- June 27, 2026
- 7:04 pm
- אוקראינה
ב-21 ביוני 2026, מרכז קייב הפך למקום של מספר אירועים ציבוריים, אשר מאוחר יותר היו במרכז מחלוקת מידע בינלאומית.
במיידאן נזאלז’נוסטי ובסמוך לו התקיימו מצעד קייבפרייד, מצעד המסורת ומצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה. במקום עבדה המשטרה, במרכז בירת אוקראינה הוגברו אמצעי הביטחון, ומאוחר יותר דיווחה משטרת קייב כי האירועים ההמוניים הסתיימו “ללא הפרות חמורות של הסדר הציבורי”.
מספר ימים לאחר מכן, ב-24 ביוני 2026, פרסמה שגרירות ישראל באוקראינה הצהרה. בה טענה המשלחת הדיפלומטית כי ב-21 ביוני התקיימה במיידאן נזאלז’נוסטי בקייב פעולה של איחוד “האחווה”, שמשתתפיה לכאורה צעקו “ברכת נאצים” והציגו “הצדעה נאצית”.
המארגנים והמשתתפים בפעולה דחו את ההאשמות הללו.
מכאן מתחיל השאלה המרכזית: מה קרה בקייב ב-21 ביוני — האם זהו פרק מוכח של ברכת נאצים, פרשנות שגויה של מחוות, סכסוך הצהרות או סיפור מידע שיכול לפעול נגד אוקראינה ולמען התעמולה הרוסית?
אחד מהסרטונים הזמינים:
האם היה ילד?: המארגנים של הפעולה בקייב דוחים את ההאשמות ב”הצדעה נאצית”, הרשויות האוקראיניות שותקות: מה קרה ב-21 ביוני במיידאן ולמה זה חשוב לאוקראינה ולישראלhttps://t.co/NqBKkAB8Bb pic.twitter.com/hf6wk5KbGv
— NAnews – Nikk.Agency Israel Ukraine News (@AgencyNikk) 27 ביוני 2026
מה קרה בקייב ב-21 ביוני
ב-21 ביוני במרכז בירת אוקראינה התקיימו לא רק הפגנה אחת, אלא מספר אירועים מקבילים.
מצד אחד, התקיים בקייב מצעד קייבפרייד. מצד שני, בסמוך התקיימו פעולות של מתנגדיו, ביניהם בתקשורת ובדיווחים של המשתתפים נקראו מצעד המסורת ומצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה. (מי צדק ומי לא צדק לא נפרש – זה לא נושא החומר הזה.)
זה חשוב להבנת כל הסיפור. שגרירות ישראל בהצהרתה כינתה את המתרחש כפעולה של איחוד “האחווה”. המארגנים טוענים שלא הייתה פעולה נפרדת של “האחווה” במיידאן, אלא במרכז קייב התקיימו אירועים שונים, שבהם יכלו להיות נוכחים נציגים של קבוצות שונות.
כלומר, המחלוקת החלה לא רק סביב המחווה.
הצדדים נפרדים כבר ברמת תיאור האירוע עצמו: האם זו הייתה פעולה של “האחווה” או פעולה רחבה יותר שבה השתתפו ארגונים וקבוצות שונות.
בתמונות ובסרטונים הפתוחים מהמקום נראים משתתפים בלבוש שחור ומסכות, ילדים עם שלטים, דגלים של קבוצות ימניות ומסורתיות, וכן סיסמאות כמו “משפחות מסורתיות — אוקראינה חזקה”, “ערכי משפחה מאחדים דורות”, “סדר אלוהי”, אחרים.
הקשר ויזואלי כזה מראה שהפעולה הייתה אידיאולוגית ויכולה לעורר מחלוקת ציבורית.
אבל זה בעצמו עדיין לא מוכיח את קיומה של ברכת נאצים או הצדעה נאצית.
מה הצהירה שגרירות ישראל
שגרירות ישראל באוקראינה ב-24 ביוני 2026 פרסמה הצהרה, שבה קשרה את האירועים ב-21 ביוני במיידאן נזאלז’נוסטי עם איחוד “האחווה”.
הניסוח היה קשה: לפי גרסת השגרירות, משתתפי הפעולה צעקו “ברכת נאצים והציגו הצדעה נאצית”.
לישראל נושאים כאלה הם רגישים במיוחד. זיכרון מיליוני קורבנות הנאציזם — אינו נושא היסטורי מופשט, אלא חלק מהחוויה הלאומית והמשפחתית של רבים מהישראלים. לכן תשומת הלב של שגרירות ישראל למחוות נאציות אפשריות מובנת.
אבל יש גם צד אחר לשאלה.
בחשבונות הציבוריים של שגרירות ישראל, ככל שנראה מהחומרים הפתוחים, להצהרה לא צורפו תמונות, סרטונים, קוד זמן או חומרים אחרים, שיאפשרו לקוראים לבדוק בעצמם איזה פרק בדיוק היה הבסיס להערכה כזו.
זה לא אומר שלשגרירות אין חומרים כאלה.
אבל זה אומר שבשדה הציבורי פורסמה לא בסיס ראייתי, אלא הצהרה.
כאשר מדובר במילים “ברכת נאצים” ו“הצדעה נאצית” ביחס לאירוע בקייב בזמן מלחמה, היעדר ראיות שהוצגו בפומבי הופך לגורם חשוב.
“מקווים לתגובה מהירה של רשויות האכיפה של אוקראינה בהתאם לחוקי אוקראינה”
גם לא נאמר במפורש – האם השגרירות העבירה חומרים לרשויות האכיפה האוקראיניות? – אין אישור ציבורי לכך וגם בהודעות הבאות של השגרירות הרשמית אין.
ניסוחים כאלה נתפסים מיד לא רק על ידי התקשורת האוקראינית והישראלית, אלא גם על ידי התעמולה הרוסית.
המארגנים טוענים: לא הייתה ברכת נאצים
לאחר הצהרת שגרירות ישראל, אנשים הקשורים לארגון או להשתתפות באירועים ב-21 ביוני הביעו את עמדתם בפומבי.
בהמשך המאמר ציטוטים מהצהרות המארגנים – תרגומים מהשפה המקורית – אוקראינית.
הם טוענים שלא הייתה במיידאן הצגת הצדעה נאצית.
הטיעון המרכזי שלהם — השגרירות הגדירה באופן שגוי את אופי האירוע וקשרה את המתרחש עם “האחווה” כפעולה נפרדת, בעוד שלפי גרסת המארגנים, במרכז קייב התקיימו מספר אירועים שונים.
רוסלן קוחארצ’וק: מי הוא ומה הצהיר
רוסלן קוחארצ’וק — עיתונאי אוקראיני, מנהל מדיה ופעיל ציבורי, הקשור לתנועה “כולנו יחד!”. בסיפור הזה הוא מופיע כאחד הנציגים הציבוריים והשותפים לארגון “מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה”.
קוחארצ’וק הצהיר ב-25 ביוני 2026 שהמידע על “ברכת נאצים” “אינו תואם את המציאות”.
“בניגוד לשגרירות ישראל באוקראינה, הייתי במיידאן ב-21 ביוני וראיתי במו עיניי את כל מה שהתרחש שם.”
לפי גרסתו, ב-21 ביוני במיידאן לא הייתה פעולה נפרדת של “האחווה”. שם התקיימו אירועים שונים, ונציגי “האחווה”, כפי שהוא טוען, היו רק אחת מהקבוצות בין המשתתפים האחרים.
במילים אחרות, קוחארצ’וק מתווכח לא רק עם ההאשמה במחוות, אלא גם עם הניסוח של שגרירות ישראל על כך שזו הייתה פעולה של איחוד “האחווה”.
“ב-21 ביוני במיידאן נזאלז’נוסטי לא התקיימו פעולות של “האחווה”. שם התקיימו שני אירועים – מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה ומצעד המסורת”.
“באירועים אלה השתתפו עשרות ארגונים שונים, קהילות, קהילות ואלפי אנשים. בין היתר הייתה קבוצה של גברים ונשים מ”האחווה”. הם הצטרפו לעמוד האזרחי – שהוא “מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה””.
למאמר זה עקרוני: צד אחד מדבר על “פעולה של האחווה”, הצד השני — על מספר אירועים מקבילים ונוכחות של קבוצות שונות.
בתגובה להצהרת שגרירות ישראל, הוא כתב ש”הצדעה נאצית” – זה “כך מכנים מחווה כאשר היד עם כף היד המושטת מונפת כלפי מעלה לשמיים בזווית של 45 מעלות”.
и
“כשותף לארגון האירועים במיידאן ב-21 ביוני מוסמך להודיע שלא היה אף מקרה של הנפת יד עם כף היד המושטת בזווית של 45 מעלות כלפי מעלה לשמיים. אני … הלכתי … ובדקתי אישית”.
והוא סיים:
“אני קורא לשגרירות ישראל באוקראינה לזהות את האנשים במשרד שלהם שהביאו לשולחן את השקר הזה, ולנקוט נגדם צעדים משמעתיים. כמו כן, אני קורא לשגרירות הנזכרת להכחיש את השקר המופץ ולהתנצל בפני המדינה האוקראינית על הניסיון לפגוע בה. לעומת זאת, תמיכה ביחסים דיפלומטיים טובים בין אוקראינה לישראל עונה על האינטרסים ההדדיים של שתי המדינות”.
דמיטרי קורצ’ינסקי: מי הוא ומה כתב
דמיטרי קורצ’ינסקי — פוליטיקאי ופעיל ציבורי אוקראיני, מייסד ומנהיג הקשור בפומבי לאיחוד “האחווה”.
תגובתו חשובה במיוחד משום שבהצהרת שגרירות ישראל נקראה במיוחד “האחווה”.
קורצ’ינסקי הצהיר ב-25 ביוני 2026 שהוא היה במיידאן ב-21 ביוני ו”צפה בקפידה על המתרחש” (הפוסט רגשי – אנו מביאים רק קטעים הקשורים לנושא המאמר).
הוא הודה שראה בין נציגי ארגונים אחרים מספר אנשים מ”האחווה”, אך דחה את הטענה על “הצדעה נאצית”.
“ב-21 ביוני הייתי במיידאן והתבוננתי בקפידה על כל מה שהתרחש שם. אכן הבחנתי בין נציגי ארגונים אחרים מספר אנשים מ”האחווה”. לא היה שם אף נציג של שגרירות ישראל… לכן דבריהם על המתרחש בכיכר הם … המצאות שלהם”.
“האחים צעקו רק שתי סיסמאות: “תהילה לישוע המשיח” ו”תהילה לאוקראינה”. כנראה, שתי הסיסמאות הללו השגרירות הישראלית רואה כ”נאציות”.”
קורצ’ינסקי גם טוען שאף אחד בפעולה לא הציג “הצדעה נאצית”, והמחוות שיכלו להתפרש אחרת, הוא מסביר בכך ש”חלק מהמשתתפים הצטלבו”.
כאן חשוב לא לערבב דברים שונים.
קורצ’ינסקי לא אומר שלא היו אנשים מ”האחווה” בכלל. הוא מודה בנוכחות מספר נציגים מהסביבה הזו, אך מכחיש שזו הייתה פעולה נפרדת של “האחווה” ושמישהו הציג ברכת נאצים.
לכן את עמדתו יש לתאר כך: קורצ’ינסקי, הקשור ל”האחווה”, דחה את “ההאשמות” של שגרירות ישראל באוקראינה והודה רק בנוכחות מספר אנשים מהסביבה הזו בין המשתתפים האחרים.
“לכן דבריהם (של השגרירות – עורכת) על המתרחש במיידאן הם … המצאות שלהם”.
אבל דבריו, כמו הצהרת כל צד מעוניין, אינם מחליפים בדיקה.
“אני מקווה שמשרד החוץ של אוקראינה מבין: … הצהרת השגרירות הישראלית אינה מכוונת נגד מספר חבר’ה מ”האחווה” … , היא מכוונת נגד אוקראינה, היא נועדה לעזור לתעמולה המוסקובית על “נאציזם” באוקראינה.”
והנה עוד הצהרה שלו, שעליה מסכימים גם רבים בישראל:
“למרות שמוסקבה מסייעת במשך עשרות שנים לאויבי ישראל – חמאס, חיזבאללה ואיראן – ראש הממשלה נתניהו הצהיר מספר פעמים על קשריו הידידותיים עם פוטין. באופן כללי, ממשלת ישראל מכוונת יותר לשיתוף פעולה עם מוסקבה מאשר עם קייב.”
עוד (עם קיצוצים, אך המשמעות מועברת במדויק):
“האחווה תמיד התנגדה לפעולות פרו-פלסטיניות (באירופה – עורכת), תמיד תמכה בפעולות צבאיות … (פעולות)… של צבא ההגנה לישראל ברצועת עזה ובלבנון, תקיפות על מטרות צבאיות איראניות. מצער שכעת לישראל באוקראינה יש חבר אחד פחות. חבל ששקר וחוסר תודה הם הכלים הפוליטיים העיקריים של שגרירות ישראל.”
מה זה “האחווה”
“האחווה” — איחוד פוליטי לאומי-נוצרי ימני אוקראיני, רשום כמפלגה ומקושר לדמיטרי קורצ’ינסקי. במקורות עזר המפלגה מצוינת כמי שנוצרה על ידי קורצ’ינסקי ונרשמה ב-5 באוגוסט 2004; בכרטיס המפלגה גם מצוין שמנהיגה ומייסדה הוא דמיטרי קורצ’ינסקי, והייצוג שלה בפרלמנט האוקראיני — 0 מתוך 450 מושבים.
הארגון עצמו מתאר את עצמו לא רק כמפלגה, אלא כ”מפלגת ישוע המשיח”, “רשת לאומית-נוצרית” ו”קהילה נוצרית מהפכנית”. באתר שלה נאמר ש”האחווה” נבנית סביב קהילה דתית, ליטורגיה, שירות לאלוהים והבנה נוצרית של חיי החברה.
אידיאולוגית “האחווה” בדרך כלל משויכת למגזר הימני או הימני קיצוני של הפוליטיקה האוקראינית. בתיאורי המפלגה מופיעים לאומיות אוקראינית, עמדה אנטי-רוסית, לאומיות נוצרית ולאומיות מהפכנית. לכן מדויק יותר לכתוב לא רק “מפלגה ימנית”, אלא מפלגה פעילה לאומית-נוצרית ימנית.
פוליטית “האחווה” מעולם לא הייתה כוח פרלמנטרי גדול. למפלגה אין סיעה בפרלמנט האוקראיני, ובנתונים הפתוחים על המפלגה עצמה היא מצוינת עם ייצוג אפס בפרלמנט. זו פרט חשוב: מדובר לא במפלגה עם השפעה אלקטורלית המונית, אלא בסביבה אידיאולוגית ופעילה קטנה סביב קורצ’ינסקי.
אין מספר ציבורי מדויק של “האחווה” במקורות פתוחים אמינים.
הארגון לא נראה כמפלגה המונית עם מבנה חברות שקוף, תאים אזוריים ודיווח אלקטורלי סדיר. יש לתאר אותה יותר כרשת של תומכים, פעילים וקבוצות הקשורות לקורצ’ינסקי, שהופיעו בשנים שונות בפעולות רחוב, קמפיינים תקשורתיים וקונפליקטים פוליטיים.
בהיסטוריה המוקדמת של “האחווה” הופיעו פעולות מתחילת שנות ה-2000. בחומרים על המפלגה מוזכרים קונפליקטים סביב ועדת הבחירות המרכזית ב-2004, פעולות נגד ג’ורג’ סורוס, ולאחר המהפכה הכתומה — התקרבות זמנית עם המפלגה הסוציאליסטית המתקדמת של נטליה ויטרנקו והופעות נגד הקורס החדש של השלטון על נאט”ו, ארה”ב והאיחוד האירופי. מאוחר יותר, כבר ב-2017–2018, “האחווה” השתתפה בחסימת משרדי ערוצי הטלוויזיה NewsOne ו-ZIK, והסבירה זאת בקשר של המדיה הללו עם ויקטור מדבדצ’וק.
הדרישות הפוליטיות של “האחווה” השתנו בתקופות שונות לפי הדגשים, אך מספר קווים נשארים קבועים: לאומיות אוקראינית, רטוריקה נוצרית, עמדה אנטי-רוסית, דחיית פרויקטים פוליטיים פרו-רוסיים, אקטיביזם רחוב ורעיון של גיוס פוליטי קשה. לאחר 2014 ובמיוחד לאחר הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה, התגבר המרכיב הצבאי והאנטי-רוסי בתדמית הציבורית של הסביבה הזו.
יש להבחין בין “האחווה” הפוליטית לבין הגדוד “האחווה”. לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה ב-2022 הופיע יחידת מתנדבים עם אותו שם, שמתוארת במקורות פתוחים כחלק מהכוחות הקשורים למלחמה נגד התוקפנות הרוסית.
להקשר המאמר זה אומר את הדברים הבאים: “האחווה” — אינה מפלגה פרלמנטרית ואינה כוח אלקטורלי גדול, אלא סביבה פעילה לאומית-נוצרית ימנית סביב דמיטרי קורצ’ינסקי. אין לה ייצוג בפרלמנט האוקראיני כמפלגה, מספרה לא נחשף בפומבי, וההשפעה הפוליטית שלה מתבטאת בעיקר דרך פעולות רחוב, הצהרות תקשורתיות, קמפיינים אידיאולוגיים והשתתפות נציגי הסביבה הזו במבנים צבאיים לאחר תחילת התוקפנות הרוסית.
NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הסיפור הזה בדיוק כקונפליקט הצהרות שדורש בדיקה, ולא כעילה להאשמות כוללות נגד אוקראינה.
האם האירוע הוכרז או תואם עם הרשויות
שאלה חשובה נפרדת — איך בדיוק האירועים ב-21 ביוני הוסדרו מבחינת הרשויות האוקראיניות.
בדרך כלל, בהיגיון המשפטי באוקראינה מדובר לא על “אישור” לאסיפה שלווה, אלא על הודעה מוקדמת לרשויות או לשלטון המקומי. חוקת אוקראינה מדברת על זכות האזרחים להתאסף בשלום ללא נשק ולקיים אסיפות, הפגנות, תהלוכות והפגנות, עליהם נמסר מראש לרשויות או לשלטון המקומי.
אבל מאז 2022 אוקראינה חיה בתנאי מצב חירום. החוקה מאפשרת הגבלות מסוימות על זכויות וחירויות בתנאי מצב חירום או חירום, וחוק המשטר המשפטי של מצב חירום קובע שהפיקוד הצבאי יחד עם המנהלות הצבאיות יכול לאסור על קיום אסיפות שלוות, הפגנות, תהלוכות, הפגנות ואירועים המוניים אחרים.
לכן, לבדיקה של הסיפור הזה חשוב לקבוע לא רק מי היה בסרטון ומה בדיוק קרה.
חשוב להבין, מי הודיע או תיאם רשמית את קיום האירועים ב-21 ביוני במרכז קייב.
באיזה שם האירוע הוכרז?
איזה מסלול או מקום קיום צוינו?
מי צוין כמארגן?
האם הופיעו במסמכים או בתקשורת עם הרשויות איחוד “האחווה”?
האם הוכרזו בנפרד מצעד המסורת ומצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה?
שאלות אלה חשובות לא רק מבחינה פורמלית.
אם האירוע הוכרז כ“מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה”, ולא כפעולה נפרדת של “האחווה”, זה מחזק את השאלה לניסוח של שגרירות ישראל. אם במסמכים או בתקשורת עם הרשויות הופיעה “האחווה”, זה כבר רמה אחרת של בדיקה.
בינתיים, אין במסמכים הפתוחים מסמך שפורסם שמראה מי בדיוק הכריז רשמית על האירוע ב-21 ביוני, באיזה שם ואיזה מסלול.
שאלה זו צריכה להיות מופנית למנהלת הצבאית העירונית של קייב, למשטרת קייב ולמארגני הפעולה.
מה נראה בחומרים הפתוחים
תמונות וסרטונים פתוחים מאשרים שב-21 ביוני במרכז קייב (מלבד מצעד קייבפרייד) היו קבוצות שונות של משתתפים, כולל אנשים בלבוש שחור ומסכות, עמודים עם דגלים, שלטים וסיסמאות בעלי אופי מסורתי ואנטי-להט”בי.
כמו כן, נדון סרטון שבו נראה תנועה של יד: המשתתף תחילה מצמיד את ידו הימנית, קפוצה לאגרוף, לכתף השמאלית, ואז מיישר אותה קדימה בזווית של כ-45 מעלות.
מחוות כאלה כבר הפכו לנושא של מחלוקות בינלאומיות.
בינואר 2025 אילון מאסק לאחר נאום באירוע הקשור להשבעת דונלד טראמפ, עשה תנועה שבה הניח את ידו על אזור הלב, ואז הושיט אותה קדימה ולמעלה. חלק מהפרשנים והפוליטיקאים ראו בכך דמיון לברכת נאצים או הצדעה רומית, בעוד שהליגה נגד השמצה הצהירה שזה היה “מחווה מגושמת ברגע של התלהבות”, ולא ברכת נאצים.
דוגמה זו מראה מדוע להערכת תנועות כאלה חשובים ההקשר, הכוונה, רצף הווידאו המלא והבדיקה הרשמית, ולא רק פריים אחד.
שהרי מחווה כזו יכולה להיתפס כדומה לברכת נאצים מעוצבת.
אבל למסקנה עיתונאית ומשפטית זה לא מספיק בלי תשובות לכמה שאלות.
מי בדיוק נמצא בפריים?
לאיזו קבוצה שייכים האנשים האלה?
איפה ומתי צולם הפרק?
האם זה היה מחווה חד פעמית או חלק מהתנהגות מאורגנת?
האם יש וידאו מלא ללא עריכה?
האם יש קול שמאפשר להבין אילו מילים נאמרו באותו רגע?
האם החומרים הללו הועברו לרשויות אכיפת החוק האוקראיניות?
ללא תשובות אלו, הווידאו יכול להיות סיבה חשובה לבדיקה, אך לא צריך להפוך אוטומטית להאשמה נגד כל הפעולה, כל המידאן, כל אוקראינה או המדינה האוקראינית.
בדיוק כאן עובר הגבול בין עיתונאות לתעמולה.
עיתונאות שואלת שאלות ובודקת עובדות.
תעמולה לוקחת פריים אחד, מוציאה אותו מהקשר והופכת אותו לתווית עבור מדינה שלמה.
מה מאושר ומה נשאר כגרסה
נכון לעכשיו ניתן לדבר בביטחון על כמה עובדות.
מאושר כי ב-21 ביוני התקיימו מספר אירועים מקבילים במרכז קייב.
מאושר כי שגרירות ישראל ב-24 ביוני הצהירה על “ברכת נאצים” ו“הצדעה נאצית”, וקשרה את הפרק ל”אחווה”.
מאושר כי דמיטרי קורצ’ינסקי ורוסלן קוחארצ’וק דחו את ההאשמות הללו.
מאושר כי בחומרים הפתוחים נראים קבוצות בשחור, מסכות, כרזות, דגלים וסיסמאות מסורתיות.
אבל לא מאושר בפומבי כי שגרירות ישראל העבירה חומרים לרשויות אכיפת החוק האוקראיניות.
לא פורסמו בפומבי תמונות או וידאו מהשגרירות עצמה.
לא נקבע בפומבי מספר בדיקה או ייצור.
לא נקבע בפומבי מי בדיוק נמצא בווידאו השנוי במחלוקת עם תנועת הידיים.
זו הסיבה שהסיפור הזה דורש לא תוויות פוליטיות, אלא בדיקה מדויקת.
מה אומרים החוקים האוקראיני והישראלי
החוק האוקראיני
החוק האוקראיני מדבר לא רק על “מחוות”, אלא רחב יותר – על תעמולה של המשטר הטוטליטרי הנאצי ושימוש פומבי בסמליו.
הנורמה העיקרית היא סעיף 436-1 של הקוד הפלילי של אוקראינה. היא קובעת אחריות על ייצור, הפצה ושימוש פומבי בסמלים של המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי או הנאציונל-סוציאליסטי, כלומר הנאצי. על כך נקבע הגבלת חירות או מאסר עד 5 שנים, עם או בלי החרמת רכוש. אם אותן פעולות נעשו על ידי נציג שלטון, שוב, קבוצה מאורגנת או דרך מדיה, העונש יכול להיות בין 5 ל-10 שנות מאסר.
חוק נפרד משנת 2015 – “על גינוי המשטרים הטוטליטריים הקומוניסטיים והנאציונל-סוציאליסטיים…” – קובע כי תעמולה של המשטר הנאצי כוללת הכחשה פומבית של אופיו הפלילי, הפצת מידע שמטרתו להצדיק את המשטר הזה, וכן ייצור, הפצה ושימוש פומבי במוצרים המכילים את סמלו.
באותו חוק מפורט מה נחשב לסמלים של המשטר הנאצי: סמלי המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, דגל המדינה וסמל גרמניה הנאצית בשנים 1939–1945, שם המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, תמונות וכתובות הקשורות לפעילות המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, וכן תמונות של סיסמאות וציטוטים של מנהיגי המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית ורשויות השלטון של גרמניה הנאצית.
חשוב: המונח “הצדעה נאצית” כמונח עצמאי לא מפורט ישירות בנורמות אלו. החוק מדבר על סמלים, תעמולה, סיסמאות, שימוש פומבי והצדקת המשטר. לכן יש להעריך מחווה מסוימת לפי ההקשר: מה בדיוק הוצג, האם המחווה לוותה בסיסמה, האם הייתה זו צורה מזוהה של ברכת נאצים, האם הייתה כוונה, מי עשה זאת, היכן, האם זה היה פומבי והאם זה היה חלק מהתנהגות מאורגנת.
החוק הישראלי
על פי החוק הישראלי התמונה דומה לאוקראינית במובן חשוב אחד: המונח “הצדעה נאצית” אינו המונח המרכזי של החוק. החוק הישראלי מדבר בראש ובראשונה לא על כל מחווה ספציפית, אלא על הכחשת השואה, הבעת סימפתיה לפשעי הנאצים, הסתה גזענית ושימוש בסמלים נאציים בהקשר מסוים.
החוק הישראלי המרכזי בנושא זה הוא Denial of Holocaust (Prohibition) Law, 5746-1986.
הוא אוסר על פרסום הצהרות בעל פה או בכתב המכחישות או ממעיטות בפשעים שבוצעו במהלך המשטר הנאצי, אם מטרת הפרסום היא להגן על האשמים, להביע להם סימפתיה או להזדהות איתם. אותו חוק אוסר על פרסום דברי שבח, סימפתיה או הזדהות עם פשעי הנאצים; העונש – עד 5 שנות מאסר. תיק פלילי לפי חוק זה נפתח רק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
בנפרד בישראל יש Nazis and Nazi Collaborators (Punishment) Law, 5710-1950.
זהו חוק חשוב היסטורית, שבאמצעותו קיבלה ישראל בסיס משפטי לרדיפת פושעי הנאצים ומשתפי פעולה עם הנאצים על פשעים נגד העם היהודי, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה שבוצעו בתקופת המשטר הנאצי. חוק זה קשור בעיקר לפשעים בשנים 1933–1945, ולא להדגמה פומבית עכשווית של מחווה שנויה במחלוקת בעצרת.
מה שחשוב למאמר: בישראל אין נוסחה פשוטה כזו שכל מחווה “יד קדימה” מסווגת אוטומטית כעבירה נפרדת בשם “הצדעה נאצית”.
אם פרק כזה היה מוערך בלוגיקה הישראלית, היו מסתכלים על ההקשר: האם המחווה הייתה ביטוי לתמיכה בנאציזם, האם לוותה במילים, סמלים, סיסמאות, הכחשת השואה, שבח לפשעי הנאצים או הסתה לגזענות/אלימות.
במקביל, בישראל הרגישות הציבורית והפוליטית למחוות כאלה גבוהה בהרבה מאשר ברוב המדינות. לכן, גם אם החוק לא תמיד אומר בשורה נפרדת “הצדעה נאצית”, עבור החברה והדיפלומטיה הישראלית מחווה כזו יכולה להיתפס כאות רציני ביותר – במיוחד אם היא מזכירה ויזואלית את ברכת הנאצים.
האם יש בדיקה רשמית
בהודעות הפתוחות של רשויות אכיפת החוק האוקראיניות בעת הכנת החומר לא נראית מידע נפרד על רישום פנייה של שגרירות ישראל, פתיחת ייצור או תוצאות בדיקה דווקא על פי הצהרה זו.
משטרת קייב דיווחה ב-21 ביוני על אירועים המוניים במרכז הבירה ולאחר מכן הצהירה כי הם הסתיימו ללא הפרות חמורות של הסדר הציבורי.
זה חשוב, אבל לא סוגר את השאלה.
הודעת המשטרה מ-21 ביוני הופיעה לפני הצהרת שגרירות ישראל ב-24 ביוני. לכן אי אפשר לראות בה תשובה לטענת הדיפלומטיה.
במקביל, היעדר מספר ייצור פומבי או הודעה על בדיקה לא אומר שאין בדיקה.
זה אומר רק שהעובדה, המספר או התוצאות שלה לא מוצגות בפומבי.
לאוקראינה כעת חשובה במיוחד השקיפות.
אם שגרירות ישראל ראתה פרק מסוים, הגיוני לצפות שהחומרים יועברו לרשויות אכיפת החוק.
אם רשויות אכיפת החוק קיבלו פנייה, לחברה יש זכות לדעת לפחות את הסטטוס הכללי של הבדיקה.
אם לא הייתה הפרה, זה גם חשוב לקבוע בפומבי.
אילו שאלות נשארות לצדדים
לשגרירות ישראל נשארת השאלה המרכזית: אילו חומרים היו הבסיס להצהרה?
האם זה היה וידאו עצמאי?
חומר של מדיה אוקראינית?
הודעת עדים?
קטע מרשתות חברתיות?
האם החומרים הללו הועברו למשטרת אוקראינה, לפרקליטות או למשרד החוץ של אוקראינה?
למשטרת קייב השאלה לא פחות חשובה: האם התקבלה פנייה משגרירות ישראל או מאנשים אחרים על האירועים ב-21 ביוני במידאן?
האם מתבצעת בדיקה?
האם יש מספר רישום לפנייה או לייצור?
האם יש הסמכה משפטית?
למשרד החוץ של אוקראינה השאלה דיפלומטית: האם המשרד קיבל תקשורת רשמית משגרירות ישראל והאם הייתה תגובה מצד האוקראיני?
ל”אחווה” ולדמיטרי קורצ’ינסקי השאלה עובדתית: האם היו נציגי “אחווה” במידאן כקבוצה מאורגנת, האם יש וידאו מלא של השתתפותם והאם ניתן להראות אילו סיסמאות בדיוק נשמעו ברגע המחווה השנויה במחלוקת?
למארגני “הצעדה להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה” השאלה ארגונית: מי היה אחראי על הרכב הטור, הסדר באירוע, נוכחות קבוצות שונות והמסמכים שהוגשו לרשויות לקיום הפעולה?
כל עוד התשובות הללו לא התקבלו בפומבי, הסיפור נשאר כקונפליקט של הצהרות.
למה זה עובד נגד אוקראינה ולתועלת התעמולה הרוסית
הסיפור הזה מסוכן לאוקראינה לא כי הוא מוכיח את ההאשמות הרוסיות.
הוא לא מוכיח אותן.
הסכנה היא אחרת: כל מילה על “ברכת נאצים” בקייב נכנסת מיד לשדה המידע, שבו התעמולה הרוסית מנסה במשך שנים לכפות על העולם דימוי שקרי של אוקראינה כ”מדינה נאצית”.
זו הסיבה שאי אפשר לפעול כאן לפי לוגיקת ההשתקה.
אבל אי אפשר גם לקבל האשמות כוללות.
אם אדם מסוים עשה מחווה אסורה – זו שאלה של אחריותו האישית ואולי אחריות של קבוצה מסוימת או מארגנים על הסדר באירוע.
אם ההאשמה שגויה, הוצאה מהקשר או מבוססת על פרשנות לא מלאה של הווידאו – גם זה צריך להיקבע בפומבי.
בשני המקרים הבהירות עובדת לטובת אוקראינה.
חוסר הבהירות עובד נגד אוקראינה ולתועלת התעמולה הרוסית.
רוסיה מנסה להשתמש בכל פריים שנוי במחלוקת, בכל הצהרה חדה ובכל תגובה בינלאומית לנרטיב הישן על “נאציזם באוקראינה”. נרטיב זה אינו קשור למציאות ההתנגדות האוקראינית לתוקפנות הרוסית, אך הוא משמש כל הזמן להצדקת המלחמה, ללחץ על חברות המערב ולדיסקרדיטציה של אוקראינה בחו”ל.
לכן עמדה פרו-אוקראינית בסיפור כזה היא לא להגן אוטומטית על כל קבוצה ולא להאשים את אוקראינה על פי וידאו אחד.
עמדה פרו-אוקראינית היא לדרוש עובדות, הקלטה מלאה, זיהוי משתתפים ובדיקה רשמית.
לא להשתיק.
לא להכליל.
לא למסור את הנושא לתעמולה הרוסית.
למה הסיפור הזה חשוב לישראל ולאוקראינה
לישראל ברכות נאציות אפשריות אינן נושא משני.
כל מחווה שמזכירה הצדעה נאצית נתפסת בחברה הישראלית דרך זיכרון השואה, מלחמת העולם השנייה והשמדת הקהילות היהודיות באירופה.
לאוקראינה הנושא הזה גם לא יכול להיות משני.
אוקראינה נלחמת נגד התוקפנות הרוסית, מגנה על מדינתה ומשלמת מחיר עצום מדי יום עבור החירות. זו הסיבה שאוקראינה לא מעוניינת בכך שקבוצות מסוימות או משתתפים מסוימים באירועים המוניים יספקו לתעמולה הרוסית תמונות למניפולציות.
אבל אוקראינה גם לא צריכה לקבל על עצמה תוויות המבוססות על נתונים לא מאומתים או לא מלאים.
העמדה הצודקת כאן פשוטה: אם הייתה מחווה – לקבוע מי עשה אותה. אם לא הייתה – להראות בפומבי שההצהרה הייתה שגויה או מבוססת על פרשנות לא נכונה. אם לשגרירות יש חומרים – הם צריכים להיות מועברים לרשויות המוסמכות. אם הרשויות מבצעות בדיקה – החברה צריכה לקבל תוצאה ברורה.
NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה חשיבות בהפרדת פרק מסוים מהאשמות כוללות נגד אוקראינה.
בתנאי מלחמה זה לא רק שאלה של דיוק עיתונאי, אלא גם שאלה של ביטחון מידע.
הסיפור סביב הצהרת שגרירות ישראל – זה לא עובדה משפטית מוכחת, אלא קונפליקט של הצהרות שדורש בדיקה
מארגני הפעולה טוענים שלא הייתה ברכת נאצים.
דמיטרי קורצ’ינסקי, הקשור ל”אחווה”, מכיר בנוכחות כמה אנשים מהסביבה הזו במידאן, אך מכחיש את ההצגה של הצדעה נאצית.
רוסלן קוחארצ’וק, שותף לארגון “הצעדה להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה”, טוען שלא הייתה פעולה נפרדת של “אחווה” במידאן, ונציגים של קבוצות שונות השתתפו בהקשר רחב יותר של מספר אירועים.
שגרירות ישראל הצהירה אחרת, אך לא הציגה בפומבי תמונות או וידאו שיאפשרו לבדוק את מסקנתה באופן עצמאי.
בחומרים הפתוחים מאושרות הפעולות עצמן, נוכחות קבוצות שונות, סיסמאות שנויות במחלוקת ווידאו עם מחווה שדורשת הערכה נפרדת. אבל זה לא מספיק כדי להעביר את האחריות על כל אוקראינה, החברה האוקראינית או המדינה.
לאוקראינה התשובה הטובה ביותר היא בדיקה שקופה.
אם אדם מסוים או קבוצות אנשים עשו מחווה אסורה, האחריות צריכה להיות אישית.
אם ההאשמה שגויה או הוצאה מהקשר, זה גם צריך להיקבע בפומבי.
בשני המקרים הבהירות עובדת לטובת אוקראינה.
ואי הוודאות – נגד אוקראינה ולתועלת התעמולה הרוסית.
