הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן הזכיר ב-8 במאי: הרוע אינו נצחי אם אוקראינה, ישראל והזיכרון עומדים נגדו

ב-8 במאי 2026 הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן פרסם פנייה ליום הזיכרון לקורבנות וניצחון במלחמת העולם השנייה. בדבריו, תאריך זה נשמע לא כריטואל היסטורי פורמלי, אלא כנקודת מוצא מוסרית חיה – במיוחד עבור אוקראינה, ישראל והעם היהודי.

זהו יום של אבל והכרת תודה בו זמנית.

אבל – כי הרוע הנאצי השמיד מיליוני אנשים, שבר משפחות, ערים, קהילות ודורות שלמים. עבור היהודים, ל-8 במאי יש משמעות מיוחדת: שישה מיליון יהודים נרצחו רק בגלל שהיו יהודים.

הכרת תודה – כי הניצחון על הנאציזם התאפשר במחיר הקרבה עצומה של עמי הקואליציה האנטי-היטלרית.

8 במאי: זיכרון שלא צריך להפוך לתאריך ריק

משה אסמן הזכיר שביום זה העולם ראה: אפילו רוע חזק מאוד אינו נצחי. גרמניה הנאצית נכנעה, והאידיאולוגיה שרצתה למחוק את האנושיות עצמה הובסה.

אבל הניצחון הזה לא הגיע מעצמו.

מאחוריו עמדו צבאות, עמים, משפחות, חיילים, לוחמי מחתרת, אסירים, מצילים, נספים ושורדים. מאחוריו עמדו מיליוני גורלות, רבים מהם לא סופרו במלואם.

לקהל הישראלי הדגש הזה חשוב במיוחד. ישראל חיה עם זיכרון השואה לא כעמוד רחוק מהעבר, אלא כחלק מהתודעה הלאומית, הביטחון והאחריות כלפי הדורות הבאים.

זיכרון יהודי והקשר האוקראיני

בפניית הרב הראשי של אוקראינה נשמעה מחשבה חשובה: זיכרון מלחמת העולם השנייה לא ניתן לנתק מהתרומה האמיתית של אלו שנלחמו נגד הנאציזם.

אוקראינה תרמה תרומה עצומה למאבק הזה. כ-7 מיליון אוקראינים נלחמו נגד הנאציזם, ובלי הקרבה זו הניצחון על הרייך השלישי היה נראה אחרת.

גם תרומת העם היהודי הייתה משמעותית. יותר ממיליון יהודים שירתו בצבאות בעלות הברית: בארה”ב, בריטניה, קנדה, פולין, הצבא האדום וכוחות אחרים שנלחמו נגד גרמניה הנאצית.

זה עקרוני להזכיר זאת היום, כאשר כוחות שונים מנסים להפריט את הניצחון, למחוק את תרומת אוקראינה, לטשטש את השתתפות היהודים ולמנות את עצמם כ”בעלי הזכויות” היחידים של הזיכרון ההיסטורי.

הניצחון על הנאציזם אינו שייך למדינה אחת, למשטר אחד או למיתולוגיה פוליטית אחת. הוא שולם בדם של עמים רבים.

למה דברי משה אסמן נשמעים במיוחד חדים בשנת 2026

היום אוקראינה וישראל שוב חיות בזמן של מלחמה קשה. שתי החברות יודעות מה זה מתקפות טילים, לוויות, דאגה, גיוס, מאבק על הזכות לחיות ללא דיקטטורת טרור ואלימות.

לכן דברי משה אסמן על “ציר הרשע” נשמעים לא כמטאפורה, אלא כהערכה פוליטית ורוחנית של הזמן.

אוקראינה מתמודדת עם התוקפנות הרוסית. ישראל ממשיכה לחיות תחת איום של מבנים טרוריסטיים ופטרוניהם. איראן נשארת אויבת הן של אוקראינה והן של ישראל, כי הטכנולוגיות שלה, האידיאולוגיה ובעלי בריתה עובדים על חיזוק המלחמה, הלחץ והפחד.

בהקשר כזה, זיכרון הניצחון על הנאציזם הופך לא לנושא ארכיוני, אלא לשאלה של יציבות עכשווית.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על המשמעות הזו: ב-8 במאי חשוב לא רק לזכור את העבר, אלא גם להבין כיצד הזיכרון ההיסטורי עוזר לחברה לזהות את הרוע בהווה – ללא תחליפים, ללא תעמולה זרה וללא ניסיונות לשכתב את תרומת אוקראינה והיהודים לניצחון.

הרוע יכול להיות חזק, אבל זה לא אומר שהוא ינצח

אחת המשפטים המרכזיים בפניית משה אסמן – המחשבה שהרוע יכול להיות חזק ויציב, אבל כך לא יהיה תמיד.

זו לא נוסחה מנחמת לנאום יפה. זה מסקנה מההיסטוריה.

גם גרמניה הנאצית נראתה חזקה. צבאה כבש מדינות, תעמולתה הפחידה, אידיאולוגייתה טענה לנצחיות. אבל בסופו של דבר המערכת הזו נשברה.

לאוקראינה המחשבה הזו היום נשמעת כתזכורת למחיר ההתנגדות. לישראל – כתזכורת לצורך לעמוד מול אלו שחולמים שוב להשמיד יהודים, מדינות וחירות של עמים אחרים.

זיכרון מלחמת העולם השנייה לא צריך להפוך לתפאורה למצעד או סיסמאות. הוא דורש כנות.

אוקראינה, ישראל והעם היהודי: קו זיכרון משותף

בדברי הרב הראשי של אוקראינה יש גשר חשוב בין העבר להווה. הוא מדבר לא רק על הנספים, אלא גם על החיים – על אלו שצריכים היום לעמוד במבחן היסטורי חדש.

לעם היהודי זיכרון ששת המיליונים שנרצחו – זה לא רק טרגדיה מהעבר. זה אזהרה שהשנאה, אם לא עוצרים אותה בזמן, הופכת למערכת השמדה.

לאוקראינה זיכרון מלחמת העולם השנייה – זה גם זיכרון על אדמה שהפכה לאחד משדות הקרב המרכזיים, על ערים, כפרים, באבי יאר, חזית, כיבוש, התנגדות ומיליוני אנשים שעברו את הקטסטרופה.

היום המשמעויות הללו שוב מתכנסות.

אוקראינה וישראל חוות את המלחמה בדרכים שונות, אבל שתי המדינות מבינות: הרוע לעיתים רחוקות מגיע לעולם עם שם כנה. הוא מסתתר מאחורי היסטוריה, דת, “הגנה”, “ביטחון”, “מסורת” או “צדק”. לכן הזיכרון צריך להיות מדויק.

תפילה עבור אוקראינה וישראל

משה אסמן סיים את הפנייה במילים על זיכרון מבורך של כל הנספים ובבקשה לאלוהים לתת לאוקראינה ולישראל את הכוח לעמוד ולנצח את החושך כבר בזמננו.

זו נוסחה חזקה ל-8 במאי 2026.

כי מדובר לא רק על העבר. מדובר על זכות העמים לחיות, לזכור, להגן ולא לאפשר לתוקפים חדשים לנכס לעצמם את הקרבן של אחרים, את הניצחון של אחרים ואת ההיסטוריה של אחרים.

זיכרון הנספים יהי מבורך.

ושתהיה לאוקראינה ולישראל הכוח לעבור את הזמן הזה כך שגם הדורות הבאים יוכלו לומר: הרוע היה חזק, אבל הוא לא הפך לנצחי.