קחובקה לאחר הפיצוץ: במקום היער הגדול נולדת מערכת אקולוגית חדשה, ודרום אוקראינה נשארת ללא מים

ב-6 ביוני 2023, הצבא הרוסי פוצץ את סכר תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה באזור חרסון. שלוש שנים לאחר האסון הזה מתברר: לא מדובר רק בתשתיות שנהרסו, יישובים שהוצפו ונזקים במיליארדי דולרים. במקום מאגר קחובקה לשעבר כבר נוצרת מציאות טבעית חדשה, ועבור האנשים בדרום אוקראינה האיום העיקרי הוא לא המים שנעלמו, אלא המים שכעת אינם.

לפי נתונים רשמיים, לאחר פיצוץ הסכר הוצפו 80 יישובים, 16 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג, והנזק הראשוני מההרס הוערך ב-14 מיליארד דולר. ניתן יהיה לחשב את היקף ההפסדים הסופי רק לאחר שחרור דרום אוקראינה.

מה קורה במקום מאגר קחובקה

האקולוג מקסים סורוקה, המנהל המדעי של המעבדה האוקראינית למחקרים ציבוריים “דובקולה”, סיפר לאוניאן (5 ביוני 2026), כי האזור הימי לשעבר של מאגר קחובקה חוזר בהדרגה למצב האקולוגי הטבעי שלו. אבל זה לא אומר שהלוג הגדול הקודם חוזר לשם.

באזורים המיובשים מתרחשים שיטפונות אביביים, היער הראשון מתפתח באופן פעיל, המגוון הביולוגי גדל. לדברי המומחה, הטבע תופס במהירות את החלל הריק: האזור מאוכלס הן על ידי מיני צמחים מקומיים והן על ידי צמחייה פולשת.

למה הלוג הגדול כבר לא יחזור במתכונתו הקודמת

סורוקה אומר במפורש: המערכת האקולוגית שהתקיימה לפני בניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה אבדה לנצח. הרס הסכר עצמו אינו מפעיל שחזור אוטומטי של הלוג הגדול ההיסטורי. במקומו מופיעה מערכת טבעית חדשה, שעדיין לא מובנת לחלוטין למדענים.

זהו רגע חשוב גם עבור הקהל הישראלי. בישראל מבינים היטב את מחיר המים, ההשקיה, הבצורת והטעויות בניהול משאבי הטבע. לכן סיפור קחובקה הוא לא רק טרגדיה אוקראינית, אלא גם שיעור גדול למדינות שבהן הביטחון, החקלאות והמים קשורים ישירות.

כעת על קרקעית המאגר לשעבר מתועדת צמיחה מהירה של יערות ערבה-צפצפה. האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה ערכה משלחות במשך שלוש שנים ואישרה את התפתחות המגוון הביולוגי; נמצאו צמחים בסכנת הכחדה, ובזרועות הדנייפר מעל ומתחת לאנרגודר זוהו לראשונה מאז בניית הסכר נציגים של מיני דגים חידקוניים.

עם זאת, השינויים החיוביים בטבע אינם מבטלים את העיקר: הקטסטרופה החברתית-כלכלית נמשכת.

המים נעלמו, ויחד איתם נעלמה היציבות של האזור

היעדר מאגר קחובקה כמאגר מים מתוקים עצום הפך לגורם שמעכב את שיקום דרום אוקראינה. כעת ערים יכולות לחיות חלקית ללא “קחובקה”, אך רק בתנאי אחד קשה: אם התושבים שפונו לא יחזרו, והעסקים והחקלאות הקודמים לא יחזרו לפעול בקנה המידה הקודם.

בכספי תורמים בינלאומיים נבנו שני קווי מים חזקים. הם מכסים לחלוטין את הצרכים הביתיים של הערים, אך עבור יישובים קטנים הם מספקים רק כ-25% מהצרכים. החקלאות, ההשקיה והתעשייה נותרו ללא מקור אמין של מים מתוקים.

קריבוי רוג, ניקופול, מרגנטס: יש מים, אבל הבעיה לא נפתרה

המצב קשה במיוחד בקריבוי רוג ובקריבוי רוג. לפני אסון קחובקה, חלק מהאזור קיבל מים ממאגר קחובקה. כעת כ-60% מתושבי קריבוי רוג נאלצים להשתמש במים שבהם המינרליזציה מגיעה ל-1200–1300 מ”ג/ל, בעוד שבעבר המדד היה כ-500–600 מ”ג/ל.

קווי המים החדשים הפחיתו את המליחות של המים, אך לא פתרו את הבעיה האסטרטגית. לניקופול ולמרגנטס מגיעים מים, אך הם מספיקים רק לצרכים ביתיים. המצב מחמיר בשל ההפגזות הרוסיות המתמשכות: רשתות פגועות מאבדות חלק ניכר מהמים, שפשוט נעלמים באדמה.

באמצע הסיפור הזה נראה במיוחד מדוע נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על סדר היום האקולוגי האוקראיני. עבור ישראל, שבה המים הם כבר זמן רב עניין של ביטחון לאומי, דרום אוקראינה לאחר קחובקה נראה לא גיאוגרפיה רחוקה, אלא אזהרה כיצד מכה תשתיתית יכולה לשנות את חייהם של אזורים שלמים במשך עשרות שנים.

חקלאים וכפרים נמצאים באזור הפגיע ביותר

באביב מעבדת סורוקה חקרה את הקהילות זלנודולסקה, פוקרובסקה ואפוסטולובסקה באזור דנייפרופטרובסק. המסקנה העיקרית קשה: קווי המים החדשים כמעט ולא מגיעים לשם, ואנשים באזורים הכפריים נותרים ללא מים תקינים.

אזורים אלו חיו על חממות, חקלאות קטנה, גינון וגידול ירקות. לפי הערכות, המשקים המקומיים סיפקו כ-20% מכלל הירקות לשווקים באוקראינה. כעת החקלאים נאלצים להשתמש במי תהום מלוחים להשקיה ומבינים שהם מרעילים בהדרגה את הקרקעות שלהם.

לדברי האקולוג, תוך 10–15 שנים הפוריות של חלק מהקרקעות החקלאיות עשויה לרדת בחצי. זו לא אי נעימות זמנית, אלא מכה ארוכה לאזור: הקרקעות נוצרות במשך אלפי שנים, וניתן להרוס אותן הרבה יותר מהר.

האם ניתן לשקם את תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה

השאלה על שיקום תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה נותרת השנויה ביותר במחלוקת. מצד אחד, בניית המאגר הסובייטי הייתה התערבות כבדה בטבע ובגורלות האנשים: יישובים הוצפו, תושבים פונו, הזיכרון ההיסטורי נמחק. מצד שני, דווקא מאגר המים המתוקים אפשר לאזור להתפתח, להאכיל אנשים ולתמוך בתעשייה.

סורוקה סבור כי ללא המאגר האזור לא יוכל להתקיים בקנה המידה הקודם. אם להחזיר את האזורים למצבם הטבעי הראשוני, יש לענות בכנות על השאלה: לאן להעביר את רוב האוכלוסייה, שבעבר חיה על חשבון התשתית הזו?

למה השיקום הופך לקשה יותר ויותר

מבחינה טכנית, לשקם את המאגר כבר קשה מאוד. לפי חישובים, כדי לספק מים לאזור יש צורך בנפח שימושי מובטח של כ-6 קילומטרים מעוקבים, ובתקופת שיא — עד 9 קילומטרים מעוקבים. לפני האסון, הנפח הכולל של מאגר קחובקה היה 16–18 קילומטרים מעוקבים.

אבל כעת במקום המאגר לשעבר צומח יער ערבה-צפצפה עצום. אם להציף שוב שטחים כאלה, המסה הצמחית הנרקבת עלולה ליצור בעיה הידרוכימית ארוכת טווח ולהפוך את המאגר העתידי לא למקור מים מתוקים, אלא לביצה מסוכנת.

יש עוד גורם — מוקשים. האזור של המאגר לשעבר ממוקש, והמומחים עדיין לא יכולים לנקוב בטכנולוגיה מובנת או בעלות של פינוי טכני והומניטרי מלא. כל עוד המלחמה נמשכת, כל שיחות על שיקום מאגר קחובקה נותרות תיאורטיות בלבד.

מה זה אומר עבור אוקראינה וישראל

הקטסטרופה של קחובקה מראה שהמלחמה הורסת לא רק בתים, גשרים ותחנות כוח. היא משנה את המים, הקרקעות, השווקים, ההגירה, החקלאות והעתיד של קהילות שלמות.

עבור אוקראינה זו שאלה של הישרדות הדרום לאחר התוקפנות הרוסית. עבור ישראל — עוד דוגמה לאיך תשתית אזרחית פגיעה באזור שבו האויב מכה במכוון במים, באנרגיה ובתנאי החיים.

המערכת האקולוגית החדשה במקום מאגר קחובקה עשויה להפוך לייחודית עבור אוקראינה והעולם. אבל לצד התהליך הטבעי הזה נותר המחיר האנושי: כפרים ללא מים, חקלאים ללא השקיה תקינה, ערים עם איכות מים שהורעה ואנשים שרוצים לחזור הביתה, אך לא יודעים אם אדמתם תוכל שוב להיות ראויה לחיים.