בתל אביב, שגריר אוקראינה קרא לישראל להתאחד נגד איומים משותפים: מאחורי הביטוי הזה כבר עומדת רוסיה–איראן

ב-31 באוגוסט 2026 התקבל בתל אביב קבלת פנים רשמית לציון 35 שנות עצמאות אוקראינה. בשגריר אוקראינה בישראל, יבגני קורנייצ’וק, קרא לצד הישראלי ‘לאחד כוחות’ נגד אויבים ואיומים משותפים, והשר הישראלי זאב אלקין נאם בפני האורחים בשפה האוקראינית.

קבלת הפנים הדיפלומטית כשלעצמה הייתה יכולה להישאר בקלות במדור הפרוטוקול. אך אני, ויקטוריה קצמן, השוויתי את נאומו של קורנייצ’וק למה שישראל ואוקראינה אמרו זו לזו בפומבי בחודשים האחרונים. זה כבר לא נוסחה חגיגית: נושא האויב המשותף עובר בהדרגה מהצהרות אוקראיניות לרטוריקה הרשמית הישראלית.

אם אתם מחפשים, מה אמר יבגני קורנייצ’וק בתל אביב ב-31 באוגוסט, מי ייצג את ישראל בחגיגת יום העצמאות של אוקראינה ולמה בסיפור הזה שוב מופיעים רוסיה ואיראן, חשוב להבחין בין שלושה רמות: דברי השגריר האוקראיני, הדיאלוג הרשמי שכבר מתקיים בין ישראל לאוקראינה על האיום האיראני וההחלטות המשותפות שטרם הוכרזו.

מקור עיקרי: פרסום שגרירות אוקראינה במדינת ישראל מ-31 באוגוסט, שהופץ במשותף עם המרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב.

קבלת הפנים הייתה ב-31 באוגוסט, ויום העצמאות הוא ב-24 לחודש

אוקראינה מציינת את יום העצמאות ב-24 באוגוסט: ב-24 באוגוסט 1991 קיבלה הוורכובנה ראדה את חוק הכרזת העצמאות. בשנת 2026 מלאו 35 שנה לתאריך זה. קבלת הפנים הדיפלומטית בתל אביב התקיימה שבוע לאחר מכן – ב-31 באוגוסט. 35 שנות עצמאות צוין רשמית באוקראינה ב-24 באוגוסט.

לפי הודעת השגרירות, בין האורחים היו נציגי הכנסת, ממשלת ישראל, משרד החוץ, הקורפוס הדיפלומטי, פעילים חברתיים אוקראינים, משתתפי Israeli Friends of Ukraine וישראלים התומכים באוקראינה. לזכר מגיני אוקראינה שנפלו נערכה דקת דומיה.

קורנייצ’וק הזכיר כי התוקפנות הרוסית המלאה נמשכת כבר ארבע וחצי שנים, כי טילים ומל”טים ממשיכים לפגוע בערים ובתשתיות אזרחיות, ובמקביל הצהיר: בשנת 2026 הצליחה אוקראינה ‘להחזיר את המלחמה לשטח הרוסי’, תוך פגיעה במטרות אסטרטגיות הרחק מקו החזית.

הצהרה זו לא נשמעה בוואקום. כבר ב-1 בספטמבר, יום לאחר קבלת הפנים, תקיפה אווירית רוסית נוספת על קייב ואזור קייב הובילה למותם של 12 אנשים. כלומר, דברי קורנייצ’וק על התקפות מתמשכות לא היו רטרוספקטיבה חגיגית, אלא תיאור של מלחמה שהתרחשה ממש באותן שעות.

מה משמעות ‘אויבים משותפים’, אם השגריר לא נקב בשמותיהם

בטקסט הנאום שפורסם, קורנייצ’וק לא מפרט מדינות לאחר המילים על ‘אויבים ואיומים משותפים’. לכן לא אכניס ישירות לציטוט זה שמות שאינם בו.

אבל ההקשר הפוליטי כאן די ברור.

ב-23 ביולי 2025 שרי החוץ גדעון סער ואנדריי סיביגה בקייב הסכימו רשמית להשיק דיאלוג אסטרטגי בין ישראל לאוקראינה על האיום האיראני. סער אז הדגיש כי נשק וטכנולוגיות איראניות מאיימים לא רק על ישראל: אותה טכנולוגיית מל”טים משמשת נגד אוקראינה.

בפברואר 2026 התקיים בתל אביב דיאלוג אסטרטגי נפרד לביטחון ישראל-אוקראינה. נאנובוסטי סיפרו בפירוט על הדיאלוג האסטרטגי בין ישראל לאוקראינה – שם לא דובר על ידידות טקסית, אלא על קשרי הביטחון של אירופה והמזרח התיכון, טכנולוגיות הגנה והגברת שיתוף הפעולה הרוסי-איראני.

באפריל סיביגה לאחר שיחה עם סער הצהיר שוב כי אוקראינה מוכנה לשתף פעולה עם ישראל באתגרים ביטחוניים משותפים והזכיר במיוחד את האיומים מצד איראן. וב-29 ביולי הוא קיבל את הזמנת סער לבקר בישראל לציון 35 שנות יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות.

לכן, משפטו של קורנייצ’וק – זה לא הכרזה על חזית אוקראינית-ישראלית משותפת נגד רוסיה ואיראן. אבל זה המשך של לוגיקה קיימת: רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, טהראן הפכה לשותפה צבאית של מוסקבה, וישראל רואה באיראן כאחת האיומים המרכזיים על ביטחונה.

החשוב ביותר קרה עוד לפני קבלת הפנים – במכתב לנתניהו

יש פרט, שבלעדיו נאומו של קורנייצ’וק ב-31 באוגוסט נראה הרבה יותר חלש ממה שהיה באמת.

ב-24 באוגוסט בנימין נתניהו שלח לברכות ליום העצמאות לוולודימיר זלנסקי. על המכתב נודע בפומבי ב-26 באוגוסט, כאשר פרסם אותו הנשיא האוקראיני.

ובמסמך השתמש ראש הממשלה הישראלי כבר בנוסח ישיר לחלוטין:

‘שתי מדינותינו מתמודדות עם איום משותף מצד איראן’.

נאנובוסטי – חדשות ישראל ניתחו בנפרד את מכתבו של נתניהו לזלנסקי והגבלה חשובה של הסיפור הזה: נתניהו לא הכריז על ברית צבאית עם אוקראינה, אספקת נשק, מערכת הגנה אווירית משותפת או הסכם הגנה חדש כלשהו.

אבל השפה עצמה השתנתה.

עד אז, דווקא הדיפלומטים האוקראינים הסבירו לישראל בעקשנות מדוע הקשר הרוסי-איראני נוגע לשתי המדינות. כעת הנוסחה ‘איום משותף’ הופיעה כבר במסמך של ראש ממשלת ישראל.

לכן אני קוראת את דברי קורנייצ’וק בקבלת הפנים לא כניסיון ב-31 באוגוסט להמציא סדר יום חדש, אלא כהמשך פומבי של שיחה שכבר מתנהלת בין קייב לירושלים.

למה נאומו של אלקין באוקראינית אינו פרט דקורטיבי

השגרירות ציינה במיוחד כי זאב אלקין פנה למשתתפי הערב בשפה האוקראינית.

לקורא הישראלי כאן נדרשים מיד שני הסברים.

ראשית, אלקין אינו שר האוצר של ישראל. שר האוצר הוא בצלאל סמוטריץ’. תפקידו הרשמי של אלקין הוא שר נוסף במשרד האוצר; הוא מכהן בו מאז נובמבר 2024.

שנית, השפה האוקראינית באירוע זה יש לה גם מימד ביוגרפי עבורו. אלקין נולד ב1971 בחארקוב, למד באוניברסיטת חארקוב ועלה לישראל בשנת 1990.

הוא כבר מעורב גם בסדר היום האוקראיני-ישראלי המעשי. ב-4 בדצמבר 2025 בירושלים, אלקין יחד עם סגן ראש ממשלת אוקראינה טאראס קצ’קה שימש כיו”ר משותף בישיבת הוועדה האוקראינית-ישראלית המשותפת לשיתוף פעולה כלכלי-מסחרי. זו הייתה ישיבת הוועדה הראשונה מאז תחילת התוקפנות הרוסית המלאה; הישיבה הקודמת התקיימה עוד בנובמבר 2021.

כלומר, מאחורי האדם שדיבר ב-31 באוגוסט בפני האורחים באוקראינית, עומדת לא רק ביוגרפיה חארקובית, אלא גם תפקיד קונקרטי בדיאלוג הבין-ממשלתי שהתחדש.

ל’2000 מטרים לאנדרייבקה’ כבר יש היסטוריה נפרדת בישראל

החלק השני של הערב הוקדש לא לדיפלומטיה. האורחים צפו בסרט התיעודי של מסטיסלב צ’רנוב ‘2000 מטרים לאנדרייבקה’ – סיפורם של לוחמים אוקראינים שבמהלך מתקפת הנגד של 2023 פורצים דרך רצועת יער מבוצרת לכפר אנדרייבקה הכבוש על ידי כוחות רוסיים ליד בחמוט.

וכאן יש פרט ישראלי, שאינו נמצא בתיאור הרגיל של הסרט.

בשנת 2025 ‘2000 מטרים לאנדרייבקה’ זכה בפרס הראשי של תחרות DocAviv הבינלאומית בתל אביב. לכן ב-31 באוגוסט הסרט למעשה חזר לעיר שבה כבר קיבל הכרה מקצועית רצינית.

עם ‘אוסקר’ כדאי לשמור על הנוסח המדויק ביותר. אוקראינה אכן בחרה רשמית בסרט כהגשתה לפרס האוסקר ה-98 בקטגוריית הסרט הבינלאומי. אך הוא לא נכנס לרשימת ה-15 סרטים הקצרה בקטגוריה הבינלאומית.

לעומת זאת, ‘2000 מטרים לאנדרייבקה’ נכנס לרשימת הקצרה של האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי. זה הישג רציני, אך הרשימה הקצרה עדיין לא אומרת מועמדות סופית לפרס.

ואילו עם ‘אמי’ המעמד כבר שונה. ב-29 במאי 2026 דיווח Associated Press כי הסרט זכה בפרס News & Documentary Emmy Award בקטגוריית הבימוי המצטיין: סרט תיעודי. בסך הכל הסרט קיבל שש מועמדויות לפרס זה.

השגרירות הודתה למועדון הסרטים ‘צולם באוקראינה / Created in Ukraine’ על ארגון ההקרנה, וציינה במיוחד את סבטלנה קוזירבה ורומן קראסיק על קידום הקולנוע האוקראיני בישראל ועזרה בהקרנת הסרט.

מה באמת השתנה אחרי 31 באוגוסט – ומה עדיין לא

לא הייתי קוראת לקבלת הפנים הזו ‘פניית ישראל לאוקראינה’. למסקנה כזו עדיין אין עובדות. לא הוכרזו אספקות נשק חדשות, פרויקט הגנה אווירית משותף או הסכם שהופך את הנוסחאות הפוליטיות להתחייבויות.

אבל רצף האירועים כבר קשה לראותו כמקרי.

ביולי 2025 סער וסיביגה משיקים דיאלוג על איראן. בפברואר 2026 מתקיימת בתל אביב דיון אסטרטגי על ביטחון. באביב קייב מדברת על איומים משותפים. באוגוסט נתניהו עצמו מכנה את איראן כאיום משותף לישראל ולאוקראינה. כמה ימים לאחר מכן קורנייצ’וק בתל אביב מציע לאחד כוחות נגד אויבים משותפים.

וכאן מופיע עוד שכבה, שהיא עקרונית לקהל הישראלי. נאנובוסטי ניתחו בפירוט את הקשר הצבאי הרוסי-איראני: תחילה איראן סיפקה לרוסיה את שאהד והטכנולוגיות הקשורות אליהם, לאחר מכן המלחמה הרוסית נגד אוקראינה הפכה לסביבה רב-שנתית לניסוי ושיפור התקפות טילים-מל”טים המוניות.

לכן השאלה ‘מה הקשר של אוקראינה לביטחון ישראל?’ הופכת לפחות תיאורטית.

לנאנובוסטי – חדשות ישראל הגבול הבא שניתן לבדוק כבר נראה: האם יתקיים הביקור המתואם של אנדריי סיביגה בישראל והאם יופיעו לאחר המילים הפוליטיות פרויקטים מעשיים – התמודדות עם מל”טים, הגנה על תשתיות קריטיות, הגנה אזרחית, טכנולוגיות הגנה או חילופי ניסיון קרבי מצטבר.

זה יהיה חשוב יותר מקבלת הפנים הדיפלומטית.

ב-31 באוגוסט קייב ניסחה שוב את ההצעה. אך לאחר שנתניהו עצמו כינה את איראן כאיום משותף לשתי המדינות, השאלה הבאה כבר מופנית לירושלים: האם נוסחה זו תישאר בשפת המכתבים והנאומים – או תהפוך למדיניות מעשית.