אחראי על החלטות כאלה לפני שהפוסט הרשמי מופיע בפייסבוק?

ולמה הבעיה הפכה לברורה רק לאחר התגובה הציבורית של אוקראינה?

משרד התיירות רצה לספר על הביקור, השורשים, המורשת והשיקום של התיירות.

בסופו של דבר יצא משהו אחר.

החשבון הרשמי של המשרד ב-23 ביוני הראה עבודה בכיוון הרוסי.

וב-25 ביוני העבודה הזו כבר הפכה לשאלה למדינת ישראל: היכן עובר הגבול בין קידום תיירותי לשיתוף פעולה רשמי עם דמויות רעילות בשדה המידע הרוסי.

לישראל זה חשוב יותר מפוסט אחד ונסיעה אחת.

כי מדינה שמדברת על זיכרון, היסטוריה ואחריות מוסרית, לא יכולה לבחור שותפים ציבוריים כאילו המלחמות של רוסיה נגד אוקראינה לא קיימות.

המלחמה שינתה את ההקשר.

ואם משרד ממשלתי של ישראל רוצה לעבוד עם השוק הרוסי, הוא צריך להבין: אחרי 24 בפברואר 2022 עבודה כזו דורשת לא רק שיווק, אלא גם אחריות פוליטית.

אחרת קמפיין תיירותי יכול להסתיים לא בצמיחה בביקוש, אלא בהערה דיפלומטית.

למה ישראל צריכה היום תיירים מרוסיה?

יש שאלה שמשרד התיירות של ישראל, כנראה, החליט בכלל לא לשאול.

למה ישראל צריכה היום לפרסם את עצמה בשוק התיירות הרוסי?

כלומר לקדם את ישראל ברוסיה דרך “משפיענים, סוכני תיירות, מפעילים וחברות תעופה”.

כלומר להשקיע מאמצים ממשלתיים כדי להביא לכאן יותר אנשים ממדינה שנלחמת נגד אוקראינה, היא שותפה של איראן, מקבלת נציגים של חמאס ופועלת שנים נגד ישראל בזירות בינלאומיות.

זה כבר לא תיירות.

זו עיוורון פוליטי.

אירופה הבינה מזמן ש”תייר רוסי” אחרי תחילת המלחמה — זה לא סתם “אורח עם כסף”. זה חלק משאלה גדולה: האם אזרח של מדינת תוקפן יכול לנוח בשקט על החופים, לנסוע למוזיאונים ולפארקים לאומיים, בעוד מדינתו הורסת ערים זרות.

ישראל משום מה עושה רושם שהשאלה הזו לא נוגעת לה.

אבל לישראל זה נוגע אפילו יותר מאירופה.

רוסיה היום — לא מדינה נייטרלית עבור ישראל.

רוסיה הפכה לאחד השותפים והבעלי ברית המרכזיים של איראן.

מחמשת ותומכת באויבי ישראל.

רוסיה מקבלת את חמאס.

רוסיה מכסה עמדות אנטי-ישראליות בזירות בינלאומיות.

רוסיה משחקת שנים באותה זירה פוליטית עם אלה שרוצים בהשמדת ישראל.

ואחרי זה משרד התיירות הממשלתי של ישראל למעשה אומר: בואו נעבוד עם השוק הרוסי, בואו נמשוך משם תיירים, בואו נציג להם את ירושלים, ים המלח, הגליל, תל אביב ויד ושם.

ברצינות?

והם יגיעו לכאן “לנוח” — אחרי מה?

אחרי בוצ’ה?

אחרי מריופול?

אחרי איזיום?

אחרי חרסון?

אחרי מחנות סינון, מרתפים, עינויים, רציחות, אונס, גירוש ילדים ומכות יומיות על ערים אוקראיניות?

אחרי שהצבא הרוסי השאיר אחריו בתים הרוסים, קברים המוניים, נשים נאנסות, אזרחים הרוגים, ילדים חטופים וערים שהפכו להריסות?

ועכשיו משרד התיירות הממשלתי של ישראל צריך להשקיע משאבים, כדי להביא את הקהל הזה לכאן — לחופים, למלונות, לפארקים טבעיים, לירושלים, לים המלח וליד ושם?

זה לא נראה כמו שיקום התיירות.

זה נראה כמו חירשות מוסרית.

העניין הוא לא שכל אדם עם דרכון רוסי ביצע פשעים אישית.

העניין הוא אחר: מדינת ישראל לא יכולה לעשות רושם ששוק התיירות הרוסי קיים בנפרד מהמלחמה הרוסית, מהתעמולה הרוסית, מפשעי המלחמה הרוסיים ומהתמיכה הרוסית באויבי ישראל.

כאשר משרד התיירות עצמו בונה קמפיין בשוק הרוסי — זו בחירה ממשלתית.

והבחירה הזו נראית במיוחד צינית, כאשר שגרירות אוקראינה נאלצת לשלוח הערה למשרד החוץ של ישראל ולקרוא להפסיק את שיתוף הפעולה הרשמי עם תומכי הטרור הרוסי.

ישראל צריכה תיירים.

אבל לא בכל מחיר.

לא במחיר המוניטין.

לא במחיר היחסים עם אוקראינה.

לא במחיר הזיכרון על הפשעים שכבר הפכו לחלק מההיסטוריה של המלחמה הזו.

לא במחיר הפיכת ישראל למקום נוח לנופש עבור קהל שאירופה מנסה יותר ויותר להגביל.

משרד התיירות יכול לדבר על שיקום התיירות הנכנסת כמה שהוא רוצה.

אבל אחרי תחילת המלחמה המלאה השוק הרוסי — זה לא סתם שוק.

זה שוק של מדינת תוקפן.

מדינה שנלחמת נגד אוקראינה.

מדינה שהפכה לשותפה של איראן.

מדינה שמקבלת את חמאס.

מדינה שצבאה השאיר אחריו את בוצ’ה ומקומות אחרים שהפכו לסמלים של רציחות, עינויים ואלימות.

ואם משרד ממשלתי של ישראל לא מבין את זה, הבעיה כבר לא בג’יגן אחד.

הבעיה היא שחלק מהביורוקרטיה הישראלית עדיין חיה כאילו אפשר להפריד בין תיירות למלחמה, כסף למוסר, השוק הרוסי לתוקפנות הרוסית, וקמפיין פרסומי לאחריות פוליטית.

אי אפשר.