אוקראינה הוציאה את השפה הרוסית מההגנה האירופית: מה המשמעות של חוק מס’ 4699-IX

אוקראינה שינתה מבחינה משפטית את מעמד השפה הרוסית במסגרת האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים. זה לא איסור על השפה בחיי היומיום, אלא סירוב להעניק לשפת המדינה התוקפנית מנגנוני הגנה מיוחדים שנוצרו עבור עמים ילידים וקהילות לאומיות.

אוקראינה הוציאה את השפה הרוסית מההגנה האירופית: מה באמת שינה החוק מס’ 4699-IX

ב-12 ביוני 2026 חתם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי על חוק מס’ 4699-IX, שבו הוצאה השפה הרוסית מרשימת השפות שאוקראינה מיישמת עליהן את הוראות האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים. כך הודיע דובר הפרלמנט האוקראיני רוסלן סטפנצ’וק. באופן פורמלי מדובר בנורמה משפטית, אך פוליטית זהו אחד הצעדים הבולטים ביותר של אוקראינה בתהליך הדה-קולוניזציה לאחר תחילת התוקפנות הרוסית המלאה.

חשוב להפריד מיד בין עובדות למניפולציות. החוק לא אוסר על אנשים לדבר בשפה הרוסית, לא הופך את השפה הרוסית ל’לא חוקית’ ולא מסדיר את הדיבור הפרטי של האזרחים. משמעות החוק היא אחרת: אוקראינה כבר לא רואה בשפה הרוסית שפה שצריכה לקבל הגנה אירופית מיוחדת כשפת מיעוט או שפה אזורית. זהו הבדל עקרוני, בלעדיו כל הדיון הופך במהירות לתוכנית תעמולה רוסית.

מה בדיוק חתם זלנסקי

המסמך שנחתם הוא חוק מס’ 4699-IX. מטרתו היא להתאים את החקיקה האוקראינית לתרגום הרשמי המעודכן של האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים, שהוכן על ידי משרד החוץ של אוקראינה בינואר 2024. לאחר מכן עודכן ברשימת השפות בחקיקה האוקראינית שהוראות האמנה חלות עליהן. השפה הרוסית הוצאה מרשימה זו.

רוסלן סטפנצ’וק הסביר את ההחלטה בצורה ישירה:

“השפה הרוסית הוצאה מרשימת השפות שאוקראינה מיישמת עליהן את הוראות האמנה. זו החלטה צודקת והגיונית. שפת המדינה התוקפנית לא יכולה להשתמש בכלי ההגנה שנוצרו לתמיכה בשפות של עמים ילידים וקהילות לאומיות.”

עוד ניסוח חשוב של סטפנצ’וק:

“ההחלטה הזו עוסקת בכבוד, צדק וביטחון לשוני של אוקראינה.”

עבור אוקראינה זו לא רק תיקון לשוני. זו חלק מהתשובה לפרקטיקה רבת השנים שבה רוסיה השתמשה בנושא ‘הגנת דוברי הרוסית’ ככלי לחץ, התערבות והצדקת תוקפנות.

כרונולוגיה: איך אוקראינה הגיעה להחלטה הזו

ההיסטוריה של החוק לא התחילה ב-12 ביוני 2026. זו התאריך הסופי שבו הנשיא חתם על המסמך שכבר התקבל.

5 בנובמבר 1992 נפתחה לחתימה בשטרסבורג האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים. במסמכי מועצת אירופה היא מופיעה כETS מס’ 148.

1 במרץ 1998 נכנסה האמנה לתוקף. מטרתה היא להגן ולתמוך בשפות אזוריות או מיעוטים הזקוקות לערבויות מיוחדות בתחום החינוך, התרבות, החיים הציבוריים, המדיה והשימוש המנהלי.

ינואר 2024 – משרד החוץ של אוקראינה הכין תרגום רשמי מעודכן של האמנה. זה הפך לבסיס המשפטי לשינויים הבאים בחקיקה האוקראינית.

3 בדצמבר 2025 הפרלמנט האוקראיני קיבל את הצעת החוק מס’ 14120. בעדה הצביעו 264 חברי פרלמנט. המסמך כלל התאמת מספר חוקים אוקראיניים לתרגום המעודכן של האמנה ובחינה מחדש של רשימת השפות שאוקראינה מיישמת עליהן את הוראותיה.

12 ביוני 2026 הוחזר החוק מס’ 4699-IX עם חתימת הנשיא וולודימיר זלנסקי. כלומר, כמעט חצי שנה לאחר ההצבעה בפרלמנט, המסמך נכנס סופית לשלב היישום הפוליטי והמשפטי.

מהי האמנה האירופית ולמה זה חשוב

האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים היא מסמך של מועצת אירופה. היא נוצרה לא כדי להגן על שפות אימפריות, אלא לתמוך בשפות שנמצאות במצב פגיע מבחינה היסטורית. מדובר בשפות שעלולות להיעלם מהחינוך, התרבות, החיים הציבוריים, הממשל המקומי והמדיה.

לכן ההחלטה האוקראינית יש לה היגיון פנימי משלה. השפה הרוסית באוקראינה לא הייתה היסטורית שפה חלשה, נעלמת או מודרת. להפך, היא שלטה במשך עשרות שנים בסביבה העירונית, במדיה, בתרבות, בעסקים, בחלק מהחינוך ובמרחב הציבורי. לכן להציג את השפה הרוסית כ’שפת מיעוט מדוכאת’ זו לא רק מניפולציה פוליטית, אלא גם עיוות של ההיסטוריה האוקראינית.

אוקראינה אומרת: ההגנה נחוצה לשפות של עמים ילידים וקהילות לאומיות, ולא לשפת המדינה שנלחמת נגד אוקראינה.

אילו שפות נשארות תחת הגנה

נקודה חשובה: אוקראינה לא מוותרת על הגנה על מגוון לשוני. להפך, לאחר השינויים, הוראות האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים ממשיכות לחול על שפות של קהילות לאומיות ועמים ילידים באוקראינה.

לפי הודעת הפרלמנט האוקראיני, באוקראינה הוראות האמנה, הרשימה המעודכנת כוללת 18 שפות: בלארוסית, בולגרית, גגאוזית, קרים-טטרית, יוונית חדשה, גרמנית, פולנית, רומנית, סלובקית, הונגרית, צ’כית, עברית, אורום, רומיי, רומנית, קרים-צ’אקית, קראימית ויידיש.

זה אומר שאוקראינה שומרת על מנגנון ההגנה האירופי לשפות של קהילות לאומיות, אך מוציאה ממנו את השפה הרוסית כשפת המדינה התוקפנית. בנוסף, הוסר מהרשימה גם מה שנקרא ‘שפה מולדבית’, שכן בלוגיקה המעודכנת של החקיקה נשארת רומנית. עם זאת, הרשימה לא רק קוצרה: היא גם הורחבה על ידי מספר שפות, כולל צ’כית, קרים-טטרית, קרים-צ’אקית, קראימית, יידיש ועברית.

מה החוק לא עושה

החלק החשוב ביותר לקורא הוא להבין מה החוק הזה לא אומר.

הוא לא אוסר על אנשים לדבר בשפה הרוסית בבית, ברחוב או בשיחה פרטית.

הוא לא מבטל את קיומם של אזרחים דוברי רוסית באוקראינה.

הוא לא מטיל אחריות פלילית או מנהלית על עצם השימוש בשפה הרוסית בחיי היומיום.

הוא לא הופך את השפה הרוסית לבלתי חוקית.

הוא עושה דבר אחר: השפה הרוסית כבר לא מקבלת מעמד מיוחד במסגרת מנגנון ההגנה האירופי לשפות אזוריות או מיעוטים. כלומר, המדינה כבר לא מחויבת לתמוך בה כשפה שזקוקה להגנה מיוחדת מפני היעלמות.

זה עקרוני. זכויות אנשים ופריבילגיות של שפת המדינה התוקפנית אינן אותו דבר.

למה השפה הרוסית הפכה לשאלת ביטחון

מאז 2014, לאחר סיפוח קרים ותחילת המלחמה בדונבאס, התעמולה הרוסית השתמשה כל הזמן בנושא ‘הגנת דוברי הרוסית’ כהצדקה להתערבות בענייני אוקראינה. לאחר 24 בפברואר 2022, כאשר רוסיה החלה בפלישה מלאה, הטיעון הזה הפסיק להיות תרבותי והפך לחלק מהתוקפנות הצבאית והפוליטית.

השפה הרוסית בגרסה הרוסית של העולם היא לא רק אמצעי תקשורת. זהו סימן להשפעה. דרכו נבנתה במשך עשרות שנים רשת של תלות תרבותית, נוכחות מדיה, מיתוסים פוליטיים ותפיסה שאוקראינה כביכול אינה מדינה עצמאית, אלא שייכת ל’עולם הרוסי’.

לכן יש לראות את החוק מס’ 4699-IX לא באופן מבודד, אלא בתהליך הכללי של יציאת אוקראינה מהמרחב הפוסט-אימפריאלי. זו לא מלחמה נגד אנשים דוברי רוסית. זהו פירוק המעמד המועדף של שפה שרוסיה הפכה לכלי נשק פוליטי.

למה זה חשוב לישראל

לישראל הנושא הזה מובן הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. ישראל היא מדינה רב-לשונית. כאן מדברים בעברית, ערבית, רוסית, אנגלית, צרפתית, אוקראינית, אמהרית ועשרות שפות אחרות. אך יחד עם זאת המדינה מבינה היטב ששפה היא לא רק כלי יומיומי. זו זיכרון, זהות, חינוך, ביטחון והשפעה פוליטית.

עברית הפכה לא רק לשפה הרשמית של ישראל, אלא לסמל של חזרת העם לריבונותו. לכן לקורא הישראלי קל יותר להבין את ההיגיון האוקראיני: כאשר מדינה נלחמת על קיומה, יש לה זכות להגן על המרחב הלשוני שלה.

נאנווסטי — חדשות ישראל רואה בהחלטה זו לא כסכסוך יומיומי בין שפות, אלא כחלק ממלחמתה של אוקראינה על הסובייקטיביות הפוליטית שלה. אוקראינה לא אומרת לאנשים באיזו שפה לחשוב בבית. אוקראינה אומרת ששפת המדינה התוקפנית לא צריכה לקבל פריבילגיות אירופיות בשטחה של אוקראינה.

הקשר האירופי: אוקראינה לא יוצאת מהכללים, אלא מבהירה אותם

התעמולה הרוסית בוודאי תציג את החוק הזה כ’הפרת הסטנדרטים האירופיים’. אבל במציאות עמדתה של אוקראינה בנויה על דבר אחר: האמנה מאפשרת למדינות לקבוע בעצמן לאילו שפות הן מיישמות את אמצעי ההגנה שנבחרו. המסמך עצמו של מועצת אירופה קשור לשפות אזוריות או מיעוטים, ולא להגנה אוטומטית על כל שפה הנמצאת במדינה.

אוקראינה לא מוותרת על האמנה. אוקראינה מבהירה שהשפה הרוסית אינה השפה שצריכה להשתמש במנגנוניה. זה חשוב במיוחד על רקע התוקפנות הרוסית, כאשר שפת המדינה התוקפנית משמשת ככלי לחץ אידיאולוגי.

בעצם, קייב אומרת לאירופה: אנחנו שומרים על ההגנה לשפות של עמים ילידים וקהילות לאומיות, אבל לא נהפוך את מנגנון ההגנה האירופי למיעוטים לכלי לשימור ההשפעה האימפריאלית הרוסית.

הנוסחה הפוליטית המרכזית של החוק

ניתן לנסח את החוק במשפט אחד:

אוקראינה מפרידה בין זכויות האזרחים לפריבילגיות של שפת המדינה התוקפנית.

זהו הבדל חשוב מאוד. אזרח יכול לדבר ברוסית. אבל השפה הרוסית ככלי פוליטי והיסטורי של השפעה רוסית לא צריכה יותר לקבל הגנה מיוחדת מהמדינה האוקראינית.

במובן הזה, החוק מס’ 4699-IX ממשיך תהליך רחב יותר: המעבר של אוקראינה מהלוגיקה הפוסט-סובייטית למדיניות הלאומית שלה. המלחמה רק האיצה את התהליך הזה, אך לא יצרה אותו מאפס. החברה האוקראינית הבינה מזמן שהשאלה הלשונית היא לא רק דקדוק, בית ספר או שלטים. זו שאלה של כוח, זיכרון ועתיד.

למה ההחלטה הזו תעורר מחלוקות

כמובן, החוק יידון. הוא ייבקר על ידי אלה הסבורים שכל צעד נגד המעמד המיוחד של השפה הרוסית הוא אוטומטית פגיעה בדוברי הרוסית. הוא ישמש את המדיה הרוסית כדי לספר שוב על ‘אפליה’. ייתכן שגם חלק מהמשקיפים האירופיים יעקבו בקפידה כיצד אוקראינה מסבירה ומיישמת את הנורמה הזו.

אבל הטיעון המרכזי של קייב פשוט: השפה הרוסית באוקראינה לא זקוקה להגנה כשפה נעלמת או חלשה. לעומת זאת, המדינה האוקראינית זקוקה להגנה מפני ההשפעה הרוסית, שהוסתרה במשך עשרות שנים מאחורי הנושא הלשוני.

וכאן חשוב לא להחליף מושגים. הגנה על שפות מיעוטים היא ערך אירופי. אבל הגנה על שפת המדינה שמנהלת מלחמה תוקפנית ומשתמשת בשפה זו ככלי פוליטי היא כבר סיפור אחר לגמרי.

סיכום

ב-12 ביוני 2026 קבעה אוקראינה גבול משפטי וסמלי חשוב. החוק מס’ 4699-IX לא אוסר על השפה הרוסית, לא מבטל דיבור פרטי ולא מוחק אזרחים דוברי רוסית מהחברה האוקראינית. הוא עושה דבר אחר: שולל מהשפה הרוסית את ההגנה האירופית המיוחדת שנוצרה עבור שפות של עמים ילידים וקהילות לאומיות.

עבור אוקראינה זו שאלה של כבוד, ביטחון ודה-קולוניזציה. עבור אירופה זו בדיקה של היכולת להבחין בין הגנה על מיעוטים לשימור פריבילגיות אימפריאליות. עבור ישראל זהו דוגמה מובנת כיצד שפה יכולה להיות חלק מהביטחון הלאומי, במיוחד כאשר המדינה חיה בתנאי מלחמה.

נאנווסטי — חדשות ישראל רואה בהחלטה זו לא איסור על שפה, אלא הצהרה פוליטית: אוקראינה כבר לא מוכנה לשרת את המיתוס של ‘העולם הרוסי’ על חשבון חוקיה שלה, המנגנונים האירופיים והזכות לעתיד עצמאי.

מהי האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים

האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים היא מסמך בינלאומי של מועצת אירופה, שנוצר כדי להגן על שפות שמשתמשים בהן היסטורית בשטחי מדינות אירופה, אך נמצאות במצב חלש יותר בהשוואה לשפה הרשמית.

האמנה נפתחה לחתימה ב-5 בנובמבר 1992 בשטרסבורג ונכנסה לתוקף ב-1 במרץ 1998. במערכת מועצת אירופה היא מופיעה כהסכם ETS מס’ 148. מטרתה היא לא להחליף את השפות הרשמיות ולא ליצור מערכת לשונית מקבילה, אלא לשמר את המורשת התרבותית והלשונית של אירופה במקום שבו שפות מסוימות עלולות להיעלם בהדרגה מהחינוך, התרבות, המדיה, הממשל המקומי והחיים הציבוריים.

במילים פשוטות, האמנה מגנה לא על ‘כל שפה שמישהו מדבר בה’, אלא על שפות אזוריות או מיעוטים שזקוקות לתמיכה. אלה יכולות להיות שפות של עמים ילידים, קהילות לאומיות היסטוריות או קבוצות לשוניות קטנות שחיות זמן רב בשטח של מדינה מסוימת.

פרט חשוב: כל מדינה קובעת בעצמה לאילו שפות היא מיישמת את הוראות האמנה. כלומר, האמנה עצמה לא כופה על אוקראינה חובה אוטומטית להגן על שפה זו או אחרת. אוקראינה, כמו מדינות אחרות, מציינת את רשימת השפות שעליהן חלות אמצעי התמיכה שנבחרו.

אמצעים אלה יכולים לחול על תחומים שונים: חינוך, תרבות, משפט, תקשורת מנהלית, מדיה, אירועים ציבוריים, שמירת ארכיונים, הוצאת ספרים ופיתוח סביבה לשונית.

לכן בהקשר האוקראיני, ההחלטה להוציא את השפה הרוסית מרשימת השפות המוגנות לא אומרת ויתור על הסטנדרטים האירופיים. אוקראינה ממשיכה ליישם את מנגנוני האמנה על שפות של עמים ילידים וקהילות לאומיות — למשל, קרים-טטרית, קראימית, קרים-צ’אקית, יידיש, עברית, גגאוזית, רומנית, פולנית, הונגרית, צ’כית ושפות אחרות מהרשימה המעודכנת.

ההבדל העיקרי כאן הוא: זכויות האנשים לשימוש פרטי בשפה נשמרות, אך משטר ההגנה המיוחד לשפה הרוסית במסגרת האמנה האירופית כבר לא מיושם.