ארבעה נציגים מאוקראינה ושתי סופרות מישראל נכנסו לרשימת תשעת הזוכים במסדר השלום של מועדון הספר הוויקטוריאני לשנת 2026. על הענקת הפרס ב-24 באוקטובר 2026 דיווחה ההוצאה האוקראינית SKNews. בין הזוכים – הסופר מצ’רניגוב סרגיי דזיובה, ולנטינה צ’ייקובסקיה מרישון לציון ורימה אולצ’ינה מאשדוד.
מחבר: אנטון פשדינסקי
עם זאת, זה לא מסדר מדיני בריטי: הפרס נוסד על ידי ארגונים ספרותיים וציבוריים. אין עדיין היסטוריה מתועדת של הענקתו.
שתי הסופרות הישראליות – שתי ביוגרפיות שונות
ולנטינה צ’ייקובסקיה נולדה בלוצק – עיר בצפון-מערב אוקראינה, המרכז המנהלי של מחוז וולין. היא סיימה את המכון הפוליטכני של לבוב, עבדה כמהנדסת ומורה.
בשנת 1998 עלתה לישראל. עלייה בישראל מכונה מעבר של יהודים ובני משפחותיהם לפי חוק השבות.
ברישון לציון היא המשיכה בעבודתה הספרותית: בין השנים 2008 ל-2016 ניהלה את הארגון ‘רישון’, שקיים מפגשים וערבי ספרות.
שיריה ופרוזה שלה יצאו לאור בישראל ומחוצה לה. בשנת 2024 הוצאת הספרים הגרמנית Stella-Verlag פרסמה את אוסף הסיפורים שלה ‘אהוב אותה’ בהיקף של 197 עמודים.
רימה אולצ’ינה נולדה במוסקבה והגיעה עם משפחתה לישראל בשנת 1990. היא קשורה לחיי הספרות של אשדוד, כותבת פרוזה ופובליציסטיקה.
בין ספריה – ‘רומן מיסטי’, ‘ברניקה, או קפיצה בזמן’ ו’הודעה מהשמיים, או בלש לא מציאותי’.
ב’ברניקה’ ההיסטוריה של הגיבורה המודרנית משתלבת עם גורלה של הנסיכה ברניקה – נציגה של שושלת הורדיאד, שחיה במאה הראשונה ביהודה העתיקה, בשטח ישראל המודרני.
בשנת 2011 באשדוד אולצ’ינה קיבלה פרס מיוחד ‘עט הזהב’ על סדרת ראיונות עיתונאיים ‘ויזאבי’.
חשוב לא לערבב את הביוגרפיות שלהן: צ’ייקובסקיה – ילידת אוקראינה, אולצ’ינה – ילידת מוסקבה. שתיהן מייצגות את ישראל ברשימת הזוכים הנוכחית.
הזוכים האוקראינים וספרים על המלחמה
סרגיי דזיובה – עיתונאי, משורר, סופר ומנהל האקדמיה הספרותית-אמנותית הבינלאומית של אוקראינה. הוא מחבר שותף של סדרת התיעוד ‘צ’רניגוב באש’ על ההתנגדות לפלישה הרוסית.
צ’רניגוב – מרכז מחוז בצפון אוקראינה, שהצבא הרוסי ניסה לכבוש באביב 2022.
הכרך הראשון יצא בשנת 2022. החמישי, ‘המבצר: אנשים שמחזיקים את אוקראינה’, פורסם בקיץ 2026. לפי קטלוג הספרייה המחוזית של צ’רניגוב, יש בו 1035 עמודים של עדויות חיילים, מתנדבים ותושבי האזור. ההצגה התקיימה ב-18 בספטמבר בצ’רניגוב.
יורי רבוטין – עיתונאי וסופר מאודסה, עיתונאי מכובד של אוקראינה. באוגוסט 2026 מלאו לו 70 שנה. יותר מחצי מאה הוא עובד בעיתונאות; מאז 1996 הוא עומד בראש הארגון האזורי של אודסה של איגוד העיתונאים הלאומי של אוקראינה.
הביוגרפיה שלו יוצאת דופן: בצעירותו עבד במספנה, סיים בית ספר ימי, הפליג על ספינת הנוסעים ‘מקסים גורקי’, ואז הפך לכתב עיתון.
אולג דריאמין – משורר, סופר ואמן, קשור לאודסה. נולד בשנת 1956 בסראפול, מפרסם שירים מאז 1974, חבר באיגוד הסופרים הלאומי של אוקראינה מאז 1997.
בין אוספיו – ‘חורשת הסיגליות’, ‘מראות צבעוניים’, ‘מעיינות ומיתרים’. הוא גם זוכה פרס הספרות על שם קונסטנטין פאוסטובסקי לשנת 2013. באוקטובר 2026 הספרייה העירונית של אודסה על שם פרנקו הקדישה לו חומר וידאו לכבוד יום הולדתו ה-70.
טטיאנה מונטיאן – משוררת אוקראינית, משתתפת בפרויקטים ספרותיים בינלאומיים. שירה על הימים הראשונים של הפלישה הרוסית פורסם באוסף האוקראיני ‘שירים על המלחמה’.
שמה של מונטיאן מופיע גם בין המשתתפים באנתולוגיה הספרותית הבינלאומית נגד המלחמה. במרץ 2026 מארגני תחרות ספרותית אחרת הכריזו עליה כזוכה בפרס על שם אנטואן דה סנט-אכזופרי. אין עדיין מידע ביוגרפי עצמאי מפורט עליה.
נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency
מה ידוע על מסדר השלום וההיסטוריה שלו
יוזמי הפרס בהודעת המארגנים נקראים האקדמיה לספרות, אמנויות ותקשורת, האיגוד העולמי G.L.O.R.I.A. מפרנקפורט על המיין והנציגות של מועדון הספר הוויקטוריאני באוקראינה.
המסדר מוצג כעידוד על תרומה לשלום, הומניזם, שימור ערכים תרבותיים ותמיכה באנשים יצירתיים.
אך לא נמצאה היסטוריה מתועדת של הפרס – שנת הייסוד, רשימת הזוכים בשנים קודמות, תקנון פתוח של התחרות והרכב השופטים.
לא פורסמו גם המקומות והתאריכים המדויקים של הטקסים, אף שהמארגנים מדווחים על הענקות בחמש מדינות. המילה ‘ויקטוריאני’ אינה מוכיחה קשר לתקופת המלכה ויקטוריה או למערכת הפרסים המדינית הבריטית.
אלנה אננייבה עומדת בראש G.L.O.R.I.A., שנקראה בין המייסדים, ובמקביל מצוינת בין הזוכים מגרמניה. זה לא מעיד על הפרות, אך סדר הבחירה של הזוכים נותר לא ברור.
ברשימה תשעה אנשים מארבע מדינות: מלבד האוקראינים והישראלים, אלנה אננייבה מגרמניה, ז’ואן בושאר ומרטין גודרו מקנדה.
המדינה החמישית – בריטניה – מצוינת רק בין המקומות לקיום הטקסים.
הודעות SKNews ואיגוד הסופרים הלאומי של אוקראינה מבוססות על טקסט אחד של מחלקת העיתונות של האקדמיה, ולא על פרוטוקולים עצמאיים של הענקה.
מדוע הסיפור הזה נוגע לישראל
לספרות הישראלית יש מזמן מחברים עם ביוגרפיות שהחלו באוקראינה.
לדוגמה, חיים הזז, יליד סידורוביצ’י האוקראינית, הפך לזוכה הראשון בפרס המדינה של ישראל לספרות. את סיפורו נאנווסטי סיפרו בנפרד.
להשוות את הפרס המדיני הזה למסדר הציבורי הנוכחי יהיה שגוי.
אבל הספרים של שתי הסופרות הישראליות והעבודה התיעודית של המחברים מצ’רניגוב ראויים לתשומת לב ללא קשר למעמד הפרס. דווקא את תוכנם והנגישות שלהם לקוראים יש להעריך בראש ובראשונה.