בנובמבר 1918, הצטרף היהודי בן השמונה עשרה חיים כהנא לכוח צבאי אוקראיני שנלחם בכוחות פולניים על לבוב. שלושים שנה לאחר מכן, הוא השתתף בהקמת יחידות הצנחנים הראשונות של צבא ההגנה לישראל. בין האירועים הללו התרחשו מלחמת העולם הראשונה, ארגון ההגנה העצמית היהודית באוסטריה, שירות בקומנדו הבריטי ופשיטות חבלה נגד כוחות נאציים מלוב ועד איי יוון.
מחבר: אלכסנדר חמילניצקי | חדשות, מדור “יהודים מאוקראינה”
בצבא האוסטרו-הונגרי החלו לקרוא לחיים בשם קרל. בשם זה הוא היה ידוע גם בישראל. הביוגרפיה המפורטת ביותר פורסמה על ידי פרויקט Jewish Heroes; גרסה אחרת של דרכו הצבאית שוחזרה על ידי קולונל במילואים, ההיסטוריון הצבאי דוקטור בני מיכלסון עבור המוזיאון הישראלי ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. תאריכים ואירועים מסוימים בסיפורים אלה לא תמיד תואמים. לכן, כאשר אין מסמך עצמאי, חשוב לדבר על עדות ביוגרפית ולא על אירוע מוכח.
שנים 1900–1913. סמוליאנקה, מיקולינצי, טרנופול — השנים הראשונות לחיים
חיים כהנא נולד ב-6 באוגוסט 1900 בגליציה המזרחית, שהייתה אז חלק מאוסטרו-הונגריה. מיכלסון מציין את סמוליאנקה ליד מיקולינצי כמקום הולדתו, בשטח מחוז טרנופול של אוקראינה המודרנית. בכרטיס מוזיאוני ישראלי נפרד מצוינים מיקולינצי. רישום מטרי, שיכול להסיר את הסתירה, עדיין לא נמצא.
אביו, יוסף כהנא, היה מסקומורוכוב, ואמו, פסיה מרגוליס, הייתה מתיאופילובקה בשטח מחוז ויניצה המודרני. במשפחה גדלו בת בשם ברנה ושישה בנים: דוד-פנחס, אברהם, יקל, יעקב-יצחק, ברוך וחיים. המשפחה הייתה דתית ולפי תיאורים ביוגרפיים, די מבוססת כלכלית.
האב דבק בכללי חינוך קפדניים, והסביר את מעשי הילדים כיצר הרע — דחף רע במסורת הדתית היהודית.
חיים למד בחדר — בית ספר יסודי יהודי מסורתי. הדרך לכפר השכן עברה על גשר, שם, לפי סיפור זיכרון, ארבו נערים מקומיים לתלמידים היהודים, הכו אותם ולקחו את מזונם. בגיל שבע חיים נכנס לקרב עם מנהיגם בשם סטפן: הוא קיבל מכות עם מקל, ואז הושלכו עליו אבנים. בבית, אביו העניש את חיים עצמו על העימות עם הלא-יהודים.
מאוחר יותר הילד ברח מהבית לטרנופול, התפרנס מעבודות מזדמנות וחזר עם בגדים ומתנות שקנה בכספו. Jewish Heroes מדבר על כמה חודשי היעדרות, מיכלסון — בערך על שנה. בביוגרפיה נשמר גם מקרה עם קרקס שהגיע למיקולינצי: ללא 20 קרייצרים לכרטיס, חיים ניסה להיכנס בחינם, שלף סכין כיס במהלך ויכוח עם השומרים ונענש על ידי תושבים מקומיים, כולל ראש העיר בשם קורץ.
כל הפרטים הללו מאפשרים לראות נער גליציאני חי ועקשן, אך מקור הסיפורים לא מתועד במלואו: מסמכים משטרתיים, בית ספריים או משפחתיים, המאשרים בנפרד את הגשר, הקרקס והבריחה, לא מוצגים. יש לפרסם אותם עם הסתייגות זו.
מעבר המשפחה לווינה מתוארך בערך לשנים 1912–1913. מיכלסון מציין את שנת 1912; Jewish Heroes מדווח כי תחילה נסעה האחות הבכורה ברנה לדודה, וחיים הגיע לאחר הבר-מצווה — בגרות דתית יהודית בגיל 13, שהתרחשה בערך בשנת 1913.
בווינה הוא הכיר את הנוער הציוני, החל לבקר באסיפותיהם וראה לראשונה את הדגל הלאומי היהודי בצבעי כחול-לבן. רעיון המדינה היהודית העתידית נכנס לחייו עוד לפני השירות הצבאי הראשון.
שנים 1914–1918. הצבא האוסטרו-הונגרי והגדוד שבו שלטו האוקראינים
לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה גויס יוסף כהנא, והבן הבכור דוד-פנחס נשלח לחזית הסרבית. חיים גם ביקש להתגייס כמתנדב, אך היה צעיר מדי. בביוגרפיה נאמר כי האב נשלח לחזית האיטלקית כבר בתחילת המלחמה; כאן יש אי דיוק, שכן איטליה נכנסה למלחמה נגד אוסטרו-הונגריה רק במאי 1915. ייתכן שהמינוי הזה התרחש מאוחר יותר.
בשנת 1917 גויס חיים לצבא הקיסרי ונשלח להכשרה במורביה, אזור בצ’כיה של היום. בין הנסיבות שזכר היו אימונים קשים, שוחד וקורפורל רוסיני שדרש כסף מהטירונים. “רוסינים” במסמכי אוסטרו-הונגריה כונו בדרך כלל אוכלוסייה מזרח-סלאבית, בעיקר אוקראינית, של גליציה. בסביבה הצבאית דוברת הגרמנית הפך חיים לקרל.
הוא שירת בגדוד הרגלים ה-15 של גליציה על שם הברון פון גאורגי. לפי מידע היסטורי על הגדוד, בהרכב שלפני המלחמה היו 62% רוסינים, 29% פולנים ו-9% נציגים של לאומים אחרים. אזור הגיוס היה בטרנופול; הגדוד השני בזמן שלום היה ממוקם בלבוב. זה לא אומר שהפלוגה הספציפית של כהנא הייתה בעלת אותו הרכב בסתיו 1918 — הרשימה שלה לא נמצאה.
ביוני 1918, לפי הביוגרפיה, נשלח כהנא לחזית האיטלקית לנהר פיאבה. במהלך המתקפה ב-15–23 ביוני הצבא האוסטרו-הונגרי ספג אבדות כבדות, ויחידתו לאחר חזרתה למורבסקה אוסטרבה נאלצה להתמלא. לאחר מכן מתארים המקורות חזרה לטרנופול, פציעת ירי חודרת באזור המפשעה, בית חולים ושירות חדש. החיילים השתתפו בהחרמות תבואה, בקר וסוסים, ושילמו לאיכרים בשטרות שהפכו במהירות לחסרי ערך.
אבל יש בעיה כרונולוגית.
Jewish Heroes ממקם את הקרבות עם הרוסים ליד טרנופול לאחר הקמפיין האיטלקי של 1918, אף על פי שהסכם ברסט-ליטובסק עם רוסיה הסובייטית נחתם ב-3 במרץ. ייתכן שהפרקים כאן מעורבים מחודשים שונים; לא ניתן לקבוע את תאריך ונסיבות הפציעה. בנובמבר 1918, עם זאת, מתואר כהנא כקפלר שעבר הכשרה צבאית והיה לו ניסיון קרבי.
נובמבר 1918: התפרקות אוסטרו-הונגריה ומעבר כהנא לצד האוקראיני
באוקטובר–נובמבר 1918 התפרקה האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה. בשטחה החלו להיווצר מדינות עצמאיות, והצבא הקיסרי לשעבר התחלק לפי לאום.
ב-18 באוקטובר 1918 הוקמה בלבוב המועצה הלאומית האוקראינית בראשות יבגן פטרושביץ’. כבר ב-19 באוקטובר היא הכריזה על הקמת מדינה אוקראינית בשטחים האוקראיניים של אוסטרו-הונגריה. ב-31 באוקטובר קיבלו המנהיגים הצבאיים האוקראינים החלטה להשתלט על לבוב, מבלי להמתין להעברת השלטון על ידי הממשל האוסטרי.
בלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר 1918 תפסו החיילים האוקראינים את המוסדות המנהליים החשובים ביותר בלבוב. אירועים אלה נכנסו להיסטוריה כמעשה נובמבר — מרד נובמבר. ב-1 בנובמבר הוקם בעיר שלטון אוקראיני, אך הכוחות הפולניים יצאו נגדו. החלו קרבות על לבוב.
ב-9 בנובמבר 1918 הוקמה ממשלת המדינה האוקראינית החדשה — המזכירות הממלכתית. ב-13 בנובמבר קיבלה המועצה הלאומית האוקראינית את החוק הבסיסי הזמני, שקבע משפטית את קיומה של הרפובליקה העממית המערב-אוקראינית — זונר, מדינה שהוקמה בשטח גליציה האוסטרית לשעבר. באותו יום התקבל חוק על ארגון כוחותיה המזוינים.
בדיוק במצב זה, בנובמבר 1918, עמד חיים כהנא בן השמונה עשרה בפני בחירת שירות צבאי נוסף. חיילים, שנשבעו לאחרונה אמונים לקיסר אחד, התחלקו למחנות לאומיים.
לפי פרויקט הביוגרפיה Jewish Heroes, מפקד הפלוגה הפולני של כהנא אסף את החיילים, הודיע על התפרקות המונרכיה והכריז עליהם חופשיים מהשבועה הקודמת. החיילים הפולנים עזבו בצורה מאורגנת. האוקראינים נשארו בגרעין לבוב והציעו לחיים להצטרף אליהם.
באותו יום פגש כהנא ברחוב בלבוב את סגן יהודי מוכר בשם גולדברג, שהשתתף בוועדה הציונית המקומית. חיים הסביר שהוא רוצה לשרת בין האוקראינים כדי שלקהילה היהודית בלבוב יהיה אדם משלהם בכוחותיהם המזוינים. גולדברג תמך בהחלטתו: הוא הסיר את סימני ההבחנה הישנים של אוסטרו-הונגריה והצמיד לכובעו סרט כחול-לבן של התנועה הלאומית היהודית.
תאריך מדויק של מעבר כהנא ליחידה האוקראינית בביוגרפיה שפורסמה לא צוין. ידוע שזה קרה במהלך אירועי נובמבר 1918, לפני עזיבת הכוחות האוקראינים את לבוב בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר.
כהנא לא חדל להיות ציוני כשהצטרף ליחידה האוקראינית. לפי הביוגרפיה שפורסמה, הוא קיווה בעיקר לעזור ליהודים שנמצאו בין הכוחות האוקראינים והפולניים. יש לראות את החלטתו בהקשר של מניע זה, מבלי לייחס לו דעות פוליטיות שהוא עצמו לא ניסח במסמכים.
סמל אוקראיני בלבוב: קרבות, לחם, עצים ועזרה לנפגעים
לאחר הצטרפותו ליחידה האוקראינית, הועלה הקפלר חיים כהנא לדרגת סמל — מפקד זוטר, במעמד קרוב לסמל בצה”ל המודרני. הוא עמד בראש קבוצה קטנה של חיילים, השתתף בקרבות רחוב ובהתקפה על עמדה פולנית מבוצרת. לפי הביוגרפיה Jewish Heroes, על היוזמה שהפגין בקרב שיבח אותו קולונל אוקראיני, שנראה חיצונית כמו מרצה באוניברסיטה. שם הקצין, מספר היחידה והרכב יחידת כהנא לא הצליחו להתברר.
בהפסקות בין הקרבות כהנא עזר לתושבים היהודים בעיר. בלילות הגיע למשפחות, הזהיר מפני סכנה, ייעץ לעזוב את לבוב ולנסוע מערבה. לאלה שנשארו, סיפק לחם, פחם ועצים. הוא גם עזר בקבורת הנפגעים: העביר את גופותיהם בעגלה ידנית למקום הקבורה. בעיר, שחולקה בין יריבים חמושים, עבודה כזו הייתה מסוכנת בפני עצמה.
פעם, כשכהנא העביר גופות של נפגעים, ניגש אליו ילד והזהיר מפני אנשים חמושים ליד הרובע היהודי. כהנא השאיר זמנית את הגופות בקולנוע ריק ויצא ליחידתו. הוא דרש מהכפופים לו לצאת להגנת התושבים, אך החיילים סירבו. אז, לפי Jewish Heroes, כהנא לקח רובה, שתי רימונים והלך לשוק היהודי לבד.
בדרך הוא חזר על “קידוש השם” (קידוש השם) — “קידוש שם השם”. במסורת היהודית, מושג זה קשור לנאמנות לאלוהים ולנכונות להגן על אמונתו גם מול סכנת מוות. ליד חנויות המסחר ראה כהנא קבוצה של אנשים חמושים וזרק לעברם רימון. הסיפור הביוגרפי מדווח כי התוקפים נפלו, אך אינו מפרט את מספרם או את גורלם בהמשך.
כל האירועים הללו מתייחסים לנובמבר 1918, לפני עזיבת הכוחות האוקראינים את לבוב בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר. תאריכים מדויקים של העלאת כהנא, עימותים קרביים והאירוע ליד השוק היהודי אינם ידועים. דיווחי קרב עצמאיים או מסמכים אחרים המאשרים את ההתקפה המתוארת עם רימון לא נמצאו עדיין. יש לראות בפרק זה עדות ביוגרפית, מבלי לערבב אותו עם האירועים הבאים בלבוב.
המשטרה היהודית של לבוב והכוחות האוקראינים — לא אותו דבר
סיפורו של כהנא התרחש על רקע שיתוף פעולה צבאי אוקראיני-יהודי רחב ומורכב יותר. החוקר האוקראיני אולג סטצישין בעבודה מדעית “שיתוף פעולה צבאי של האוכלוסייה היהודית של גליציה עם זונר (1918–1923)”, שפורסמה בשנת 2024, השתמש במסמכים ארכיוניים על יחידות חמושות של קהילות יהודיות.
לפי המידע שהוא מסר, ב-7 בנובמבר 1918 השתתפו 195 שוטרים יהודים ו-24 קצינים בסיורים בלבוב; ב-13 בנובמבר — 237 שוטרים ו-37 קצינים. נדונה הקמת משטרה משותפת אוקראינית-פולנית-יהודית עם ייצוג שווה של שלוש הקהילות, אך הצד הפולני לא קיבל מודל כזה. באמצע החודש גויסו פלוגות משטרה יהודיות חדשות, והובטח למתנדבים 10 קרונות אוסטריים ליום, מזון ומגורים.
בערים אחרות בגליציה — קולומיה, ברודי, טרנופול, פודוולוצ’יסק — שמרו יחידות יהודיות על הסדר, שיתפו פעולה עם השלטונות האוקראינים ולעיתים קיבלו מהם נשק ומדים. מסמך ארכיוני מזכיר עשרה שוטרים יהודים לשעבר מברודי, שעזבו יחד עם הכוחות האוקראינים. סטצישין גם מביא מידע על יהודים אחרים ביחידות הצבא הגליציאני.
עם זאת, המשטרה היהודית של לבוב הייתה רשמית נייטרלית ולא הייתה חלק מהצבא הגליציאני האוקראיני. יהודים בודדים שהצטרפו ליחידות האוקראיניות קיבלו החלטות אישיות. אין לטשטש הבדל כזה, אחרת תתקבל תמונה שגויה של יחסי קהילות שלמות.
מאוחר יותר, כבר ביוני 1919, הוקם הגדוד היהודי של שלמה ליינברג במסגרת הצבא הגליציאני. הוא לא היה יחידה שבה תועד שירותו של כהנא בנובמבר 1918. ההיסטוריה של יחידה זו, הרכבה, כפיפותה ודרכה הקרבית נבדקה בעבר על ידי חדשות במאמרים “ההיסטוריה של הגדוד היהודי בצבא הגליציאני האוקראיני של 1919” ו“תחת כוכב דוד ודגל אוקראיני: יחידות צבאיות יהודיות באוקראינה, מפקדיהן הנשכחים והדרך לישראל העתידית”.
21–24 בנובמבר 1918. נסיגה, שביה פולני ופוגרום
בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר עזבו הכוחות האוקראינים את לבוב. לפי הסיפור הביוגרפי, כהנא חדר למחסן צבאי, לקח תחמושת וסיגריות והצית את הבניין, לא רצה להשאיר רכוש לאויב. הוא ניסה לברוח על סוס, אך נתקל בחזית הפולנית והסתתר בקולנוע ריק. שם נמצאו עוד שני חיילים אוקראינים. שלושתם נלקחו בשבי.
השבויים הובאו לאולם התעמלות. קצין בכיר הורה להוציאם להורג. כהנא, לפי הסיפור, העמיד פנים שהקצין קרא לו, יצא ליד השומר, הפך את המעיל והשליך את הכובע הצבאי. לאחר מכן הוא הסתתר כמה ימים אצל קדר יהודי, שאת ביתו מצא לפי השלט.
בלבוב התרחשו בימים אלה פוגרום אנטי-יהודי ב-22–24 בנובמבר 1918. רציחות, שוד והרס מאושרים על ידי מקורות שאינם תלויים בביוגרפיה של כהנא: מסמכי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית ומחקרו של ההיסטוריון הפולני זביגנייב זפורובסקי. הערכות מספר הקורבנות היהודים שונות: הוועדה היהודית לעזרה נקבה ב-72 הרוגים, ועדת הנרי מורגנטאו — 64. מספרים אלה מתייחסים לשיטות ספירה שונות ואין לחברם באופן מכני.
לפי הביוגרפיה, כהנא ראה בתים יהודיים הרוסים ותושבים הרוגים. לאחר מכן נרשם כחייל לשעבר של אוסטרו-הונגריה, תוך שימוש בשם קרל וידיעת רחובות ורבעים וינאיים. הוא קיבל מסמכים ליציאה, הגיע לרכבת עם שבויים אוסטריים שחזרו מרוסיה ונסע חלק מהדרך בתא הנהג. לווינה חזר בחנוכה, כאשר משפחתו כבר חשבה שהוא הוצא להורג יחד עם שני השבויים האוקראינים.
חילוקי דעות חשובים: Jewish Heroes מקשר את חזרתו של כהנא לסוף 1918, בעוד שבני מיכלסון כותב על שירות אוקראיני במשך כשנה והגעה לווינה בתחילת 1920. ההיסטוריון האוקראיני יורי יוזיץ’ בפרסום “הלאומן היהודי שהצטרף כמתנדב לצבא הגליציאני האוקראיני” מ-8 בינואר 2024 גם מספר על קרבות נובמבר ושבי, ומזכיר פציעה לאחר השבי. אך יוזיץ’ במידה רבה מביא פרטים לפי Jewish Heroes. ללא תיק אישי של כהנא או מסמך עצמאי, איננו יכולים לקבוע באופן חד משמעי מתי הסתיים שירותו ביחידה האוקראינית ולאיזה פרק מתייחסת הפציעה שהוזכרה.
וינה וקלגנפורט. הגנה עצמית נגד אלימות אנטישמית
לאחר המלחמה השתתף כהנא בארגון הגנה עצמית יהודית באוסטריה. יחד עם ותיקים אחרים עסק בירי בפרטר הווינאי, שמר על מוסדות יהודיים ומתפללי בתי כנסת מפני התקפות של קבוצות לאומניות. באחד הפרקים הביוגרפיים מסופר על הגנה על בית כנסת לפני ראש השנה היהודי.
שם נשמרו גם סיפורים על אקדח שטייר שנפל בחשמלית, מעצר על ידי המשטרה, עימות קודם בגלל סצנה אנטישמית בתיאטרון ואזהרת קצין שסירב לראות בכהנא סוחר נשק. חומרים משטרתיים עצמאיים לא מאשרים את העלילות הללו.
כהנא עבר לקלגנפורט בדרום אוסטריה, עבד במנהל העירוני, השתתף במועדון ציוני וארגן מחנות ספורט לנוער. במרץ 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה. Jewish Heroes מספר על תוכנית שלא יצאה לפועל של כהנא לתקוף את היטלר במהלך ביקור מתוכנן בקלגנפורט ב-4 באפריל: מחדר בקומה השנייה היה אמור להוציא מכר אקדח, אך התוכנית נכשלה. לא נמצא אישור עצמאי להכנת ההתנקשות; לא ניתן לטעון שהיא אכן תוכננה.
בניסיון לצאת, כהנא נעצר תחילה בגבול האיטלקי. לאחר מכן הגיע דרך צ’כוסלובקיה לדנובה, משם לנמל הרומני קונסטנצה והפליג על ספינה יוונית בשם “ארטמיזיה”. לפי הביוגרפיה, ליד חופי נתניה עלתה הספינה על שרטון. בדצמבר 1938 הגיע כהנא לארץ ישראל — אז תחת שלטון המנדט הבריטי.
שנים 1939–1942. קומנדו בריטי, אריתריאה, גונדר ועורף גרמני
בדצמבר 1939 התגייס כהנא לצבא הבריטי. בתחילה שירת בפלוגה ה-401 של חיל החלוץ המלכותי, יחידה הנדסית ותחזוקתית צבאית. עבר הכשרה במחנה צריפין, דרך מצרים נשלח לצרפת לעבודות על מסילת הברזל ליד תעלת למאנש. לאחר המתקפה הגרמנית של 1940 פונה לבריטניה, שם השתתף גם בעבודות הצלה לאחר הפצצות לונדון.
בסתיו 1940 חזר למזרח התיכון. בסואץ הצטרף כהנא יחד עם כ-240 חיילים ליחידה החדשה קומנדו 51 הבריטי, שהוקמה בהשתתפות מייג’ור הנרי קייטור. היא השתתפה בפעולות בבארדיה, לאחר מכן בסודן, אריתריאה ואתיופיה. בשנת 1941 לחם כהנא, לפי הביוגרפיה שלו ומחקרו של מיכלסון, נגד הכוחות האיטלקיים באזור קרן ובמהלך המצור על גונדר.
לאחר פירוק קומנדו 51 הצטרף לSpecial Interrogation Group (SIG) — קבוצת מודיעין וחבלה בריטית, שבה שירתו חיילים דוברי גרמנית, כולל פליטים יהודים מאירופה. תוך שימוש במדים, נשק ורכבים גרמניים, חדרה הקבוצה לעורף האויב, הקימה מחסומים מזויפים והשיגה מידע מודיעיני.
כהנא פעל יחד עם לוחמי Special Air Service (SAS) — יחידת מבצעים מיוחדים בריטית — בפיקודו של דייוויד סטירלינג; בסיפורים מוזכר גם פדי מיין. פעם אחת פגש רכבם מחסום גרמני. כהנא, שהתחזה לקצין גרמני, טען שהוא מלווה שבויים בריטיים חשובים והשיג מעבר לרכב. פרק זה ידוע מהסיפור הביוגרפי, אף על פי שהשתתפות כללית של SIG במבצעי הכוחות המיוחדים הבריטיים מתועדת היטב בספרות ההיסטורית הצבאית.
ב-3 ביוני 1942 השתתפה קבוצתו בהבטחת חדירת חבלני SAS לשדות תעופה גרמניים באזור דרנה וטוברוק, משם איימה תעופה על אספקת מלטה. ביולי התקיים פשיטה על שדה התעופה סידי-חניש. בספטמבר השתתף כהנא במבצע Agreement נגד נמל טוברוק, שם, לפי הביוגרפיה, היה אמור להעמיד פנים שהוא קצין גרמני ולשלוט במעבר דרך מחסום.
המבצע הסתיים באבדות כבדות לבריטים, כולל ספינות ואמצעי נחיתה; מפקד SIG קפטן הרברט באק נפצע ונפל בשבי. לאחר מכן פורקה הקבוצה. חדשות ישראל | Nikk.Agency מספרים על פרטים אלה לא כדי ליצור אגדה על לוחם בלתי מנוצח: במיוחד חשוב שכהנא היה פעמים רבות משתתף במבצעים מסוכנים, שתוצאתם לא הייתה תלויה באדם אחד בלבד.
שנים 1943–1945. הים האגאי, אלבניה ועזרה לפליטים יהודים
היחידה הבאה של כהנא הייתה Special Boat Service (SBS) — שירות מבצעים מיוחדים בריטי עם שימוש בכלי שיט קטנים, נחיתות ימיות ופשיטות. במחקרו של מיכלסון מצוינים מפקד היחידה לורד ג’ורג’ ג’ליקו וקצין דני אנדרס לאסן, שזכה מאוחר יותר בצלב ויקטוריה. לפעולות השתמשו בסירות דיג יווניות קטנות, קנו וסירות גומי.
בשנת 1943 השתתף כהנא בפעולות בים האגאי, כולל באיים היווניים קלימנוס, סימי, סנטוריני ופארוס. במהלך נחיתה בשנת 1944 על החוף האדריאטי, באזור הגבול בין אלבניה ליוגוסלביה, נפצע; חבר בריטי חילץ אותו תחת אש.
לאחר טיפול חזר כהנא למשימה: הוא הוצנח עם מצנח לאלבניה כדי ליצור קשר עם חיילים בריטיים שאיבדו קשר עם המטה. הוא מצא את הקבוצה, עזר להקים קשר עם הפרטיזנים המקומיים ופעל באזור קורצ’ה, מזרחית לטירנה.
בסוף המלחמה הוא שוב היה באוסטריה, בקלגנפורט המוכרת לו. מחקרו של מיכלסון מדווח על השתתפותו בפעולות נגד קבוצות מחתרת נאציות “וורוולף” ועזרה ליהודים שניסו להגיע דרך איטליה לפלסטין. בביוגרפיה Jewish Heroes תאריכי החזרה לארץ ישראל אינם מוצגים באופן עקבי, ולכן יש לבדוק את תאריך החזרה המדויק לאחר פעולות אלה בנפרד.
עלילות על יחידות מיוחדות שהתחפשו במדים גרמניים שימשו מאוחר יותר בקולנוע צבאי, במיוחד בסרט האמריקאי “טוברוק” משנת 1967. אך סרט עלילתי אינו יכול להיחשב כהסרטה ישירה של שירותו האישי של כהנא.
שנת 1948. צ’כוסלובקיה, 42 מתנדבים ותחילת הצניחה הישראלית
לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ב-14 במאי 1948 נדרשו לצבא המוקם צנחנים, מדריכים ובסיס הדרכה משלו. עזרה חשובה בהכשרת מומחים ניתנה אז על ידי צ’כוסלובקיה.
ב-15 ביולי 1948 החל קורס במחנה צבאי ליד העיר סטרז’-פוד-רלסקם עבור 42 מתנדבים יהודים: 14 הגיעו מישראל, 28 הנותרים — ממדינות שונות, כולל הונגריה, צ’כוסלובקיה וארצות הברית. את הקורס ניהל קצין, לימים משורר ידוע חיים גורי. המשתתף המבוגר ביותר היה קרל כהנא. במקורות הוא מכונה בן 48, אף על פי שב-15 ביולי היה עדיין בן 47: יום הולדתו חל ב-6 באוגוסט. הקורס הסתיים בתחילת ספטמבר.
החניכים שחזרו החלו להקים את פלוגת הצנחנים הראשונה של ישראל במחנה אחוזה בהר הכרמל, באזור חיפה. המפקד הראשון היה יואל פלגי, ותיק מבצעים מיוחדים בריטיים. המשימה להקים יחידת צנחנים קיבל ממפקד המטה הכללי של צה”ל יעקב דורי — יליד אודסה. כך, בארגון הצנחנים הראשונים של ישראל נפגשו ביוגרפיות של שני אנשים נוספים הקשורים במוצאם לאוקראינה.
פלגי מינה את כהנא לראש מטה היחידה החדשה. כהנא עסק בהכנת השטח, רכישה ותחזוקת מצנחים, ציוד, אספקה, ארגון אימונים ותיאום טיסות משדה התעופה רמת דוד. בפועל, היחידה הראשונה נאלצה ליצור כמעט את כל התשתית מאפס.
שנת 1949. בית הספר לצניחה תל-נוף
בתחילת 1949 מינה ראש ההכשרה הצבאית של צה”ל חיים לסקוב את יהודה הררי למפקד יחידת הצנחנים. לאחר בדיקת מצב הבסיס, הוא המליץ לשנות את מערכת ההכשרה ולהעבירה לבסיס האווירי תל-נוף, קרוב יותר לתעופה הצבאית. במחקר ישראלי מוזכר גם הסכמתו של ראש המטה הכללי יגאל ידין לרה-ארגון זה.
לקבוצת הארגון הצטרפו קרל כהנא, מנהל בית הספר לצניחה לעתיד יובל גרשון ומדריכים נוספים. תוך שלושה חודשים הצליחו להקים מתקני הדרכה, לארגן אספקה ולפתוח באוגוסט 1949 את הקורס הראשון למדריכי צניחה. באוקטובר הוזמנו לטקס הסיום ראש הממשלה דוד בן-גוריון וחיים לסקוב.
היסטוריית השינויים הארגוניים מאושרת על ידי חומרים מארכיון היסטורי צבאי של הצנחנים הראשונים של צה”ל. שם נקרא כהנא כאחד ממייסדי בית הספר לצניחה, מדריך ומנהל יחידה לאספקת ציוד ובטיחות. שמו מופיע בתרשים בסיס ההדרכה תל-נוף לשנת 1950; נשמרה תמונה של כהנא ליד מפקד הפלוגה הראשונה יצחק וולקר. יש גם תמונה קבוצתית של מפקדים משנת 1953.
לאחר מכן שירת כהנא בדרגת רב-סרן — מייג’ור בצה”ל. כאן שוב יש חילוקי דעות ביוגרפיים: Jewish Heroes ופרסום של יורי יוזיץ’ מציינים את סיום השירות בשנת 1958, בעוד שמיכלסון וחומרים היסטוריים של בית הספר לצניחה — בשנת 1953. ב-Jewish Heroes מובא גם פרק של קפיצה אחרונה של כהנא עם מצנח בעת פרישתו; אישור עצמאי לתאריך הקפיצה הזו לא נמצא עדיין. לאחר הצבא, לפי מיכלסון, הוא עבד בבניין “מגדל שלום” בתל אביב.
שנת 1974 וזכרון כהנא באוקראינה ובישראל
ב-8 ביוני 1974 נהרג חיים כהנא בתאונת דרכים בתל אביב. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול.
ב-11 ביוני 1974 דיווח העיתון “מעריב” על פרידה ממנו כאחד מוותיקי כוחות הצנחנים הישראליים.
בישראל נשמר זכרו של כהנא בעיקר בחומרים היסטוריים צבאיים. עוד בחייו הכין העיתונאי מרדכי ברקאי עבור העיתון “דבר” סדרה “המלחמה האישית של קרל כהנא”: המאמרים יצאו ב-18 וב-25 במאי, ב-1 וב-8 ביוני 1962. הם מופיעים בביבליוגרפיה של מיכלסון; הפרסום הראשון נשמר באוסף העיתונים הדיגיטלי של הספרייה הלאומית של ישראל. הייתה גם דף זיכרון אישי בארכיון ההיסטורי של הצנחנים, אך הכתובת הקודמת אינה זמינה כעת.
במוזיאון הישראלי ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה יש כרטיס ביוגרפי של כהנא ומחקר של מיכלסון; היסטוריונים צבאיים שמרו על תפקידיו, תמונותיו ומסמכים על הקמת בית הספר לצניחה. במאי 2026 סיפר ההיסטוריון אורי מילשטיין שוב על כהנא ב-News1 במחקר על קורס הצנחנים בצ’כוסלובקיה. בביבליוגרפיה של מחקר זה מוזכר ראיון עם כהנא, אך יש לקבוע את תאריכו והקלטתו המקורית. קיומם של חומרים מוזיאוניים וארכיוניים, עם זאת, אינו מוכיח את קיומה של תערוכה מוזיאונית פיזית נפרדת.
באוקראינה מופיע שמו של כהנא בפרסומים היסטוריים מדעיים. כבר בשנת 2019 הזכיר אותו מרקו סימקין בפרסום לבוב “תמונות של לבוב הישן” בין היהודים שהצטרפו לכוחות המזוינים האוקראיניים. לאחר מכן יצאה ביוגרפיה יהודית אוקראינית, מאמר של יורי יוזיץ’ בשנת 2024 ועבודה מדעית של אולג סטצישין, שקשרה את גורלו הפרטי של כהנא עם עדויות ארכיוניות לשיתוף פעולה צבאי אוקראיני-יהודי.
אך נכון לאוקטובר 2026 לא הצליחו לאשר תיעודית את קיומם של רחוב, אנדרטה, לוח זיכרון, יחידה שנקראה על שמו, פרס כבוד לאחר מותו או תערוכה מוזיאונית קבועה נפרדת באוקראינה או בישראל. היעדר אישור שנמצא אינו שווה ערך להוכחה שאין כאלה אובייקטים בשום מקום. נקבעו באופן מהימן מקום קבורתו, חומרים ביוגרפיים מוזיאוניים ונוכחות ארכיונית של שמו.
לבוב של 1918 וישראל של 1948: ביוגרפיה אחת, צבאות שונים
סיפורו של חיים כהנא אינו מתאים לסכמה לאומית אחת. ילד יהודי מכפר גליציאני, נער ממועדון ציוני וינאי, קפלר אוסטרו-הונגרי, סמל אוקראיני, מגן יהודי לבוב, קומנדו בריטי ומייג’ור ישראלי — זהו אדם אחד, שחי דרך כמה מלחמות ומהפכות מדינתיות.
השתתפותו ביחידות האוקראיניות אינה מבטלת את הנייטרליות הרשמית של המשטרה היהודית של לבוב או את הטרגדיה של הפוגרום לאחר עזיבת הכוחות האוקראיניים. והפעילות בצה”ל אינה הופכת כל דיווח של ביוגרפים מוקדמים לעובדה בלתי ניתנת לערעור. כיום סיפורו של כהנא מעניין בו זמנית את אוקראינה וישראל — והוא הופך למובן באמת כאשר אנו שומרים לא רק על פרקים בולטים, אלא גם על שמות מדויקים, מסמכים, תאריכים ושאלות פתוחות.
למדור “יהודים מאוקראינה” זהו המשך לשיחה שחדשות מנהלים גם במאמר “יבגן קונובלץ חוזר לאוקראינה: יהודים לצד מייסד הארגון הלאומי האוקראיני…”: ההיסטוריה המשותפת של אוקראינים ויהודים אינה מורכבת מגרסה נוחה אחת של העבר. בה היו שיתוף פעולה, הצלה, שירות זה לצד זה, סתירות לאומיות ואלימות. חייו של קרל כהנא מאפשרים לראות את כל זה דרך גורלו של אדם מסוים.
מקורות וחומרים לבדיקה נוספת
- Jewish Heroes. “חיים כהנא” (25 בספטמבר 2021) — ביוגרפיה מפורטת, כולל פרקים אישיים הדורשים אישור עצמאי.
- בני מיכלסון. “קרל כהנא” — מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, ישראל.
- יורי יוזיץ’. “הלאומן היהודי שהצטרף כמתנדב לצבא הגליציאני האוקראיני” — “אמת היסטורית”, 8 בינואר 2024.
- אולג סטצישין. “שיתוף פעולה צבאי של האוכלוסייה היהודית של גליציה עם זונר (1918–1923)” — “לימודים הומניטריים: היסטוריה ופדגוגיה”, מס’ 2, 2024, עמ’ 51–76.
- K.u.k. Infanterieregiment Nr. 15 — מידע היסטורי על גדוד הרגלים ה-15 של אוסטרו-הונגריה.
- מסמכי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית על מצב היהודים בפולין — ארכיון מחלקת המדינה של ארה”ב, 1919.
- זביגנייב זפורובסקי. מחקר על קורבנות אירועי לבוב ב-22–24 בנובמבר 1918 — המכון לזיכרון לאומי של פולין.
- היסטוריה של בית הספר לצניחה הישראלי — אוסף היסטורי צבאי של הצנחנים הראשונים של צה”ל.
- בסיס ההדרכה תל-נוף והגדוד ה-890 בשנת 1950 — מבנה הבסיס, תמונות ותפקידים.
- מרקו סימקין. “הגדוד היהודי של הצבא הגליציאני האוקראיני” — “תמונות של לבוב הישן”, 7 ביוני 2019.
- מרדכי ברקאי. “המלחמה האישית של קרל כהנא” — סדרת עיתון “דבר”, 18 ו-25 במאי, 1 ו-8 ביוני 1962 (הסדרה המלאה מופיעה במחקרו של מיכלסון).
- “מעריב”, 11 ביוני 1974 — דיווח על הלווייתו של קרל חיים כהנא.
- מוזיאון החייל היהודי במלחמת העולם השנייה: כרטיס אישי של קרל קהנה.
- אורי מילשטיין. «קורס צנחנים בצ’כוסלובקיה» — News1, 29 במאי 2026.