אוקראינה מחפשת עובדים, ישראל מציגה מודל: מהגרים מכסים רק 0.1% מצרכי השוק

אוקראינה מתמודדת עם מחסור בכוח עבודה, שלא ניתן עוד לסגור אותו באמצעות פתרונות נקודתיים. לפי הנתונים שהועברו לסוכנות ‘אינטרפקס-אוקראינה’ ממקור בממשלה, בשנת 2025 הונפקו במדינה 9,582 היתרים להעסקת זרים ואנשים ללא אזרחות, כאשר 3,310 היתרים בוטלו.

בסוף השנה היו באוקראינה בפועל 6,272 מהגרי עבודה.

על רקע הצורך של שוק העבודה בכ-4.5 מיליון עובדים, המספר הזה נראה כמעט סמלי. עובדים זרים מכסים רק כ-0.14% מהצורך של הכלכלה האוקראינית. כלומר, הגירת עבודה עדיין אינה תשובה ממשית לכישלון בכוח האדם, שהתחזק לאחר הפלישה המלאה של רוסיה.

מדוע עובדים זרים כמעט ולא משפיעים על שוק העבודה של אוקראינה

עד 2022, מעסיקים אוקראינים קיבלו מדי שנה כ-21 אלף היתרים להעסקת זרים. לאחר תחילת המלחמה המלאה, המדד ירד בחדות ולא חזר לרמה שלפני המלחמה.

לפי נתוני שירות התעסוקה הממלכתי של אוקראינה, בשנת 2024 הונפקו 4,720 היתרים כאלה, ובשנת 2025 — 7,483. זה יותר מאשר בשנה הקודמת, אך עדיין יותר מכפול פחות מאשר לפני המלחמה הגדולה.

ההבדל בסטטיסטיקה בין המשרדים מוסבר בשיטות ספירה שונות. שירות ההגירה הממלכתי מדווח כי ב-31 בדצמבר 2025 היו באוקראינה ברישום זמני 47,684 זרים ואנשים ללא אזרחות. בשנת 2025 הונפקו לראשונה 8,440 היתרי שהייה זמניים.

אבל גם המספרים האלה לא משנים את התמונה הכללית. באוקראינה יש זרים, יש היתרים נפרדים, יש פרויקטים עבודה, אך זרם מהגרי עבודה שיטתי עדיין לא קיים.

המחסום העיקרי — לא רק המלחמה

השאלה לא מסתכמת רק בביטחון. עבור עובד זר, אוקראינה היום — זו מסלול בירוקרטי ומשפטי מורכב: מעסיק, היתר, ויזה, בדיקות, היתר שהייה, שאלות ביטחון ובקרה נוספת.

לכן לשוק האוקראיני מגיע רק חלק מהעובדים הפוטנציאליים. גם אם העסק מוכן להעסיק אנשים, התהליך נשאר ארוך ולא יציב.

לכלכלה זו בעיה. המחסור בכוח אדם משפיע על ייצור, בנייה, לוגיסטיקה, שירות, מגזר חקלאי ושיקום תשתיות. ככל שהמלחמה נמשכת וככל שיותר אוקראינים נמצאים בחו”ל, כך השאלה הופכת חריפה יותר: מי יעבוד בתוך המדינה?

מדוע בדיון הזה מזכירים את קנדה, אוסטרליה וישראל

מקור הסוכנות מציע לאוקראינה לעדכן את מדיניות ההגירה ולהסתכל על הניסיון של מדינות שיודעות למשוך אנשים לפי צרכי הכלכלה. כדוגמאות נקראות קנדה, אוסטרליה וישראל.

לקהל הישראלי זה נושא מובן במיוחד. ישראל בנתה את כלכלתה, דמוגרפיה ושוק העבודה במשך עשורים דרך שילוב של רפטריאציה, הגירת עבודה, משיכת מומחים נקודתית ושליטה ממשלתית חזקה. המודל הזה אינו מושלם ואינו מועתק מכנית, אך הוא מראה את העיקר: מדיניות ההגירה צריכה להיות לא ספונטנית, אלא מנוהלת.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנים את המשבר בכוח האדם האוקראיני בדיוק בהקשר הזה: לאוקראינה חשוב לא רק ‘להכניס יותר זרים’, אלא להבין אילו ענפים זקוקים לאנשים, אילו כללים צריכים לקבל המעסיקים וכיצד המדינה תשלוט על חוקיות התעסוקה.

השיעור הישראלי לאוקראינה

הניסיון של ישראל חשוב לא כי ניתן להעביר אותו לאוקראינה אחד לאחד. ישראל נמצאת במצב דמוגרפי, צבאי וכלכלי שונה. אבל יש עיקרון משותף: שוק העבודה לא מתאושש מעצמו אם המדינה לא יוצרת כללים ברורים.

אוקראינה תצטרך לחפש איזון בין שתי משימות. הראשונה — לשמור על הפוטנציאל העבודה שלה, כדי שאוקראינים יחזרו מהאיחוד האירופי ולא ימשיכו לעזוב. השנייה — למשוך עובדים זרים נקודתית למקומות שבהם בלעדיהם העסק והשיקום של המדינה ייעצרו.

חשוב במיוחד לא להפוך את נושא ההגירה לספקולציה פוליטית. כאשר המדינה מגדירה מראש כללים למעסיקים, שליטה מצד דֶרְזְטְרוּדָה, הליכי הגירה ואחריות חברות, החברה פחות חוששת מכאוס.

מה יקרה אם לא ישנו את המדיניות

היום מהגרי עבודה מכסים רק חלק קטן מהצרכים של השוק האוקראיני. גם אם לוקחים סטטיסטיקה רחבה יותר של זרים המתגוררים זמנית, זה עדיין לא משתווה למחסור במיליוני עובדים.

לעסקים האוקראינים דרושים אנשים. למדינה דרושים משלמי מיסים. לאזורים דרושים מומחים לשיקום. וככל ששאלת כוח האדם נדחית, כך הסיכון גבוה יותר שחלק מהפרויקטים פשוט לא יוכלו להתפתח בגלל מחסור בידיים עובדות.

אבל העדיפות העיקרית עדיין צריכה להישאר בתוך אוקראינה. החזרת אוקראינים מאירופה, שמירת הנוער, תמיכה בוותיקים, הכשרה מחדש, תנאי עבודה ושכר נורמליים — זו הבסיס. בלי זה כל מדיניות הגירה תהיה רק תמיכה זמנית.

ורק לאחר מכן אוקראינה יכולה לבנות מערכת ברורה למשיכת זרים לפרויקטים ספציפיים. לא באופן המוני, לא באופן כאוטי, לא דרך תכניות אפורות, אלא לפי כללים שלוקחים בחשבון את הביטחון, הכלכלה והאינטרסים של החברה.

בינתיים המספרים מדברים ישירות: עם צורך ב-4.5 מיליון עובדים, כמה אלפי היתרים להעסקה — זה לא פתרון, אלא סטייה סטטיסטית. אוקראינה כבר נכנסה לתקופה שבה שוק העבודה הופך לחלק מהביטחון הלאומי.