«תיקנים», «כינים», «טפילים». במילים אלו תיארה התעמולה הנאצית את היהודים, כהכנה לרדיפתם והשמדתם. כעת משתמשים בתיאורים דומים תעמולנים רוסים כלפי האוקראינים. ב-9 באוקטובר 2026 השווה הנציג הקבוע של אוקראינה באו”ם, אנדריי מלניק, את האיומים הרוסיים לפתרון הסופי של הנאצים לשאלה היהודית.
מחבר: ויקטוריה קצמן | נאנובוסטי — חדשות ישראל
בישיבת חירום של מועצת הביטחון של האו”ם בניו יורק ציטט הדיפלומט את המנחה הרוסי ולדימיר סולובייב, שאיים על תושבי קייב, אודסה וניקולאייב, ואת נשיא רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב, שהצהיר על השמדת האוקראינים.
ההשוואה נשמעה על רקע התקפות רוסיות חדשות על ערים אוקראיניות. בנאומו קישר מלניק בין שפת השנאה, מות האוכלוסייה האזרחית והאחריות הבינלאומית למניעת פשעים המוניים.
«אנחנו חושבים איפה לקבור את כולם»: מה שנאמר באו”ם
הישיבה ב-9 באוקטובר זומנה לבקשת אוקראינה בתמיכת דנמרק, צרפת, לטביה ובריטניה. יוון הייתה היושבת ראש.
אנדריי מלניק הצהיר כי ההנהגה הרוסית שואפת לא רק לכבוש את השטחים האוקראיניים, אלא להשמיד את האומה האוקראינית. כדוגמה, הוא הביא את דבריו של ולדימיר סולובייב, שנאמרו, לדבריו של הדיפלומט, כמה ימים קודם לכן בשידור טלוויזיוני.
סולובייב דרש מהתושבים שנותרו בקייב לעזוב את העיר, והזהיר: «אתם נידונים». את אותו איום הוא הפיץ על אודסה וניקולאייב, וטען כי תושביהם כבר «צחקו». לאחר מכן דיבר המנחה על גורל האוכלוסייה בשלוש הערים.
«אנחנו חושבים איפה לקבור את כולם».
מלניק הדגיש כי מדובר לא בביטוי מטאפורי. להערכתו, הרוסים דנים בגלוי ברצח המוני של אוקראינים ובקבורת גופותיהם לאחר מכן.
לאחר מכן ציטט הדיפלומט את דמיטרי מדבדב, נשיא רוסיה לשעבר, כיום סגן יו”ר מועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית:
«הם חייבים להיות מושמדים. זה הכל».
בנאומו של מלניק הובהר: המילה «הם» מתייחסת לאוקראינים.
הוא גם פירט את הכינויים שלדבריו השתמשו בהם נציגי ההנהגה הרוסית: «גידולים», «כלבים משוגעים», «תיקנים», «כינים», «טפילים». הוזכרה גם הצורך ב«חיטוי».
רק לאחר דוגמאות אלו השווה מלניק את המטרה המשוערת של ההנהגה הרוסית לפתרון הסופי של היטלר לשאלה היהודית — תוכנית הנאצים להשמדת יהודי אירופה.
הנאום המלא של הנציג האוקראיני פורסם ב-14 באוקטובר 2026.
הנאצים לא התחילו עם תאי הגזים. בתחילה נשללו מהיהודים בהדרגה זכויות אזרחיות, פוטרו מעבודות, נדחקו ממקצועות, הוצאו מהחיים הציבוריים, נלקחו רכושם. במקביל, התעמולה הממלכתית יצרה דימוי של היהודי כזר מסוכן, טפיל ומקור למחלות.
בשנת 1940 יצא לאקרנים סרט תעמולה אנטישמי «היהודי הנצחי» (Der ewige Jude). הוא השתמש בדימויים של טפילים ועכברים להפצת תפיסות על היהודים כאיום ביולוגי.
במרץ 1941 הופץ בפולין הכבושה כרזה נאצית שקשרה את היהודים עם כינים והפצת טיפוס. חומרים כאלה שימשו להצדקת בידוד האוכלוסייה היהודית בגטאות.
על כך מעידים ארכיוני המוזיאון האמריקאי להנצחת השואה. התעמולה הנאצית הציגה את רדיפת היהודים כהגנה על החברה. תוצאת המדיניות הממלכתית הייתה רצח שישה מיליון יהודים אירופאים.
עבור הישראלים, ההיסטוריה הזו אינה מוגבלת לדפי ספרי הלימוד. ביד ושם בירושלים — המתחם הלאומי להנצחת קורבנות השואה — נשמרים מסמכים, תמונות ועדויות על איך אפליה, תעמולה ואלימות ממלכתית הובילו לאסון של יהדות אירופה.
ההשוואה שעשה מלניק אינה אומרת שיש זהות היסטורית מלאה בין השואה למלחמה הרוסית נגד אוקראינה. הנושא שלה הוא שפת הדה-הומניזציה, שמאפשרת להציג את השמדת האנשים כפעולה מותרת.
התעמולה הרוסית משתמשת בו זמנית בהאשמות נגד אוקראינה ב«נאציזם» ומפיצה אמירות השוללות את זכותם של האוקראינים להתקיים כאומה עצמאית.
על ההחלפה הזו כתבו נאנובוסטי בעבר במאמר «זיוף היסטורי: איך התעמולה הרוסית האפילה על מאות שנים של דו-קיום שליו בין אוקראינים ליהודים». חוקרי יחסי אוקראינה-יהודים הסבירו איך פרקים טרגיים נפרדים מההיסטוריה המשותפת הופכים לכלי במלחמת המידע הרוסית המודרנית.
מאיומים טלוויזיוניים להרוגים אמיתיים
בישיבת מועצת הביטחון הביא מלניק נתונים של משימת המעקב של האו”ם לזכויות האדם: מינואר עד אוגוסט 2026 נהרגו באוקראינה 2222 אזרחים, יותר מ-13 אלף נפצעו.
לפי החישובים שהביא הדיפלומט, מספר ההרוגים והפצועים עלה ב-55% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2025. בממוצע מדובר בכ-400 נפגעים בשבוע.
מלניק סיפר על התקפה ב-7 באוקטובר על בניין מגורים בן חמש קומות בפרילוקי שבמחוז צ’רניהיב. לפי נתוניו, נהרגו לפחות 22 אנשים, כולל חמישה ילדים. מתוך ההריסות חולצה זוריאנה בת החמש, שאיבדה את משפחתה.
ב-8 באוקטובר פגעה פצצה מונחית רוסית, לפי דיווח האו”ם, בשני אוטובוסים נוסעים בקראמטורסק. נהרגו לפחות 33 אנשים, לפחות 18 נוספים נפצעו.
עוזר המזכ”ל של האו”ם, חאלד חיארי, דיווח גם כי רק בשבוע אחד נהרגו באוקראינה יותר מ-100 אזרחים, לפחות 429 נפצעו.
הדיפלומט האוקראיני דיבר בנפרד על התקפות על מתקני אנרגיה, אספקת מים, מערכות ביוב, בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות, מרכזי עיבוד נתונים ותקשורת סלולרית.
לפי המידע שלו, ב-28 בספטמבר פגע מל”ט רוסי בבניין ההיסטורי של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה בקייב, והרג שני אנשים. מתחילת אוקטובר פגעו התקפות רוסיות בגשרים על פני הדנייפר, כולל הגשר הדרומי והצפוני.
מלניק השווה את הסכנה שבהרס קשרי התחבורה העירוניים להשמדת הגשר הישן במוסטאר בשנת 1993, במהלך המלחמה בבוסניה והרצגובינה.
הטיעון שלו היה שהתקפות על תשתיות חיוניות יכולות להפוך את החיים בערים גדולות למאבק על הישרדות.
אולשקי: כאלפיים איש ללא מזון ופינוי בטוח
חלק נפרד מהנאום של מלניק הוקדש לאולשקי הכבושה במחוז חרסון, על הגדה השמאלית של הדנייפר.
לפי הנתונים שהוצגו על ידי האו”ם ב-9 באוקטובר, נותרו בעיר כ-2000 איש, כולל 35 ילדים. התושבים סבלו ממחסור במזון ובסיוע רפואי. מוקשים והתקפות מל”טים הפכו את דרכי הפינוי למסוכנות, ולא היה פינוי בטוח מאורגן.
מלניק הצהיר על חסימת הסיוע ההומניטרי ודרש לפתוח מסדרונות לפינוי אזרחים.
הוא הזכיר למועצת הביטחון את החלטות 2139 ו-2165, שהתקבלו בשנת 2014 בעקבות המשבר ההומניטרי בסוריה, והחלטה 2417 משנת 2018, המגנה את השימוש ברעב נגד אוכלוסייה אזרחית כאמצעי מלחמה.
בישיבה נשמעה גם השוואה היסטורית עם הולודומור — הרעב ההמוני בשנים 1932–1933 באוקראינה הסובייטית, שהוכר על ידי אוקראינה ומדינות נוספות כרצח עם של העם האוקראיני. מלניק גם השווה את המצור על אולשקי למצור על לנינגרד על ידי גרמניה הנאצית.
מה אומר המשפט הבינלאומי על קריאות להשמדת עם
ב-9 בדצמבר 1948 קיבלה העצרת הכללית של האו”ם את האמנה למניעת פשע הג’נוסייד והענישה עליו. סעיף III קובע אחריות לא רק על הג’נוסייד עצמו, אלא גם על הסתה פומבית ישירה לביצועו.
סעיף IV מרחיב אחריות כזו על נציגי השלטון, פקידים ואנשים פרטיים.
זה מבדיל באופן עקרוני בין קריאות ישירות להשמדת קבוצה לאומית לבין עלבונות פוליטיים רגילים. עם זאת, כדי לקבוע פשע בינלאומי יש להוכיח נסיבות ספציפיות, כוונה ואופי הקריאה. הכרה משפטית בג’נוסייד אינה נובעת אוטומטית מהשוואה היסטורית.
העמדה האוקראינית היא שיש לבחון הצהרות פומביות כאלה יחד עם פעולות הכוחות המזוינים הרוסיים והמדיניות כלפי האוכלוסייה האוקראינית.
הזווית הישראלית: סולובייב, הרב הראשי של אוקראינה וזיכרון השואה
עבור ישראל, לסיפור זה יש גם קשר עכשווי ישיר. סולובייב כבר השתמש בנושא השואה בהתקפות פומביות על נציגים יהודים מאוקראינה.
ב-30 ביוני 2026, בשידור תוכניתו, תקף את הרב הראשי של אוקראינה, משה אסמן, לאחר פגישת הרב עם דמיטרי קורצ’ינסקי.
אסמן — אזרח ישראל ואוקראינה. הוא חי בישראל, קיבל השכלה רבנית, שירת בצה”ל, ומאז 1995 משתתף בשיקום החיים היהודיים בקייב.
נאנובוסטי ניתחו בפרוטרוט את הפרק הזה במאמר «איך ניסה התעמולן הרוסי סולובייב להעליב את הרב האוקראיני אסמן». בהופעה הטלוויזיונית שלו, סולובייב פנה לזיכרון ששת המיליונים היהודים שנרצחו, תוך שהוא מעליב את הרב.
דוגמה נוספת היא העלילות האנטישמיות הרוסיות סביב העלייה לרגל השנתית של חסידים לאומן, עיר אוקראינית שבה נמצא קברו של רבי נחמן מברסלב. באוקטובר ניתחו נאנובוסטי הפצת הודעות שקריות על פריבילגיות ליהודים, גיוס ו«אוטונומיה יהודית» לכאורה.
בפנייה המקורית בנוגע לנאום של מלניק, שנכתבה בשם הקונסול הכבוד של ישראל, הודגש במיוחד: זיכרון השואה לא צריך להיות מוגבל לאנדרטאות, טקסים ונאומים בימי זיכרון.
לטענה זו יש משקל מיוחד במדינה שבה חיים ניצולי השואה וצאצאיהם, ורבים מהמשפחות שומרות על זיכרון קרוביהם שנהרגו מאוקראינה.
עם זאת, קונסול הכבוד אינו שגריר. הערכותיו הפומביות אינן יכולות להיחשב אוטומטית כעמדה רשמית של ממשלת ישראל.
רואנדה, מועצת הביטחון של האו”ם והסכנה להתרגל לרציחות המוניות
מלניק הזכיר לחברי מועצת הביטחון את רצח העם של הטוטסי ברואנדה בשנת 1994. הרציחות ההמוניות נמשכו כ-100 ימים; התעמולה נגד הטוטסי השתמשה גם בכינויים משפילים, כולל השוואת אנשים לתיקנים.
המסקנה ההיסטורית של הדיפלומט הייתה שיש להגיב לאזהרות לפני הופעת קברי המונים.
הוא גם האשים את ההנהגה הרוסית בניסיון להפוך את האלימות ההמונית להרגל עבור הקהל הבינלאומי: תחילה מכה נוספת מעוררת זעזוע, ואז עשרות הרוגים הופכים לשורה רגילה בכותרות החדשות.
בחלק הבינלאומי של נאומו, מלניק נגע במצב בחזית, בהוצאות הצבאיות הרוסיות, באיומים על יצוא המזון האוקראיני דרך הים השחור ובשימוש בבלארוס להבטחת פעילותם של מל”טים התקפיים רוסיים.
לפי ההערכות שהציג, בספטמבר עלו האבדות הרוסיות בהרוגים ופצועים על 46 אלף איש. הוא גם ערער על הצהרת פוטין על כיבוש 1300 קילומטרים רבועים של שטח אוקראיני, תוך שהוא מסתמך על מחקרים גיאולוקציוניים עצמאיים, ודרש את חידוש השיט הבטוח ויצוא התבואה.
לסיום נאומו, קרא הנציג האוקראיני למדינות החברות במועצת הביטחון להכין החלטה הדורשת את הפסקת ההתקפות הרוסיות, נסיגת הכוחות מאוקראינה והשגת שלום על בסיס אמנת האו”ם.
81 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נאלצה מועצת הביטחון שוב להאזין למילים על השמדת אנשים על בסיס לאומי.
«לעולם לא עוד» — לא רק הבטחה לזכור את ששת המיליונים היהודים שנרצחו. זה גם התחייבות להבחין בסכנה לפני שהאיומים הופכים לקברי המונים חדשים.
בדיוק על כך הזכיר אנדריי מלניק ב-9 באוקטובר 2026. נותר לראות אם יתקבלו החלטות בעקבות האזהרה.