- October 6, 2026
- 7:03 pm
- בעולם
בעיר כ-30 קילומטרים מקו החזית, מאות תלמידים ביצעו בו זמנית מופע כוריאוגרפי בליווי חי של DakhaBrakha. הכל התרחש מתחת לאדמה – בבתי ספר, חניונים ומקלטים. לישראל יש קשר נוסף לסיפור הזה: בעבר שותפים ישראלים סייעו לצייד בתי ספר תת-קרקעיים במחוז זפוריז’יה.
מחבר: ילנה גונקו
ב-5 באוקטובר 2026 המהדורה האוקראינית NV סיפרה על אחד האירועים המיוחדים ביותר של פסטיבל GOGOLFEST Pokrova, שהתקיים בזפוריז’יה מ-1 עד 4 באוקטובר 2026. השיא היה המופע “המנון החיים” (אוקראינית «Гімн життя») בבימויו של ולדיסלב טרויצקי: DakhaBrakha ניגנה בלייב בחניון תת-קרקעי, ותלמידים בחלקים שונים של העיר נעו בו זמנית למוזיקה זו, מחוברים למופע אחד באמצעות גשר טלוויזיה.
בזמן הזה, על פני השטח, נותרה עיר קו חזית שחיה באופן קבוע תחת איום של רחפנים, טילים ופצצות מונחות רוסיות. לכן הפורמט התת-קרקעי כאן לא היה טריק בימתי. כמעט כל תוכנית GOGOLFEST – כ-95% מהאירועים – הועברה מראש לבונקרים, מקלטים, חניונים ומקומות מוגנים אחרים. זפוריז’יה נמצאת כ-30 קילומטרים מקו החזית.
חמש עשרה דקות בו זמנית מתחת לאדמה
במרכז “המנון החיים” היו ילדים. בזמן ש-DakhaBrakha ניגנה סט חי, התלמידים ביצעו באופן סינכרוני אתיודים כוריאוגרפיים של כ-15 דקות. דרך תנועות ותפאורות הם סיפרו על פחדיהם, המלחמה וכיצד הם רואים את העתיד. התמונות ממקומות שונים חוברו לגשר מדיה, והשידור הוצג על מסכים גדולים.
DakhaBrakha הוא אחד ההרכבים המוזיקליים האוקראיניים המוכרים ביותר בעולם. הרביעייה נוצרה בקייב בשנת 2004 סביב תיאטרון “דח” של הבמאי ולדיסלב טרויצקי ומשלבת פוליפוניה עממית אוקראינית עם מקצבים וכלים ממסורות מוזיקליות שונות. במשך שני עשורים הופיעה הלהקה בפסטיבלים ובבמות גדולות באירופה, ארה”ב ומדינות אחרות והפכה לאחד הסמלים התרבותיים הבולטים של אוקראינה המודרנית מחוץ לגבולותיה. הקהל הישראלי כבר מכיר את הלהקה: DakhaBrakha הופיעה בתל אביב בשנת 2018, ובדצמבר 2021 חזרה להופעה במועדון ברבי, ומילאה את האולם.
נוצר מופע ללא במה אחת. המוזיקאים היו במרחב תת-קרקעי אחד, הילדים – באחרים, והצופים יכלו להיות בעוד כמה נקודות בעיר, אך כל מה שהתרחש התקיים באותו רגע ובאותה מוזיקה.
דווקא הסינכרוניות הזו הפכה לבסיס לשיא הלאומי.
כאן, עם זאת, יש פער במספרים. NV, בציטוט דוברות GOGOLFEST, מדווחת על 16 בתי ספר תת-קרקעיים. מועצת העיר זפוריז’יה והמינהל הצבאי האזורי, כשהם מתעדים את השיא עצמו, מציינים 15 בתי ספר. הניסוח הרשמי של ההישג – מספר בתי הספר התת-קרקעיים הגדול ביותר שהשתתפו בו זמנית בפלאש מוב תחת קונצרט חי של הלהקה האוקראינית DakhaBrakha בזפוריז’יה.
לכן נכון יותר להפריד בין שני המספרים: מארגני הפסטיבל מדברים על 16 בתי ספר מעורבים, בעוד שהרישום הלאומי של שיאי אוקראינה תיעד השתתפות בו זמנית של 15.
תעודות השיא ניתנו לבמאי הראשי של GOGOLFEST Pokrova ולדיסלב טרויצקי, סגנית ראש המינהל הצבאי האזורי של זפוריז’יה אוקסנה מטווישינה ומזכירת מועצת העיר זפוריז’יה רגינה חרצ’נקו.
בישראל מילים כאלה נשמעות מוכרות. אבל יש הבדל
לקורא הישראלי, עצם המבנה “ילדים לומדים בזמן מלחמה” אינו דורש הסבר ארוך. חדרי לימוד מוגנים, אזעקות, מעבר הכיתה לאזור בטוח – כל זה מוכר למשפחות ישראליות.
אבל בית הספר האוקראיני התת-קרקעי באזור קו חזית הוא תופעה שונה במקצת מהמקלט הישראלי מיקלט, אליו יורדים בזמן אזעקה. מדובר במרחבי חינוך מלאים מתחת לאדמה: עם כיתות, ריהוט, ציוד והיכולת לקיים שם שיעורים רגילים במהלך יום הלימודים.
זה הפך לתשתית נפרדת של המלחמה. ב-1 באוקטובר הודיע משרד החינוך והמדע של אוקראינה על השלמת בנייתם וציודם של עוד ארבעה בתי ספר תת-קרקעיים בזפוריז’יה ובאזור – שניים בעיר עצמה ושניים בקהילות האזור. יחד הם מיועדים ל-1700 מקומות.
כבר במאי НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency דיווחו שאוקראינה בונה עשרות מתקנים כאלה באזורים קו חזיתיים. אז היו 113 בתי ספר תת-קרקעיים בשלבי בנייה שונים, ויותר ממאה כבר פעלו. כתבנו על המערכת הזו כאן.
מה שהתחיל כתשובה הכרחית לאי היכולת ללמד באופן רגיל פנים אל פנים, הפך בהדרגה למציאות בית ספרית נפרדת. ועכשיו התברר שזה גם מרחב לאמנות.
בסיפור הזה כבר יש קשר ישראלי
הקשר עם ישראל קיים כאן לא רק ברמת הניסיון המוכר לנו של חיים תחת הפגזות.
ב-18 במרץ 2026, משרד החוץ של אוקראינה הודה בפומבי לשותפים הישראלים על הסיוע לילדים באזורים קו חזיתיים. לפי הדיווח האוקראיני, התמיכה הישראלית אפשרה לצייד בתי ספר תת-קרקעיים במחוזות חרקוב וזפוריז’יה בפאנלים אינטראקטיביים מודרניים, הנחוצים לתהליך לימוד תקין. НАновости דיווחו על כך מיד לאחר הצהרת משרד החוץ של אוקראינה.
כמה ימים לאחר מכן הופיעה עוד פרט חשוב. ב-24 במרץ, שגרירות אוקראינה בישראל הודתה לתורמים הישראלים ולקרן ליאוניד נבזלין במיוחד על תמיכתם בבתי הספר בחרקוב וזפוריז’יה. הדיפלומטיה דיווחה על חיזוק הבסיס החומרי-טכני של בתי הספר התת-קרקעיים וציודם בציוד מודרני, כולל פאנלים אינטראקטיביים. НАновости הקדישו סיפור נפרד לנושא זה.
עם זאת, חשוב לא לחבר את העובדות חזק יותר ממה שמאפשרים המקורות. בפרסומים הפתוחים אין רשימה שתאפשר לקבוע שכל אחד מ-15 או 16 בתי הספר שהשתתפו כעת ב”המנון החיים” קיבל ציוד ישראלי. העובדה של סיוע ישראלי לבתי הספר התת-קרקעיים באזור זפוריז’יה מאושרת.
אבל הקשר לא הופך לפחות בולט. תורמים ישראלים סייעו לצייד את אותה מערכת חינוך מוגנת, שהפכה תוך כמה חודשים למקום לאירוע בקנה מידה לאומי.
GOGOLFEST ירד מתחת לאדמה יחד עם העיר
GOGOLFEST הוא לא רק פסטיבל מוזיקה או תיאטרון. הוא הופיע בקייב בשנת 2007 ביוזמת הבמאי ולדיסלב טרויצקי והתיאטרון “דח” שהקים כמרחב שבו תיאטרון, מוזיקה, קולנוע, אמנות חזותית ומופע קיימים לא בנפרד, אלא מתנגשים ומתערבבים זה בזה. הפסטיבל הראשון התקיים ב”מיסטצקי ארסנל”, ולאחר מכן GOGOLFEST החל לחקור מפעלים לשעבר, ביתנים, אולפני קולנוע ומרחבים אחרים שהפכו לחלק מהמתרחש.
בעשור הראשון שלו, GOGOLFEST הפך לאחד הפרויקטים הבולטים ביותר של התרבות האוקראינית המודרנית. לאחר קייב, הפסטיבל החל לנסוע ברחבי המדינה: הוא התקבל במריופול, ויניצה, דניפרו, חרסון וערים אחרות. בשנת 2019, GOGOLFEST נכנס לחמישייה הראשונה של הפסטיבלים האירופיים הטובים ביותר לפי פרסי EFFE, ולאחר תחילת המלחמה המלאה, פרויקטים של הפסטיבל הוצגו כבר באוסלו, ברלין, המבורג, דיסלדורף, פראג ופריז. בשנת 2024, GOGOLFEST הגיע גם לזפוריז’יה.
לכן חזרתו לכאן בסתיו 2026 היא כבר לא רק נקודה נוספת בתוכנית הפסטיבל. זפוריז’יה נמצאת כ-30 קילומטרים מקו החזית, והרעיונות הרגילים של GOGOLFEST לשנות את המרחב העירוני קיבלו כאן משמעות שונה לחלוטין. בעבר הפסטיבל הפך מפעל או בניין נטוש לבמה. עכשיו הבמות הפכו לבונקרים ומקלטים: המארגנים דיווחו שכ-95% מהאירועים של GOGOLFEST Pokrova: TimeCode צריכים להתקיים מתחת לאדמה.
ה-TimeCode עצמו נבנה סביב שלושה ממדים של הזמן האוקראיני – עבר, הווה ועתיד. בתוכנית שולבו תיאטרון, מוזיקה, מופעים, אמנות עכשווית, דיונים ופרויקטים בינלאומיים. אבל בזפוריז’יה קו חזית, הקונספט הזה כמעט הפסיק להיות הפשטה אמנותית: כדי לדבר על העתיד, אנשים היו צריכים קודם כל למצוא מקום בטוח בהווה.
זה התברר במיוחד בסיפור עם הילדים ו-DakhaBrakha. מאות תלמידים השתתפו בפעולה אמנותית בו זמנית לא מאולמות רגילים ולא מבמות בית ספר. הם היו בבתי ספר תת-קרקעיים – מרחבים שנוצרו כי בית הספר למעלה בעיר ליד החזית כבר לא ניתן להחשיב כמקום בטוח מספיק.
אבל המופע שהם ביצעו לא היה מוקדש למלחמה ולא למקלט.
הוא נקרא “המנון החיים”.
ואולי בגלל זה השיא הלאומי כאן מתברר כלא המספר החשוב ביותר. הרבה יותר חשוב דבר אחר: במרחק של כמה עשרות קילומטרים מהחזית, מאות ילדים עלו בו זמנית על הבמה – גם אם הבמה הזו הייתה מתחת לאדמה – ודיברו לא רק על הפחד שהביאה המלחמה.
הם דיברו על החיים שממשיכים למעלה. ועל העתיד שהם בכל זאת מתכוונים לשמור לעצמם.
