אוקראינה הרחיבה את זכויות בתי הספר הלאומיים: מה החוק החדש אומר עבור עברית, חינוך יהודי, קרים וקראים

ב-12 באוקטובר 2026, הפרלמנט העליון של אוקראינה קיבל חוק המרחיב את זכויות המיעוטים הלאומיים והעמים הילידים לחינוך בשפות האם שלהם. על המסמך מספר 16119 הצביעו 266 חברי פרלמנט, והנשיא ולדימיר זלנסקי חתם עליו באותו יום. החוק קיבל את המספר 5008-IX. עבור הקהילות ההונגריות והרומניות, אלו ערבויות חדשות בעבודת בתי הספר הלאומיים. עבור ישראל, החדשות מעניינות גם מסיבה אחרת: הן נוגעות למדינה שבה קיימים מוסדות חינוך יהודיים, לומדים עברית, ושני עמים עם קשרים היסטוריים ליהדות – הקרימצ’קים והקראים – הוכרו רשמית כעמים ילידים של אוקראינה.

מחבר: פאבל שווייקו

כאן חשוב להבין כמה משטרים משפטיים שונים. ההונגרית והרומנית נמנות עם השפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

עברית ויידיש – לא, אבל אוקראינה כבר כללה אותן ברשימת השפות המוגנות על ידי האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים.

גם הקרימצ’קית והקראימית מוגנות על ידי אמנה זו, ודובריהן נהנים מזכויות נפרדות כנציגי העמים הילידים של אוקראינה.

לכן, לומר שהחוק החדש פותח אוטומטית בתי ספר ממלכתיים דוברי עברית יהיה לא נכון. אבל לחשוב שאין לו קשר למורשת היהודית של אוקראינה – זה לפספס חלק משמעותי מההיסטוריה.

מה קיבל הפרלמנט העליון: לא בניית בתי ספר חדשים, אלא כללים חדשים

המסמך בשם הרשמי “על תיקון חוקים מסוימים של אוקראינה בנוגע להבטחת זכויות חינוכיות של עמים ילידים של אוקראינה ואנשים השייכים למיעוטים לאומיים (קהילות) של אוקראינה” מבהיר את השימוש בשפות מיעוטים בתהליך החינוכי, מספק מעמד מיוחד לבתי ספר לאומיים וערבויות נוספות בעת ארגונם מחדש.

האוקראינית נשארת השפה הממלכתית של החינוך. במקביל, מורחבת האפשרות להשתמש בשפת המיעוט המתאימה לא רק בשיעורים עצמם, אלא גם בתקשורת של המנהלה, המורים, התלמידים וההורים. בתי הספר יוכלו לכלול בתוכניות החינוכיות שלהם חומרים על ההיסטוריה הלאומית, התרבות, המסורות והמנהגים, וכן להשתמש בסמלים לאומיים במקרים הקבועים בחוק.

חידוש נפרד – מעמד מוסד חינוכי של מיעוט לאומי. הוא יוכל לקבל בית ספר שבו יותר ממחצית התלמידים לומדים בשפת הקהילה המתאימה, שהיא שפה רשמית של האיחוד האירופי. לפי הערכת משרד החינוך של אוקראינה, פוטנציאלית תחת הגדרה זו נופלים 149 בתי ספר, כ-1.2% מכלל מוסדות החינוך הציבוריים במדינה.

ניתן יהיה לשמור על המעמד שהתקבל כל עוד חלק התלמידים המקבלים חינוך בשפה המתאימה הוא לפחות 20%.

אם הוא ירד מתחת לרמה זו, נקבעה פרוצדורה להפסקת המעמד בהשתתפות משרד החינוך. בעת סגירה או ארגון מחדש של בית ספר לאומי קהילתי, המייסד חייב להבטיח לתלמידים אפשרות להמשיך את הלימודים המתאימים בגבולות אותה קהילה טריטוריאלית. השינויים עשויים להשפיע על עד 141 בתי ספר קהילתיים במחוזות זקרפטיה, צ’רנוביץ, אודסה ולבוב.

נקבעה גם אפשרות לשכפל בשפת המיעוט שלטי בית ספר, מסמכים רשמיים ומסמכי חינוך – במקרים שנקבעו ובכפוף לתנאים המתאימים. ההיסטוריה והתרבות הלאומית יוכלו לתפוס מקום בולט יותר בחיי בית הספר. לתלמידים ניתנות אפשרויות נוספות לקבלת משימות מבחן מתורגמות, כולל במסגרת הערכה חיצונית.

ההורים שומרים על האפשרות לשאוף להרחבת ההוראה בשפה האוקראינית.

אם להגדלת מספר המקצועות הללו יחתמו בכתב ההורים של לפחות שני שלישים מתלמידי הכיתה או הקבוצה, בית הספר יוכל לקבל את ההחלטה המתאימה. זה מאפשר לקחת בחשבון את האינטרסים של משפחות שרוצות לשמור על שפת האם של הילד ולהכין אותו להמשך חינוך באוקראינה.

יש גם נורמה מנהלית מיוחדת. למנהלים הנוכחיים של בתי ספר פרטיים מסוימים עם הוראה בשפות מיעוטים או עמים ילידים תותר להמשיך בעבודה ללא תעודת מדינה נפרדת על שליטה בשפה האוקראינית. החובה לדעת ולהשתמש בשפה הממלכתית נשארת. לפי הערכת המשרד, החריגה נוגעת למנהלים של 29 מוסדות חינוך.

בתי ספר הונגריים ורומניים – חלק מהיסטוריה גדולה של יחסי אוקראינה עם אירופה

השינויים העיקריים נוגעים לבתי ספר עם שפות הונגרית, רומנית, פולנית, סלובקית, בולגרית, גרמנית ושפות אחרות של קהילות לאומיות, שהן גם שפות רשמיות של האיחוד האירופי. מוסדות חינוך כאלה כבר פועלים באוקראינה, ולכן החוק החדש בעיקר מעגן ערבויות נוספות לפעילותם.

ההתמקדות המיוחדת בבתי ספר הונגריים מוסברת לא רק בשאלות חינוכיות. בזקרפטיה, במערב אוקראינה בגבול עם הונגריה, חיה קהילה הונגרית היסטורית. במשך מספר שנים, בודפשט הביעה טענות לחקיקה הלשונית האוקראינית, והמחלוקות השפיעו על המשא ומתן על הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי.

לאחר שינוי הממשלה ההונגרית, המשא ומתן קיבל התפתחות חדשה. כבר ב-3 ביוני 2026, קייב ובודפשט הגיעו להסכמות על זכויות המיעוט ההונגרי, וב-12 באוקטובר נפגשו שרי החוץ אנדריי סיביגה ואניטה אורבן בלוקסמבורג. הצד ההונגרי בירך על קבלת החוק. קייב מקווה שזה יעזור לפתוח את קבוצות המשא ומתן הבאות על הצטרפות לאיחוד האירופי, הידועות כקלאסטרים של משא ומתן. ב-13 באוקטובר ציפו לקידום הקלאסטר השני והשלישי, אך ההצבעה הפרלמנטרית עצמה לא הבטיחה את פתיחתם האוטומטית.

כך, הרפורמה הלשונית יש לה לא רק משמעות פנימית, אלא גם דיפלומטית. תנאי החינוך של הילדים הפכו לחלק משיחה רחבה יותר על התחייבויות אוקראינה כלפי שותפיה האירופיים.

בתי ספר יהודיים באוקראינה כבר קיימים. עברית נלמדת שם במשך עשורים

לקורא הישראלי עולה כאן שאלה טבעית: מה קורה עם בתי הספר היהודיים באוקראינה? הרי לא מדובר ביצירת חינוך מאפס. בקייב, אודסה, דניפרו ובערים אחרות בתי ספר יהודיים ותוכניות חינוכיות קיימות זמן רב לפני ההצבעה ב-12 באוקטובר.

אחד הדוגמאות הידועות ביותר – תיכון מספר 299 בקייב, הידוע היסטורית כגימנסיה היהודית “אורח חיים”. המוסד החינוכי נפתח בשנת 1990 בתמיכת מבנים חינוכיים וארגונים יהודיים. הקונפדרציה היהודית של אוקראינה מכנה אותו אחד מבתי הספר הממלכתיים הראשונים עם לימוד השפה היהודית לאחר מלחמת העולם השנייה. לפי מידע של התיכון עצמו, עברית נלמדת מכיתה א’ עד כיתה י”ב, וספרות יהודית והיסטוריה של העם היהודי כלולות בתוכנית מכיתה ח’.

דוגמה נוספת – בית הספר מספר 325 “אושר” בקייב, הקשור לפרויקטים חינוכיים של הקהילה היהודית. זהו מוסד חינוכי קהילתי עם לימוד מעמיק של עברית. עם זאת, בנתונים החינוכיים הרשמיים שפת ההוראה מצוינת כאוקראינית. מודל כזה מאפשר לילד לקבל חינוך לפי התוכנית הממלכתית האוקראינית, תוך כדי לימוד השפה והמורשת התרבותית של עמו.

באודסה פועל תיכון פרטי “חב”ד – אור אבנר”. כאן מלמדים עברית, היסטוריה יהודית ומסורות. בשנת הלימודים 2025/2026 בית הספר הציע לימוד מעמיק של אנגלית ועברית, וכן כיוונים חינוכיים נוספים. באוקטובר 2025 הקהילה דיווחה על תוכנית “בת מלך”, שבמסגרתה תלמידות למדו עברית ויהדות לפי תוכניות המשמשות בישראל. היה צפוי שידע כזה יעזור להן להסתגל בקלות רבה יותר למערכת החינוך הישראלית.

בדניפרו בית הספר היהודי “אור אבנר” על שם לוי יצחק שניאורסון מוביל היסטוריה מאז 1991, כאשר אורגנו כיתות יהודיות בבית הספר העירוני מספר 58. במסורת החינוכית שלו – לימוד מעמיק של עברית, היסטוריה של העם היהודי ומנהגים יהודיים.

לרשת החינוכית הזו יש גם הקשר צבאי כבד. ביוני 2026 נאנובוסטי סיפרו על פרסום של ישראל היום לאחר מכה רוסית על מתקנים של תשתית חינוכית וחברתית יהודית באודסה, הקשורים למתחם “אור אבנר חב”ד” ובית הילדים “משפחה אוקראינה”. לכן השיחה על שמירת בתי הספר היום נוגעת לא רק לתוכניות הלימודים, אלא גם לבטיחות הילדים, שיקום המבנים ויכולת הקהילות להמשיך בעבודתן בזמן מלחמה.

עם זאת, לימוד עברית כתחום לימוד והוראה בעברית של מתמטיקה, גיאוגרפיה או מדעים טבעיים – הם דברים משפטיים שונים. במסגרת תוכניות קהילתיות ודתיות עשויים להתקיים שיעורים ישירות בעברית, אך זה כשלעצמו לא אומר שכל מוסד חינוכי ציבורי יש לו מעמד רשמי של בית ספר עם עברית כשפת ההוראה העיקרית.

מדוע עברית לא נכללת באותה קטגוריה כמו הונגרית

עברית – השפה הממלכתית של ישראל, אך לא שפה רשמית של האיחוד האירופי. לכן, המשטר המיוחד שנקבע בחוק מספר 5008-IX לבתי ספר של מיעוטים לאומיים, ששפותיהם הן שפות רשמיות של האיחוד האירופי, לא חל אוטומטית על בתי ספר יהודיים רק משום שמלמדים שם עברית.

זה, עם זאת, לא אומר שאין זכויות לשוניות. החקיקה האוקראינית כבר קובעת לימוד שפות מיעוטים לאומיים, ובדצמבר 2025 הפרלמנט העליון קיבל עוד מסמך חשוב לקהילה היהודית – חוק מספר 4699-IX. הנשיא חתם עליו ב-12 ביוני 2026.

בחוק זה עודכן רשימת השפות שעליהן אוקראינה מיישמת את הוראות האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים. נכללו בו עברית, יידיש, קראימית וקרימצ’קית. בסך הכל הרשימה מכסה 18 שפות, ביניהן גם קרים-טטרית, בלארוסית, בולגרית, גאגאוזית, גרמנית, פולנית, רומנית, סלובקית, צ’כית, רומנית, יוונית חדשה, רומאית ואורומית.

אמנת מועצת אירופה – הסכם בינלאומי לשימור שפות היסטוריות קיימות ותמיכה בשימושן בחינוך, תרבות, חיים ציבוריים ותחומים אחרים. היא לא זהה לכללי האיחוד האירופי על מעמד בתי ספר לאומיים והיא עצמה לא הופכת את העברית לשפה רשמית של החינוך בכל המדינה.

כבר בנובמבר 2025 נאנובוסטי ניתחו בפירוט את הצעת החוק להגנת עברית ויידיש, כאשר היא נדונה בוועדות הפרלמנטריות. לאחר קבלת החוק וחתימת הנשיא, שינויים אלו הפכו לחלק מהרגולציה המשפטית הקיימת.

עבור הקהילה היהודית זה משמעותי. עברית שומרת על קשר עם ישראל המודרנית והמסורת הדתית היהודית, ויידיש – שפה היסטורית של חלק ניכר מהיהודים במרכז ומזרח אירופה, כולל אוקראינה. ההגנה המשפטית שלהם נוגעת לשימור המורשת התרבותית, ולא רק ללוח הזמנים של בית הספר.

וכאן עולה עוד נושא, שבדיווחים רגילים על הרפורמה החינוכית כמעט ולא מבחינים בו.

קרימצ’קים וקראים: שני עמים ילידים של אוקראינה עם היסטוריה יהודית

בחוק מ-12 באוקטובר מדובר לא רק על מיעוטים לאומיים, אלא גם על עמים ילידים של אוקראינה. זו קטגוריה משפטית נפרדת. חוק מספר 1616-IX מ-1 ביולי 2021 מתייחס לעמים ילידים שנוצרו בחצי האי קרים, הטטרים הקרימיים, הקראים והקרימצ’קים.

עבור הקהל הישראלי, שני השמות האחרונים דורשים הסבר.

קרימצ’קים – קהילה יהודית היסטורית של קרים, שבאופן מסורתי קיימה יהדות רבנית, מכירה בתלמוד ושמרה על מסורת אתנו-תרבותית משלה. שפתם משתייכת לשפות הטורקיות ונוצרה היסטורית באינטראקציה הדוקה עם הסביבה הלשונית הקרימית-טטרית. יש בה אלמנטים של עברית וארמית, אך זו שפה היסטורית עצמאית, ולא סוג של עברית מודרנית.

גורל הקרימצ’קים במהלך השואה היה קטסטרופלי. לפי האנציקלופדיה היהודית YIVO, מתוך כ-6500 קרימצ’קים שחיו לפני המלחמה, הנאצים השמידו לפחות 5500. יריות המוניות התרחשו גם בקרסובזאר ובסביבות סימפרופול בנובמבר-דצמבר 1941. זיכרון הקהילות שהושמדו הפך לאחד האלמנטים החשובים ביותר של הזהות הקרימצ’קית. נאנובוסטי כבר כתבו על יום הזיכרון לקרימצ’קים וליהודי קרים ב-11 בדצמבר.

עם הקראים הסיפור מורכב יותר. יהדות קראית נוצרה כזרם דתי המכירה בסמכות כתבי הקודש היהודיים, התנ”ך, אך לא מקבלת את החובה של המסורת הרבנית שבעל פה, כולל התלמוד. הקראים הקרימיים חיו במשך מאות שנים בחצי האי, דיברו בשפה טורקית ושמרו על מנהגים משלהם. במאות ה-19 וה-20 התפתחה בקרבם זהות אתנית נפרדת, ולכן היום חלק מהקראים הקרימיים לא רואים עצמם יהודים במובן האתני. הקשר ההיסטורי שלהם עם היהדות מתועד היטב.

החקיקה האוקראינית מכירה גם בקרימצ’קים וגם בקראים כעמים ילידים עצמאיים, ללא קשר למחלוקות על מוצאם ההיסטורי והזדהותם העצמית. מעמד זה הוא בעל משמעות למתן ערבויות נוספות לשימור שפתם, תרבותם וחינוכם. הכרה כעם יליד לא דורשת ששפתו תהיה שפה רשמית של האיחוד האירופי.

עם זאת, אי אפשר להעביר אוטומטית מעמד זה לכל היהודים באוקראינה. השפות הקרימצ’קית והקראימית שונות מעברית ויידיש. זכותו של עם יליד נפרד לחינוך בשפתו לא הופכת מעצמה לזכות של כל בית ספר יהודי לקבל מעמד דומה.

במיוחד מראה שהנושא הזה כבר הפך לנושא לשיתוף פעולה תרבותי אוקראיני-ישראלי. ב-17 ביולי 2026 בתל אביב, במוזיאון העם היהודי ANU, תוכננה ועידה המוקדשת לקרימצ’קים כעם יליד של אוקראינה וקהילה יהודית של קרים. המוזיאון ANU, הידוע לרבים מישראלים כמוזיאון להיסטוריה יהודית ועולם יהודי מודרני, מראה עד כמה חלק זה של המורשת האוקראינית קשור להיסטוריה של העם היהודי.

בחומרים שפורסמו בעבר נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר שמו לב לגורל הקרימצ’קים, הקראים והקהילות היהודיות לאחר הסיפוח הרוסי של קרים ב-2014. כעת לסיפור הזה יש מימד חינוכי חדש. אוקראינה מעגנת בחוק את האפשרות לשימור שפות עמים ילידים, אם כי מימוש מעשי של זכויות כאלה בחצי האי הכבוש נותר קשה ביותר.

מדוע השפה הרוסית לא מקבלת את אותן ערבויות

בחוק החדש נעשה הבחנה עקרונית. ערבויות חינוכיות נוספות חלות על שפות עמים ילידים של אוקראינה ועל שפות מיעוטים לאומיים שהן שפות רשמיות של האיחוד האירופי. השפה הרוסית לא נמנית עמן.

זהו המשך של שינויים שהתקבלו קודם לכן. חוק מספר 4699-IX הוציא את השפה הרוסית מרשימת השפות שעליהן אוקראינה מיישמת משטר תמיכה מיוחד לפי האמנה האירופית. עם זאת, החוק לא אוסר על תקשורת פרטית בשפה הרוסית ולא מבטל את קיומם של אזרחים דוברי רוסית במדינה. פרטי ההחלטה הזו נאנובוסטי ניתחו בחומר נפרד.

עבור קייב, הבחנה כזו הפכה לחלק ממדיניות השפה הממלכתית בתנאי המלחמה הרוסית המתמשכת נגד אוקראינה. הממשלה מדגישה את הצורך לתמוך בשפות קהילות היסטוריות, תוך שמירה על האוקראינית כשפה המשותפת של החינוך והחיים הציבוריים במדינה.

מדוע סביב החוק בכל זאת התעוררו מחלוקות

ההצבעה ב-12 באוקטובר לא הייתה חסרת מחלוקות לחלוטין. בקריאה הראשונה תמכו בפרויקט 273 חברי פרלמנט, בעת קבלתו הסופית – 266. עוד 263 חברי פרלמנט הצביעו בעד חתימתו הדחופה על ידי יושב ראש הפרלמנט והעברתו לנשיא. הצעת החוק התקבלה מיד בשלמותה, ללא מעבר ממושך של מספר קריאות.

חבר הפרלמנט גאורגי מזוראשו הציג פרויקט חלופי מספר 16119-1 והפנה לחששות של נציגי הקהילה הרומנית. לדבריו, בתי ספר מסוימים שבהם בשפת המיעוט לומדים בין 20% ל-50% מהתלמידים עשויים להזדקק לתקופת מעבר נוספת. הוא הציע לתת למוסדות כאלה שישה חודשים להתאמה והזהיר מפני אפשרות של סיבוך היחסים עם רומניה. הוועדה הפרלמנטרית המליצה לדחות את המסמך החלופי.

חברת הפרלמנט נטליה פיפה העלתה בעיה אחרת: עד כמה טוב בוגרי בתי ספר לאומיים מסוימים שולטים בשפה האוקראינית. היא הביאה את ניסיונה האישי בביקור בבתי ספר בזקרפטיה והביעה חששות כי ידע לא מספיק של השפה הממלכתית עשוי להקשות על השתלבותם של צעירים בחברה האוקראינית. משתתפים אחרים בדיון התעקשו על שמירת ערבויות לפיתוח השפה האוקראינית והזדמנויות שוות לבוגרים להמשיך בחינוך.

דיון זה יש לו משמעות מעשית לחלוטין. בוגר בית ספר הונגרי או רומני צריך להיות מסוגל לשמור על שפת האם שלו, אך גם ללמוד, לעבוד ולהשתתף בחיי אוקראינה. החוק מנסה לשלב את שתי המשימות, אם כי התוצאות יהיו תלויות כבר בתוכניות הלימודים ובביצוען.

מה יקרה הלאה – ומדוע כדאי לעקוב אחרי זה בישראל

החוק שהתקבל נכנס לתוקף ביום שלאחר פרסומו הרשמי. לממשלה ניתנו שישה חודשים להתאים את התקנות הנדרשות בהתאם אליו. לכן אין לצפות שכל בתי הספר ישנו מיד את התוכניות, השמות או שפת ההוראה.

בטווח הקרוב, השינויים יהיו בולטים ביותר היכן שכבר קיימים כיתות לאומיות עם הונגרית, רומנית ושפות אחרות של האיחוד האירופי. בתי הספר יצטרכו לפתור שאלות של מעמד מיוחד, מסמכים, אינטראקציה עם הורים וארגון התהליך החינוכי. עבור עמים ילידים, חשוב יהיה להבטיח בפועל את הזכויות הלשוניות הקבועות בחוק, כולל הכנת מורים, חומרי לימוד ותנאים ללימודים.

עבור החינוך היהודי, המצב שונה במקצת. בתי הספר הקיימים בקייב, אודסה, דניפרו וערים אחרות ימשיכו לפעול במסגרת החקיקה האוקראינית ותוכניות החינוך שלהם. לימוד עברית והיסטוריה יהודית יש להם בסיס משפטי עצמאי, ומעמד השפה באמנה האירופית מחזק את חשיבות שימורה. עם זאת, השאלה על אפשרות הרחבת ההוראה של מקצועות חינוכיים כלליים בעברית דורשת ניתוח נפרד של הנורמות הקיימות, התוכניות והאישורים של בתי ספר ספציפיים.

ולבסוף, נשאר קרים. הקרימצ’קים והקראים הם עמים קטנים מאוד, ששפותיהם וזיכרונם ההיסטורי זקוקים לתמיכה מיוחדת. ההכרה המשפטית בזכויות אלה לא מחזירה את המרחב התרבותי האבוד באופן אוטומטי, במיוחד בתנאי הכיבוש הרוסי. אבל היא מגדירה את חובות המדינה האוקראינית לעתיד.

עבור ישראל, משמעות הסיפור הזה חורגת מהדיון הרגיל על יחסי אוקראינה-הונגריה. בבתי הספר האוקראיניים לומדים עברית במשך עשורים. אוקראינה הכירה בקרימצ’קים ובקראים כעמים ילידים וכללה ארבע שפות הקשורות להיסטוריה היהודית במערכת ההגנה הלשונית הבינלאומית. כעת החוק החינוכי החדש משלים את המערכת המשפטית הזו.

נשאר לראות כיצד הוראות החוקים יעבדו בכיתות הלימוד, בהכשרת המורים ובחיי הקהילות הקטנות. שם יתברר עד כמה הערבויות הממלכתיות עוזרות לשמר שפות שהועברו מדור לדור והיום נמצאות בסיכון להיעלם יחד עם נושאי השפה האחרונים.