בחירות מוניציפליות פלסטיניות: מדוע הניצחון של פתח לא נותן תשובה מלאה על הלכי הרוח בעזה ובגדה המערבית

הבחירות המוניציפליות הפלסטיניות התקיימו בשבת, 25 באפריל 2026, בגדה המערבית ובעיר דיר אל-בלח במרכז רצועת עזה. אלה לא היו בחירות לנשיאות או לפרלמנט, אלא הצבעה למועצות המקומיות, האחראיות על שירותים קהילתיים, כבישים, מים, חשמל, ניהול עירוני ותשתיות יומיומיות.

התוצאות הוכרזו ב-26 באפריל. ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית הודיעה כי הבחירות כיסו 183 מועצות מקומיות בגדה המערבית, וכן עיר אחת ברצועת עזה – דיר אל-בלח. עבור עזה זו הייתה ההצבעה הראשונה מסוג זה ביותר מ-20 שנה.

מבחינה פוליטית, הבחירות הללו חשובות לא רק לפלסטינים. גם לישראל יש להן משמעות: כל שיחה על ניהול עתידי של עזה, החלשת חמאס, תפקיד הרשות הפלסטינית ודגם אפשרי של ‘היום שאחרי’ מתמקדת בשאלה אחת – מי באמת מסוגל לנהל את השטחים הפלסטיניים והאם יש לכוח זה לגיטימציה ציבורית.

מתי, היכן ועל פי איזה חוק התקיימו הבחירות

ההצבעה התקיימה ב-25 באפריל 2026. בגדה המערבית היא נערכה בעשרות עיריות ומועצות מקומיות, וברצועת עזה – רק בדיר אל-בלח.

עיר זו נבחרה כאתר ניסיוני, כי היא נהרסה פחות מאשר אזורים רבים אחרים ברצועה, ולפי הערכת המארגנים, עדיין נותרה שם אפשרות טכנית לקיים הצבעה.

בדיר אל-בלח הבחירות התקיימו בתנאי מלחמה, תנועות אוכלוסייה, תשתיות הרוסות ורישומים אזרחיים מיושנים. לכן, אין לראות באירוע זה כהצבעה מלאה של כל עזה. זה היה יותר מבחן פוליטי: האם בכלל ניתן להחזיר את תהליך הבחירות לרצועה לאחר שני עשורים של היעדרות בפועל של בחירות.

הבסיס המשפטי היה החלטות הרשות הפלסטינית והתקנות הפלסטיניות על בחירות למועצות המקומיות. התנאי השנוי במחלוקת העיקרי היה הדרישה מהמועמדים להכיר בכתב בארגון לשחרור פלסטין כנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני ולהסכים לתוכנית הפוליטית שלו.

מדוע תנאי זה הפך למסנן פוליטי

במבט ראשון, מדובר בנורמה טכנית לרישום מועמדים. אבל בפוליטיקה הפלסטינית תנאי זה יש לו משמעות עמוקה הרבה יותר.

אש”ף הכיר כבר ב-1993, במסגרת תהליך אוסלו, בזכות קיומה של ישראל. זו הסיבה שחמאס, הג’יהאד האסלאמי וקבוצות אחרות נשארות מחוץ למסגרת זו: עבורם הכרה באש”ף ובתוכניתו משמעותה לא רק השתתפות בבחירות המוניציפליות, אלא הסכמה לקו הפוליטי שהם דוחים.

מסיבה זו חמאס וכמה כוחות פלסטיניים אחרים לא השתתפו רשמית בהצבעה. עם זאת, הקבוצה לא סיכלה את הבחירות ולפי דיווחי התקשורת, תמכה בעקיפין במועמדים או ברשימות מסוימות, בעיקר בעזה.

לישראל זו פרט חשוב. חמאס לא נעלם מהזירה הפוליטית, גם אם שמו לא היה על פתקי ההצבעה. הוא פשוט פעל בעקיפין – דרך השפעה, אהדה, קשרים מקומיים וסימנים פוליטיים לא פורמליים.

כיצד הצביעו בגדה המערבית ובדיר אל-בלח

ההשתתפות בגדה המערבית הייתה כ-53–56%, מה שבאופן כללי דומה לקמפיינים מוניציפליים קודמים. בדיר אל-בלח המצב היה שונה: שם הצביעו רק כ-23% מהבוחרים. רויטרס מציינת נתון של 22.7%, ודיווחים אחרים מעגלים אותו לכ-23%.

ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית הסבירה את ההשתתפות הנמוכה בעזה לא רק בפוליטיקה. לדבריה, הרישום האזרחי כבר לא משקף את המצב האמיתי לאחר מותם של אנשים רבים, תנועות אוכלוסייה המוניות והרס. כלומר, ברשימות יכלו להישאר אנשים שמתו, עזבו, נאלצו לעזוב את האזור או לא יכלו פיזית להגיע לקלפי.

זה הופך את המספרים לרגישים במיוחד.

פורמלית הבחירות התקיימו. פוליטית – הן הראו לא כל כך את רצון התושבים בעזה, אלא את היקף הפער בין ההליכים הרשמיים למציאות בשטח.

מי ניצח בדיר אל-בלח

בדיר אל-בלח התמודדו ארבע רשימות על 15 מקומות במועצה המוניציפלית. רוב קיבלה הרשימה ‘תחיית דיר אל-בלח’, שקושרה לתמיכת פתח: היא קיבלה שישה מקומות.

רשימה נוספת – ‘עתיד’ – קיבלה חמישה מקומות. מקורות מסוימים מכנים אותה עצמאית, אחרים גם מקשרים אותה לאנשים הקרובים לפתח.

רשימות שקושרו לחמאס או תוארו כעצמאיות קיבלו שני מקומות כל אחת. בפרסומים שונים יש חילוקי דעות: חלקם מכנים את הרשימה ‘דיר אל-בלח מאחדת אותנו’ כקרובה יותר לחמאס, אחרים מצביעים על הרשימה ‘שלום ובנייה’. אבל המשמעות הפוליטית כמעט ולא משתנה: לא הייתה ניצחון ישיר לכוחות המזוהים עם חמאס.

בגדה המערבית הרוב המכריע של המקומות קיבלו רשימות שנתמכו על ידי פתח. עם זאת, רשמית רבים מהבלוקים עברו כעצמאיים, והיו הרבה פחות רשימות מפלגתיות. מבנה כזה מאפיין את הפוליטיקה המוניציפלית הפלסטינית: על הנייר מועמד יכול ללכת כעצמאי, אבל בפועל להישאר חלק מרשת השפעה מקומית, הקשורה לפתח, לקלאנים, למנהל או למבנים ביטחוניים.

מדוע ניצחון פתח לא שווה ללגיטימציה מלאה

הבעיה העיקרית בבחירות אלה היא שבמקומות רבים כמעט ולא הייתה תחרות אמיתית. בערים ויישובים מסוימים הוצגה רק רשימה אחת, והיא למעשה אושרה ללא מאבק נורמלי. במקרים אחרים התחרו בלוקים שונים, אך הם עדיין נשארו בתוך מסלול פוליטי של פתח.

זו הסיבה שמומחים ערבים וחלק מהפוליטיקאים הפלסטינים מדברים על נוסחה קשה: פתח התחרה עם פתח וניצח.

בביתוניה, מערבית לרמאללה, שתי הרשימות – הראשית והאופוזיציונית – הובלו על ידי אנשים הקשורים לפתח. בג’נין רשימות עצמאיות, קרובות לפתח, התחרו עם הרשימה הרשמית של התנועה. בפועל זה נראה לא כמו תחרות פוליטית פתוחה, אלא כמו מאבק של קבוצות שונות בתוך מערכת אחת.

חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת את הבחירות הללו בדיוק בהקשר כזה: לא כחדשה פשוטה על ניצחון פתח, אלא כסימפטום של משבר לגיטימציה פלסטיני עמוק יותר, שמשפיע ישירות על ביטחון ישראל, עתיד עזה ותסריטים בינלאומיים אפשריים לאחר המלחמה.

מה אמר חמאס לאחר הבחירות

חמאס הכיר בתוצאות ההצבעה. נציג הקבוצה חאזם קאסם כינה את קיום הבחירות המוניציפליות בדיר אל-בלח צעד חיובי וחשוב והצהיר כי הוא מקווה להרחבת תהליך כזה לאזורים אחרים ברצועת עזה.

במקביל, חמאס קרא לקיום בחירות לפרלמנט ולנשיאות. אבל בחירות כאלה אינן בלוח הזמנים הקרוב.

וזהו רגע עקרוני. ניתן לקיים הצבעה מקומית באופן נקודתי, בצורה מוגבלת ותחת שליטה של מבנים קיימים. בחירות לנשיאות ולפרלמנט – זה כבר רמת סיכון אחרת: שם כבר נפתרת שאלת השלטון, מעמד חמאס, עתיד הרשות הפלסטינית, היחס לישראל והייצוג הפוליטי האמיתי של הפלסטינים.

מה זה אומר לישראל

עבור מחמוד עבאס ופתח הבחירות הללו היו הזדמנות להראות שהרשות הפלסטינית עדיין מסוגלת לארגן תהליך פוליטי. במיוחד חשוב לרמאללה היה לכלול לפחות עיר אחת ברצועת עזה, כדי להראות תביעה לניהול לא רק של הגדה המערבית, אלא גם של עזה.

עבור חמאס המצב גם נוח. הקבוצה לא השתתפה רשמית, לא לקחה אחריות על התוצאה, אך שמרה על האפשרות לדבר על הצורך בבחירות רחבות יותר ולבדוק את עמדותיה דרך רשימות קרובות.

לישראל המסקנה מורכבת יותר.

מצד אחד, ניצחון פתח יכול להיראות כהתחזקות הקו הפלסטיני הפרגמטי יותר בהשוואה לחמאס. מצד שני, ההשתתפות הנמוכה בעזה, התחרות המוגבלת בגדה המערבית והיעדר בחירות כלל-ארציות מראים שהרשות הפלסטינית עדיין לא קיבלה מנדט עממי משכנע.

הבחירות המוניציפליות הללו לא עונות על השאלה המרכזית: מי באמת מייצג את החברה הפלסטינית היום.

הן רק מראות שפתח שומר על משאב מנהלי, חמאס נשאר במשחק הפוליטי גם ללא השתתפות בפתקי ההצבעה, ותושבי עזה בתנאי הרס ותנועות בעיקר עסוקים בהישרדות ולא בפוליטיקה מוניציפלית.

לכן, אי אפשר לקרוא את התוצאה בצורה ישירה מדי. פתח ניצח, אבל ניצח בתנאי תחרות מוגבלת. חמאס הפסיד פורמלית, אבל לא נעלם. הרשות הפלסטינית הראתה יכולת לארגן בחירות, אבל לא הוכיחה שיש לה לגיטימציה מלאה לניהול עזה לאחר המלחמה.